דרכו בקודש של רבי חיים פלאג'י זצ"ל ללמוד במשך סעודות השבת, שולחן ערוך הלכות שבת בשבתו, וכן בחג היה לומד על השולחן בשעת הסעודה הלכות החג.
בספר הרב מפוניבז' (א, קו) מובא שסיפר רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל בבואי ללוידז' עוד זכיתי לפגוש באותו יהודי הולך תמים, שחותני עליו השלום סיפר לי בהתפעלות רבה. שפעם אחת, בעצם יום שבת קודש, פרצה שריפה, וביתו של אדם זה שהיה עשוי מקורות עץ, וגגו מכוסה בקש ובגבבא, נעשה כולו למאכולת אש, ולא נותרו ממנו רק מעט גלי אפר.
הלך חותני הרב בצהרי יום השבת, כדי לדרוש בשלומו של האומלל ולהרגיע את רוחו. חיפש ומצאו שיושב בניחותא על עיי חורבתו, כשהוא סועד לבו בסעודה שלישית, ומזמר זמירות לכבוד שבת מלכתא, כאילו לא ארע לו מאומה, המושג "שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו" קרם עור וגידים אצל יהודי זה
מעשה שהיה בזמן ה"חפץ חיים" ביהודי שחלה והיו לו חומצות בקיבה, הרופאים אמרו לו שאסור לו לאכול דבר שנשתהה אחר הבישול. ושאל את רבינו החפץ חיים אם מותר לו לאכול חמין בשבת, כי לדברי הרופאים זה יכול להזיק לו.
אמר לו ה"חפץ חיים" כשאדם אוכל לכבוד שבת - אז שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ולא יהא לו שום היזק. היהודי הזה לא נחה דעתו בזה, וחזר ואמר: רבי! אבל אולי זה יזיק לי. אמר לו ה"חפץ חיים": אם כך, שאתה חושש כל כך, צריך אתה לעשות מה שהרופאים אמרו לך. ופירש ואמר: אם אתה מקבל את דברי חז"ל כפשוטם, ומאמין בדבריהם באמונה מוחלטת, אין ספק שלא יארע לך שום היזק, אבל אם אתה מפקפק בלבך, הרי השבת לא תגן עליך, אתה חייב לעשות מה שהרופאים אמרו לך.
