א. לכתחילה יש לאכול סעודת ליל השבת במקום בו נמצאים הנרות, אבל אם מצטער הרבה במקום זה, יכול לאכול את הסעודה במקום אחר, [ומ"מ יקדש ג"כ באותו מקום שאוכל כדי שיהא הקידוש במקום סעודה], והפרי מגדים העלה שטוב יותר שיקדש במקום הנרות ויאכל כזית, ולאחר מכן יצא למקום האחר. (רע"ג ז' סל"ב)
חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת, ואף עני העובר ממקום למקום החיוב מוטל על הקהל ליתן לו ג' סעודות, ואמרו חז"ל שהמקיים שלש סעודות בשבת ניצול משחלש פורעניות, מחבלו של משיח מדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. (רצ"א ס"א)
מברכים ברכת המוציא על שני ככרות, זכר למן שנאמר בו "לחם משנה", וכיון שהנשים היו ג"כ באותו הנס של המן, גם הבם מחוייבות בזה. (רע"ד א' ס"א)
ב. לכתחילה צריך שיהיו הככרות שלימות, ולכך לא יבצע את הככרות לפני הברכה, ויש מדקדקים לעשות סימן בלבד על החלה ע"י הסכין. אמנם מי שאין לו פת שלימה אין הדבר מעכב. (רע"ד א' ס"ב ס"ה)
יטול שתי הככרות בידיו ויברך ברכת המוציא, ויבצע אחד מן הככרות, ויש נוהגין לבצוע את התחתונה, ומן הראוי להסמיכה אליו בשעת הברכה. אמנם יש אומרים שיבצע את שתי הככרות, וכן נהגו המהרש"ל השל"ה והגר"א. (רע"ד א' ס"ד ס"ה)
מצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה, להראות חביבות מצות עונג שבת שרוצה לאכול הרבה. (רע"ד ב' ס"ו)
ג. המסובין לא יטעמו מהלחם המונח לפניהם עד שיטעם המברך, לפי שסמוכים על הלחם המשנה המונח לפני המברך, אבל אם מונח בפני כל אחד שתי ככרות שלימות יכולים לאכול מיד, שהרי נחשבים כמברכים בעצמם. (רע"ד ג' ס"ח)
