א. עיקר זמן תפילת המוסף, מיד לאחר תפילת שחרית, שכך היה סדר הקרבת קרבן המוסף לאחר הקרבת קרבן תמיד של בוקר. אולם אם מתאחר לא יאחר יותר מסוף השעה השביעית, שזה הוא שיעור הזמן שיכולים להקריב בו קרבן מוסף. ואם נתאחר יותר מכך נקרא פושע, ומכל מקום יתפלל תפילת המוסף שכן בדיעבד זמנה כל היום. (רפ"ו א' סק"א)
ב. מי שלא התפלל תפילת המוסף כל היום, אין לו תשלומין בלילה, לפי שמוזכר בתפילה עצמה קרבן המוסף, וכשעבר זמנו בטל קרבנו, משא"כ שאר התפילות אף שנתקנו כנגד הקרבנות, כיון שלא נזכר בהם הקרבן בפירוש, יש להם תשלומין אף לאחר מכן. (רפ"ו א' סק"ג)
ג. מותר לטעום קודם תפילת המוסף, על ידי שיקדש על היין ויטעם לאחר מכן פירות או מיני מזונות, ואפילו פת בשיעור כביצה, אבל לא יסעד סעודה. אמנם מי שלבו חלש יכול לאכול פת יותר מכביצה עד שתתיישב דעתו. (רפ"ו ג' סק"ז ח' ט')
ד. מי שלבו חלש ואין לו יין לקדש עליו, רשאי לאכול פירות או מיני מזונות לפני תפילת המוסף אף בלא קידוש. אבל מי שאינו חלש אין לו להקל בזה. (רפ"ו סק"ט)
ה. מי שאיחר מלהתפלל תפילת המוסף עד שהגיע זמן תפילת המנחה, יקדים להתפלל תפילת מנחה לפי שהיא תדירה יותר, ואחר כך יתפלל תפילת מוסף. ומ"מ אין דבר זה מעכב בדיעבד, שאם הקדים והתפלל מוסף יצא ידי חובתו. יש מי שהורה שבציבור אין להקדים את תפילת המנחה, שלא יבואו לידי טעות להקדים את המנחה לפני חצות. (רפ"ו ד' סק"י יא יד)
ו. אמנם כשאינו צריך להתפלל עתה תפילת המנחה, יתפלל מוסף תחילה וישהה ורק לאחר מכן יתפלל מנחה, שבאופן זה אינו נחשב כמי ששתי התפילות עומדים בפניו. והרמ"א מוסיף על כך שאם הגיע כבר זמן תפילת מנחה קטנה יקדים תמיד את תפילת המנחה. (רפ"ו ד')
ז. אדם הנמצא סמוך לערב, ואין באפשרותו להתפלל את שני התפילות מוסף ומנחה, אלא את האחת מהם. יתפלל תפילת המוסף, לפי שאם לא יתפלל מוסף לא יהא לזה תשלומין, משא"כ לתפילת המנחה יש תשלומין בלילה. (רפ"ו סקי"ג עיי"ש)
