מובא בספר שולחן הטהור שהאר"י הקדוש זצ"ל היה דרכו להתפלל מלה במלה מתוך הסידור ולא בעל פה, ולא היה מרים קולו מרוב יראתו וקדושתו, זולת ביום השבת היה מרים מעט קולו בנעימות ומתיקות מפני כבוד השבת.
בספר מרביצי תורה ומוסר (ב, קנה) מסופר על רבי ברוך בער ליבוביץ' זצ"ל ראש ישיבת קמניץ, שלעתים קרובות, ובמיוחד בשבתות, היה נותן את קולו בשירה ושופך את כל נשמתו חולת אהבה ליוצר בזמרת "לבי ובשרי ירננו לקל חי", ואשרי עין ראתה את הלב הגדול נמס מרוב אהבה וכיסופין להשם יתברך.
בספר וזאת ליהודה מסופר על רבי יהודה צדקה זצ"ל, שברכת השיר החלא היא "נשמת כל חי" שחיבר התנא רבי שמעון בן שטח, היתה מן התפלות האהובות עליו ביותר, ועד זקנה ושיבה, כל הימים שעמדו לו כוחותיו, הידר והשתדל לעבור לפני התיבה בשחרית של שבת קודש, ולומר תפלה זו מילה במילה בלהט ובהתרגשות רבה, בנעימה של דביקות וכיסופין, עד שכל הלבבות רעדו לקולו הבוקע מחביוני הנשמה.
רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל אמר בהזדמנות מסוימת: אינני צדיק ואינני קדוש, אני אדם ככל האנשים, אך זכורני בהיותי אברך בשבת בבוקר בתפילת שחרית הייתי מתעטף בטלית ומתפלל, וכשהתחלתי לומר "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוקינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, מן העולם ועד העולם, התרגשתי עד מאד ועיני החלו זולגות דמעות של שמחה, ליבי התרחב מעונג, אי זו הנאה! - הגביה ר' שלום את קולו בהתרגשות כובשת, את אותם הרגעים לא הייתי מוכר בשום אופן, בכל ממון שבעולם.
