מאמרים
"הוא יאכל בשבת" - מתוך גליון ישמחו, שבת פרשת ראה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 26 יולי 2020 20:14
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 676
"הוא יאכל בשבת" - מתוך גליון ישמחו, שבת פרשת ראה
סעודות השבת, מהוות חוויה מיוחדת במינה, המשרות את השראתן על משתתפיהן למשך כל החיים. ואין כאן הצטעצעות לשונית גרידא, אלא תיאור עובדתי של מציאות יבשה. דיה לה לשבת אחת, עם סעודות שבת כפי הראוי, יחד עם כל בני המשפחה, כדי שזה יתן משמעות אחרת לכל החיים.
נעבור רגע לתיאור עובדתי של שבת אחת אצל כל אחד ואחד מאיתנו, רק כדי לחוות זאת מן הכתב, ולראות כיצד נראים הדברים למתבונן בהם מבחוץ.
ליל שבת. האבא חוזר עם ילדיו מבית הכנסת, ובכניסתו לביתו הוא מכריז לחלל הבית ברכת "שבת שלום" לבבית לכל בני המשפחה האחרים שנותרו בבית. הנרות דולקים ומפיצים את אורם הזך, ריחם של התבשילים הערבים מנדף בכל חלל הבית, והשולחן עצמו עוטה מפה לבנה צחורה, וכסאות סדורים סביב לה.
האוירה רגועה ונינוחה, והאבא ניגש למקומו בראש השולחן, כשמסביב יושבים להם כל בני הבית, כל אחד על מקומו הוא.
בזאת הרגע, הכל מקבל משמעות חדשה. האב, שכל השבוע הוא איש עמל וטרוד, לפתע נהפך למלך הניצב בראש גדודיו. האמא שכל השבוע טרודה ומתרוצצת בין עיסוקי היום יום לבין ניצוחה על מלאכת המטבח, כרגע פנויה מכל עיסוק אחר, לבושה במיטב מחלצאותיה ודומה למלכה. כל בני הבית ניצבים כנסיכי מלכות מסביב לשולחן, לבושים בהדר, כל אחד על מקומו. הנעימה משתררת בחלל הבית: "שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון", "בואכם לשלום מלאכי השרת מלאכי עליון". ולאחר מכן בנעימה מיוחדת משוררים את הפרק מתוך ספר משלי, הכולל סודות נשגבים לצד מילים בעלי משמעות עזה: "אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה, בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר... תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה".
בבתים רבים נהוג בשעה זו שהאבא מאציל ברכה על ראש כל אחד מילדיו. כל אבא בשעה זו הוא כמו צדיק הדור, המאציל מברכותיו על המסתופפים בצילו, כשהברכה נאמרת ברגש: "יברכך ה' וישמרך". היש לך שעה נשגבה ונפלאה מזו?
הגביע נשטף כראוי, ומתמלא ביין טוב. קולו הצלול של האב נשמע ברמה בחלל הבית: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו... אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו... ברוך אתה ה' מקדש השבת". כשהאבא מסיים לשתות מהיין שבכוס, הוא מוזג משארית היין לכל בני המשפחה, ולכל המסובים בשולחן.
רגע אחרי זה, כל בני המשפחה נוטלים את ידיהם במים, החלות הטריות המונחות מתחת מפה רקומה נאה נפרסות לפרוסות, כל בני הבית טועמים מהן. וזה השעה שבה מתחילים להגיש את האוכל המיוחד שהוכן מבעוד מועד, הסלטים והדגים, וכל מיני מטעמים. "מי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת".
זמירות ותשבחות מושרים בין מנה למנה, בניגונים העוברים מדור לדור או בניגונים חדשים שהתחדשו זה לא מכבר. המסובים אומרים דברי תורה וסיפורי צדיקים, וכולם יושבים בנחת לסעודה כיד המלך. אין עוד דבר דומה לזה בעולם כולו. לא מדברים על כספים, לא על עבודה, לא על פוליטיקה, ולא על כל מיני דיבורים נוספים בהם טרודים באמצע השבוע. הטלפון אינו מצלצל, אף אחד אינו רכון על צג מחשב, אין הודעות ולא פניות, שעת איכות ייחודית של כל המשפחה יחד, היכולים לנצל שעה זו למיטב שבמיטב. מה טוב ומה נעים, בשבת אחים גם יחד, שומעים לדברי תורה ערבים לאוזן הנשמעים בשעה מיוחדת זו מפי אבי המשפחה, וגם הילדים מוסיפים נופך משלהם מתלמודם אשר למדו ושמעו.
כך חוזר המחזה הנפלא הזה עוד בסעודת הבוקר של שבת, כאשר כל המשפחה תשב לסעודת שבת נעימה, ובמרכזה תוגש מנת החמין, המאכל השבתי המיוחד והערב כל כך, מתוך הקדרה שהוכנה ובושלה מבעוד מועד, ובמשך כל היום עמדה והמשיכה להתחמם כדי שתהיה עריבה ונעימה לסעודת השבת. ולצלילי משקה קר, נשמעים שוב הזמירות ודברי התורה וסיפורי הצדיקים. אין שום דבר שיכול להשתוות לשעה המיוחדת הזו.
אך שעת איכות זו, גם היא תלויה כיצד התכוננו לכך. אינו דומה מי שהכין את סעודות השבת החל מהשכמת הבוקר של יום שישי, ובא לקראת השבת מוכן ומזומן בנפש רגועה, לזה שהכין את הכל ברגע האחרון. אינו דומה זה שהספיק ללמוד בספרי צדיקים לפני השבת, לזה שעיין הצצה חטופה בעלון השבתי בבית הכנסת לפני ששב הביתה.
חבל לפספס את השעה הנפלאה הזו, שיכולה להיות נפלאה יותר עם הכנה נאותה ומוקדמת יותר.