בספר הצדיק רבי שלמה, מובא מה שהיה מספר רבי שלמה זלמן בלוך זצ"ל ששמע מרבו ה"חפץ חיים" זצ"ל, שפעם הלך רבי ישראל סלנטר במוצאי שבת לבקר חולה מסוכן, והתחיל לשוחח עמו על ענין האמונה בדברי חז"ל הקדושים, שכל דבריהם אמת כפשוטן ממש, ובמשך השיחה התלהב יותר ויותר בענין זה, וכך נמשך התלהבותו כשעה וחצי, עד שלבסוף אמר לחולה: היות שחז"ל הקדושים אמרו במסכת שבת קיט: "חמין במוצאי שבת מלוגמא", הרי הדברים הם כפשוטן ממש, וציוה להביא כוס חמין, ונתנה לחולה, ותיכף התחיל להתרפאות. וזהו בבחינת צדיק באמונתו יחיה.
בספר קול חוצב, מסופר על רבי שלום שבדרון זצ"ל, שפעם בשהותו בבית משפחה באמריקה, נכנס לאחד החדרים, ובהיכנסו הבחין שהחשמל שהיה כבוי בכניסת שבת - דולק! ר' שלום חשש שמא פתיחת הדלת גרמה להדלקת האור, היה זה בשעה מאוחרת בליל שבת קודש.
בשבת בבוקר ניגש ר' שלום בסערת כאב ושאל על הטכניקה בבית מארחו: האם פתיחת הדלת מדליקה את האור? בני המשפחה שהבינו את חששו, וראו את חיוורון פניו, הרגיעו אותו ואמרו לו שיענקלה, הילד הקטן, הוא זה שלחץ בטעות על מתג החשמל לאחר כניסת השבת. אמר להם רבי שלום: חבל, חבל שלא ידעתי על כך אתמול, לא ישנתי כל הלילה מרוב עוגמת נפש, לו הייתי יודע - הייתי נרדם.
בספר אורחות חסידיך מסופר, באחד הימים ששהה ראש ישיבת מנצ'סטר רבי יהודה זאב סגל זצ"ל בעיר נופש, בדקו את החצר, ונראה היה כי אפשר לטלטל בו, בשבת יצא רבי יהודה בלוית בחור אחד, ובידו ספרים ללמוד בגינת הבית. בתוך כך, הוברר לו כי יש פירצה במקום אחד בגדר, והתעוררה שאלה גדולה אם העירוב בכשרותו.
אחר כמה שעות הבחין הבחור כי ראש הישיבה לא ישן כל השבת, ושאלו לפשר הדבר. השיב לו רבי יהודה שלא יכול להרדם מרוב יראה שמא עברו על איסור טלטול בשבת. הבחור המשיך ושאל: אבל הרי אני הוא שטלטלתי, ולא הרב? השיבו רבי יהודה: בשביל שאתה טלטלת, אני לא יכולתי לישון.
