- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 14:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1389
טעם יו"ט דשביעי של פסח
/ש"ב גנוט/
הנה מקובל הוא שאנו חוגגים את שביעי של פסח כיו"ט, מפני שביום זה נקרע הים וניצלו ישראל באופן מוחלט מהמצרים. וכן משמעות ד' הירושלמי בפ"י דפסחים. ואמנם דבר נפלא מצאתי בד' רש"י, וכדלהלן:
במגילה (לא,א) מובאים סדרי פרשיותהמועדים וטעמיהם, ונאמר שם שבשביעי של פסח קוראים פרשת בשלח, ובפשטות קוראים בשלח, כי בו מובא נס קריעת ים סוף וכל השתלשלות הענינים. אך רש"י נטה מזה ופירש: "ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים". וכ"כ הר"ן על הרי"ף שם.
ונמצא ששמחת יו"ט זה אינו על הצלת ישראל או על מפלת הרשעים,(כי על מפלת הרשעים כלל לא עושים חג, כמש"כ המשך חכמה בפרשת בא עה"פ כי כל אוכל מחמצת), אלא על כך שזכו ישראל להתעלות ולהתרומם לדרגה של לשורר שירה להקב"ה, ממ"ט שערי טומאה אל 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'.וזה זה תכלית שמחת היום, להודות על הקירבת אלוקים,שבגינה עלתה מחשבה לפניהם לשורר שירה. והדברים משמחים.
ולפי"ז יש לחדש אולי חידוש נוסף ולומר שכשאנו קוראים את שירת הים בפרשת בשלח, אנו עושים זאת גם מדין זכר ל'שירת הים' וכדין שירה, ולא כקריאת ענין היום בעלמא. ולזה יבואר טעם הקהילות שקוראים את שירת הים טעמים מיוחדים של השירה ולא בטעמי המקרא הרגילים, מפני שבקריאה זו גםישנו ענין של 'זכר לשירה'. ובזה יומתק הענין שקהילות חסידיות, וכן מנהג הגרי"מ חרל"פ זצ"ל אשר נכנס והשתרש גם בקרב קהילות ישיבתיות לא מעטות, לומר שירה גם בליל ז' של פסח ולא אומרים את פסוקי קריעת הים, אע"פששירה הרי אמרו רק ביום ואילו בלילה, לפנות בוקר, נקרע הים. ולדברינו הרי עצם מהות יו"ט ז' של פסח היא אמירת השירה.
והנה במגילה (יד, א) נאמר: ומה מעבדותלחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן. ופירש"י: "מעבדות לחירות -ביציאת מצרים אמרו שירה על הים". והקשה הטורי אבן: "וק"ל טובא חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורו' אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו". וע"כ נטה מפירוש רש"י ופי' דהכוונה להלל דליל פסח. ואם כנים דברינו דכל קריאת השירה בז' של פסח בכל שנה, היא כאמירת השירה על הים, אזי תתישב קושיית הטו"א,שאכן שירה זו ניתקנה לדורות, בקריאת התורה של יום זה.
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 29 מרס 2023 04:26
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1106
יהודים, אתם חופשיים!
הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט"א
כ"ח בניסן תש"ה, בוכנוואלד
הם היו בפלנטה אחרת. עשרות יהודים שעולמם התהפך עליהם. שש שנים אחרי שראו את העולם. שוכבים הלומים, מותשים, רעבים ומאובנים. יותר קרובים לגוויות מאשר לגופים אנושיים. עור ועצמות. מוזלמנים קרועי עיניים. לאיש לא היה חשק גדול לחיות.
ואז נשמעה הצעקה, באידיש, שכולם יבינו: "יידן, איר זענט פרי!" – יהודים, אתם חופשיים. יותר משבעים שנה חלפו, ועדיין עוברת צמרמורת בגווי, כשאני מספר לעצמי את הסיפור המטלטל הזה אותו שמעתי מכלי ראשון.
כשיצאו אותם יהודים החוצה, הם ראו את הגנרל פאטון. לצידו, בג'יפ צבאי, ישב הרב הרשל שכטר זצ"ל. יהודי אמיתי תלמיד חכם וירא שמים – לימים נשיא ועידת הנשיאים של יהודי ארה"ב.
עכשיו הוא עבר מצריף לצריף והכריז את בשורת הגאולה. "יהודים, אתם חופשיים!". היהודי הזה, חכם גדול היה. הוא ידע להשתמש במילים המדוייקות. הוא לא אמר "די מלחמה האט זיך גענדיקט" (המלחמה הסתיימה): הוא גם לא אמר "באנו לשחרר אתכם". הוא בכלל לא דיבר לא על עצמו ולא על האמריקאים, לא על הצבא ולא על המלחמה. הוא תפס את הנקודה הרגשית ביותר בנפש היהודית, "איר זענט פריי" – אתם חופשיים.
זו מילת קסם שהיהודי כל כך משתוקק לשמוע – בן חורין.
זו היתה הכמיהה שלנו במחנות הארורים. תנו לנו כבר חופש. נכון, זה לא נגמר. החופש עוד היה רחוק מאוד. בשום מקום לא רצו אותנו. לא באמריקה ולא באירופה. למרבה הצער גם בארץ ישראל – או בפלשתינה, כמו שקראו לה אז – איש לא חיכה לנו.
לא ידענו כלום על הארץ. רק ירושלים, חיפה ויפו. עיר הקודש וערי הנמל. אבל אלו היו נעולים בפנינו. בזה אחר זה סולקו אניות המעפילים: 'פאטריה', 'סטרומה', אניות שהוטבעו או 'אקסודוס' שנשלחה חזרה לאירופה. גם אותנו, קבוצה של מאתיים ילדים יתומים, שהגיעו בצורה לגאלית מטעם 'עליית הנוער' – כלאו. הישר מהנמל בחיפה, רכבת – המשא עם קרונות אטומים, עד למחנה עתלית, שהיה מוקף גדרות תיל.
זו הייתה התחנה הראשונה שלנו, למרות שהיינו חוקיים. אני עד עכשיו לא מבין למה? למה לא נתנו לנו ללכת לאן שבחרנו? מה בסך הכל ביקשנו? חירות! עצמאות! חופש!
באופן מפתיע, הנושא הזה של החירות והחופש פותח את הטקסט הכי קדוש ליהדות. עשרת הדיברות.
זהו תיאור של הרגע הנשגב ביותר בהיסטוריה האנושית. ריבון העולם מתגלה לראשונה בכבודו ובעצמו, ואז הוא מציג את עצמו. ומהו כרטיס הביקור? – לא "אנכי ד' אלוקיך אשר עשיתי את השמים ואת הארץ" , גם לא "אני ד' אשר בראתי אתכם". לא! רק "הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים".
היציאה מעבדות לחירות, זאת 'תעודת הזהות' של בורא העולם. מדהים! גם בתפילות שלנו אנחנו מדגישים את העניין של עבדות לחירות יותר מאשר ממוות לחיים. הרי במצרים גזרו עלינו פתרון סופי: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", אבל כשאנו מספרים את הסיפור, הקטע הזה לא בולט. במשך דורות יושבים אבות וילדים ליד שולחן הסדר, הילד עומד ושואל את הקושיות, והאבא מקיים "והגדת לבנך". ומה הוא מספר?
על ד' שברא את העולם? לא! על האבות והאמהות? גם לא! התשובה היא: "עבדים היינו לפרעה במצרים. ויוצאינו ד' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". כל הסיפור הוא היציאה מעבדות לחירות. זה מדהים! זה חשוב!
לפני כל חודש – למעט חודש תשרי – אנו מתייצבים בבתי הכנסת ומברכים את החודש. יש לנו בקשה חשובה: "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות, הוא יגאל אותנו בקרוב"! זה מה שיש לנו לבקש, שנזכה לצאת מעבדות לחירות.
הזיכרון הזה מלווה אותנו כל ימות השנה וגם בקידוש של חג, של שבת. זיכרון היציאה מעבדות לחירות הוא הלוז של היהדות. בבסיס התורה, השבת, עשרת הדיברות, התפילות, המועדים – עומד נושא אחד: היציאה מעבדות לחירות.
מהי החירות?
יש משהו לא פתור בנושא הזה של חירות. לא פעם היא מסמלת בריחה. פריקת עול. איזה רצון שמוכר בזמננו בעיקר אצל אנשים צעירים לחופש. לא על החירות הזאת היהדות מדברת. אפילו לא על השחרור מעול מלכויות. נכון, היציאה מידיים של שובים, היא בהחלט חירות מרגשת. אבל זה רק צד אחד של המטבע. יש גם צד נוסף, שהוא מרכז הבחירה היהודית. מיד אחרי פסח אנו מתחילים ללמוד מדי שבת במסכת אבות. מסכת שיש בה חמישה פרקים. ועוד פרק אחד של תוספת, 'פרק קניין תורה' קוראים לו. זהו למעשה אוסף של שש ברייתות, משניות חיצוניות שביחד נוספו, כקניין תורה, כתוספת לחמשת הפרקים של פרקי אבות.
הברייתא השנייה נשנתה על ידי רבי יהושע בן לוי שאמר: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה".
שימו לב, אומר רבי יהושע בן לוי, כמה השקעה שיקע הקב"ה כביכול בתורה. "והמכתב", מתאר הפסוק את שני לוחות הברית, "מכתב אלוקים הוא". כלומר, הקב"ה לא שלח שליח, לא מלאך ולא שרף ולא נביא לתת לנו את התורה. הוא כתב את הלוחות בעצמו. "הלוחות מעשה אלוקים המה".
יש כאן מבט חדש על החירות: לא עצמאות, גם לא שחרור ויציאה ממחנות השמדה. פתאום אתה קולט מיהו בן החורין האמיתי: "אלא מי שעוסק בתורה". ולמה? הרי הוא מקבל עליו עול של תרי"ג מצוות! האם לזה נקרא חירות? שעבוד ל-248 מצוות עשה ולעוד 365 לא תעשה, שלא לדבר על גזירות מדרבנן?
כן! השעבוד האמיתי של האדם הוא ליצרים שלו, לשגרה שלו, למאוויים שלו, לכל דבר שהגוף צורך. חירות אמיתית, מסביר רבי יהושע בן לוי, היא השחרור הזה מהצרכים והיצרים שכובלים אותנו. אנשי חינוך, פדגוגים ופסיכולוגים יושבים על המדוכה הזאת כבר אלפי שנים. כולם מנסים לדון ולהבין, מה בעצם מעצב את אישיותו של האדם. מה קובע את דמותו או איך גורמים לכך שבן אדם יהיה טוב יותר.
אמר רבי יהושע בן לוי: אם יש דבר אחד, אם יש משהו שמנתק אותו מהשעבוד ליצר, אם יש משהו שמרומם אותו ומנתק אותו מההשתעבדות לחומר והופך אותו לרוחני יותר – זו התורה, אלו המצוות, זו עבודת הבורא. ולכן על התורה כתוב "חרות על הלוחות". המשמעות של חירות מופיעה על הלוחות האלה, והמסקנה היא: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". לאחר שיש לך חירות זו מהאגואיזם, מהאנוכיות, אפשר גם להגיע למשאלה השנייה של ברכת החודש.
המשאלה הראשונה הייתה "ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ". לזה ברוך השם זכינו. אנחנו חיים בדור שבו לראשונה רוב העם היהודי נמצא בארצו אחרי אלפיים שנה. אבל השלב השני חסר. ה"חברים כל ישראל" עדין לא קוים בנו. כי אנחנו כל כך אוהבים את עצמנו, ומשועבדים כל אחד ליצריו האישיים, שמקשים עליו להיות חבר עם הזולת. כל אחד קרוב אצל עצמו.
אולם מי שהוא עוסק בתורה – יש לו חירות גם במובן הזה. מכיוון שהתורה היא "מורשה קהילת יעקב", היא שייכת לכל כלל ישראל. "תורה ציווה לנו", לשון רבים. לא "לי". אין לי מונופול עליה, היא לא שלי, היא של כולנו. בן החורין האמיתי שעוסק בתורה, הוא משוחרר. הוא מחובר לכלל ישראל. אצלו מתקיימת המשאלה "חברים כל ישראל".
(משפחה | פסח תשע"ט)
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם בשישי, 18 אפריל 2025 03:10
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 367
כּוֹחָהּ שֶׁל שִׁירָה
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם
נִסִּים גְּדוֹלִים הַיְשַׁר מִשָּׁמַיִם
מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לָה' שָׁרִים
מִיְּמִינָם וּשְׂמֹאלָם הַמַּיִם נֶעֱרָמִים.
הַיַּבָּשָׁה בִּפְנֵיהֶם מִשְׂתָּרַעַת
עֵינֵיהֶם כְּבָרָק חִישׁ פּוֹקַחַת
הִתְרַגְּשׁוּתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים
אֱמוּנָתָם מִתְעַצֶּמֶת פְּלָאִים.
מִרְיָם סוֹחֶפֶת אֶת הַנָּשִׁים
בִּמְחוֹלוֹת שִׁירָה וְתֻופִּים
רִנָּתָם בּוֹקַעַת שְׁעָרִים
רוּחַ יָם מִתְלַוָּוה לַמְּחוֹלְלִים.
אֻמּוֹת הָעוֹלָם אָז נִבְהָלִים
רְעָדָה אוֹחֶזֶת בְּכָל הָאוֹיְבִים
שִׁירַת הַיָּם מְעוֹרֶרֶת רְחוֹקִים
מְקָרֶבֶת אוֹתָם לְקִרְבַת אֱלוֹקִים.
כּוֹחָהּ שֶׁל שִׁירָה מְעוֹרֶרֶת אֱמוּנָה
עַל הַמְּזַמְּרִים – מַשְׁרָה שְׁכִינָה
לְכָל מָקוֹם אוֹתָם מְלַווָּה
שִׂמְחָה וְתִקְווה את לִבָּם מַאֲדִירָה.
הערה: ספר שמות - שירת הים לשביעי של פסח
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 30 ספטמבר 2020 19:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1334
ליל הסדר - מה גנוז בשם זה?
מאת: אהובה קליין.
ליל הסדר נערך מידי שנה בליל ט"ו בניסן ובו מסובים המשפחה והאורחים סביב שולחן הדור - ערוך בחגיגיות ובסדר מופתי.
מדוע נקרא לילה זה, דווקא, "ליל הסדר"?
על כך כמה תשובות:
א] לילה זה מתנהל בסדר מדוקדק: כמו שנאמר בהגדה:
"קַדֵּשׁ וּרְחַץ, כַּרְפַּס יַחַץ מגִּיד רַחְצָה מוֹצִיא מַצָּה מָרוֹר כּוֹרֵךְ שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ צָפוּן בָּרֵךְ הַלֵּל נִרְצָה"
הנחת קערת הפסח על השולחן , שתיית ארבע כוסות- כנגד ארבע לשונות גאולה ,כנאמר : "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם". [שמות ו, ו-ז]
ב] מבאר הצדיק בעל ה"תפארת שלמה" בגאונותו המופלאה: "הרי ידוע שלתורה יש ארבעה רבדים, שסימנם "פרדס" שהם ראשי התיבות של:
פ-שט, ר-מז, ד-רש, ס-וד.
וההסבר הוא: שאין לחשוב כי כל הפעולות הנעשות בלילה זה- ניתן להסבירן בפשטות. אלא, אנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו לנסות ולרדת לרבדים העמוקים ביותר - והם הרמז הדרש והסוד!
ואם כך הם פני הדברים הרי שאם נוציא את הפשט נשאר לנו "סדר" - סוד דרש רמז,כעת ברור למה נקרא שמו של הלילה הזה: "ליל הסדר"...
ג] לעניות דעתי, ישנן עוד מטרות: מתוך ליל הסדר ניתן ללמוד על הסדר בבריאה המופלאה , כפי שדוד המלך מתאר: "יִשְׂבְּעוּ, עֲצֵי יְהוָה-- אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים; סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ.
תָּשֶׁת- חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה-- בּוֹ- תִרְמֹשׂ, כָּל- חַיְתוֹ- יעַר. הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם.
תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.
מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ, קִנְיָנֶךָ".
[תהלים ק"ד, ט"ז- כ"ד]
מתוך תיאור נפלא זה -ניתן לראות את היופי והחכמה האלוקית בסדר הבריאה.
ידוע כי האדם צריך לדבוק בדרכי ה' כפי שנאמר: "יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ: כִּי תִשְׁמֹר, אֶת- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו". [דברים כ"ח, ט]
כך לימדו בפירוש מצוה זו: "מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן--להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו" [הלכות דעות פרק א]
מכאן ,שאדם חייב לדבוק בדרכי ה'- עליו לחיות את חייו בסדר מסוים. הדבר הוא תנאי לחיים בריאים ויציבים.
על האדם לקיים את סדר יומו הרגיל בעקביות- תוך כדי סדר הנקבע מראש, הדבר אמור לגבי כל אדם מטף ועד זקן.
גם אם תוכניתו של האדם לא תמיד תואמת את תכנונו -בגלל כל מיני סיבות- אל יתבלבל, ימשיך לצעוד לאורך הנתיב שסלל מראש -ויזכה לסייעתא דשמיא.
את המילה "סדר" ניתן למצוא במקום אחד בתנ"ך:
"אֶרֶץ עֵפָתָה, כְּמוֹ אֹפֶל--צַלְמָוֶת, וְלֹא סְדָרִים; וַתֹּפַע כְּמוֹ-אֹפֶל".[איוב,', כ"ב]
על כך אומר פירוש "מצודות":
"ארץ עפתה וגו'" - החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מוות ואין שם סדרי מערכות הכוכבים ומזלות"
מכאן ,שמקום שאין בו סדר אין בו די אור – העדר אור הוא מקום ללא שמחה.
גם שלמה המלך מתפעל מהסדר שבבריאה: "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ;[שיר השירים- ב, י"א- י"ג]
לאור האמור לעיל, יהי רצון שנצליח בע"ה ליישם את הסדר בחיינו ונזכה לשמוח ביגיע כפינו כפי שנאמר:
"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".[תהלים קכ"ח, ב] אמן ואמן!
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:44
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1487
ליל הסדר - מה גנוז בשם זה?
מאת: אהובה קליין.
ליל הסדר נערך מידי שנה בליל ט"ו בניסן ובו מסובים המשפחה והאורחים סביב שולחן הדור - ערוך בחגיגיות ובסדר מופתי.
מדוע נקרא לילה זה, דווקא, "ליל הסדר"?
על כך כמה תשובות:
א] לילה זה מתנהל בסדר מדוקדק: כמו שנאמר בהגדה:
"קַדֵּשׁ וּרְחַץ, כַּרְפַּס יַחַץ מגִּיד רַחְצָה מוֹצִיא מַצָּה מָרוֹר כּוֹרֵךְ שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ צָפוּן בָּרֵךְ הַלֵּל נִרְצָה"
הנחת קערת הפסח על השולחן , שתיית ארבע כוסות- כנגד ארבע לשונות גאולה ,כנאמר :"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם". [שמות ו, ו-ז]
ב] מבאר הצדיק בעל ה"תפארת שלמה" בגאונותו המופלאה: "הרי ידוע שלתורה יש ארבעה רבדים, שסימנם "פרדס" שהם ראשי התיבות של:
פ-שט, ר-מז, ד-רש, ס-וד.
וההסבר הוא: שאין לחשוב כי כל הפעולות הנעשות בלילה זה- ניתן להסבירן בפשטות. אלא, אנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו לנסות ולרדת לרבדים העמוקים ביותר - והם הרמז הדרש והסוד!
ואם כך הם פני הדברים הרי שאם נוציא את הפשט נשאר לנו "סדר" - סוד דרש רמז ,כעת ברור למה נקרא שמו של הלילה הזה: "ליל הסדר"...
ג] לעניות דעתי, ישנן עוד מטרות: מתוך ליל הסדר ניתן ללמוד על הסדר בבריאה המופלאה , כפי שדוד המלך מתאר: "יִשְׂבְּעוּ, עֲצֵי יְהוָה-- אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים; סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ.
תָּשֶׁת- חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה-- בּוֹ- תִרְמֹשׂ, כָּל- חַיְתוֹ- יעַר. הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם.
תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.
מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ, קִנְיָנֶךָ".
[תהלים ק"ד, ט"ז- כ"ד]
מתוך תיאור נפלא זה -ניתן לראות את היופי והחכמה האלוקית בסדר הבריאה.
ידוע כי האדם צריך לדבוק בדרכי ה' כפי שנאמר: "יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ: כִּי תִשְׁמֹר, אֶת- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו". [דברים כ"ח, ט]
כך לימדו בפירוש מצוה זו: "מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן--להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו" [הלכות דעות פרק א]
מכאן ,שאדם חייב לדבוק בדרכי ה'- עליו לחיות את חייו בסדר מסוים. הדבר הוא תנאי לחיים בריאים ויציבים.
על האדם לקיים את סדר יומו הרגיל בעקביות- תוך כדי סדר הנקבע מראש, הדבר אמור לגבי כל אדם מטף ועד זקן.
גם אם תוכניתו של האדם לא תמיד תואמת את תכנונו -בגלל כל מיני סיבות- אל יתבלבל, ימשיך לצעוד לאורך הנתיב שסלל מראש -ויזכה לסייעתא דשמיא.
את המילה "סדר" ניתן למצוא במקום אחד בתנ"ך:
"אֶרֶץ עֵפָתָה, כְּמוֹ אֹפֶל--צַלְמָוֶת, וְלֹא סְדָרִים; וַתֹּפַע כְּמוֹ-אֹפֶל".[איוב,', כ"ב]
על כך אומר פירוש "מצודות":
"ארץ עפתה וגו'" - החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מוות ואין שם סדרי מערכות הכוכבים ומזלות"
מכאן ,שמקום שאין בו סדר אין בו די אור – העדר אור הוא מקום ללא שמחה.
גם שלמה המלך מתפעל מהסדר שבבריאה: "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ;[שיר השירים- ב, י"א- י"ג]
לאור האמור לעיל, יהי רצון שנצליח בע"ה ליישם את הסדר בחיינו ונזכה לשמוח ביגיע כפינו כפי שנאמר:
"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".[תהלים קכ"ח, ב] אמן ואמן!
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם בשלישי, 29 ספטמבר 2020 18:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2205
ליל הסדר וקערת הפסח המשמעות והסמליות.
/ מאמר מאת: אהובה קליין.
ליל הסדר הוא מוקד חג הפסח- חג משפחתי וחגיגי ,כאשר כולנו מסובים סביב שולחן ערוך ובו מעלים את נס יציאת מצרים ,חירות עם ישראל -יציאה מאפלה לאורה בזכות האלוקים.
במרכז הסעודה נמצאים דווקא הילדים בשאלם את :"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?
נוהגים לאכול מצה כזית. לשתות ארבע כוסות יין,מניחים במרכז השולחן את קערת פסח ומניחים גם כוס מיוחדת לאליהו הנביא.
זהו יום יציאת מצרים-יום בה הפכנו ממשועבדים לעם משוחרר ולבני חורין.
השאלות הן:
א] מדוע נקרא החג בשם פסח?
ב] מדוע הילד עומד במרכז העניינים ושר :"מה נשתנה"?
ג] מהי "קערת הסדר" ומשמעותה.
משמעות השם-חג הפסח.
השם נובע מהפסוק:"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנוגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו"
[שמות י"ב, כ"ז]
כלומר החג נקרא בשם :"פסח" לפי שבמכת בכורות במצרים- ה' פסח על בתי ישראל והם לא נפגעו במכה זו,אלא רק בכורות מצרים.
- על שם הסיפור והשיחה: פסח-"פה שח"-המשמעות- פה מדבר.
ולגבי חג זה:"כל המרבה לספר ביציאת מצרים,הרי זה משובח"
פסח- נקרא כך :על שם -"לחם עוני" שהמבוגרים עונים על השאלות של הילדים:"מה נשתנה הלילה הזה"?
הרמב"ם אומר:"מצוות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות,שנעשו לאבותינו במצרים,בליל חמישה עשר בניסן שנאמר:"זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים"[שמות י"ג,ג] כמו שנאמר:"זכור את יום השבת" [שמות כ,ח]
ומניין שבליל חמישה עשר?
שנאמר:"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור:בעבור זה עשה לי בצאתי ממצרים[שמות י"ג, ח]- בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
ואף על-פי שאין לו בן,אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים...לפי דעתו של הבן,אביו מלמדו..וצריך לעשות שינוי בלילה הזה,כדי שיבואו הבנים וישאלו ויאמרו:מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?
[רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ז, הלכה ,א-ג]
הילד עומד במרכז העניינים.
המטרה החשובה ביותר להנחיל לילדים את הידיעה על נס יציאת מצרים,כמו שנאמר:"והגדת לבנך ביום ההוא.."[שמות י"ג,ח]
ואכן הילד עומד במרכז ליל הסדר מכמה טעמים:
א] פרעה אומר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום.. הבה נתחכמה לו, פן ירבה.."
ובהמשך אומר למיילדות:"...בילדכן את העבריות..אם בן הוא והמיתן אותו..."
ב] מפני שפרעה גזר על הבנים להשליכם ליאור:"ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו.."[שמות א,כ"ב]
ג] טרם מכת הארבה פרעה שואל את משה ואהרון:"מי ומי הולכים"?
משה עונה: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג ה' לנו?
תגובת פרעה- שלילית והוא עונה: "לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה'... ויגרש אותם מאת פני פרעה"[שמות י, ז-י"א]
על פי הכתוב- אנו לומדים שהילד היה במוקד העניינים.
על כן ,מתוך הכרת הטוב והבעת תודה לקב"ה שהציל את עם ישראל מידי פרעהבנסי- ניסים. מן הראוי שניתן את הדגש לדור הצעיר בזמן ליל הסדר ונאזין לקושיותיו.
קערת הפסח ומשמעותה.
בטרם ניגש לאכילה בליל הסדר נאמר בהגדה: "קדש ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה":
הארי ז"ל מסביר:
א] רצוי לערוך את שולחן הסדר מבעוד יום בכלים נאים -כדי שיוכל לערוך את הסדר מיד עם שובו מהתפילה בבית הכנסת.
ב]יש לקחת שלוש מצות שמורות, שהן שלמות ומהודרות ולהניח על השולחן. המצה העליונה נקראת: "כהן". האמצעית: "לוי" והשלישית נקראת:"ישראל".
ג] על שלוש המצות שמניח בתוך מפה ,או קערה המיועדת לכך-ישים: מרור,כרפס,חרוסת,זרוע,ביצה וחזרת.
ד]המרור- מיועד ל:כזית –מרור,
החרוסת נועד לטבול בו את המרור, הכרפס הוא ירק הבא לפני הסעודה כדי לעורר אצל הילדים את הסקרנות הגורמת לכך שישאלו את הקושיות.
החזרת[שהוא גם כן מהמרור] נועד כדי לאכול בצירוף המצה בהגיעו ל:"כורך".
זרוע וביצה- שני תבשילים, הראשון לזכר קורבן הפסח והשני זכר לקורבן חגיגה שנהגו ישראל להביא בתקופת המקדש.
ה] את כל חמשת המינים מניחים בקערת פסח בסדר הבא:
למעלה- זרוע מצד ימין, ביצה מצד שמאל ותחתיהם המרור באמצע.
למטה-חרוסת מצד ימין, כרפס מצד שמאל, תחתיהם החזרת.
אכילת הזרוע מסמלת את הגאולה :"כי ביד חזקה ובזרוע נטויה הוציאנו ה' ממצרים"
לגבי הביצה, בניגוד לתבשילים אחרים המתרככים ככול שיתבשלו זמן רב יותר, הרי הביצה בזמן הבישול מתקשה יותר ויותר- דבר זה מסמל את שיעבוד מצרים, התרחש להם נס ככל שהעבידו אותם יותר ויותר עם ישראל לא נשבר ברוחו, ההיפך הוא הנכון, כמו שנאמר: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"[שמות א,י"ב]
בזמן אכילת הביצה ,נהוג לטבול אותה במי מלח,יש הסוברים שמנהג זה מזכיר את דמעות אבותינו, מתוך ייסורי השעבוד היו מזילים דמעות וידוע שהדמעות הן מלוחות.
יש דעה האומרת:כי עניין זה מזכיר את קריעת ים סוף,שהרי הים הוא מלוח.
דבר מעניין נוסף: הביצה היא,מאכל אבלים.
ומה הקשר בין אבלות לליל הסדר?
התשובה היא: כאשר מתבוננים בלוח העברי-אנו מגלים כי א' של פסח ,חל תמיד באותו יום בשבוע,שבו יחול"תשעה באב" באותה שנה,כלומר ליל הסדר חל באותו לילה שבו יחול"תשעה באב" משום כך על מנת להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, אוכלים ביצה קשה שהיא מאכל אבלים ובאותה הזדמנות מזכירים גם את חורבן בית המקדש.
המרור : מסמל את חייהם הקשים של בני ישראל בעבדות במצרים, כמו שנאמר:"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך,וימררו את חייהם בעבודה קשה.."[שמות א,י"ג-י"ד]
נוהגים לאכול ירק מר, כדוגמת החסה.כשם שהשעבוד היה בהתחלה בפה רך-באופן רך ואחר כך מיררו את חייהם.כך גם החסה כשהעלים צעירים- הם מתוקים וכשהעלים יותר בשלים –נהפכים למרים.
החרוסת: רסק של תפוחי עץ, אגוזים,שקדים,יין.
החרוסת מסמלת את הטיט שבו עבדו בני ישראל.בזמן אכילת המרור טובלים אותה בחרוסת.
הכרפס-בדרך כלל תפוחי אדמה,או צנונית,הכרפס מסמל מהסוף להתחלה: שישים ריבוא עבדו בפרך.
החזרת- היא מרור מרוסק.
לסיכום, לאור האמור לעיל: מטרת ליל הסדר היא : להנחיל לדור הצעיר את ההיסטוריה של עם ישראל,את עברו,שורשיו ואת נס יציאת מצרים.
עם שרוצה לשרוד, חייב לדעת את שורשיו.
וכשם שעם ישראל נגאל בניסן, כך עתידים בע"ה להיגאל בניסן.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא היום הגדול והנורא.." אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם בשני, 12 אוקטובר 2020 17:31
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1662
לעשות סדר בסדר
* הבעלים טוענים, ובצדק, ש"אבק אינו חמץ" ואילו הנשים הצליחו במשימתם, להנחיל לכולנו שערבי הפסחים הם הזמן האולטימטיבי לעשות סדר מוחלט בתוך הכאוס הביתי* הגיע הזמן לעשות סדר בתוך הסדר וליל הסדר * *הרב שמואל ברוך גנוט *
במוצאי שבת האחרונה, התקשר אלי ידידי הרב יעקב וייל, ובסגנונו הנסיכי, פרי חינוך אסכולת "נחלת הלויים", עמקותו המוסרית של המשגיח רבי אורי ויסבלום וכשרונו העמוק של הגרא"מ קירשנבוים, שפע הוא מחמאות ורעיונות. "צריך לכתוב בערב פסח שכל הנקיונות האין- סופיים האלה אינם קשורים כלל ויקר לחמץ או ל"משהו חמץ". אנשים ונשים עובדים כמטורפים על נקיונות של ארונות שאין בהם קשר לחמץ, מקומות גבוהים שהילדים לא מגיעים להכניס שם עוגיות. ובכלל, אנו הרי מפקירים ומבטלים את החמץ כעפרא דארעא. רבי חיים פנחס שיינברג אומר בכל שנה שישנה מצוה גדולה יותר להגיע לליל הסדר נינוחים ורגועים, כדי שיהיה ניתן להקשיב לסיפור יציאת מצרים כהלכה ולהרבות בסיפור הניסים, מבלי להתעייף. השולחן ערוך פוסק שצריך להימנע מלאכול ולשתות הרבה בליל הסדר, כדי שנוכל לספר כמה שיותר את סיפור יציאתנו ממצרים, דבר שאינו מציאותו כאשר כולם סחוטים וממורטים", אמר הרב וייל, והוא צודק מאד. "כתבתי על זה בשנים שעברו ומסתבר שאכתוב על זה גם בעתיד. אך בכל זאת, ערב פסח הוא זמן "מקובל" לעשות בו סדר", השבתי לו.
בתור אדם די- מבולגן, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן שאעשה סדר במחשבותי ואנסה להסביר, לפחות לעצמי, מהו סדר ומהו חשיבותו.
-- אי אפשר שלא להבין שסדר הוא דבר חשוב, כשרואים את הארנק הפרטי של מורי, רבן של ישראל, מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
שמונים שנותיו של רבנו הגר"ח גדושים המה באלפי אלפי דפי גמרא, ראשונים ואחרונים, בבלי וירושלמי, מדרשים ושותי"ם, ספרי הלכה ואלפי ספרים (ר' חיים עובר על כל ספר שמחבר תורני מביא לו). ר' חיים השיב במהלך השנים למאות אלפי מכתבים בכל חלקי התורה ועם כל ים הטרדות האדיר המקיף אותו, צרותיהם של אלפי הפונים, בקשותיהם וטרחתם. כיצד הגר"ח קנייבסקי מצליח לעמוד בעומס? איך יהודי לומד בכל יום, בלי הפסקה, במשך עשרות שנים, בכל יום 7 דפי בבלי, 7 דפי ירושלמי, דף רמב"ם, דף בנ"ך ועוד "סדרים" בהרבה נושאים? כיצד יהודי ישיש שכמותו ממשיך לכתוב ספרים חשובים, להתייחס לכל פונה בנחת רוח, להתפלל על כולם, לייעץ, להגיב, לענות לכ- 80 מכתבים בכל ערב ולהחזיק מעמד, גופני ונפשי?
--בשביל זה צריך לראות את סידור השטרות בארנקו של הגר"ח.
ר' חיים שלף בנוכחותי מספר פעמים את ארנקו, כדי להשתתף במגביות הצדקה של "קופת העיר מתן בסתר אלעד". הבטתי בשטרות והוקסמתי. שטרות המאתיים מסודרים לחוד, שטרות ה- 100, שטרות ה- 50 ושטרות ה- 20. שום שטר לא התערבב ב"צבע" של שטר אחר. כי הגר"ח הוא אדם מסודר מאד. יש לו סדר בכל אחד מכמויות ה"סדרים" והחברותות שלו. הכל אצלו מסודר כמו חייל במסדר של הצאר ניקולאי. כתב ידו מסודר והראש והמחשבה שלו מסודרים. בחול המועד ר' חיים לא כותב, אז הסדר החדש מאפשר לו לקבל יותר קהל. כל דבר ועניין מגיע אצלו בסדר מופתי, הספרים, הלימוד, המחשבה וגם הארנק...
רבנו גאון המחשבה, הדעת והמוסר רבי שלמה וולבה זצ"ל מסר בישיבה סדרת שיחות על מידת הסדר. מספר שיחות של מוצאי שבת ב"קול תורה" יוחדו על ידו לנושא זה. הרב וולבה, לזכרו ושמו תאוות נפש ולב, אמר אז כי העולם כולו מסודר לתפארת. העולם מורכב ממיליארדי חלקיקים, שכולם מסודרים לגמרי. אבני האטום הזערוריים ועד גופי השמים הענקיים כהשמש וכירח. הסדר, אמר הרב וולבה, מעיד על רצון השולט בעולמו- רצונו של הקב"ה יתברך. העולם המסודר הוא הוכחה לקיומו של הבורא.
"גם בעולם הקטן, שהאדם צריך ליצור לעצמו בחייו, יש מקום ליחס זה בין סדר ורצון. אם אנו רואים אדם מסודר בעבודתו, אנו מבינים שהוא בעל רצון חזק. על האדם בלתי- מסודר נחרץ משפט: או שאינו רוצה לעבוד, או שרצונו חלש מכדי לסדר את עבודתו ועצמו. ואם בעבודה של דרך ארץ הדברים אמורים- אזי בעבודת ה' על אחת כמה וכמה. עבודה אמיתית לא תיתכן בלי סדר!" (עלי שור חלק ב' פרק י"ט, סדר).
כשאדם עולה לשמים לא שואלים אותו אותו האם הוא למד תורה, קצת פה והרבה שם. אלא האם הוא "קבע עיתים לתורה", האם יש לו סדרים קבועים לעסוק בתורה. זאת משום שישנו הבדל גדול בין אדם שלמד תורה אך ללא סדרים קבועים, ובין מי שמסודר בלימודו. -גם שעות הלימוד והמוסר בישיבות הקדושות נקראות בשם "סדרים". כי הסדר שבלימוד, בתוכן ובכמות, הינם תחילת ויסוד עבודתו של בן התורה.
הרב וולבה, כדרכו בסדר המופתי של מהלך עבודתו המוסרית, קובע כי ראשית ההתלמדות שלנו ב"סדר" היא ההתבוננות: מה אנחנו רוצים?
כשמצאנו תשובה לשאלה ראשונית זו, נתהה ונבדוק האם מצבנו כעת מאפשר להוציא, איך וכמה ובאיזה מינונים וסדרים, את רצוננו אל הפועל. לאחר מכן נקבע לעצמנו את סדר יומנו, מתי לשכב לישון ומתי לקום, מתי להתפלל וכמה זמן להקציב לארוחות. איך נלמד ובאיזה סדר וכן הלאה. סדר מעיד על רצון, ורצון אמיתי מוכרח להתבטא בסדר.
אדם שארונותיו, מגירותיו וקלסריו מסודרים, יש לו גם סדר בראש. לפחות יש לו אפשרות טובה יותר לסדר את ראשו. שום בעל עסק, חנווני או סוחר, מנהל משק או עקרת בית, אינם יכולים לנהל את מטרתם ללא סדר. וכשזנחנו את הסדר החשוב הזה מספר חודשים, מומלץ מאד לערוך אותו שוב מחדש. הסדר הזה הוא מצרך כה חיוני בחיינו, עד שאי אפשר אחרת.
--ואם כן, מדוע רק לנשים כל כך חשוב שהבית יהיה מסודר? מדוע רוב הגברים מעדיפים לסדר לעצמם סדרי לימוד ו"מהלכים" ברשב"א, או, לחילופין, לשמור על סדר מופתי בעבודתם, אך לא בארונות המטבח או בכיור הכלים החלבי שבביתם??
התשובה הרי פשוטה היא, עולה ומבצבצת מתוככי דבריו של הגר"ש וולבה. סדר מראה על רצון ורצון צועד עם סדר. את הלימוד/ העבודה שלנו אנו רוצים. שם אנו רוצים באמת להצליח ולכן שם הדברים מסודרים לנו יפה יפה. הבית פחות חשוב לרוב הגברים (כך נבראנו, כנראה...), ולכן הסדר בו פחות חשוב לנו. הנשים, לעומת זאת, שמות במקום גבוה בסולם חייהם את הבית. הבית הוא העסק והארמון הפרטי שלהן והן רוצות אותו משובח וטוב יותר, לכן הן גם מסדרות אותו בכל כוחן ומרצן. לא לחינם נקראת האשה בשם "עקרת הבית", כי היא עיקרו של הבית.
היפוך היוצרות של שנות ה2000
לא שמענו בעבר על גדולי ישראל שעזרו הרבה מאד בניקוי הבית וארונותיו. אך יש לכך סיבה פשוטה, הנעוצה בהבדלי החיים של אז ועכשיו. איך -שהוא התחלפו והתערבבו להם התפקידים בדור האחרון. רוב נשותינו עובדות במשרות מלאות במגוון תחומים. הם שבות הביתה ב- 1 בצהריים או ב- 5 אחה"צ, ועוד צריכות להצדיק את התואר והתפקיד של "עקרת הבית". יותר ויותר בעלים מבשלים ארוחות צהריים וסעודות שבת, מנקים רצפות ומדיחים כלים, כי אשה, מושלמת ככל שתהיה, היא רק בן אדם אחד, והיא אינה יכולה לכהן ב-3 משרות בבת אחת.
וכאן באה הבעיה. הבעל רוצה ללמוד כעת, או ללכת לעיסוקיו. "רצונו" אינו נמצא במטבח או בארון בחדר הילדים. והעבודה החובבנית- חפיפניקית שלו, נראית בהתאם... רוב הגברים עושים את הסדר הזה "כדי לצאת ידי חובה", בעוד שרוב הנשים חשות שהנקיון והסדר- הם הן בעצמן. ---אז מה עושים עם ההתנגשות החזיתית הזאת?
מנסים לעשות בה סדר...
בעל נכבד ויקר. הבה ונעשה סדר: תפקיד נשיאת הפרנסה והעול הכספי מוטל עליך, ורק עליך, לפי התורה וההלכה. האשה אמורה לשבת בבית ועליך מוטל לפרנס אותה ואת ילדיך, עליך ורק עליך. אלא מאי? אשתך עובדת, תחתיך, כדי שלך יהיה קל ללמוד יותר. רעייתך יצאה לשוק העבודה כדי שהמשכורות של שניכם יצליחו יחדיו "לגמור את החודש". אז מצוין, בוא גם אתה לקראתה ותסייע לה להפיק את רצונה לבית מסודר ויפה. אם אינך מתכוון לעשות את רצונה ולמלאות את סדריה, מוטב שגם תיטול ממנה את עבודת המורה/ המזכירה/ מתכנתת המחשבים שלה, כפי שעולם מתוקן צריך להיראות.
סדר בתוך הבלגן של הסדר
ובכל זאת, למרות החשיבות הגדולה שבסידור הבית ונקיונו, צריך לנשום לרגע ולעשות סדר במה צריך להיות מסודר כעת. תבדקו את היכולות שלכם למול הזמן הקצרצר שנשאר עד הפסח ותראו כמה תוכלו להספיק בלחץ אך לא במתח. אם ב"סדר" עסקינן ולא ב"ביעור חמץ", אז אולי אל תגלו לאף אחד ותשאירו ארון אחד לא מסודר ל"בין הזמנים" שלאחרי הפסח? אנחנו מבטיחים לא לגלות לשכנות...
אפשר גם לסדר את "ימי הסידורים" הבאים עלינו לטובה בתכנון ובסדר נכון. להשקיע בעבודות החשובות כשהילדים אינם בבית ולהעביר את העבודות הקלות, הדורשות פחות תשומת לב לשעות האמורות להיות מוקדשות לילדינו. לעבוד קשה יותר בשעות בהן השעון הביולוגי שלנו יכול לעבוד קשה, ולהותיר את המשימות המסובכות פחות לשעות העייפות. לבזבז את האנרגיה שלנו על המגירות הקשות לסידור ולאפשר לילדים לנקות בעצמם את המגירות והאלבומים הקלים לסידור. קחו דף ועט, שבו בנחת כמה דקות ותארגנו סדר יום מופתי, שיעזור גם הוא לסדר הטוב, כל אחד כחכמתו וכרצונו הטוב. בסוף, כנראה, הכל יהיה מסודר ונעים...
אחד מגדולי מעתיקי השמועה, מגדולי ראשי הישיבות בדור שעבר, התגרש מרעייתו לאחר מספר שנות נישואין. בערוב ימיו, לאחר שנשא אשה בשנית והתאלמן, שבה אליו אשתו הראשונה ונישאה לו שוב. האשה, בת גדולים לכשעצמה,סיפרה לתלמיד חכם מופלג אחד, שלמד בחברותא עם ראש ישיבה מפורסם, מדוע היא שבה אל בעלה, ומה השתנה מבחינתה. שמעתי את הסיפור מאותו תלמיד חכם בעצמו, מכלי ראשון, ואני מספר לכם אותו לראשונה: וכך אמרה לו אשת הרב: "בעלי היה אדם מסודר בצורה מוגזמת. הסדר הזה היה לי לרועץ, כי מבחינתו הכל היה צריך להיות מסודר, כל הזמן. כל תזוזה בבית, כל כלי שלא עמד במקומו וכל בלגן היה מצער אותו מאד, ואני כבר לא הייתי מסוגלת לחיות עם אדם כל כך מסודר. ואז חלפו השנים ובעלי לשעבר נודע כאחד מגדולי- גדולי מרביצי התורה. אלפי בחורי ישיבות דיברו בהתפעמות על הסדר המופתי שבשיעוריו, על הבהירות האדירה שנבעה מהסדר שלו ועל כך שכל התורה מסודרת לו בראש, כמו במוח של מחשב. הסדר, כך התברר לי לימים, אחרי ש"נפל לי האסימון", היה מהותו וכל כולו. זה היה סוד הצלחתו וככה הוא למד בעצמו, לימד וכתב את חידושיו. אני חשבתי לתומי שהוא דורש רק ממני להיות מסודרת, אך אז הוברר לי אל נכון שהסדר השיטתי היה משנת חייו וסוד קסמו. ואם כך, אמרתי לעצמי, אני רוצה לשוב אליו, להיות שותפה לגדול מרביצי התורה, המסדר את משנתו בסדר מופתי והמנחיל, בסדר נאות ובשיטתיות מבריקה, את התורה לעם ישראל"...
---שנזכה להגיע לליל ה"סדר" מסודרים בארונותינו, בחדרינו ובחדרי לבבינו.
