ספר מעלות השבת מובא מה שהיה מספר בנו של ה"חפץ חיים" זצ"ל על אביו: זוכר אני שביום שישי היה סדר הלימודים של אבי זצ"ל עמי באופן זה, בבוקר היה לומד אתי בשנים האחרונות מסכת פסחים, בערב אחר סעודת שבת למדנו חומש עם פירוש רש"י ורמב"ן. ואז הלך לישון כשתי שעות, לאחר מכן היה מקיץ אותי ללמוד עמדי מסכת שבת כל הלילה עד זמן תפלת שחרית.
פעם אחת בחורף, היה הקור גדול מאד בבית, וכשהקיץ אותי באמצע הלילה, אמרתי לו שחפץ אני לישון עוד מעט. אז ענה לי כדברים האלה: ווי, ווי, ווי... האם זה ראוי אצלך עכשיו לישון? אתה שוכח שיבוא פעם כזה לילה ארוך, שאדם בקושי יהיה מסוגל עוד לחכות מרוב השתוקקות שיעירו אותו מהקבר ויתנו לו רשות ללמוד תורה, ולך כעת מתחשק לישן? הדברים האלה נכנסו עמוק לתוך לבי, והיו לי למורה דרך כל הימים, ובפרט בימי נדודי.
כמו כן מסופר על רבים מגדולי ישראל שהיו מיחדים לימודם ביום השבת על עניני השבת, בספר אדרת אליהו מביא, שהגאון מוילנא בכל יום שבת היה חוזר על גמרא מסכתות שבת ועירובין.
כמו כן היה דרכו של הנצי"ב זצ"ל בכל לילות השבת, לחזור בעל פה את המשניות ממסכת שבת ועירובין עם מוצא הדינים, על פי המשא ומתן של התלמוד בהן, ויהי לו השיעור הזה קודש, עד שדחה מפניו כל דבר וענין שבא לידו להגות בו בעת ההיא. ופעם התארח אצלו חמיו הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ובגמר הסעודה בליל שבת כשהמשיכו המסובים בשיחות של תלמידי חכמים, התחמק הנצי"ב ונכנס לחדר אחר שהיה בלתי מואר, ולמד בעל פה את המסכתות הנ"ל כדרכו בקודש. כששאלוהו על כך, השיב שהוא נוהג כן מפני החשש שמא יטה לאור הנר. והוסיף, שיש לדעת בעל פה לפחות מסכת אחת או שתיים, שמא נתפסים למקום שאין שם ספרים ללמוד. וכך היה מנהגו תדיר, ללמוד בליל שבת בחדר האפל מסכת שבת בעל פה.
רבי יחיאל שלזינגר זצ"ל מייסד ישיבת "קול תורה", היה קובע לומד בצוותא עם ידיד נפשו הנערץ מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, מידי שבת בשבתו מיד לאחר סעודת שחרית, והיו יושבים עד ערוב היום לעת זמן תפלת המנחה, ועוסקים בליבון ובירור הלכות שבת - הלכה למעשה.
