1. דבר שאינו ראוי לאכילה, ואין בו שימוש של כלי, הרי הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמת משנ"ב)

2. דבר הראוי למאכל בהמה, אף שאינו ראוי למאכל אדם, אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת. (שח כט).

3. ודוקא אם אותה הבהמה אשר מאכל זה ראוי לה, מצויה באותו מקום, ואפילו כשאין הבהמה שלו, כיון שראוי לבהמה זו מותר לטלטל את המאכל. (שח כט).

4. אבל אם אותה הבהמה אינה מצויה אצל רוב בני האדם שבאותו מקום, מאכל זה אינו נחשב כמאכל, מאחר שאינו עומד לאכילת בהמה, והרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואפילו אם יש כמה עשירים שמגדלים בהמה זו בבתיהם אין זה מועיל. (שח כט סקי"ט).

5. לכן, מקום המצויים בו כלבים, מותר לטלטל במקום זה עצמות, כיון שעצמות ראוים לאכילת כלבים, אבל מקום שאין מצויים בו כלבים אסור לטלטל בו עצמות מאחר שאינם ראויים לאכילת בהמה המצויה באותו מקום. (שח כט סקכ"א).

6. דבר הראוי למכל בהמה, אבל אינו עומד לכך, אלא עומד לצורך דבר האסור בשבת, הרי הוא מוקצה מחמת איסור, ולכן עצים העומדים לבנין או להסקה, אף שהם עצים רכים הרואיים לאכילת בהמה, הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).

7. אבל אם הזמינם מערב שבת לצורך אכילת בהמה, מאותה שעה נחשבים כמאכל בהמה ומותר לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).