בין אדם לחברו
המצווה והחובה לאהוב כל יהודי
- פרטים
- קטגוריה: בין אדם לחברו
- פורסם בחמישי, 20 אוגוסט 2020 21:20
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 645
המצווה והחובה לאהוב כל יהודי - מאת ליאור עזיז
מצווה וחובה לאהוב כל יהודי, כולל יהודי שאינו שומר מצוות.
ולהלן טעמי המצווה:
טעם ראשון:
משנה אבות א', י"ב: הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
כותב הרב ישראל ליפשיץ ביכין, אבות א', מ"ו: ומקרבן לתורה: ובעניין חיובו לתלמידיו וצאן מרעיתו, אמר, אהוב אפילו אותן שאינן ראויין להיקרא אדם, מצד חולשת שכלם, רק כשאר בריות יחשבו, ותיטיב להם בגופניות, וברוחניות, שכשתוכיחם תחוס על כבודם, לא בזעף וקצף, כ"א בדברי רצוי בחן וחסד, כאב רחמן לבניו. כי רק על ידי זה תקרבם לתורה, דאין אדם שומע עצת שונאו, רק עצת אוהבו.
כותב הרב יעב"ץ בלחם שמיים על פרקי אבות א', י"ב, א': הבריות. גם העכו"ם. מה שאמר הכתוב, הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. אינה אלא שנאת מעשיהם.
כותב הרב יום טוב ליפמן בתוספות יום טוב על משנה אבות א', י"ב, ב': אוהב את הבריות. לפי שהן בריותיו של הקב"ה לפיכך ראוי שתאהבם וגם שתהיה האהבה מזה הפנים ולא מפנים אחרים כגון מפני הנאה המגיעה לכם מהם.
טעם שני:
בסנהדרין מ"ד, א', נכתב: (יהושע ז', י"א) חטא ישראל אמר רבי אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו
ליה (הדס הנמצא בין הקוצים, הדס שמו, והדס קוראים לו).
פרש רש"י: חטא ישראל - חטא העם עדיין קדושתם עליהם.
טעם שלישי:
בתלמוד ירושלמי נדרים ל', ב', א' נכתב: (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר (בראשית ה') זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה.
לכן, ואהבת לרעך כמוך מתייחס לכל אדם משום שנברא בדמות אלוקים ואם מיקל בכבודו הוי כמיקל בדמות היוצר ( ראה הרב ברוך הלוי אפשטיין בספר תורה תמימה על התורה, בראשית ה', א', ב').
טעם רביעי:
כותב הרב שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן) בתניא, פרק לב: מה שנאמר בגמרא, שמי שרואה בחברו שחטא מצווה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחברו בתורה ומצוות וכבר קיים בו מצוות. ובהמשך הוא כותב: אבל מי שאינו חברו ואינו מקורב אצלו על זה אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. ובהמשך הוא כותב: וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצווה לשנאותם מצווה לאהבם גם כן ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלוקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע.... והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה.
טעם חמישי:
כותב הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש) , יורה דעה, הלכות שחיטה, סימן ב', ט"ז, בנוגע לדין מורידין ואין מעלין (ביחס ליהודים שאינם מאמינים, ולכן אין חיוב להצילם בזמן של פיקוח נפש, ואף מותר לגרום להם להגיע לידי מוות) : ונראה שאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו זמן שהיו ניסים, ושמעו בת קול וגדולי דור היו תחת השגחה פרטית, אך בימים אלה אין נוהגים בדין זה, אלא עלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן הורה במה שידינו מגעת.
טעם שישי:
אומנם בפסחים קי"ג נאמר שרשע יהודי מצווה לשנאתו שנאמר (משלי ח', י"ג) יראת ה' שנאת רע . אולם הדברים מיוחסים ליהודי שהוא רשע במזיד ולא לחילונים שהם מבחינת "תינוקות שנשבו" - החזון איש כותב (יורה דעה, סימן ב'), שבימינו כל החילונים הם אנוסים, ו"אין מי שיודע להוכיח".
טעם שביעי:
מצווה לאהוב כל יהודי כדי למנוע חילול השם, שמא יכעס האדם שאינו מקיים מצוות על ששונאים אותו, וישנא בליבו את מאמיני הקדוש ברוך הוא, ויעמיק עוד יותר בכפירתו.
ואם יאמר לך אדם כי יש רבנים האומרים שאין מצווה לאהוב כל יהודי, אראה להם נייר זה ואגד להם:
אמר רבי יוחנן, טובה ציפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים (יומא ט', ב').