על מסירות נפשו של רבי יעקב ישראל קניבסקי הסטייפלר זצ"ל לשמירת השבת במסגרת פעילותו כחייל בצבא הרוסי, מסופר בספר תולדותיו תולדות יעקב, באחד מלילות שבת הקרים שברוסיה, הוצרך לשמור על המחנה. הסדר היה שהחייל השומר לובש מעיל פרוה עבה במשך זמן שמירתו, ובהתחלף המשמרת היה מעביר החייל את המעיל לבא אחריו. החייל שרבינו החליפו היה גוי, ובגמר משמרתו הוריד את המעיל ותלאו על האילן שצמח שם, רבינו הגיע וראה את המעיל. הקור היה עז עד כדי פיקוח נפש, אך אסור להשתמש באילן, ולעבור על איסור דרבנן גם הוא פיקוח נפש אצל רבינו.
חשב לעצמו והחליט להמתין כמה דקות עד שירגיש בעצמו כי הגיע לידי פיקוח נפש, וכך עשה, המתין כמה רגעים, ועוד כמה רגעים, ועוד כמה רגעים, עד שנסתיימה המשמרת, וחזר לצריפו מאושר על שלא נזקק לעבור על איסור דרבנן.
שוב אירע שנצטוו לערוך אימונים בקליעה למטרה בשבת קודש, רבינו כמובן סרב כדרכו, אך המפקד כעס עליו מאד, כיון אליו את רובהו, ואמר לו: אם אינך ממלא אחר הפקודות אטול את נשמתך. רבינו לא התרגש ואמר לו: לך אין זכות להרגני, רק הממונים עליך יכולים להחליט על כך. המפקד בכעסו התקשר תיכף למפקדיו ודיווח להם על התמרדות החייל, והם הורו לו להרוג את החייל אם יסרב לפקודה.
רבינו שראה כי אין לו ברירה, "וחי בהם ולא שימות בהם", החל מסתפק ומהרהר כיצד יעשה: נכון שפיקוח נפש דוחה את התורה, אך אפשר שיטול הרובה וירה בו כלאחר יד בשינוי, ואז אין בזה איסור דאורייתא, אבל אם יעשה כך, יצטרך לירות שוב ושוב עד שיקלע למטרה, ואז הוא מרבה בחילולי שבת דרבנן.
לבסוף החליט לירות בשינוי, והשליך על ה' יהבו. רבינו היה שמאלי בידיו, נטל את הרובה ביד ימין וירה בלא לכוין כלל אל המטרה. והנה הכדור קלע אל המטרה בדיוק נמרץ, הפלא ופלא ממש. אמר הקב"ה: הוא עשה את שלו ואף אני אעשה את שלי, כדי שלא יצטרך לירות שוב ושוב, ורצון יראיו יעשה.
מספר רבי קלמן פינסקי זצ"ל כי המפקד שהרגיש בפליאה, אמר לו: עכשיו רואה אני כי אינך פאנאטי, אלא איש קדוש, ופטרו מאז מאימונים בשבת... הסיפור עם הרובה בשבת נתפרסם אז בכל עיתונות התקופה ההיא, וזכה רבינו לקדש שם שמים ברבים.
