חגים ומועדים וימים מיוחדים
פורס מפה ומקדש בפורים שחל בערב שבת
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בשני, 03 מרס 2025 20:16
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 219
הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
פורס מפה ומקדש בפורים שחל בערב שבת
בירושלים יחגגו השנה את פורים המשולש. שלשה ימי פורים. ואילו אנחנו ניאלץ להסתפק בפורים מקוצץ, פורים של יום שישי.
מאחר שגיליון 'קוראים אלעד' הבא יגיע סמוך ונראה לפורים, אנו מנסים להיכנס כבר כעת לאוירת השמחה וגם לדעת כמה דברים שכדאי לנו לדעת קודם, למשל: מתי נאכל סעודת פורים? או, ליתר דיוק, האם אמא תצטרך להכין שתי סעודות, סעודה דשנה אחת לבוקר יום שישי ועוד סעודה דשנה לליל שבת, או שניתן לחבר את שתי הסעודות יחד? רבים מקוראי העיתון ביקשו לעשות סדר בנושא שכולם מדברים עליו, של 'פורס מפה ומקדש'. הנה, בבקשה.
כפי שהבנתי, בעוד שבקהילות הליטאיות מקפידים על דברי הרמ"א, שכבר נקרא, הרי שבקהילות החסידיות נפוץ מאד המנהג של 'פורס מפה ומקדש'. פורים חל בירושלים פעמים רבות ביום שישי ובקהילות חסידיות רבות נוהגים להצמיד את 'טיש פורים' ל'טיש ליל שבת', בדרך עליה נקרא כעת. נתחיל מההתחלה, נעבור לאמצע, ונגיע למסקנות...
בהלכות שבת (רמט, א) פסק השולחן ערוך, ש"אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינה רגיל בה בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור. ולאכול ולשתות בלי קביעות אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להימנע מלקבוע סעודה שנהג בה בחול מט' שעות ולמעלה". וכתב הרמ"א: "וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נראה לי, וכן המנהג פשוט".
כלומר, למרות שבערב שבת אסור לקבוע סעודה גדולה שאינו רגיל בה, שונה פורים שזמנו קבוע ליום זה, ולכן מן הדין מותר לאכול סעודת פורים עד השקיעה, אף אם מחמת זה לא יאכל סעודת שבת ליל שבת לתיאבון (ביאור הלכה רמט, ב ד"ה מותר).
אולם המשנה ברורה (ס"ק יג) כתב: "מכל מקום לכתחילה מצוה להקדימה בשחרית משום כבוד השבת, וכמו שמבואר בסימן תרצ"ה ס"ב לענין סעודת פורים".
מרן הבית יוסף (סימן תרצה) כתב שכשפורים שחל להיות בערב שבת, עושים סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכים לעשות קידוש וצריכים גם לאכול מעט אחרי הקידוש ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג. כתב על כך ה"דרכי משה": "ובמנהגים שלנו (מנהגי ר"א טירנא פורים עמ' קס') כתוב דיש לעשותה בבוקר כשחל פורים ביום ששי". והרמ"א (סי' תרצה, ב) כתב "כשחל פורים ביום שישי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת".
וכתב המשנה ברורה: "והיינו קודם חצות היום לכתחילה. וביד אפרים כתב בשם מהרי"ל להתיר קודם תחילת שעה עשירית (בשעות זמניות)". והגרש"ז אוירבך כתב שאכן, כשחל פורים ביום שישי, נהגו המדקדקים להקדים ולערוך את הסעודה לפני חצות. ואכן, ראוי להתחיל את סעודת פורים קודם זמן מנחה קטנה, ומעיקר הדין אפשר להתחיל את הסעודה גם לאחר מכן. ובוודאי שאם לא סעד סעודת פורים כלל, חייב לסעוד אף סמוך לשקיעה.
ואמנם המנהג בפורים שחל בערב שבת, להתחיל את הסעודה כמידי שנה, הוזכר גם בחידושי המאירי, שכתב: "נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילים בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסים מפה ומקדשים וגומרים את הסעודה ומזכירים בה של פורים". המעלה לפי מנהג זה הוא, שסעודת פורים מתקיימת סמוך לשקיעה, כבכל שנה.
בגלל שבבוקרו של יום לאחר קריאת המגילה, כולנו עסוקים, לפחות עד הצהרים במצוות מתנות לאביונים ובמשלוחי מנות, בהמשך ניגשים לתפילת מנחה, ולאחר מכן אנו מתכוננים לשבת, לכן ישנם נוהגים הם לעשות "פורס מפה ומקדש", מתחילים כשעה- שעתיים לפני כניסת השבת את סעודת פורים, נוטלים ידיים ואוכלים כביצה לחם וכל המטעמים הטעימים שהכנתם. האשה מדליקה נרות בזמן הדלקת הנרות המופיע בלוח, כמו בכל ערב שבת, והבעל מקבל את השבת ע"י דיבור או ע"י אמירת 'ויכולו'
יש שנהגו להתפלל ערבית בשלב זה במנין ביתי. וכן ניתן גם ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, כשבכוונתם להמשיך את הסעודה גם לאחר מכן. במקרה כזה ראוי שחלק מהנוכחים יישארו במקום הסעודה, כגון נשים.
בהמשך פורס הוא מפה על הפת הנמצאת על השולחן ואינו צריך להביא לחם משנה, (וי"א שצריך הוא להביא לחם משנה ולכסותם) ומוזג כוס יין ומקדש, כפי הנוסח שבכל ליל שבת, ואם כבר שתה יין בתחילת הסעודה אינו מברך כעת שוב 'בורא פרי הגפן' אלא ממשיך עד 'מקדש השבת'. ושותה ומחלק יין מהכוס לכל המסובים, ואינו צריך לברך שוב על הפת מפני שכבר בירך בתחילת הסעודה, אך צריכים כולם עתה לאכול כביצה (עי' משנ"ב סי' רצא ס"ק ב') מהחלה, מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה, וממשיך בסעודתו, ולאחר צאת הכוכבים ממשיך לאכול את סעודתו ויקפיד לאכול אז עוד פת או מזונות קצת יותר מכביצה ויכווין לצאת בזה מצוות סעודת שבת, ויצא ידי חובת סעודת פורים וסעודת שבת.
בסוף הסעודה מברכים ברכת המזון. בברכת המזון יש לומר 'רצה''. ביחס ל'על הניסים', ישנה מחלוקת אחרונים האם לאומרו, ולמעשה נהגו כן לאומרו. (בערי הפרזים, כיון שבירושלים כעת מתחיל 'שושן פורים').
בספר מנהגי ארץ ישראל כתב: "וכשחל פורים בערב שבת המנהג היפה והנעים הוא לעשות הסעודה בערב אחר תפלת המנחה ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת. וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו". וכן היה מנהג חלק מהראשונים. הנה, למשל, קטע ממנהגי רבינו פרץ מקורביל, בעל 'תוספות רבינו פרץ': "פעם אחת חל פורים בערב שבת ואכל סעודת פורים ובירך והתפלל ערבית ואחר כך עשה קידוש ואמר לתלמידיו שהרוצה שלא לברך בין שתי הסעודות... פורס מפה ומקדש ואומר על הניסים".
בקונטרס 'משנתם' מובא שמרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר שמרן הגרא"ז מלצר זצ"ל בעל 'אבן האזל' נהג בהיותו בקלצק לפרוס מפה ולקדש, והוסיף שכאן בארץ ישראל לא נוהגים כך. במכתבו של רבי מאיר גולדויכט, המובא בספר רץ כצבי, כתב בסיום דבריו: "מנהג פורס מפה ומקדש בסעודת פורים נוהג מקדמת דנא בירושלים עיה"ק, וכך סיפר לי מו"ר הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג, שראה את הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, פורס מפה ומקדש בשושן פורים שחל בערב שבת בירושלים, בשנת תש"ח".
לכאורה, כך חשבתי, ניתן לפתור את כל הבעיות והספיקות של אמירת 'על הניסים', ברכת 'בורא פרי הגפן' וברכת 'המוציא', על ידי שאלו שאינם אוכלים לפני חצות אלא בשעות אחר הצהרים (כלומר, שאינם נוהגים כהרמ"א הנ"ל), יאכלו את כל סעודת פורים עד סמוך לשקיעה, ואז יברכו, לפני קבלת שבת, ברכת המזון עם 'על הניסים', ואז יעזבו את ביתם ויילכו לבית הכנסת לתפילת ערבית, וכשישובו לביתם, יאכלו את סעודת השבת עם קידוש וברכת הגפן, נטילת ידים ולחם משנה עם ברכת 'המוציא'. בעצם, הם יאכלו סעודת פורים סמוך לשקיעה כבכל שנה, ללא 'פורס מפה ומקדש'. למה לא?
ונראה שהדברים מבוארים יפה בדברי שו"ת זרע אמת (חלק ג' סימן עט, לשו"ע תרצ"ה), שמתוך דבריו עולה לכאורה תשובה להערתי. ה'זרע אמת' טוען שם שאלו שמתקשים להשתלט על כל משלוחי המנות, קריאת המגילה וכל מצוות היום, השמחה וכל ענייני הפורים, וגם לסעוד סעודה לפני חצות, שהם יכולים בהחלט לסעוד את סעודת פורים כבכל שנה סמוך לשקיעה, והוא כותב כך: "על כן נראה דיותר טוב לעשות הסעודה מבעוד יום סמוך לשבת ולהתפלל מנחה קודם, בעוד היום גדול.... ואחר כך יתחיל הסעודה, וכשהוא סמוך לשבת ילך לבית הכנסת לקבל שבת ולהתפלל ערבית בציבור, ויחזור לביתו ויפרוס מפה ויקדש....".
בהמשך כותב ה'זרע אמת' שבכך מרויחים דבר חשוב. "ובאמת נראה דעל דרך זה מיקרי דמתקיימות שתיהן, דהיינו סעודת פורים וסעודת שבת... שזה לפי שכל זמן שהוא בתוך האכילה האיצטומכא פתוחה, מה שאין כן כשעבר זמן מה אחר האכילה דהאיצטומכא סתומה". לדברי ה'זרע אמת', צריך לאכול סעודת פורים לפני השקיעה, להתפלל מעריב ומיד לשוב ולאכול, כך שלא תהיה בעיה של אכילת סעודת ליל שבת ללא תאבון, זאת משום שבמקרה כזה שהסעודה נמשכת אחרי הפסק כל כך קל, התאבון ממשיך.
ואולם, ה'זרע אמת' כותב שכיון שמדובר בהפסק כל כך קטן, ניתן להמשיך את הסעודה ולא לברך שוב על ההמשך. ומדבריו בהמשך עולה שאם נפתח בסעודה חדשה, אזי תהיה בכך 'ברכה שאינה צריכה' לסעודה הקודמת. העולה מדבריו, שמצד אחד יש ענין להמעיט בהפסק בין שתי הסעודות, כדי שהאיצטומכא לא תיסגר ונוכל להמשיך לאכול לתאבון. ואם המעטנו בהפסק ורק התפללנו ערבית, עלינו להמשיך את הסעודה הקודמת (עם עדיפות להשאיר בחדר הסעודה את הנשים, ש'ישמרו' לנו את הקביעות שבסעודה), ומצד שני, אם נחליט להאריך את ההפסקה בין שתי הסעודות, כדי שנוכל לברך עם 'על הניסים' בסוף הסעודה הראשונה, ועל ידי כך לברך על היין ולברך 'המוציא' בסעודה השניה, סעודת השבת- אמנם נרויח בכך שלא נברך 'ברכה שאינה צריכה', אך התאבון ייסתם לנו...
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הליכות והנהגות פורים) כתב שבדיעבד, מי שלא אכל סעודת פורים עד פלג המנחה, יכול לקבל שבת לאחר פלג המנחה, לקדש על היין ולאכול סעודת שבת יחד עם סעודת פורים, ויוסיף מאכלים לכבוד פורים. ואמנם מרן הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פורים פרק יט אורחות הלכה הערה 81) כותב שלא נהגו לקבל שבת מבעוד יום ולאכול סעודת פורים וסעודת שבת יחד, כיון שאם כבר קיבל עליו שבת, לא ניכר שאוכל כעת לכבוד סעודת פורים.