מקבץ הלכות מהרב משה ויא שליט"א

 

 

איסור חמץ בפסח חמור יותר משאר איסורי אכילה היות ויש בו ארבע מצוות מן התורה:

1. איסור אכילת חמץ.

2. איסור בל יראה.

3. איסור בל ימצא.

4. מצווה להשבית (להעלים) את החמץ מהבית.

וכן יש איסור הנאה מחמץ בפסח.

איסור "בל יראה" ואיסור "בל ימצא" הם על כזית חמץ וכדי לא לעבור על איסורים אלו מספיק לבדוק שלא נותר כזית חמץ (כגון עוגיה שלמה) בשום מקום בבית. אבל איסור אכילת חמץ הוא אפילו על פרור קטן, וכדי שלא ניכשל באיסור אכילת חמץ מנקים ובודקים היטב את כל הבית שלא ישאר אפילו פרור חמץ, כגון פרור לחם בארון מטבח העלול להידבק לצלחת של פסח.

 

 

כדי לא לעבור על איסור חמץ, תיקנו חז"ל שעל כל אחד לעשות שתי פעולות:

 

1. לבער את החמץ שלו.

2. לבטל את החמץ שלו.

 

ביעור חמץ פירושו: לסלק את כל החמץ מהבית ע"י שמנקים את הבית מהחמץ, ולבסוף שורפים את החמץ שנותר.

ביטול חמץ פירושו: לאחר הביעור מבטלים את החמץ על ידי שמפקירים אותו כך שהוא כבר אינו שלו (ע"י אמירת נוסח "כל חמירא").

וכאן נשאלת שאלה: לכאורה היה מספיק רק אחת מן הפעולות: או לבטל את החמץ שאז החמץ כבר אינו שלו והוא לא עובר על האיסור ולא צריך לבער, או לבער את החמץ מהבית וממילא אין לו יותר חמץ ולא צריך לבטלו?

אלא חז"ל חששו לתקלה, אם אדם רק יבער את החמץ מהבית, אולי באיזו פינה נשכחת ישאר חמץ, כמו מעשה שהיה אצל משפחה אחת שבחוה"מ פסח גילו פיצה שאחד הילדים חימם לעצמו במיקרוגל הנקי, יומיים לפני פסח, והפיצה נשכחה שם, לכן הצריכו לבטל את החמץ בכל מקום שהוא, כך שהחמץ כבר הפקר ואינו שלו ומממילא לא עובר על האיסור. (הערה: את הפיצה שמצאו חייבים מיד לשרוף).

וא"כ אולי רק נבטל את החמץ בכל מקום שהוא נמצא והוא כבר לא יהיה שלנו ולא נעבור על האיסור. אבל חז"ל חששו שגם אם החמץ לא שלנו אבל נותר בבית עלולים לאוכלו בפסח ויעברו על איסור אכילה (Fגון ילד העלול לאכול עוגיה שנותרה בארון).

לכן אנו עושים את שתי הפעולות. גם מבערכים וגם מבטלים את החמץ.

כפי שביארנו, בפסח אסור שיהיה ברשות יהודי חמץ. לכן תיקנו חז"ל שעל כל אחד לבדוק את הבית, שלא נותר שום חמץ. ומבואר בשו"ע (או"ח תלג-יא) "צריך לכבד (לנקות) כל הבית לפני הבדיקה".

ומבאר המשנה ברורה (ס"ק מ"ו) כי ללא הניקיון לא ניתן לבדוק היטב. דהיינו מטרת הניקיון, היא כדי שנוכל לבדוק שלא נותר שום חמץ.

אבל הניקיון עצמו עוד לא מספיק, כפי שמבאר השו"ע: "המכבד (מנקה) את חדרו ביום י"ג, צריך לחזוק ולבדוק בליל י"ד, אפילו כיוון בזה לבדיקה ונזהר שלא להכניס חמץ" ומבאר המ"ב: "הכיבוד אינו בדיקה גמורה - ואולי נשתייר חמץ בפינה"

דהיינו: 
המטרה - לבדוק שלא נותר חמץ.

האמצעי - לנקת את הבית כדי שנוכל לבדוק היטב.

בדומה לאדם המכין מזוודות לנסיעה ולאחר מכן הוא בודק ברשימה שהכין שלא שכח דבר, כך לאחר הניקיון בודקים שלא נותר חמץ.

צריכים לכוון את האמצעי למטרה, כלומר לכוון את הניקיון למטרה שהיא ביעור החמץ, ולא לעשות מהנקיון מטרה בפני עצמה - "נקיון האביב" במקום נקיון לפסח.

כפי שארע בבית אחד שמרוב שפשופים בצידו החיצוני של תנור האפיה, נמחק שם היצרן, אבל בבדיקת חמץ נמצא בתקרת תא האפיה קליפת עוגה שנאפתה לכבוד פורים ותפחה יותר מדי.

קרה גם שעקרת בית עשתה "הפסקת קפה" באמצע נקיון ארון המטבח וכאשר חזרה לעבודה דילגה בעות על דלת אחת ! ורק בבדיקת חמץ התגלה חמץ באותו ארון.

לכן יש לתכנן את סדר העדיפויות בהתאם. מי שיש לה 5 עוזרות מסביבה תוכל להרשות לעצמה לעשות כל מיני פעולות מיותרות, אבל מי שמטופלת בילדים קטנים תקדיש את זמנה ואת כוחותיה לעיקר.

להלכה אין חובה להבריק חלונות, לכבס וילונות, לסייד את הקירות, לאוורר ספרים בשמש ולכבס טלית דווקא לפני פסח.

צריכים לזכור הכלל המפורסם: "אבק אינו חמץ והילדים אינם קורבן פסח...."

וכן צריכים לזכור שגם נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר, ואם עקרת הבית מגיעה באפיסת כוחות לסדר ונרדמת עם שתית הכוס הראשונה הרי יוצא שכרה בהפסדה.

 

חז"ל תיקנו שעל כל אחד לבדוק את החמץ בליל י"ד, דהיינו לבדוק שלא נותר שום חמץ באף פינה. ולפי זה לאחר שניקינו וסידרנו את כל הבית, הארונות, המקרר וכו', הנחנו את המצרכים השונים במדפים, נצטרך לפרק את הכל כדי לבדוק?! 
ואמנם כך נהגו גדולי ישראל: הבן איש חי זיע" (פר' צו, סג) מביא שבדיקת חמץ יש בה טרחה גדולה. החזו"א זצ"ל היה בודק חמץ משך כל ליל בדיקת חמץ וכן ר' יעקב קמינצקי זצ"ל היה בודק כל חפץ בליל בדיקת חמץ והבדיקה נמשכה שעות רבות.

מובא בהלכה שאם אדם בדק את ביתו ביום י"ג [הכוונה לכל הימים שלפני פסח (עד 30 יום), כגון: י' ניסן או א' ניסן או כ"ו אדר] צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד (בלי ברכה). אבל אדם שבדק את ביתו בליל י"ג לאור הנר או ביום י"ג (או י' או א') לאור האכסדרה, דהיינו מקום פתוח לאור יום, כגון מרפסת פתוחה - יצא ידי חובה, אך מפסיד את תקנת חז"ל לבדוק בליל י"ד (וכן מפסיד את הברכה שמברכים אותה רק בליל י"ד).

לכן מי שקשה לו להשאיר את בדיקת כל הבית לליל י"ד, יכול לחלק את הבדיקה לחלקים. בכל יום יבדוק את מה שמנקים, כגון: ארון מטבח - משאירים אותו ריק עד הלילה ובודקים אותו בלילה לאור הנר. לאחר הבדיקה מקפידים לא להכניס יותר חמץ לארון, המקום מקבל דין של מקום שלא מכניסים בו חמץ ואינו טעון בדיקה נוספת. 
תיקים, מגירות וכדומה, מוציאים למרפסת ובודקים לאור היום שלא נותר חמץ, ושוב לא צריך לבודקם.

את עיקר הבדיקה משאירים לליל י"ד ואז בודקים עם ברכה.

נהוג שבעל הבית בודק את החמץ אבל גם אישה נאמנת על הבדיקה.

 

חיוב הבדיקה הוא רק במקומות שמשתמשים עם חמץ או עלולים לאופן מקרי להכניס חמץ. אבל מקומות שלא משתמשים עם חמץ כלל, אין חיוב בדיקה.

לדוגמא, אינטרסול ("בוידם") בפרוזדור בו מחזיקים בקבוקי יין, טעון בדיקה היות ובאמצע הסעודה יכולים לטפס להביא יין, כאשר ביד מחזיקים פרוסת לחם העלולה להישכח שם, אבל אינטרסול בחדר אמבטיה שם מחזיקים בקבוקי שמפו אין צורך לבדוק היות ולא רגילים ללכת באמצע הסעודה להביא שמפו.

המטבח, כולל אביזריו טעונים בדיקה, לעומת זאת בחדרי הבית והארונות החיוב בהתאם לשימוש בהם. כגון ארונות בגדים של מבוגרים שלא ניגשים אליהם באמצע הסעודה ומקפידים תמיד שלא להכניס לשם חמץ - אינם חייבים בדיקה, אבל ארון מגבות או מפות צריך בדיקה, וכן צריכים לבדוק ארונות בגדים בחדרים של הילדים.

ארונות ספרים: מדפים בהם מונחים ספרים שלא משתמשים בהם כל השנה אינם טעונים בדיקה. לעומת זאת ספרים שמשתמשים בהם באמצע האוכל טעונים בדיקה. שאר הספרים נוהגים לנערם אבל לדעת רוב הפוסקים לא חוששים לפרורים היות והם נפסלו לאכילה.

ברכונים וזמירות בודקים אותם דף דף (או מוכרים לגוי). 

מחסן ומקלט פתוחים שמשתמשים בהם חייבים בבדיקה וכן חדר מדרגות, מעלית, ארון חשמל, תיבת דואר, ביכ"נ, בי"ס, משרדים וחנויות, מכוניות, עגלות ילדים (כולל גמ"ח עגלות). ילקוטים, כיסים, משחקים, טלפון, טייפ, מחשב ועוד.

חמץ שנפסל מאכילה אין צורך לבדוק אותו. לכן ריצפה ששטפו עם חמרי ניקוי לא צריך לבודקה. וכן תא הקפאה שאין גישה לחלק הפנימי מספיק להתיז לתוכו ספריי עם חומר שפוגם, לדוגמא אקנומיקה.

בגדים שעברו כביסה או ניקוי יבש אין צורך לבודקם היות והפרורים נפסלים מאכילה (שמעתי מהגר"י שאלישיב שליט"א, הגר"ש וואזנר שליט"א, הגר"י פישר זצ"ל והגרב"צ אבא שאול זצ"ל). יש לוודא תחילה שלא נותרה עוגיה שלמה בכיס וכדו', ועדיף להפוך הכיס החוצה.

צעצועים ניתן לכבס במכונת כביסה בתוך שקית רשת. כלי מטבח (שלא מכשירים אותם לפסח) מספיק לשוטפם כרגיל ולהצניעם במקום סגור. שטיח יש לנערו בחוזקה או לנקותו בשואב אבק ולא לשכוח לנקות את השקית של שואב האבק.

טלפון, טייפ וכדו' מספיק לעבור מצידם החיצוני עם מגבון ניקוי. מחשב, מנערים את המקלדת או שואבים עם שואב אבק או לחץ אוויר, ועוברים עם מגבון ניקוי.

מקום הפקר כגון פח אשפה עירוני מותר להשליך לשם חמץ עד זמן שריפת חמץ.

בשנה זו תשע"ב (בישראל), סוף זמן אכילת חמץ 10:03 וסוף זמן שריפת חמץ 11:22.

לידיעת הציבור - קוד יצור של מוצרי חמץ לאחר הפסח 2105 (12-105).

ניתן להאזין לשיעורי הרב משה ויא שליט"א כולל הלכות פסח בהרחבה ב"קול הלשון".