חגים ומועדים וימים מיוחדים
הגרש"ז אוירבך צעק בחדר האוכל
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:50
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 598
הגרש"ז אוירבך צעק בחדר האוכל
"מסכת שיכורים" והכנות להצגת פורים, שימוש בפסוקים לצחוק פורימי ו"שיעור כללי" בחרוזים, הצגה של מכירת יוסף ודברי ליצנות וצחוק על אנשים * משנכנס אדר מרבים בשמחה יהודית, השאלה היא: כיצד נשמח?*
* על שמחה יהודית במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט * ושנהיה בשמחה!
הילד הגיע מהחיידר ובידו חוברת פלפולי-סרק בסגנון של גמרא, העוסק במכוניות. ה"מסכת" נקראת בשם "אלו רוכבים". כיצד עלינו, ההורים, להתייחס לכך?
בדורות הקדומים היה מנהג נפוץ, בו תלמידי חכמים (וגם אוחזי עט סופרים שלא היו תלמידי חכמים גדולים) כתבו "מסכתות" שלימות עם דברי ליצנות וצחוק בסגנון הגמרא, פירושי רש"י ותוספות, לכבוד פורים. כותבי החיבורים הללו מילאו קונטרסים שלמים של הבלים, שאין בהם קשר בין משפט למשפט, אך מבין השורות ניכר שהכותבים ידעו פרק נכבד בלימוד הגמרא, צורתה וסגנונה. מסכתות אלו נקראו בשם "מסכת פורים" או "מסכת שיכורים". ה"באר היטב" (בסימן תרצ"ה) זועק מרה בשם שו"ת דבר שמואל על אותם הלומדים ב"מסכת שכורים", שהוא איסור חמור של ביזוי התורה ויש בכך חילול ה' ותורתו.
מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל הזהיר ביותר שלא להשתמש בצחוק ושחוק בפסוקים ודברי תורה. הגרש"ז סיפר שבספר "עליות אליהו" מסופר מפי השמועה שהיה אבל על הוריו שרצה לעלות ולשמש כשליח ציבור בתפילת מנחה בפורים והגר"א מוילנא זי"ע מנע ממנו לעשות זאת, בהפטירו "אבל וחפוי ראש". ר' שלמה זלמן אמר שלמרות שהיו רבים מגדולי ישראל שנהגו להשתמש במליצות של פסוקים, אך פשוט וברור לו שסיפור זה לא היה ולא נברא, כיון שהגר"א לא נהג כך מעולם וזהו לא היה סגנונו האישי. הגרש"ז סיפר שסיפר לו הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל שבאחד הימים ישב בשיעורו של מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, ובחוץ רבו קבוצת נשים זו עם זו, והיתה מהומה גדולה. המהרי"ל דיסקין שלח את אחד התלמידים לברר בחוץ על מה הרעש הגדול וכששב השליח, השיב: "כן בנות צלפחד דוברות"... המהרי"ל דיסקין גער בו על שהשתמש בפסוק מהתורה וביקש מהתלמיד לקבל על עצמו "נזיפה".
בספר "הליכות שלמה" (מועדים ח"ב עמוד שמ"ח) מסופר שבאחד מערבי פורים הגיע מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל לישיבת קול תורה והבחין במודעה שנתלתה בלוח מודעות לקראת פורים, ובה שטחו התלמידים "גמרא" היתולית ומצחיקה. הגרש"ז, שמעולם לא גער בחוזקה בתלמידיו והיה אדם רך כקנה ונינוח, תלש את הדף בסערת רוח, נכנס בסערה לחדר האוכל וגער בבחורים על ה"ליצנות" הזאת, במעמד כל היושבים בחדר האוכל. בתקופת לימודי ב"קול תורה" ערך הבחור שמשון רפאל אורצל (כיום אחד ממורי הצדק הנודעים בירושלים ומחבר חיבורים הלכתיים חשובים) את שיעוריו של ראש הישיבה הגרמ"י שליזנגר שליט"א. ה"שיעורים כלליים" היו (עד עצם היום הזה) נכתבים, נערכים ומודפסים, ומונחים בפתח היכל הישיבה לצורך הבחורים, שהיו רוכשים אותם במחיר דפי הצילום. (30 אגורות...).
בשבוע שחל בו פורים, נשא הגרמ"י שליזנגר שליט"א שיעור בנושא עדי השטר, והעורך ערך את השיעור כולו בחרוזים מדויקים ומופלאים. בערב פורים נמכרו דפי ה"שיעור כללי" בחוברת, בה הובאו כל דברי הגמרא, הראשונים והאחרונים ויסודו הלמדני של ראש הישיבה- בחרוזים מוצלחים ומתוחברים היטב, כאשר שורת הסיומת הייתה "נכתב ונערך לרגל יום הפורים הנורא/ ע"י הבחור שר"א"... והיתה זאת הוכחה משובחת לכך שאפשר לשלב למדנות ויצירתיות, כשרון הבנה לימודי עמוק, עם כשרון כתיבה איכותי בחרוזים, וכולם נהנו.
ההשתתפות בהצגה בפורים – אסורה?
בדורות קדומים היו קהילות רבות שהציגו בפני הקהל בפורים הצגה, שהציגה את מכירתו של יוסף על ידי אחיו השבטים. אינני יודע מדוע בחרו כולם להציג דוקא הצגה זו בכל פורים, אך זאת היתה המציאות. להצגה קראו "יוסף שפיל" והמהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל כותב שאבותינו סיפרו לנו שדעתם לא היתה נוחה ממה שעשו הצגות ממכירת יוסף וקבלה בידם שכל מי שהיה לו חלק בהצגה זו, לא נוקה ממידת הדין. ואמנם בספר הנודע "נטעי גבריאל" מספר שהגאון רבי אברהם הורוויץ זצ"ל חבר בד"ץ העדה החרדית ומחבר שו"ת "קנין תורה בהלכה", סיפר לו שזקינו בעל ה"פתחא זוטא" סיפר שראה במו עיניו את הרה"ק משינווא זצ"ל, שישב וצפה בהצגת "יוסף שפיל".
בחצרות חסידים נהוג להציג הצגה פורימית מבדחת בשעת ה"טיש" של פורים, אך הגר"מ קליין זצ"ל מתריע על כך בספרו שו"ת משנה הלכות וכותב שיש בהכנת ההצגה והחזרות הרבות אליה, ריח של ביטול תורה. ואולם בודאי אם המנהג נהוג אצל צדיקים ותלמידי חכמים, בודאי סוברים הם שההצגה חשובה לבני קהילתם, כאשר לפעמים דוקא על ידי חוש הומור וצחוק, ניתן להשפיע על הנאספים ולעורר אותם על תופעות שונות, שבדרך של תוכחה וביקורות ישירה קשה להתמודד עימם.
וכמובן כמובן שאיסור הלבנת פנים, לשון הרע ומחלוקת, לא הותר ביום הפורים, ואין שום היתר ללגלג על יהודים ולהעליב אותם בפורים, ובודאי שלא להלבין את פניהם. פוסקי הלכה רבים התריעו על התופעה הפסולה הזאת, לפיה מבזים יהודים, וכל שכן תלמידי חכמים, בפורים. המלבין פני חבירו ברבים והמבזה תלמדי חכמים אין לו חלק לעולם הבא וגם אין רפואה למכתו (שבת קיט, ב). וכן, גם במהלך חודש אדר וגם בפורים צריכים להתנהג כיהודים כשרים וטובים!
"מרבים בשמחה"- אבל איך בדיוק?
הגמרא אומרת לנו ש'משנכנס אדר מרבים בשמחה'. לא יתכן שרק משנכנס חודש אב כולם ממעטים בשמחה ומשנכנס חודש אלול כולם נכנסים לפחד ולרעדה, ואילו את ההלכה שצריך לשמוח בחודש אדר, מקיימים פחות... (אם כי, למען האמת, השולחן ערוך מביא רק את הדין של 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ולא את הדין של 'משנכנס אדר מרבים בשמחה'. ונאמרו על כך מספר הסברים בספרי האחרונים).
רק שאלת השאלות היא איך, איך מגיעים לשמחה? כיצד נוכל לעבוד את ה' ביתר שמחה וחשק וכיצד נאפשר לסובבים אותנו ליהנות מאדם שמח ומאושר? איך שמחים באמת בחודש אדר?
עלינו לדעת שהחיים רצופים כאבים ומכאובים, בעיות ואירועים עצובים. אך מאידך, החיים מלאי קסם ושמחה, אור ואושר, נחת וצחוק. נוכל להסתכל על החלק השחור ולהתמקד בו, אך ביכולתנו להביט בעיקר על החלק הורוד והיפה. השאלה היא אחת ויחידה, במה אנו מתמקדים, האם במחשבות נוגות על הכאב והחסרון שבחיינו או על החלקים הטובים, המוארים והיפים, שקיבלנו מהקב"ה. זהו הקובע, לא מה שיש לנו, אלא כיצד אנו מביטים על מה שיש לנו. חז"ל אמרו כי "איזהו עשיר- השמח בחלקו". כשאדם מתמקד בדברים הטובים שבמנת חלקו, הוא שמח וגם עשיר. זוהי, בעצם, כל תורת השמחה על רגל אחת.
המחנך הבעלזאי הנודע הרב אהרון פרידמן מתייחס לשאלה, כיצד מחנכים את הילדים לשמחה. הוא משיב בראשונה שעלינו להפנים להם להביט על כל דבר במשקפיים ורודים ולהסתכל בעיקר על חצי הכוס המלאה. וכן, לדבריו, כאשר ילד רואה שהוריו מתנהגים בדרך זו ומביטים תמיד על חצי הכוס המלאה ואינם מלאי טרוניות כרימון על כל דבר ועניין, ממילא הוא יחקה אותם בעצמו. אך כשההורים מדברים גבוהה- גבוהה עם הילדים על מידת השמחה, בעוד שהם עצמם "מקטרים" ללא הרף, השכם והערב, התוצאות תהיינה בהתאם, הילדים יחקו את ההורים ולא ילכו אחר הדיבורים חסרי הכיסוי שלהם.
---"משנכנס אדר מרבים בשמחה". לא תמיד קל לשמוח. אך אם נסגור עינים לרגע ונעביר בסך מחשבותינו כמה דברים טובים ונפלאים יש לנו, נוכל לשמוח, וגם להכפיל את השמחה שלנו, לכבוד חודש אדר.