- פרטים
-
קטגוריה: ט"ו בשבט
-
פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:18
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 580
שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים
* הרב שמואל ברוך גנוט מתחקה אחר שורשי מנהגי ימי השובבי"ם, שאנו עומדים כעת בתוכם *על השובבי"ם שבנגלה ובנסתר, התשובה והתורה, אמירת תהילים, "תענית דיבור" ו"תיקונים פומביים" בצירוף שליחת כספים*
מקור השובבי"ם בתורת הנגלה
הלבוש (סימן תרפ"ה) כתב: "יש מקומות שנוהגים בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום חמישי מפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה". ובדרשות מהר"ש (סימן קיב) הסביר ש"נוהגים כן מפני שהשנה ארוכה, שיש יותר מחצי שנה בין צומות בה"ב של חודש מרחשון לבה"ב של חודש אייר, שהם ימי תענית וכפרה לישראל. לכך מתענה שמונה ימים, כנגד חודש העיבור, שתי ימים בכל שבוע של ארבעת השבועות. וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענים אלא פעם אחת בשבוע". הלבוש הוסיף טעם נוסף, שבשנה מעוברת היתה סכנה לעוברים ולכן תיקנו לצום, כדי שלא ינזקו חלילה. לכן, כך מסביר הלבוש, מתחילים לצום החל מפרשת שמות, בה אנו קוראים על התרבותם של בני ישראל ועל "ותחיינה את הילדים". בשו"ת שיח יצחק מסביר, כי לפי טעמו של הלבוש, שצמים לסגולת מניעת סכנה לעוברים, מובן מדוע הצום נקבע דוקא בימי חמישי, ולא בימי שני משום'זריזין מקדימין',זאת מפני ש"ביום זה התענו אנשי מעמד במקדש בשביל מעוברות שלא יפילו, וכן הוא בתפלה שבסוף מעמדות ליום זה, וכדאיתא בתענית דף כ"ז ע"ב"[1].
גם המשנה ברורה[2] מזכיר את מנהג התענית בימי השובבי"ם, וכך מובא בספרי הלכה רבים ונכבדים.
מצינו בספרות ההלכה כי נהגו ישראל לומר סליחות בימי השובבי"ם, ודנו הפוסקים האם ניתן לאומרם באשמורת הבוקר, כבימי הסליחות שבחודש אלול[3], או רק בשעת תפילת שחרית, או שמא אומרים את הסליחות גם בתפילת מנחה.[4]
השל"ה הקדוש כותב שתיבות שובבי"ם ת"ת רומזים ל"תשובה" "תפילה", "צדקה" ו"תורה", מפני ששובבי"ם רומזים ל"שובו בנים שובבים" ובמה? בתיבת "ת"ת", תשובה ותפילה, וגם בראשי התיבות של "תלמוד תורה", וגם "תת" רומז לנתינה, נתינת הצדקה.
השובבי"ם במשנת החסידות
בספרי חסידות מובא שימי השובבי"ם מסוגלים ל"עליית הניצוצות מהסטרא אחרא"[5] וכתבו:ש"הנה בשני חודשים האלו, זה הזמן לזכות בתשובה להחזיר אליו בחינת עיני ה'. וכמו שכתב האריז"ל דזמן המסוגל לפגם, הוא בפרשיות שובבי"ם שנשלמים בסוף חודש שבט"[6]. ה"דברי יחזקאל" משינווא כתב שישנו ענין גדול לומר תהילים בתקופת השובבי"ם. וכך כתב הגאון הקדוש בעל "שפע חיים" מקלוזינבורג זצ"ל: "אבל לומר תהלים בשבת, שבדברי יחזקאל עשה סמך גדול לזה מס"ת ואלה שמות, בודאי ראוי מאוד לנהוג כן בכל שבת, ומכ"ש בימי השובבים, לגמור בשבת כל ספר תהלים. ובכל יום ויום לומר תהלים לזמר עריצים ולהכרית כל הקוצים והחוחים, ולכל הפחות עשרה קפיטלך תהלים. ומה טוב היה שהבעל תפלה יאמר קודם התפלה עשרה קפיטלך תהלים ויה"ר עם י"ג מדות של רחמים וקדיש לאחריו, והמשכיל יבין ושב ורפא לו"[7]...
דברים נפלאים בענין השובבי"ם ועניינם, חרותים המה בכבשונו של הכהן הגדול מאחיו, רבי צדוק הכהן מלובלין. ואלו דבריו:"וארבע פרשיות אלו, שמות, וארא, בא, בשלח, הם הכנה למתן תורה שבפרשת יתרו, ואחר כך משפטים, להושיע משופטי נפשו שהם אותם אשר גם יצר הרע שופטן, כמו שאמרו בהרואה (ברכות ס"א ב), ולעשות משפט כתוב באויבי עצמו, שהם עצמם חיילות היצר הרע שעולה ומקטרג. וזהו פרשיות השובבי"ם שהוא זמן תשובה לבנים שובבים בתיקון בדבר שאין התשובה מועלת, כמו שמובא בזוהר (ח"א רי"ט ב). אבל יש לו תיקון על ידי דברי תורה שהוא מחכמה שהוא למעלה מתשובה שהוא מבינה[8]". הרי לנו, כפי העולה משלהבת מנורת הכהן הגדול רצ"ה, כי התורה, תורתנו הקדושה, צרי ומרפא היא לכל החלאים, העוונות והחטאים.
הארי ז"ל הרחיב את היריעה
בשיחה שקיימנו בעבר עם ראש ישיבת המקובלים "אהבת שלום" הגאון המקובל רבי יעקב משה הלל שליט"א, הפנה אותנו הגר"י הלל לדברי "הלבוש"| שהזכרנו, והוסיף שאכן כן, לפי תורת הנגלה היו מתענים ושבים בתשובה דוקא בפרשיות שובבי"ם ת"ת, החלים בשנים מעוברות. אך הקדוש האר"י ז"ל הרחיב את היריעה, וגילה שעל פי תורת הסוד ישנו ענין גדול ועצום להתענות ולסדר תיקוני תשובה בכל שבתות השובבי"ם, למרות שהם אינם חלים בשנה מעוברת. הארי ז"ל גילה שבכח תיקוני פרשיות השובב"ים (שהם, כאמור, שבתות פרשיות שמות , וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים), אפשר לתקן עוונות חמורים ומחשבות רעות, שנכשלו בהם במהלך שנותינו.
הגר"י הלל שליט"א מסביר שישנם חטאים ועבירות, שקשה מאד לשוב עליהם בתשובה, אך האר"י ז"ל חידש שצומות בני פ"ד ימים ("פ"ד תעניות") יכולים למחוק את העבירות כליל. כמובן כאשר האדם ישוב בתשובה שלמה במשך זמן לכן תקנו חכמי הסוד שיצום במשך יום שלם (או במשך 24 שעות ברציפות) ואת שאר התעניות יפדה בצדקה רבה.
ואלו דברי הגאון החיד"א, בספרו ברכי יוסף : "הרב הלבוש כתב בסי' זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום ה' בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון וכו', וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלה. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודע[9]. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו, לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכ"י מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפך[10]. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לאד. ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"ל. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו".
תיקונים קדושים
בישיבות המקובלים הרבות, כמו בישיבת "אהבת שלום" שבראשות הגרי"מ הלל. בישיבת "שער השמים" שבראשות הגרי"מ שעכטער והגר"ג רבינוביץ, בישיבת "השלום" בראשות הגר"ד בצרי ובמקומות רבים נוספים, נערכים בימי השובבי"ם תפילות ותיקונים קדושים, כאשר המשתתפים צמים במשך היום ועסוקים בתשובה ובמעשים טובים. נוסח התיקון חובר על ידי מרן ה"בן איש חי" זצ"ל וישנם המצרפים אליו את "תיקון מעשה הצדקה" שחיבר הרש"ש הקדוש. הנוסח שחיבר הרש"ש, ראש ישיבת המקובלים "בית א-ל", מסודר על פי תורת הסוד העמוקה, כאשר במהלך התיקון נותנים 36 מטבעות לצדקה ומבקשים על כל מטבע בקשה, הלקוחה מעולם הסוד הטמיר.
הרבי מצאנז זצ"ל[11] מאריך בספרו ההלכתי-הגותי בענין תענית השובבי"ם ולדבריו: "חיוב גמור להתענות בשובבי"ם לבריא בעל כח מ' יום רצופים בכל יום, וכעת שרובא דעלמא חלשים בטבעם יתענו לכל הפחות ביום החמישי כמנהגן של ישראל. ולקבל עליו התענית ביום ד' במנחה, וענין קבלת התענית ידוע. ולגמור התענית עד צאת הכוכבים. ואם קשה לו הרבה יתענה עד פלג המנחה, ולמי שאי אפשר לו יתענה לכה"פ עד חצות, וחלוש מאוד יתענה לפחות תענית שעות לפי כוחו. ולמי שרוצה בתיקון נפשו ונשמתו ואפשר לו יעשה כן בכל יום כפי אפשרות, לפחות תענית שעות בכל יום ויום. וכן כתב באלף המגן על המט"א סימן תקפ"א ס"ק ג' לענין המ' יום קודם ר"ה. אבל מ"מ יפדה עצמו פ"ד ימים לתקן החטא, וכראוי מכתבי האריה"ק. ולעשות הפדיון על ג"פ פ"ד שהוא רנ"ב תעניתים, לפי דעת הקנה חכמה והנוב"י... וכל זה העשיר לפי עשרו ועני לפי עניו".
והגה"ק מצאנז מסיים וכותב: "ובימי השובבים יפדה המ' יום ואח"כ יוסיף עד הפ"ד, ואח"כ ישלשו כנ"ל, אבל יהא עליו חוב קבוע לתת תמורת נפשו וצער גופו שחייב בזה. והחס על רוחו ונשמתו אשר ממקור עליון חוצבה ולטהרה מכל וכל, אשר בספה"ק מובא סיגופים קשים כמו גלגול שלג וכדומה וכדומה, וכמעט שאי אפשר לעמוד בזה לחולשת הדור -יעשה פדיון נפשו גם בעד אלו הענינים שיהיה חטיך בצדקה פרוק [דניאל ד' כ"ד], חטיך מלשון 'תחטאני באזוב ואטהר' [תהלים נ"א ט'], וכמו 'וחטאת את המקדש' [יחזקאל מ"ה י"ח]. והיינו לטהר הנפש, ג"כ בצדקה פרוק".
ולמי יתנו את כסף הפדיון?
-הרבי מצאנז זצ"ל מורה כי "את הממון יתן ללומדי תורה יראי השם הזקוקים לזה, שיוכלו לעסוק בתורה, כענין יששכר וזבולון", והוא מאריך, על פי תורת הנסתר, כיצד נתינת כסף פדיון נפשו לעניים, מסוגל לסייע לתיקון הנפש.
"סדר א'" אחד
מקובל בשם קדוש ישראל הסטייפלר זצ"ל ש"סדר א'" אחד בכולל או בישיבה, שווה כמו עשרות צומות ותעניות. התורה, כך כתבו חכמים, היא המרפא לכל העוונות ולכן מרבים בתקופת השובבי"ם בלימוד התורה ובהתמדתה. בישיבות רבות מונהג סדר "תענית דיבור", בהם הלומדים עוסקים בתורה בהצמדה רבה, בלי הפסק. בישיבות חסידיות רבות, וביחוד (כפי הידוע לי) בחסידות סלונים לומדים תורה בעיון בהתמדה עצומה, כאשר כל "סדר לימוד" הוא לפחות בן 6 שעות רצופות, בלי שום הפסקה. כי אכן כן, ועל זה משכימים חסידים כפרושים, ספרדים כאשכנזים, "בראתי יצר הרע- בראתי תורה תבלין". התורה, בצירוף יראת השמים המצורפת אליה, משמת כתרופת פלא לכל החוטאים הרעים.
האם לומדי תורה צריכים להתענות?
ספר החרדים, החיד"א בדרכי יוסף (או"ח תקע"א) ובשו"ת זרע אמת (ח"א סימן פ"ט) כתבו בשם האר"י ז"ל שתלמיד חכם שתורתו אומנותו אינו צריך להתבטל מלימודיו, לצום ולהסתגף. אלא עליו להתבודד עם קונו ולבקש מהקב"ה שיסלח לו על עברותיו, יחד עם לימוד תורתו. אמנם האר"י ז"ל בעצמו (כפי שהעיד ר' חיים ויטל בשער רוח הקודש) כתב שכל בן תורה שיודע שנכשל בעבירה ידועה, צריך להתענות את מספר הצומות הקשורים לאותו החטא, במקרה שגופו ובריאותו מאפשרים לו את הצומות.
ישנם המציעים לתלמידי חכמים לסמוך על דעות המקובלים שסברו שאפשר לפדות את הצומות בצדקה, וישנם הסוברים שתלמידי חכמים צריכים לצום לפחות יום אחד. המקובל מוהר"י אלפייה זצ"ל[12] סבר שאפשר לעשות "תענית ציבור" יחד עם אמירת תהילים במשך כל היום כולו. לדבריו, "תענית הדיבור" אמירת התהילים נחשבת כצום של... 56,600 תעניות.
המקובל הגרי"מ הלל שליט"א מתווכח עם דברי הגר"י אלפייה זצ"ל בעוז וסובר שאין לדבריו מקור בכתבי האר"י ז"ל, שאכן אמירת תהילים ו"תענית ציבור" עוזרת לתיקוני החטאים. לדעת הגרי"מ הלל שליט"א אכן ראוי ש"בעלי בתים" שכבר שבו בתשובה שלמה, יצומו יום לשם ויאמרו בו תהילים. אך אברכי כוללים ותלמידי חכמים אינם צריכים, לדעתו, לומר תהילים כל היום ועליהם ללמוד תורה וגמרא בעיון.
גם האדמו"ר הקדוש רבי אברהם מסוכשוב זצ"ל כותב בהקדמתו לספרו הגדול "אגלי טל", שמחשבה רעה מתקנים במחשבה טובה. מחשבות של תורה והעמקה בתורה, מכפרות על מחשבות רעות. וכך נאמר בשו"ת דלתי תשובה: "עיקר הכל, ובפרט לאברכים ובני תורה, הוא התמדת הלימוד בעיון וביגיעה, ובהרבצת תורה לתלמידים, ובכתיבת חידושי תורה. ותיקון המוח הוא רק על ידי יגיעת התורה בחכמה בינה ודעת, שלא נברא המוח אלא לזה"...
מעניין לציין שבישיבת קלם התחזקו בימי השובבי"ם דוקא במידות וביחס בין אדם לחבירו.
"תיקונים"? לא לפשוטי העם!!!
ראש ישיבת המקובלים "אהבת שלום" יוצא חוצץ, בספרו "תקנת השבים", נגד התופעה שכל אדם, שאינו חוזר בתשובה שלמה, משתתף ב"תיקון" חד- פעמי ודי, מבחינתו הכל בסדר והוא נקי מעבירות ללא רבב. הגרי"מ הלל מוכיח באותות ובמופתים, מספרים וספרים, שרק יהודים שלא חטאו זמן רב, ושבו בתשובה שלמה על חטאי העבר, והינם יראים ושלמים. רק הם יכולים להשתתף ב"תיקוני תשובה" אינה שווה מאומה. וזה פשוט, כי תשובה אינה נעשית דרך כרטיס אשראי או שליחת מזומנים. תשובה נעשית ע"י חזרה פנימית, חרטה על העבר וקבלה לעתיד. "הכסף שגובים מאנשים על תיקונים כאלה, יש בהם סרק גזל!" כותב הגרי"מ הלל, וזוכה להסכמת גדולי התורה.
מה עושים, אם כן? לומדים הרבה תורה, מתחזקים במידות טובות ושבים, הבנים השובבי"ם, אל אבא שבשמים...
[1] שו"ת שיח יצחק להגר"י וויס זצ"ל, אב"ד ווערבוי, סימן רס. וכיוון בדבריו לדברי האליהו זוטא על הלבוש, שם סק"ז.
[2] סי' תרפה ס"ק יח וביאור הלכה סי' תקסו ד"ה ויש.
[3] ראה שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א' סימן פט: הנני לתשובת יקרתו שקבלתי היום, בדבר מנהג בית מדרשו ביומי דשובבי"ם לומר סליחות ומתענים, ויען כי יום ה' הוא תמיד יומא דשוקא, ורובם ככולם יוצאים בחפזון לבקש פרנסתם ואינם ממתינים עד גמר התפלה מחמת הסליחות שאומרים בתוך תפלת י"ח, וישנם דמח"ז אינם באים כלל ביום זה לבהכ"נ, אם נכון לתקן לומר הסליחות קודם אור הבוקר כבימים נוראים, דמיד כשיאיר היום יניחו טלית ותפלין ויתפללו בצבור בלי חטיפה, וכבר אירע שבקושי גדול הי' יו"ד לגמור תפלת י"ח, וכו', עיש"ע.
[4] כתב בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים פורים: "בעיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה. וכל יום ה' מתענין וקורין פרשת השבוע שחרית ואומר שומר ישראל וכו' ובמנחה ויחל דרשו ועננו".-וראה במג"א סי' תרפה ובשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד סי' שנג), שו"ת ויקרא אברהם (או"ח סי' כ) שהביא כמה וכמה עובדות מגאוני לוב וארצות המזרח בענין הסליחות ואמירת 'ויחל', שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א יו"ד סי' קנז), ושו"ת שיח יצחק (סי' רנט).
[5] קדושת לוי פרשת משפטים ד"ה וזהו,שם מאמרי חודש אדר ד"ה לבאר.
[6] פרי צדיק, דרושים לחנוכה.
[7] וע"ע בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קיז.
[8]פרי צדיק, פרשת שמות.
[9] בספרו ציפורן שמיר סי' ו' אות צ' כתב החיד"א שהסדר הטוב הוא שמתענה בשובבי"ם ת"ת יום יום, ובתוך הזמן עושה גם ב' הפסקות של יומים, כשכל הפסקה של יומים עולה לז"ך ימים. וראה עוד שם אות צא - צג כיצד ינהג בראש חדש ובט"ו בשבט וכו'. ע"ש. ויש שהעירו שברור הוא שגם בשנה שאינה מעוברת, צריך להתענות פ"ד תעניות, ובציפורן שמיר עסק דווקא בשנה מעוברת שאז הוא זמן ראוי ומסוגל יותר לצומומות וכפרת השובבי"ם, וכ"כ הגאון ר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' כ"ח אות י"א.
[10] כוונתו למה שכתב בספרו ציפורן שמיר צ"ה שהיו כאלו 'מתחכמים', שקבלו תענית מבעוד יום, ומתענים עד שעה אחת בליל ג' וסברו שמועיל כג' ימים וכו'. החיד"א כותב על 'מתחכמים' אלו: "ולא עשו כלום, דבפירוש אתמר ממהרח"ו שקיבל מהאר"י שאפי' התענה כיום כיפור אינו אלא יום אחד ומי עלה לשמים וכו' ", עכ"ל.
[11] שו"ת דברי יציב חלק אבהע"ז סי' מ"א.
[12] בעל 'קונטרס היחיאלי'. ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ז סימן י"ח, שדן בענין כניסת כהנים לקבר רחל, וכתב: "ובפרט שיש לנו עדותו של ר"י אלפייא זצ"ל שהיה ידוע ומפורסם בצדקותו, וזכה ורבים זיכה לערוך תפילות במקומות הקדושים תמידין כסדרן וכן זכה ותענית הדיבור שהוא פרסם התקבל בכל העולם ובימי השובבי"ם מקיימים תענית דיבור בצורה מאורגנת וברוב עם, והוא כאמור היה מחסידי וצדיקי ירושלים עיה"ק ומשליחי דרבנן ללכת להתפלל במקומות הקדושים בכל עת צרה ומצוקה ובקי היה בדיני המקומות ובמנהגים, ואם הוא מעיד על זה -ודאי שאפשר לסמוך עליו".
