1. דבר שאינו ראוי למאכל או לשימוש, הרי הוא נחשב מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמה למשנ"ב).

2. גם דבר שהיה מותר בטלטול בכניסת השבת, כגון: שהיה                        מחובר לדבר הראוי לשימוש, ובשבת נפסל משימוש, הרי זה נעשה מוקצה ומאותה השעה אסור לטלטלו. ולכן האוכל בשר בשבת ונשתיירו העצמות בלבד וכמו כן אדם המפצח גרעינים וכדו' ונשארו הקליפות בלבד, הרי הם נעשים מוקצה מחמת גופו, ואסורים בטלטול. (שח כז).

3. אבל אם נשאר על העצמות מעט בשר מחובר, הרי הם מותרים בטלטול אגב הבשר שעליהם, וכן אם היו העצמות או הקליפות ראוים למאכל בהמה או עוף, עדין יש עליהם שם אוכל ומותרים בטלטול. (שח כז כט סקי"ד).

4. עצמות וקליפות שאינם ראויים למאכל בהמה או עוף, כגון: עצמות קשים ביותר וקליפי אגוזים וביצים, אסורים בטלטול בשבת, בין כשנפרדו מהאוכל בשבת ובין כשנפרדו מערב שבת. (שח סקי"ד).

5. טלטול כלאחר יד לצורך דבר המותר, כגון: שהוא צריך להשתמש עם השולחן לדבר היתר, מותר בדברים אלו, לכן יכול לנער את המפה מהעצמות והקליפות שעליה, וכן להעבירם מהשולחן ע"י כלי אחר כגון: לגוררן בסכין, [אמנם ה'חזון איש' מחמיר בגיררה שע"י סכין]. (שח סקט"ו).

6. כמו כן אם נשאר על השולחן עצמות וקליפות רבים, ה"ז נעשה מאוס על האדם, ומותר להעבירם מעל גבי השולחן אף בידים משום שזה נחשב כגרף של רעי שהתירהו חכמים בטלטול. (שח סקט"ו).

7. היתר נוסף קיים בדבר, אם באותו מקום שנמצאים העצמות והקליפות, יש ג"כ דבר היתר כגון: פת וכיו"ב, בכזה מקרה העצמות והקליפות בטלים לדבר ההיתר, ומותר להגביה את המפה או הצלחת בה הם נמצאים, ולהעבירם מעל השולחן. (שח כז, ועיין סקט"ז).