א. אסרו חכמים לקרוא לאור הנר, שמא יטה את הנר בשביל להאיר לו היטב, ויעבור בזה משום איסור כיבוי והדלקה. וכן הדין לענין עיון לאור הנר בכל דבר הצריך עיון, כגון בדיקת הציצית וכיוצא בזה. (ער"ה א' ס"א)
ב. אפילו היה הנר גבוה מאד שאין האדם יכול להגיע אליו כלל, מכל מקום אסור לקרוא לאורו, שלא חילקו חכמים באיסורם בין נר לנר. אמנם אם מקום הנר סגור בבית, ומוסר המפתח לאדם אחר, מותר לקרוא לאורו, שכיון שאין יכול לפותחו אלא בסיוע חבירו הרי יזכירו, והרי זה נחשב כאילו העמיד עליו שומר. (ער"ה ס"ב)
ג. בזמנינו שהתאורה באה מנורות חשמל, שאין שייך בהם הטייה לעולם, נקטו הפוסקים שמותר לקרוא לאורם בלא חשש. אמנם יש הנוהגין ליתן על המפסק כיסוי שנכתב בו שבת קודש כדי להזכירו, [ודבר זה נצרך בעיקר בסוגי המפסקים שניתן לסובבם בשביל להגדיל את האור ולהקטינו]. (ער"ה ס"ג ועי' ביאוה"ל)
ד. מותר לאדם לקרוא לאור הנר, אם העמיד עליו שומר, שאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה חלילה, וכיון שחברו משמרו אין חוששין שיטה. (ער"ה ג')
ה. מותר לשנים לקרוא יחד בספר ובענין אחד, כיון שאם יחפוץ האחד להטות יזכירנו חבירו. אבל אם קוראין בשני ענינים אסור, לפי שכל אחד עסוק בענינו ולא יזכירו זה לזה. נחלקו הפוסקים אם היתר זה שנאמר לשנים הוא דווקא במקום מצוה כגון שלומדים יחד בספר, או שאף כשקוראין דברי חול התירו. (ער"ה ב' ס"ו)
ו. אבל לאור המדורה, אפילו לעשרה בני אדם אסור לקרוא יחד, כיון שיושבין רחוקין זה מזה וזנבות האודים סמוכים להם, לא יכירו זה במעשה חבירו. (ער"ה ה' סי"ג)
ז. מותר לקרוא פרק במה מדליקין לאור הנר, כיון שהוא מזכיר דיני ההדלקה בשבת, אין לחוש שמא ישכח ויטה, אבל שאר פרקי מסכת שבת, למרות שמזכיר בהם מהלכות שבת, אסור, כיון שאין מזכיר איסור הדלקה בשבת. (ער"ה ז' סט"ז)
