חגים ומועדים וימים מיוחדים
החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"/ הרב ש.ב.גנוט
- פרטים
- קטגוריה: חודש אלול
- פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:28
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 580
שמואל ברוך גנוט
מח"ס ויאמר שמואל, שלהי דקייטא, משנת תפילין
אלעד
החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"/ זמן אמירת הסליחות
החידוש שבתשובה ו"תוהא על הראשונות"
א] קידושין מ' ב': רשב"י אומר, אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר "צדקת הצדיק לא תצילנו מיום פשעו". והנה בסנהדרין ל"ז ב' נאמר שמיום שנחרב ביהמ"ק אע"פ שבטלה סנהדרין, מ"מ ד' מיתות לא בטלו והמחויב מיתה מסובב הקב"ה שימות במיתות כעין ד' מיתות בי"ד. וכ' התוספות: 'וא"ת והא חזינא כמה כופרים בעיקר דמתים כדרכם? וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעוה"ז, כדכתיב "ומשלם לשונאיו", עכ"ל . והקשה דודי הגרא"ש מאיר דלכאו' כופר בעיקר הוי כתוהא על הראשונות, כיון דבלא"ה אינו מאמין במצוה ובזכותה. והגם א"נ דלא כן הוא, אכתי יקשה האיך כופרים בעיקר שתהו על הראשונות מתים כדרכם. והוכיח מכאן דודי שליט"א דרשע שעשה מצוה ותהא עליה, דהקב"ה משלם לו שכרו בעוה"ז עליה, וממילא שפיר כ' התוס' דרשעים הללו מתים כדרכם מפאת שכר המצוות שעשו בעוה"ז והית"ש משלם לשונאיו בעוה"ז, והיינו דהגם שתהו על המצוה עדיין צריך לשלם שכרם על עצם עשיית המצוה והתיקון שנגרם ע"י המצוה (ועי' בקובץ מאמרים להגרא"ו מאמר על התשובה), עכתו"ד.
ולדעתי לא כן הוא, דהנה הקב"ה אינו מחויב לשלם שכר מצוות בהאי עלמא, והגם שאדם שעשה מצוה ותיקן עניינה צריך לקבל עליה שכר, מ"מ כבר קבע הקב"ה שהשכר מתקבל רק בעוה"ב ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא. ואולם מאחר שהקב"ה לא רוצה לשלם לשונאיו שכר מצוותיהם בעוה"ב, משלם הוא להם עליהם בעוה"ז. אך כשתהו על הראשונות וממילא א"צ לקבל שכרם ע"ז בעוה"ב, ממילא אין הקב"ה משלם להם עליהם בעוה"ז, כיון שא"צ לשלם עליהם בעוה"ב, וז"פ לענ"ד. ואמנם הראיה שהביא מד' התוס' בסנהדרין צריכה תשובה, וכדלקמן.
ב] והנראה דהתוס' נקטו "זכות מילה" בדוקא, והיינו דאין מושג של "תוהא על הראשונות" במצות מילה, דכיון שלא האדם מל את עצמו ואין לו בחירה עצמית בזה, ע"כ אין בכוחו להתחרט ולתהות ע"ז, דהוא אינו "בעל-הבית" על מילתו. ואולי זה ביאור דברי הויק"ר (פרשה ל"א) "ואליהו עלה על ראש הכרמל וישם פניו בין ברכיו" אמר לפני הקב"ה, רבש"ע אם אין להם זכות, הבט לברית מילה, עכ"ל, והיינו דהגם שלא עשו כלל מצוות, או שעשו ותהו עליהם בעובדם ע"ז וכפרו בעיקר ותהו על עשיית רצונו ית"ש, מ"מ מילה שאני דל"ש ביה תהיה על הראשונות. ועיין אליהו זוטא פרשה כ"ה. ודבר זה יש לכאו' לדייק מלשון הרמב"ם (תשובה ג', ג') שכתב: "כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן, אולי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שום זכות בעולם". הרי שהרמב"ם דקדק ש"תוהא על הראשונות הם במצוות שעשה", ולאפוקי דהוי מצוה שנעשתה בו.
ומה שכתבו התוס' דאיכא ביה ג"כ "שכר מצוות" חשבתי חידוש נוסף, דהנה מצוות הית"ש מחולקות לב' מחלקות: א-) מצוות שבין אדם למקום, שעניינם עשיית רצון ה', ומצוות אלו צריכים כוונה לעשות נח"ר לבורא ית"ש. ב-) מצוות שבין אדם לחבירו, שכבר נתבאר בכמה דוכתין שא"צ כוונה, ואמרי' דהמאבד פרוטה ובא עני ומצאה, שקיים מצות צדקה, והיינו משום דכל תכלית מצוות ב"א לחבירו הם לא עצם עשיית הגברא וכוונתו הטובה, אלא תכלית תוצאתם, שישראל נהנה מהם ובא על ידי מעשהו לכדי סיפוקו, והארכתי בס"ד בזה בס' ויאמר שמואל בענין כוונה במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, עי"ש ובד' הגרח"ק בזה]. וממילא אפ"ל דדוקא במצוות שתכליתם עשיית הגברא אמרי' דאם נתחרט מהן הוי "תוהא על הראשונות", אך מצוות שלא ברצון וכוונת עושהו תליא מילתא, אלא בהנאת המקבל, בזה כיון שסו"ס קיבל השני לא שייך בו "תוהא על הראשונות".
ואם כנים דברינו ננסה לתרץ בזה את קושייתו המפורסמת של הגר"א וסרמן הי"ד (קובץ מאמרים, מאמר על התשובה), שהקשה שאם מצינו גבי מצוות שאם תהה על הראשונות הפסיד המצוות, א"כ מהי חידושה של מצות התשובה, והרי גם בזה נוכל לומר שאם תהא על הראשונות בעבירותיו הפסידם וימחקו לחלוטין. ותי' בשם מרן ה"חפץ חיים" דאכן בתשובה מאהבה אין חידוש, כיון שהוא כדוגמת "תוהא על הראשונות". אך תשובה מיראה, שבעצם אינו מתחרט מעצמו על העבירות אלא רק מחמת יראת העונש, כה"ג איכא חידוש במצות התשובה. והגר"י הוטנר זצ"ל תי' בזה דניתן לתהות על ה"יש" (מצוות), אך לא על הֶעדֶר ו"אֵין" (עבירות), ועי' במה שתי' בזה הגרא"ו עצמו שם . ולפימשנ"ת א"ש באופן אחר, דלולי חידוש התשובה סד"א שכשם שאין מושג של "תוהה על הראשונות" בכל המצוות, כמו במצות מילה ובמצוות שתכליתם המעשה הנעשה בפועל ומציאות ולא כוונתו הנרצית ורצון הגברא, ה"ה גם בעבירות, שבעבירות שבמעשה כבר נעשה ולא ישוב, כדוגמת שפיכות דמים או כל מצוות שב"א לחבירו שהפסיד חבירו וכדו', דלא יהני בזה "תוהא על הראשונות", וע"ז חידשה רחמנא את מצות התשובה, על ידה נתברר שאפשר לשוב בתשובה על כל סוגי העוונות.
ג] ואמנם כל יסודינו נפל לכאו' בבירא עמיקתא מהמבואר בב"ב י' ע"ב האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי"ז צדיק גמור, כאן בישראל כאן בעכו"ם, והתוס' בר"ה ד' א' נקטו בזה דהעכו"ם נחשבים בנתינת הצדקה שלהם כתוהא על הראשונות, וחזי' דגם בצדקה שייך "תוהא על הראשונות", וצ"ע.
ואולם ביאר לי בזה בטוטו"ד ידידי הרה"ג ר' ישי שנדרופי שליט"א דמד' הגמ' הרי מוכח דחסר בצדקת העכו"ם גם בגווני שֶׁבְּנוֹ חי לבסוף בזכות הצדקה, וביותר יקשה ג"כ על כל הני גדולים שכ' דבצדקה ל"ש מצוות צריכות כוונה, (וכ"ה בביאור הגר"א ז"ל לתיקוה"ז וכן מובא בשם הבעש"ט ועי' בזה בס' ויאמר שמואל). אלא דכוונת הגמ' והתוס' דמצות צדקה של גוי, שחלה מעיקרא על תנאי שבנו יחיה, ע"כ הוי פגם וחסרון במצוה, דוגמת "תוהא על הראשונות", אך כשישראל קיים צדקה בלא תנאי ורק אח"כ חזר בו, בזה שפיר י"ל דאין בזה "תוהא על הראשונות", וז"פ.