הרב אברהם חיים זילבר שליט"א

 

 

בסיום המגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ורצוי לרוב אחיו..." אומרת הגמרא (מגילה טז, ב. הובא ברש"י עה"פ) "לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין . . לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה".

 

וקשה, אם אכן צדקו הסנהדרין שלא היה ראוי לו למרדכי לפרוש מהלימוד ולהיות משנה למלך מדוע אכן לא חדל מכך? וגם, מדוע פרשו ממנו רק מקצת אחיו ולא כולם? ולאידך, אם רוב הסנהדרין סברו שטוב עשה שנכנס לשררה – מדוע לא קיבלו המקצת את דעת הרוב?

 

אלא, מספרים שפעם ביקשו מהגאון הרוגוצ'ובי לנסוע לאיזו אסיפת רבנים לצורכי הכלל, וענה, שזה תלוי במחלוקת בבלי וירושלמי, דהנה בגמרא (ברכות לב, ב) נאמר שחסידים הראשונים היום שוהים תשע שעות ביום בתפילה. מקשה הגמ' "תורתן מתי נעשית?" ועונה "מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת" בירושלמי נאמר עניין דומה אבל שם הלשון "היתה ברכה ניתנת בתורתן". אמר להם הרוגוצ'ובי: לפי הבבלי אמנם אין התורה הולכת לאיבוד אבל גם לא תתווסף אצלי תורה חדשה ולכן לא אוכל לנסוע, ורק לפי הירושלמי שניתנת ברכה בתורתן מותר לי לנסוע...

 

עפ"ז אומר הרבי, מובן הכל! הסנהדרין הוגלו מירושלים וא"כ הם סוברים כהירושלמי שמותר היה למרדכי לעסוק בצרכי ציבור, אבל מקצת סנהדרין היו בבלים* וסברו כשיטת הבבלי שתורתו רק משתמרת, ולכן פירשו ממנו. אבל מרדכי עצמו "הגלה מירושלים" ושפיר אזיל כשיטת הירושלמי ש'ברכה ניתנת בתורתן' ולכן הסכים להיות משנה למלך ודורש טוב לעמו...

 

שבת שלום ופורים שמח!

 

 

 

*) ע"ד שמצינו לאחמ"כ: "הלל עלה מבבל" (פסחים סו, א), ר' נתן הבבלי, ועוד. ובפרט שכבר עברו למעלה משבעים שנה מהזמן ש"החרש והמסגר" עזבו את ירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה – לבבל, ואנשי כנה"ג היו משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר לבבל וישובו לירושלים ויהודה – בשנת אחת לכורש, ויוצא שהיו בבבל 52 שנה.

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טז, פורים ג (ע' 373 ואילך). ועיין שם עוד בארוכה על גדרם של הסנהדרין ותפקידם

 

לחביבותא דמילתא מצו"ב איזה תמונות מבית חיינו בפורים.