פרטים

קטגוריה: סיפורים לשבת

פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 12:33

נכתב על ידי Super User

כניסות: 191

אמת - דרך חיים

מתוך מאורות הדף היומי.

פעמים רבות עומדים אנו תמהים אל מול הנהגותיהם הנפלאות של גדולי ישראל, ששאבו וינקו אל פנימיותם מן התורה הקדושה שעמלו בה, ועל ידי כך כל הנהגותיהם, בחול ובקודש, נעשו על פי אמת מידה צרופה, ובכל צעד ושעל בחייהם בחנו ובדקו שלא ייצא חלילה מכשול מתחת ידם.

לפנינו שני מעשים מאלפים בעניין זה.

כידוע, הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל היה הולך ובא במסדרונות השלטון, שכן כוחו היה רב עמו, הן בלשונו והן באורחותיו שנודעו לשם ולתהילה ובכחם הצליח להמס את לב השלטון שיסיר את רוע הגזרה מעל אחינו בני ישראל.

ויהי היום ואל רבי עזריאל הגיע רץ שלוח מטעם קהילה רחוקה ובפיו מסר מאת פרנסי אותה קהילה, כי ילך וימהר אל בית השר הממונה, לחלות את פניו ולרצותו למען יסיר מעליהם גזרה קשה אותה הטיל על ראשם.

היה זה בשבת קודש. רבי עזריאל חבש את מגבעתו, ובעודו רוכס את כפתורי גלימתו הרבנית, הזדרז אל בית השר כדי לפעול לטובת אחיו היהודים. קשה ומרה היתה הגזרה והיה צורך לפעול בעיצומו של יום השבת כדי להסירה.

רבי עזריאל נהג לעשן סיגריות שבתקופתו לא נודעו כמזיקות, ועל כן כאשר הופיע בפני מכרה השר, כיבדו הלה בסיגריה משובחת שהחזיק עמו.

רבי עזריאל חשש להשיב את פני השר ריקם, כדי שלא להעלות את קצפו וזעמו, ועל כן ענה לו בתבונה: "האם אינך יודע שאיני מעשן כלל ועיקר?" השר ששמע זאת השיב את הסיגריה למקומה, ורבי עזריאל החל לשוחח עמו על אודות אותה קהילה רחוקה.

מה עלה בגורל בני אותה קהילה אין אנו יודעים. האם הצליח הרב לשכנע את השר להסיר את עולו מעליהם, או שמא הם נאלצו להאנק תחת גחמותיו של השר, גם זאת אין אנו יודעים. אולם, נותרה בידינו ידיעה אחת, ידיעה חשובה לדורות - מאותה פגישה שאירעה בשבת קודש, פסק רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל מלעשן! הוא, שהיה עמוד האמת והיושר והאיר לרבים את דרכם, החליט כי עליו לעמוד בדיבורו, ומאחר שאמר לשר הנכרי שאינו מעשן, עליו לעשות כן. לא יום, גם לא שבוע, לא חודש ואף לא שנה עמד רבי עזריאל בדיבורו. כל ימי חייו הוא לא הכניס לפיו סיגריה לאחר אותן מלים שהשמיע בפני השר!

אכן, גדולי ישראל הקפידו שכל אורחותיהם והנהגותיהם יהיו על פי מידת האמת בלבד.

* * *

מעשה מעניין התרחש עם רבה של קוממיות, הגאון רבי בינמין מנדלזון זצ"ל.

לאחר השואה האיומה, שרדו לו להרב מנדלזון זצ"ל קרובים ספורים בלבד שעלו לארץ ישראל, שאחד מהם זכה להקים משפחה שהרב מנדלזון זצ"ל היה לה כאב אוהב, דואג ומכוון בכל ענייניה.

פעם אחת, היה זה מספר ימים לפני פרוס חג הפסח, חשק בחור צעיר בן לאותה משפחה, לראות במו עיניו את אפיית המצות במאפיית קוממיות שבהשגחת קרובו הדגול.

השמש להטה באותו יום, והבחור עשה את דרכו באוטובוס מיושן בואכה המושב קוממיות.

כדרכו, קיבלו הרב בביתו במאור פנים, וכפי שנוהג היה תמיד, צירפו אליו ללימודו תוך שהוא מקלף עבורו פרי ומגישו לו למען יתרענן מן הדרך הארוכה והמייגעת. כעבור זמן מה סיימו השניים את לימודפ, והבחור שח בפני קרובו הגאון, כי טרח ובא אליו כדי לראות את אפיית המצות שבמאפיה הנמצאת תחת פיקוחו של הרב. "וודאי, וודאי", נענה הרב, ונטל את הצעיר בזרועו להוליכו לעבר המאפיה.

כאשר נגלה לעיניו המבנה שבו שכנה המאפיה, החל הבחור לנקות את בגדיו במרץ, ופשפש בכיסיו שוב ושוב כדי לבדוק שאין בהם פירור חמץ חלילה, והמשיך לצעוד בחדווה עם הרב לעבר פתח המאפיה.

משהגיעו השניים אל המבנה, החל הרב לסובב את בניין המאפיה אנה ואנה, כשהוא תר בעיניו אחר דבר מה. הבחור ביקש לעזור, ושאל את הרב מנדלזון זצ"ל במה הוא יכול לסייע לו. "כסא או שרפרף אני מחפש", השיב הרב. "כסא? שרפרף?" שאל הצעיר, "לשם מה?" הרב כבר אחז בידיו שרפרף עץ ישן, כאשר הניח יד רכה על כתפו של קרובו הצעיר ולימדו לקח מופלא בהלכות דרך ארץ: "הבט חביבי. כדי להמנע במאפייתנו מחשש חמץ, חס וחלילה, הנהגנו חוק ולא יעבור, שלאיש אין זכות כניסה לתוך המאפיה לבד מאשר לעובדיה". הבחור כבר עמד להצביע על עצמו כאומר: "אבל דוד, הן קרובים אנו, כלום אינה יכול לעשות דבר מה עבורי?" אך הרב מנדלזון הביט בו בעיניו הפקחיות: "אלא מה אתה רוצה, שמשום שאתה קרובי היקר אעשה עמך פרוטקציה? אה? ובכן, יקירי, פרוטקציה הינה חוסר יושר - לצערי הרב איני יכול להענות לבקשתך להכנס אל המאפיה".

הרב מנדלזון זצ"ל סיים את דבריו, והעמיד את השרפרף ליד קיר המאפיה כשהוא מסמן לקרובו: "יעלה על השרפרף, שם, למעלה, ישנה אשנב צר דרכו תוכל להביט על מלאכת האפיה".

"כל חיי", סיפר אותו בחור, "לא אשכח את הלקח שלמדתי מקרובי הגאון רבי בנימין מנדלזון זצ"ל, שהאמת היתה נר לרגליו, ובכל מצב ואופן הוא לא סר ממנה ימין ושמאל".

• קודם
• הבא