בקונטרס בצרור החיים מסופר על הצדיק רבי חיים אריה ארלנגר זצ"ל, כשהיה עושה קידוש בינו לבין עצמו מידי שבת בשבתו, כשהיה מתחיל ויכולו השמים והארץ והגיע לויכל אלקים, לא היה יכול להמשיך מרוב התרגשות, ונבעו מעיניו דמעות רבות מאין הפוגות במשך זמן רב.
רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל היה רגיל לספר על רבי יעקב חיים סופר בעל הכף החיים, שהיה מענג את השבת בכל מיני פירות כפי יכלתו, והיה טועם חתיכה מכל דבר כדי לענג את השבת.
בספר קול חוצב מסופר על רבי שלום שבדרון זצ"ל שהיה אומר לפני כל אכילה ואכילה "לכבוד שבת קודש", אולם היה אחר כך פונה אל עצמו בתביעה ושואל את עצמו, האם באמת לכבוד שבת קודש או שמא לכבוד המעיים?!
אחת מתקנותיו של הגאון הצדיק רבי אליהו לופייאן שתיקן בישיבתו, היא התקנה להזהר מהקפדה בדיבור ביום שישי ושבת, כי בימי שישי שטרודים בהכנות לשבת יש בהלה ולחץ, וכן בשבת כשיושבים בצוותא בשולחן השבת, עלולים הילדים בהתנהגותם לגרום להקפדה, ועל כן ראוי במיוחד לחזק את הדבר בזמן זה, וכל מי שיתרגל לזה יהיה ביתו ראוי להשראת השכינה.
