פרשת בראשית - הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו.

פרטים

קטגוריה: פרשת בראשית

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 395

פרשת בראשית - הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו. 

מאת: אהובה קליין .

פרשת בראשית  מתארת את בריאת העולם והברואים- ומגלה לנו כיצד הצליח הנחש להפיל ברשתו את חוה  ובעקבותיה  גם את האדם וכך  הכתוב  מתאר הופעת הנחש לפני חוה:

"ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה'  אֱלֹקִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹקִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.  וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.  וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן.  וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹקִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹקִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.  וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל".[בראשית ג, א-ז]

השאלות הן:

א]  מה הייתה מטרת הנחש ?

ב]  עונשו של הנחש.

תשובות :

ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

רש"י מסביר את הקשר בין סוף פסוק קודם בו נאמר:

"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ". [בראשית ב, כ"ד]  לבין המילים: "הַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם" ושואל: הרי הגיוני היה שבהמשך יהיה כתוב שאלוקים עשה לאדם וחוה כותנות עור, אלא התורה מלמדת אותנו מה הייתה  הסיבה שהנחש החליט לקפוץ עליהם, רש"י מבסס את הסברו על פי בראשית רבה: "אמר ר' יהושע בן קרחה: להודיעך מאי זו חטייה [מאיזו חטא]  קפץ עליהם אותו רשע- מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאווה לה"

 [ י"ח, ו' וכן  פ"ה, ב']

ה"חיזקוני" [רבינו  חזקיה בן מנוח] סובר: לפני שהנחש  בא בדברי שכנוע לחוה- הוא אכל מעץ הדעת שהרי האזהרה הייתה לא רק לבני האדם. אחרי זה פתח ה' את פיו בדומה לפתיחת פי האתון של בלעם. אמר הנחש בתמיהה:

" אַף כִּי-אָמַר אֱלֹקים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן"?

האגדה מספרת: הנחש היה בעל ידיים ורגליים  הוא נברא בידי אלוקים  כדי לשרת את האדם -  משרת המספק לו את רצונותיו, מבצע עבודות למענו בבית ובשדה ומביא לו אבנים יקרות מקצוות הארץ, אך כאשר  ראה הנחש- כי אדם וחוה חיים חיי עונג בגן עדן התחיל לקנא בהם , ניגש אל חוה ואמר לה: מדוע אינך אוכלת מפרי העץ אשר בתוך הגן?

ענתה לו חוה: ה' ציווה אותנו: לא לאכול מפרי העץ ואף לא לגעת בו פן נמות. מה עשה הנחש? מיד דחף אותה אל העץ ונגעה בענפיו, אמר לה: ראי כעת נגעת בעץ ולא קרה לך דבר! לכן תדעי שגם אם תאכלי מהפרי לא תמותי. כשראה שאינו מצליח לשכנע אמר לה: דעי לך שאלוקים בכוונה אסר עליכם לאכול מהפרי, כי יודע שביום  שתאכלו מהפרי  תגיעו לדרגתו ותוכלו ליצור ולברוא עולמות אחרים! כשראה שעדיין לא הצליח לשכנע את חוה בדבריו, אמר לה: את ואישך נוצרתם כדי למשול על כל היצורים שנבראו לפניכם ואם כעת לא תזדרזו לאכול מהפרי הזה ה' יברא אחריכם בריאה חדשה שתגבר עליכם בחכמתה ואז  ואבדתם במהרה מהארץ הזאת. רק אז התפתתה חוה לאכול מהפרי וטעמה  ממנו ונתנה גם לאדם לבהמות, לחיות ולעופות.

בעל הטורים מתמקד בתוצאה הראשונית של אכילת הפרי על ידי חוה ואומר על הפסוק:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה- הוּא לָעֵינַיִם" זאת הייתה תאווה לעיניים כמו שנאמר

"כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". [שמואל-א, ,ט"ז, ז'] וכן נאמר: "וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם" [קהלת י"א, ז] ונאמר:

"וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם" [ משלי  י', כ"ו] והמשמעות היא: לפי  ראייתו של האדם- הדבר מתוק וטוב לעיניים אבל אחריתו- כעשן לעיניים. שהרי אכילת הפרי גרמה למיתה לכל.

כמו שנאמר [במסכת סוטה, ט' ,ב] שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו.

הגר"א [הגאון אליהו מוילנא]  [על פי מדרש רבה [פ' חוקת ,י"ט, ב ועל ידי  הגמרא ירושלמי פאה פ"א ה"א] שאלו את הנחש: מדוע אתה מצוי בין הגדרות? ענה להם: אני פרצתי גדרו של עולם ולכאורה תשובה זו  קשה,  כי  היה ראוי שהנחש ימצא באמצע הדרך כדי שיהווה מרמס לכל עובר? ולא להימצא דווקא בין הגדרות? ידוע כי הנחש הוא היצר הרע ולכן שאלו אותו מדוע הוא נמצא בין הגדרות- במילים אחרות, שואלים אותו: למה אתה מפתה את האדם בתחילת הפיתוי בסייג וגדר ולא בגוף החטא עצמו? לכן השיב תשובה ניצחת: אני הוא שפרצתי גדרו של עולם לא הצלחתי לפתות את חוה עד שהצעתי לה לעבור מעל הגדר, שהיא הנגיעה בעץ כמו שכתוב: "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ" ואז על ידי  הגדר הצלחתי לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת. ומאותו מקרה, למדתי להימצא בין הגדרות.

באותו עניין: "ידוע שיש בתורתנו מצוות, דאורייתא ומצוות דרבנן, וחז"ל סייגו וגדרו גדרים וסייגים ותקנות, לחיזוק וקיום התורה, וכן הוא החיוב לכל אחד ואחד, לגדור עצמו לפי טבעו ומידותיו הידוע לו, כדברי חז"ל:

"לידע איניש בנפשיה" במסכת [ברכות ס"א,, ב]

ספורנו מסביר מיהו הנחש: "הוא שטן הוא יצר הרע" והנחש הוא כינוי לשטן זה, כמו שנקרא המלך בשם :"אריה" כנאמר: "עָלָה אַרְיֵה, מִסֻּבְּכוֹ", [ירמיהו ד', ז]

כוונת התורה לקרוא ליצר הרע כמחטיא בשם: "נחש" מפני שדומה הוא לנחש התועלת שלו , מועטת במציאות ואילו הנזק רב שבתחילה לא נראה.

הוא מושך את האדם על ידי פיתויים של תענוגים גשמיים כדי לעבור על איסורי תורה.

רש"ר מסביר: את ההבדל בין האדם לבעלי חיים, בעלי חיים בוחנים כל דבר לפי טבעם הפרטי- כי נבראו למען עצמם, אך בניגוד לכך האדם נברא להגדיל את כבוד ה' ,לבנות את עולמו ועליו לוותר על טבעו הפרטי למען הייעוד הנעלה הזה. הנחש שנחשב לפיקח מאד, אינו יכול להבין, איך אדם מונע את עצמו מהנאה שבאה לידו והוא שואל: האם אפשרי הדבר שה' יצר הנאות כאלה, גרם לכך שהאדם יחשוק בהן רק על מנת לאסור אותן עליו? כך שוחח הנחש עם חוה וכך ההיגיון הבהמי מדבר אלינו גם כיום, לפעמים באופן גלוי ולפעמים בהסתר פילוסופי, במיוחד בכל פעם שה' אוסר עלינו הנאה מסוימת.

ההיגיון הבהמי מבחין רק באיסורים ומנגד מציג את התורה המוסרית כאויב לכל הנאה  חושית.

עונשו של הנחש:

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל- גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ".  [בראשית ג, י"ד]

כשפנה הנחש אל חוה בדברי שכנוע שתאכל את הפרי, אמר לה: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹקִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן". 

רבינו בחיי מביא על כך מדרש רז"ל: "ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם ואלו הם: הנחש, שר האופים, עדת קורח, והמן.

שר האופים אמר:" אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי" [בראשית מ, ט"ז]

עדת קורח אמרו: "אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" [במדבר ט"ז, י"ד]

המן אמר: "אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי" [מגילת אסתר  ה, י"ב]

רבינו בחיי מסביר את מהות העונש של הנחש: "עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ" הנחש נענש באופן של מידה כנגד מידה - הוא השפיל את אדם וחוה ממעלתם והורידם לדרגת עפר ,לפיכך נענש באופן שמעתה ישפיל קומתו ,ילך על גחונו ומזונו יהיה עפר ולא הוזכר עוד פרט חשוב בעונשו, שהנחש לא יוכל עוד לדבר וייהפך לאילם כי זוהי קללה  גדולה מאד.

רש"י מביא את דברי  בראשית רבה: "בשעה שאמר לו הקב"ה: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו את ידיו ורגליו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי הנחש הוא השורש של יצר הרע וטוב יעשה האדם אם יתגבר על  יצרו זה -על ידי שידבק בתורה הקדושה ומצוותיה, כפי שנאמר:

"אמר להם לישראל: בניי בראתי יצר הרע , בראתי לו תורה תבלין , אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו" [מסכת קידושין ל"ב]

הנחש וחוה בגן עדן.

פרטים

קטגוריה: פרשת בראשית

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 466

הנחש  וחוה בגן עדן.

 שיר מאת אהובה קליין ©

ויהי היום והנחש   הערמומי

זומם   מזימה במוחו הגאוני

להפיל אדם וחוה  הנעלים

לבור  ייסורים  פירות באושים.

לפתע הבחין בחוה הנאה

מתבונן ביופייה והדרה

ניגש אליה החמקמק

לשכנעה באופן מפוקפק.

מדבר דברי כיבושין

בין העצים המבושמים

מצליח להפילה ברשתו

מעתה ילך על גחונו.

עפר יאכל כל חייו

כהרף עין  איבד הנאותיו

נענש מידה כנגד מידה

כי יד ה' עליו הקפידה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת בראשית [חומש בראשית]

פרשת בראשית- מהו שורש חטאו של קין?

פרטים

קטגוריה: פרשת בראשית

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 05:02

נכתב על ידי Super User

כניסות: 485

פרשת בראשית- מהו שורש חטאו של קין?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו הפותחת בתיאור בריאת העולם מתארת גם את הרצח הראשון בתולדות האנושות,

קין הורג את הבל וכך התורה מתארת את האירוע הטראגי: "וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ... "  [בראשית ד, ב- י"ג]

השאלות הן:

 א] מה היה שורש חטאו של קין?

ב] במה האשים אלוקים את קין?

התשובות :

שורש חטאו של קין.

רש"י מסביר: כי קין הביא פירות מהסוג הגרוע כקורבן לה' ומדובר בזרע פשתן. על פי בראשית רבה: קין הביא מפרי האדמה -  היינו מן הפסולת שבהם, הוא היה לוקח לעצמו את הבכורות ואת השאריות היה מביא קרבן למלך = לה'.

מכאן - ניתן להבחין בגאוותו של קין וביחסו המזלזל אל ה'.

על פי  האגדה "קין ערך תחילה משתה לעצמו, מלא כרסו מן הסעודה, וממותר המאכל הביא קורבנו לה', שיירי שיבולים קלויים של זרע פשתן שהם פסולת"

בעל הטורים   מסביר את המילים: "וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ" על פי חז"ל- שהם מילותיו של הקב"ה אל קין:  וישנם שני סוגי  תשוקות:

א] תשוקתם של רשעים לעבירה.

ב] תשוקתו של אלוקים על ישראל, כפי שנאמר: "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ". [שיר השירים ז', י"א]

רבי צדוק אומר:" נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלב קין על שנירצת מנחתו של הבל [קין קינא בהבל על כך שה' קיבל את מנחתו.] בנוסף, אשתו  של הבל - הייתה יפה בנשים (לפי המדרש היא היית תאומתו) אמר קין, אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו" [מתוך ספר "קשת אהרון".]

רבינו בחיי מסביר: קין היה צריך להביא מביכורי פירות האילן - משבעת המינים אבל ,הכתוב  אומר את  פחיתותו וצרות עינו- לפי שהיה איש  רע  ולכן הביא מן הפחות שבכול, כפי שחז"ל טענו: זרע פשתן היה , לכן הכתוב קיצר בתיאור מנחתו והאריך במנחתו של הבל- לפי שהבל הביא מן המשובחים לה'. הבל הביא ביכורים מדבר שראוי לקורבן ואילו קין הביא פירות שאינם ראויים  לקורבן.

דרשו במדרש: משל לעבד שאוכל את הבכורות ושולח למלך את הסייפות – כלומר-  את הקטנות.,

רש"ר שואל :אימתי הביאו שני האחים את הקורבנות? והוא גם עונה: זה התרחש "מקץ הימים" לאחר שברכת ה'  שרתה בשדהו של קין ובצאנו של הבל והגיע השעה להקריב קורבן תודה לקב"ה.

קין הביא "מפרי האדמה"- מדובר בכמה פירות שהוא מצא ללא בחירה והשתדלות מיוחדת.

על התנהגות מעין זו  מוכיח הנביא מלאכי: "וְנִיבוֹ, נִבְזֶה אָכְלוֹ" [מלאכי א, י"ב] הכוונה שאת הדברים המאוסים למאכל נותנים כתרומה למזבח, אך הבל הביא מ"בכורות צאנו ומחלביהן".

 ה"כלי יקר" מסביר: כי כאשר קין והבל היו בשדה, התרברב קין באומרו להבל- שהוא עצמו הקריב קורבן ראשון ואילו הבל הקריב אחריו - לפי שלמד ממנו את הרעיון ובכך התפאר קין שהוא טוב יותר מהבל.

זוהי התנשאות שלילית!

על פי תרגום  יונתן בן עוזיאל [פסוק ח]: כאשר קין והבל היו בשדה, קין אמר להבל: אין עולם הבא, "אין מתן שכר טוב לצדיקים ולא עונש לרשעים" ועל כך ניסה הבל לענות לו: יש   דין ויש דיין ויש עולם הבא ויש שכר טוב לצדיקים וה' פורע את חשבונו מן הרשעים ועל זה היה הריב ביניהם ואז קם קין והרג את הבל.

המעניין בדברי קין שהוא מצד אחד, אינו מאמין באלוקים, טוען שאין דין ואין דיין ומנגד הוא מקנא  בהבל שאלוקים קיבל את מנחתו. קין פשוט מקנא בגדולתו בצדקותו ובעצם קיומו ושלוותו של הבל הצדיק . [על פי דברי הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים"]

הרב שמואלביץ מסביר בספרו "שיחות מוסר":  מצד אחד, קין הבין בעצמו את חשיבות הקרבת הקורבן לה' והוא הביא ראשון את   פירות האדמה  ואילו הבל הביא מבכורות צאנו - רק אחרי שראה את קין מביא קורבן, כיצד  ניתן להבין את קין? שלמרות שהגיע להכרה עצמית – וזוהי  מדרגה נעלה מאד -ללא כל ציווי מה' - הביא קורבן, אך הפירות היו מטיב גרוע ויש בכך זלזול כלפי הבורא.

אלא שהחושך והאור  כיכבו בערבוביה אצל קין. היה מאבק בין הנשמה הטהורה לגוף הגשמי , זוהי מלחמת היצר.

האשמת קין.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה".

רש"י מסביר: לא פירש הכתוב מה אמר ה' לקין ! כוונת הדברים שה' ניכנס עמו בדברי ריב וקטטה מתוך כוונה למצוא לו סיבה כלשהי להורגו.

למרות שה' ידע היכן נמצא קין באותו זמן –, שהרי הכול גלוי וידוע לפניו פנה אליו  בשאלה: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"? וזאת כדי להיכנס עמו בדברי נחת שמא מתוך כך קין יתוודה על חטאו, אך קין נעשה כגונב דעת עליונה ניסה להסתיר את הדברים מבורא עולם.

לכן אמר: "לֹא יָדַעְתִּי, "הֲשֹׁומר אָחִי אָנֹכִי"?  וכי אני צריך לדעת היכן נמצא אחי בכל  רגע?

אך הקב"ה האשים את קין שבכך שהוא הרג את הבל- הוא  הרג גם את כל צאצאיו שהיו אמורים לצאת ממנו והם צועקים אל ה' מן האדמה.

ראיתי בספר "מטה שמעון"  הסבר מעניין: קין היה נוהג להראות להבל אחיו  שהוא כביכול-אוהבו ותמיד היה אומר לו שהוא אחיו ולא היה קורא לו  בשמו, אלא הדגיש שהוא אחיו ומאד אוהבו, ועל כך יצא הבל לשדה ולא חשש בו כלל שהוא מתכוון להורגו  , משום  שהראה כלפיו חיבה יתרה.

לכן כאשר ה' מוכיח את  קין , אומר לו:"

"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"? היכן "האחווה  והחיבה"- שהיית  מגלה  כלפי אחיך?

כאן ה' בא להוכיח את קין על  רמאותו – שכביכול מראה יחס אוהד כלפי אחיו- הבל.

על כך השיב קין: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"?

לאור החיים  הסבר מעניין [על פי קהלת רבה, פ"א]

לארץ יש איברים כאיברי האדם- היינו- עיניים ידיים, רגליים, פה...

קין התקנא בהבל בחשבו שהוא הסיבה להשפלתו ,לכן רצה להישאר לבדו בעולם ,מתוך מחשבה  שה' ירצה רק בו, אלא שלא  חפץ שיאשימו אותו ברצח–בתור  איש עובד אדמה-הוא היה בקי בסודות האדמה ,לכן הביא את הבל לאזור  המסוכן באדמה והבל הלך  על פי רצונו לפי שהאמין באחווה ,שכביכול, קין גילה כלפיו בערמומיותו, קין רק קם ועמד עליו, לא הרג אותו, הבל נהרג והאדמה  בלעה אותו והדבר רמוז בדברי ה':

"וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ"

 לכן כאשר ה' אומר לקין: "דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"   מתברר שהבל  חשב שהאדמה בלעה אותו ולכן התלונן לפני ה' ממנה , משום כך ה' קילל את קין וגם את האדמה אשר הייתה שותפה להריגת  הבל בכך שפצתה את פיה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי שורש  חטאו של  קין היה  נעוץ   במידותיו הרעות: דוגמת הגאווה, הקנאה .. הוא אומנם הביא את מנחתו לה' , אם כי-  מתוך זלזול והתנשאות, זאת למרות המעלה שעשה זאת על דעת עצמו.

הייתה בו קנאה כלפי אחיו - הבל, הוא לא חפץ בקיומו. הוא גם כפר בה' האור והחושך כיכבו אצלו בערבוביה,  ולכן מעשיו הרעים התגברו על הטובים. הוא התגלה כאדם ערמומי המתעלם מקיום הבורא.

אין פלא  - שמידות רעות אלו שהיו טבועות  בו - הכשילו את דרכו  והסיטו אותו לאפלה.

יפים ומחכימים הם  דברי בן עזאי האומר: "הֱוֵי רָץ לְמִצְוָוה קַלָּה כַּחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְווָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" (מסכת אבות – פרק ד, משנה ב).

קין וחטאו.

פרטים

קטגוריה: פרשת בראשית

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:59

נכתב על ידי Super User

כניסות: 516

קין וחטאו.

 שיר מאת: אהובה קליין©

וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים

קין   מאושר ביבולים

בסלו פירות באושים

יביאם להודות לאלוקים.

אוי  לאותה גאווה

נובעת  מהעדר מורא

בפני מלך רם ונישא

המביט וצופה בנעשה.

קין נקלע לאכזבה

ה' אֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה

וַיִּחַר  לו, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

חיש בהבל נעץ עיניו.

נכנס עמו בדברים

הערים עליו מילים

קטל חייו ברגעים

דם שפך ללא רחמים.

 מֶה עָשִׂיתָ ?שאל אלוקים

דְּמֵי אָחִיךָ אלי  צֹעֲקִים!

קין  תר אחר תירוצים

אלוקים המטיר עליו עונשים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית [חומש בראשית]

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים

קטגוריה: פרשת בראשית

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 14:01

נכתב על ידי Super User

כניסות: 445

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

היום השלישי לבריאה

מה גדולה הפליאה

אלוקים הגדול והנורא

המולך ביד רמה.

מלך מלכי המלכים

מיטיב חסדים לברואים

דואג  לחייהם ביבשה

מקום ליישבם באהבה.

 מלאכת המים משלים

מצמיח דשאים וצמחים

עצים עושי פירות

ליצירי כפיו מזונות.

יום מתברך כפליים

 ברכות כטל השמים

 "כי טוב" נאמר פעמיים

המלאכים מקלסים שבעתיים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

היום השלישי לבריאה

מה גדולה הפליאה

אלוקים הגדול והנורא

המולך ביד רמה.

מלך מלכי המלכים

מיטיב חסדים לברואים

דואג  לחייהם ביבשה

מקום ליישבם באהבה.

 מלאכת המים משלים

מצמיח דשאים וצמחים

עצים עושי פירות

ליצירי כפיו מזונות.

יום מתברך כפליים

 ברכות כטל השמים

 "כי טוב" נאמר פעמיים

המלאכים מקלסים שבעתיים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]