א. יש נוהגין לאחר את זמן תפילת השבת בשחרית, משום שהתפילות נתקנו כנגד תמידין, ובתמיד של יום חול נאמר בבוקר, ואילו בתמיד של שבת נאמר ביום השבת, שמשמעו מאוחר יותר. ומכל מקום יזהר שלא לאחר חלילה זמן קריאת שמע. (רפ"א א' ועי' ס"א)
ב. בשבת מוסיפין מזמורים מסויימים בפרקי דזמרה וכן פרק נשמת כל חי. אם שכח לאומרם אינו חוזר, אמנם אם נזכר קודם שהתחיל ברכת בא"י אל מלך שבישתבח, יחזור לנשמת כל חי, (רפ"א ביאוה"ל)
ג. לכתחילה ראוי לבא לבית הכנסת בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג. והמגיד הזהיר להבית יוסף על כך, באומרו לו שהמדלג מהפך את הצינורות.
ד. אמנם אם בכל זאת הגיע מאוחר יש לו לדלג בכדי להספיק להתפלל יחד עם הציבור את תפילת שמונה עשרה, ויאמר ברוך שאמר וישתבח. ועדיף שידלג פסוקי דזמרה מאשר פרק נשמת כל חי. (נ"ב ס"א. רפ"א ביאוה"ל)
ה. אם יש לו זמן יותר ידלג רק את המזמורים שמוסיפים בשבת, לפי שהמזמורים שבכל יום תדירים, ואם יש לו זמן יותר יאמר מזמור למנצח לדוד בשנותו ותפילה למשה, שהם קודמים לשאר מזמורים. (נ"ב ס"ה)
ו. מי שאמר ברכת יוצר אור של חול, אם נזכר קודם שאמר בא"י יוצר המאורות, אפשר שיש לחזור מלא-ל אשר שבת, ואם נזכר לאחר מכן אינו חוזר, אבל לאחר תפילת שמונה עשרה יאמר מ"שבח נותנים לו" עד הסוף בלא ברכה. (רפ"א ס"ג)
ז. ראוי לומר התפילה בקול שיש בו נעימה אע"פ שמאריך בכך, ומ"מ לא יעבור זמן קריאת שמע על ידי זה, ויש ליזהר שלא יאריך בנעימתו יותר מדי עד שיפריד את האותיות זה מזה ויקלקל את משמעות התיבות. וכן יזהר שלא יאריך בסיום הברכה שלפעמים עונין הקהל אמן לפני שמסיים. (רפ"א א' ס"ד ס"ה)
