חג הפסח – מה הקשר לגאולה העתידית?

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בחמישי, 14 אפריל 2022 23:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1121

חג הפסח – מה הקשר לגאולה העתידית?

מאת: אהובה  קליין

את חג הפסח אנו חוגגים ב : ט"ו בניסן - חג זה ידוע בעוד כמה שמות: חג המצות ,חג האביב, חג החירות ,חג הגאולה.

חג הפסח נקרא בשם זה – לפי שכאשר היכה ה' את מצרים במכה העשירית הוא פסח על בתי היהודים והם לא נפגעו .

חג המצות - על שום המצות שאכלו טרם יציאתם  ממצרים - פסח מצרים ועל שום הציווי לאכול מצות בכל שבעת ימי הפסח -  לדורות.

חג האביב - על שום שהוא חל בעונת הפריחה - עונת האביב.

חג החירות - על שום שבני ישראל יצאו ממצרים - מעבדות - לחירות.

חג הגאולה - נקרא על שום שה' גאל את ישראל מארץ מצרים - מארץ ניכר במטרה להביאם לארץ המובטחת.

השאלות הן:

א] מה הטעם בזכירת יציאת מצרים?

ב] מה הקשר בין גאולת מצרים לבין הגאולה העתידית?

תשובות.

זכירת יציאת מצרים.

נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ. הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה.  מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר--בְּכָל- גְּבֻלֶךָ.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת- הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה".[שמות י"ג, ג'-י"א]

רש"י מסביר: מזכירים את יציאת מצרים בכל יום. 

 מכילתא מבהיר :"אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, הלילות מנין? שנאמר: [דברים ט"ז, ג]: "למען תזכור: את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"   "ימי חייך" - הימים, "כל ימי חייך" – הלילות .

 דברי בן זומא.  חכמים  אומרים:  "ימי חייך" - בעולם הזה. "כל ימי חייך"  להביא לימות המשיח  [פסקא  פט"ז]

רש"י מפרש - כתנא במכילתא, ש"זכור את היום הזה" – הוא מצווה לכול ימות השנה, ולא  לפסח בלבד – בדומה ליום השבת: "זכור את יום השבת"- לפי שיש לזכור מתוך הלב  תמיד את יום השבת. אם באמצע השבוע מזדמן לך איזה חפץ חדש ויפה תקדיש אותו לשבת.

בליל הסדר, תפקיד ההורים לספר לילדים על נס יציאת מצרים כפי שהתורה מצווה:

 "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.. "

יציאת מצרים - יסוד האמונה, במהלך חיינו אנו מזכירים את יציאת מצרים: בקידוש, בקריאת שמע, בתפילין .....

על פי ספר החינוך: [מצווה כ"א] "משורשי מצווה זו, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו- לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלוה קדמון- חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא- ובידו לשנות כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים כמו שעשה במצרים- ששינה טבעי עולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים- גדולים ועצומים- הלוא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת, ה' ברוך הוא"

בספר "יסוד ושורש העבודה" כתוב: "מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים בלילה הזה-הוא על כל איש מאישי ישראל= עם קדוש, אף אם הוא יחידי  על שולחנו....עיקר מצוות הסיפור –היא לבניו ולבני ביתו, להודיע להם גבורותיו  יתברך.. לפרסם להם גודל הנסים וגבורות ונפלאות של בוראנו, יתברך שמו ויתעלה, ולא דאי  לפרש להם כליליות הנסים מה שכתוב בהגדה, אלא לפרט ולבאר באר היטב כל נס ונס - על  פי מה שנמצא כתוב בגמרא ובמדרשים- וראו לכל היודע ספר, מקודם פסח לחפש הכול בספרים... ולספר לבני ביתו בליל שימור פסח - כדי להגדיל הנס ויתנו בליבם יותר שבח והודיה יתברך שמו ויתעלה"

הזוהר הקדוש אומר: באותו זמן שעם ישראל משיחים בנסים הגדולים שעשה ה' לעם ישראל - בליל הסדר- מכנס הקב"ה את כל המלאכים ואומר להם: תקשיבו לכל השבחים שמדברים בני ישראל ושמחים על נס יציאת מצרים ובאותו זמן מתאספת  הפמליא של מעלה-היינו: קבוצת המלאכים ומתחברת עם ישראל ומקשיבים   לדבריהם  המביעים  את שמחתם על הגאולה ומודים לה' על העם הקדוש השמח - בכל הנסים והנפלאות שה' חולל להם. ועל ידי כך מוסיפים כוח וגבורה למעלה.

הקשר בין גאולת מצרים לגאולה העתידית.

כאשר עם ישראל יצאו ממצרים- פתחו בשירת הים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.... [שמות ט"ו, א- ג]

האומר שירת הים ,שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר: "אז ישיר"

אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"

מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?

על כך כמה תשובות:

לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.

"אז"- כשמשה ראה את הנס - עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים: "ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.

חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים: "ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.

ואילו דבריהם: "תניא. א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא: "ישיר"- מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר אתה אומר: "אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר, אלא: "יבנה" - מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אלא מעתה: "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?  אלא, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]

עוד מסביר  רש"י: את פשר  השירה בידי מרים והנשים, הנשים הצדקניות פצחו בשירת הים בליווי כלי זמר, לפי שהיו בטוחות בגאולתן השלמה הן הביאו ממצרים את כלי הזמר וזאת למרות החיפזון  בו יצאו ממצרים.

ומדוע דווקא מרים שעמדה בראש הנשים - פתחה בשירה? כי "מרים" נקראה בשם זה - על שם מרירות הגלות שכאשר נולדה אז החל השעבוד הקשה  והמר במצרים לכן מהסיבה הזו  כינו אותה בשם: "בישגדא" [מזל רע] אך תשובתה להם הייתה: אדרבה,  אתם צריכים לקרוא לי בשם: "מזל טוב"- כי ככל שהגלות קשה יותר- הסימן הוא - שהגאולה מתקרבת, כי הגאולה דומה ללידה:  כל זמן שהאישה אינה חשה צירי לידה  קשים , הדבר מוכיח כי הלידה עדיין רחוקה - אך מנגד- ככל שהצירים מתחזקים - בד בבד מתקרבת הלידה!

היא גם התנבאה שאימה תלד בן – שיהיה מושיען של ישראל, אך בנות ישראל- שהיו עסוקות בשעבוד כה קשה התקשו להקשיב לדברי הנחמה. אך משנבואתה התקיימה - היא ראויה לכל הכבוד לעמוד בראש השיירה ,כדי להזכיר לכל:  דווקא מתוך החשכה – צומחת הגאולה. [מע"ל  שס}

אומר רבינו סעדיה גאון: אם בהבטחה שתי אותיות של המילה: "דן- אנוכי"- התרחשו נסים לאבותינו - נסים  ונפלאות כה רבים, על הגאולה העתידית לבוא במהרה בימינו, שנכתבו עליה  פרקים שלמים בנביאים, על אחת כמה וכמה, כי נפלאים יהיו מעשי ה' יתברך- ברוב ישועות ונחמות! בגמרא [תלמוד בבלי- מסכת ראש השנה  י"א, ב] ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל " הוא מסתמך על הפסוק:

"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "לְדֹרֹתָם.[שמות י"ב, מ"ב]

הנביא מיכה מנבא: "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת"׃ [מיכה ז, ט"ו]

ישעיהו הנביא מנבא:

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה.  וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.  וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי- אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.  וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.  וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן.  וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.  לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, א- י]

הרמב"ם כותב:[בתחילת פרק י"א, מהלכות מלכים: "וכל מי שאינו מאמין בו במשיח או מי שאינו מחכה  לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד- הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו!!! כפי שמופיע ב י"ג העיקרים :

י"ב]  אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח)

יג]- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (תחיית המתים)

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להוכיח: כי קיים קשר הדוק בין הגאולה בעבר- היינו,- גאולת מצרים - לבין  הגאולה העתידית - ומתוך האפלה – דווקא משם תיצמח הישועה והאור .

אמן ואמן - כן יהי רצון בע"ה במהרה בימינו !    

חג הפסח- מעבדות לחירות-כיצד?

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1290

חיוך של (רבי) שמחה

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם ברביעי, 29 מרס 2023 16:31

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1114

חיוך של (רבי) שמחה

הרב שמואל ברוך גנוט

נשות ישראל החרוצות והעמלות, מתרוצצות סביב נקיון הבית והכנתו הראויה לקראת הפסח. הן מנקות ומקרצפות ומספיקות לנקות ולמרק בית שלם, גדוש בארונות עם תכולה מכל הסוגים והמינים, בפרק זמן קצר יחסית. הבעלים, שהתחילו את ימי 'בין הזמנים' של ניסן, יחד עם הבנים היקרים ששבו מעמל נפלא של כל 'זמן חורף', מסתערים על נקיון, מירוק וסידור ארונות ספרי הקודש.

"למה זה לוקח לכם כל כך הרבה זמן?", תוהות האמהות.

כי ארונות הספרים שלנו גדושים בכל כך הרבה ספרים, במדפי ספרים כפולים, בארונות נסתרים ומגירות שיש בהם ים של קלסרים, ספרים וחוברות. תכריכי דפים מהישיבה קטנה, מחברות שיעורים מהישיבה גדולה, מבחנים וסיכומי סוגיות מהכולל, ועוד ים של אוצרות. צאטאלך של שירבוטי חידושים בלתי גמורים, דפים ודפי טיוטות, קבצים ישנים ושכוחים ועוד המוני חומרים תורניים שאגרנו במשך השנים. כל דף שכזה הוא חווית נוסטלגיה בשבילנו. כל פתק מזכיר לנו תקופה אחרת בחיינו, זה שיעור של הר"מ בבקיאות משיעור ב' בישיבה קטנה, הנה שיעור על הלכות פסח שכתבנו מהר"מ בישיבה גדולה, וזאת שיחה שכתבנו, בעט כדורי פשוט, שיחת מוצ"ש של הגר"ש וולבה זצוק"ל. חצי 'חבורה' על סוגיא בחולין, והנה התכתבות עם יהודה זאב, כשהיינו בני 16, וכיום הוא אבא לעשרה ילדים.... כל זה לוקח לנו הרבה זמן, לעלעל, לקרוא בחטף, לחייך לעצמנו ולהחליט האם להמשיך לשמור, או להיפרד בצער, לשים בגניזה...

יום חמישי שעבר, ר"ח ניסן. הנה שקית שלמה של מגילות אסתר. שקית של הגדות של פסח, והנה שקית ענקית עם 'מוספי שבת קודש', גליונות שבת וחוברות ישנות, שבכל שנה אנחנו בטוחים שנעשה בהם שימוש במהלך השנה, ומבטיחים את אותה ההבטחה גם ב'בין הזמנים' של ניסן הבא....

הפעם אעשה סדר בכל החוברות והגליונות. עם מה שאשתמש בעתיד, נשאיר. את השאר נעביר לגניזה. מעלעל בין החוברות, ממיין. הנה נושא ששווה לכתוב עליו ויש כאן 'חומר' משובח. נשמור. ורגע, מה זה? 'מוסף שבת קודש' מפרשת ויחי התשע"ד, שיחה מרתקת עם הגאון רבי שמחה כהן, שנפטר היום, היום!!

רבי שמחה זצ"ל ליווה את נוף ילדותי. הורי שיחיו מתגוררים בסמוך לישיבת 'נתיבות עולם' ואנו מתפללים שם בשבתות וימים טובים, מאז שהישיבה עברה לרחוב השלושה פינת הרב כהנמן. רבי שמחה כהן זצ"ל, מדמויות ההוד המלכותיות של הישיבה הקדושה, ליווה את חיי, עוד בטרם קראתי את שני כרכי ספרי 'הבית היהודי' ואת אין ספור מאמריו המחכימים, שיחותיו והרצאותיו, שליוו את כולנו עשרות בשנים, בחכמה ובפקחות, בהשקפת התוה"ק הנכוחה, בעצה ובהתבוננות.

המאמר עוסק ב'יפה מראה', בחיוך ובהארת הפנים שאנו כיהודים צריכים להפגין למול כל יהודי שעומד מולנו, בפרט לבני הבית הקרובים לנו, לילדינו ולתלמידנו. כמה חשוב להפגין שמחה וקירוב הדעת, חיוכים ואהבה, בימים לחוצים אלו של ערבי פסחים!

הגר"ש כהן זצ"ל מתמקד בתחילה בדברי המשנה במסכת אבות, "והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות". הוא אומר כך: "קודם כל צריך לציין שהמילה 'מקבל' איננה רק כשאדם מגיע לביקור אורחים, אלא כפי שמסביר רבינו עובדיה מברטנורא שהיא מלשון 'מקביל', כלומר: כל פעם שאדם ניצב מולך- חובה להאיר לו פנים. נשים לב שאת החובה לקבל כל אדם בסבר פנים יפות אומר שמאי ולא הלל. הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל היה רגיל להדגיש שכיון שהתנא מצטט בנושא את שמאי, הרי ששמאי דיבר בעיקר על חובותיו של האדם ואילו המלצותיו לעשות מעשי חסד לא נזכרו במשנה בכלל. הוי אומר שלקבל כל יהודי בסבר פנים יפות אינו רק מעשה חסד, אלא פעולה של חובה. המהר"ל בפירושו לפרקי אבות מסביר שהסיבה לחובה זו היא משום "כי אם לא כן, יהיה זה כאילו מבזה את חבירו" ו"יגרום לזולת לחוש שמבזים אותו".

ורבי שמחה זצ"ל מסביר: "בדרך הטבע, אדם מתעניין ובוחן את דעת האחרים עליו- האם הם אוהבים אותו או הם חלילה, מזלזלים בו. בחינת דעתם נעשית על פי התרשמות מהבעת פניהם בזמן שהם ניצבים מולו. פנים מחייכות מביעות הערכה ופתיחות לאישיותו. פנים חתומות וחסרות הבעה- משדרות למעשה זלזול וחוסר הערכה, שמעיקים על האדם שעומד מולינו. לכן, אדם שאינו מחייך למי שעומד מולו, מעביר לו תחושת זלזול, שאסור בתכלית האיסור. קבלת אדם בסבר פנים יפות אינה מעשה חסד, אלא פעולת חובה"...

המאמר ארוך ומעניין. בעיקר מחכים ומעורר מחשבה. השואל, הרב ב. ראם, שואל את הגר"ש כהן "במה מתבטאת חשיבות הארת הפנים בחיי היום יום, והגר"ש זצ"ל משיב: "בחיוך. לחיוך יש השלכה מעניינת מאד. הרבה פעמים אנשים משקיעים רבות בשיפור המראה החיצוני שלהם, והם בכלל לאא מעלים בדעתם שהמכשיר המשפר ביותר את הופעתם החיצונית- הוא החיוך. לכן בשמחות, הצלמים מנחים את המצולמים לחייך. אדם חיובי  נראה יפה יותר בעיני הבריות, כך כותב רבינו מנשה בן ישראל בספרו 'נשמת חיים' (המאמר השלישי פרק שני): "וְהַיָּפֶה מַרְאֶה, בְּטִבְעוֹ הוּא בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, רַךְ, רַחְמָן, אוֹהֵב וְנָדִיב".

ובהמשך: "נכון שאדם שמגיע לביתו, יעלה חיוך על שפתותיו, וכן כשבן-הזוג מגיע הביתה. החיוך יתרום תרומה גדולה להימצאות השכינה בבית". הוא מסביר שהילדים מבחינים שהוריהם מחייכים, זה לזה וגם לילדיהם ולאחרים. הילדים קולטים, מפנימים ומעבירים את החיוכים הלאה. וכשילד מחייך- הוא יתקבל בקלות בחברה, המלמד או המורה יאהבו אותם גם בלי סיבה מיוחדת. מדוע? הסיבה כבר כתובה בשל"ה הקדוש: "יְקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה".

יחזקו אותנו הדברים ויהיו לעילוי נשמתו של הרב הכהן, אוהב השלום ורודף השלום. וכן, כמה לא כדאי לפנות את הארונות מכל הקבצים הישנים והחוברות העתיקות....

&&&

אחד ההסברים המופיעים בספרי המנהג לטעם לבישת ה'קיטל', בגד לבן, בליל הסדר, הוא שסדר ליל פסח נחשב כעבודת הקודש ביום הכיפורים, ולכן יש ללבוש בגד לבן כדוגמת הכהן הגדול ביום הכיפורים. (ורמז לדבר: מצות אכילת מצה בליל פסח נקראת בתורה בלשון עבודה (שמות יג, ה): "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה").

בלילה הזה, יותר מבכל ימות השנה, זכינו במתנת 'והגדת לבנך'. זו מתנה מיוחדת, המבקשת לקחת את הלילה ההדור והנפלא הזה, ובאמצעותו להעביר את מסר האמונה בבורא עולם לדורי דורות, מסב לאב, מאב לבן, מבן לנכד ולדורות הבאים. כמו שרשרת מוזהבת שחוליותיה שלובות זה בזה, נשב בליל הסדר ונעביר את שלהבת האמונה, כפי שהעביר לנו אבא, לו העביר סבא, לו העביר סבא- רבה, כך מאב לבן, עד יציאת מצרים עצמה.

סיפור יציאת מצרים הוא גם מלשון ספיר ויהלום. סיפור המאיר את הנפש, מציף את הנשמה היהודית באור ענוג, הנותר חקוק בה לדורות עולם. האור הזה הוא אור האמונה, המתפשט בכל לב יהודי – גם ילדים קטנים, ומאפשר להם לקלוט לקרבם ולהפנים את האמונה בבורא כל עולמים, להשאירה חקוקה בליבם לנצח.

--- אי אפשר ליפול לליל הסדר ברוגז ובעצבים, בחיכוכים ובהערות מעליבות, שהגיעו מתוככי הלחץ והעבודה הקשה. ההכנה המוקדמת לליל הסדר צריכה לכלול חיוכים ורוגע, שמחה סוחפת והתלהבות אמיתית מהציפייה לקראת הלילה הגדול והמיוחד שלפנינו.

חכם מה הוא אומר?

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בשני, 12 אוקטובר 2020 17:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1452

חכם מה הוא אומר?

*את הבן החכם, כך נאמר בהגדה, מלמדים את כל הלכות הפסח *הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א פורס, על קצה המזלג, מהלכות ערב פסח*



ניקוי המטבח

א. ניקוי שיש המטבח- מנקים היטב את השיש, על כל חוריו וסדקיו, לאחר מכן נוטלים אבן מלובנת ושופכים מים רותחים על השיש, ולאחר מכן שופכים מים קרים. 
כשמכסים את השיש בניר כסף עבה, לא צריך מעיקר הדין להגעיל את השיש, אך טוב וראוי לשפוך על השיש מים רותחים לפני שמכסה את השיש בניר כסף.
ב. ניקוי הגז- את החצובות (אלו הברזלים עליהם מניחים את הסירים) מצפים בניר כסף עבה ומשמעותי, שלא יקרע בחג הפסח. את שלד הגז מנקים היטב, ומערים עליו מים רותחים עם אבן מלובנת. וכיום נוהגים לנקותו היטב היטב ולכסותו במכסה מיוחד או בניר כסף עבה. את המבערים (מהם האש היוצאת) מנקים היטב, מחזירים אותם למקומם ומבעירים את האש במשך מספר דקות.
ג. גביעי כסף לשתית יין- מגעילים.
ד. כלי לנטילת ידים מנקים היטב.
ה. מפות- מכבסים במכונה עם מים חמים וחומרי ניקוי.
ז. כלי למים אחרונים-מנקים היטב.
ו. יתר דיני הכשרת המטבח- במאמרם המשובח של רבני 'בית ההוראה' של באבוב, ראו בהמשך.

מכירת חמץ

ח. דיני מכירת חמץ סבוכים הם מאד, ולכן צריך למכור את החמץ אצל רב ותלמיד חכם מוסמך, שבקי היטב בפרטי המכירה.
ט. ממנים את הרב להיות שליחנו למכור את החמץ שברשותינו לנכרי קודם הפסח, ולקנותו עבורנו בחזרה לאחר הפסח (במידה שהגוי יהיה מוכן למכור לנו את החמץ בחזרה, כמובן). משכירים את המקומות שהחמץ שם לגוי ואנו מאפשרים לגוי, בכל הרצינות, להגיע למקומות בהם נמצא החמץ שלנו. אנו חותמים על שטר ההרשאה בו אנו ממנים את הרב לשליחנו ומוסרים לרב, בצירוף "קנין סודר" (הנפת מטפחת וכדומה) לחיזוק הדבר וגמירות הדעת.
י. ניתן לטלפן למוכר החמץ ולמנותו שליח שימכור עבורו את החמץ, והרב ירשום את כל פרטיו, כתובתו ומקומות שרוצה למכור לגוי. 
יא. מעיקר הדין ניתן למכור לגוי גם חמץ ודאי (כמו, למשל, חבילת ופלים). אך מכיון שישנם המפקפקים על עצם מכירת החמץ מסיבות שונות, לכן נוהגים שלא למכור חמץ בעין, אלא רק ספק חמץ, סבונים, תרופות וכדומה.
יב. סוגרים במפתח את הארונות בהם ישנו חמץ שנמכר לגוי, או תולים פתק על דלת הארונות, עליו רשום "חמץ – מכור לגוי", וכדומה. זאת כדי שלא נאכל את החמץ מבלי משים או נשתמש בו.
יג. ושוב, כמו שכתבנו בשנה שעברה: כשאין לנו חמץ או ספק חמץ, אנו לא חייבים למכור חמץ. אנו צריכים לבדוק את הבית היטב ולבטל את החמץ, ואין צורך למכור חמץ, כשאין לנו שום חשש חמץ בפסח. ואגב, ישנם מוצרים רבים, שבעבר פירטנו אותם, שאין בהם שום חמץ, וחבל סתם לזורקם לפח. תבררו, ואל תזרקו כל דבר. בל תשחית! 

בדיקת חמץ 

יד. בליל ערב פסח חייבים לבדוק כל מקום ששייך לנו, שישנו חשש שיש שם חמץ. צריכים לבדוק את כל הדירות שברשותינו, המכונית, המשרד והחנות, המחסנים והמרפסות.
טו. דיירי בנין משותף צריכים לבדוק את חדר המדרגות, הלובי, המקלט והמחסנים המשותפים. וניתן שהשכנים ימנו את אחד מהם לבדוק את כל הרכוש המשותף בעבור כולם.
טז. אם נתאכסן בחג בבית מלון והגענו לחדר במלון לפני תחילת ליל י"ד, אנו צריכים לבדוק את החדר בברכה. אך אם הגענו למלון באמצע ערב פסח או באמצע ימי הפסח, צריך לברר האם החדר נבדק כהלכה, ואם לא, עלינו לבדוק את החדר בברכה.
יז. כיצד בודקים חמץ? מנקים את הבית ושוטפים אותו היטב, כולל כל כלי החמץ. נוהגים שבני הבית מחביאים 10 פתיתי חמץ (עטופים בניילון שלא התפזרו) ברחבי הבית, (וראוי שנרשום היכן הנחנו אותם. שלא נשכח ובסוף לא נמצא אותם, חלילה). בודקים מיד לאחר תפילת ערבית, נוטלים ידים (!) ומברכים, לפני הבדיקה, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". בברכה מכוונים גם לביעור של מחר. מתחילים לבדוק ולא מפסיקים בדברים אחרים עד לתום הבדיקה.
יח. כשקשה לבעל הבית לבדוק לבדו את כל החדרים, יעזרו לו בני ביתו לבדוק, ויקשיבו לברכתו וייצאו בה ידי חובת בדיקתם.
יט. בודקים לאור הנר, ועדיף בנר שעוה. ואם אין לו, שיבדוק בנר רגיל, או בפנס. (ועצה טובה: הניחו את הנר קודם במקפיא, כדי שיתקשה ולא ינטוף באמצע הבדיקה). במקום שיש חשש שריפה, יבדוק לכתחילה עם פנס או לאור החשמל, המגיע היטב לכל המקומות. והגרש"ז אוירבך הדליק את האור בשעת בדיקתו עם הנר.
כ. צריך לבדוק בכל מקום שישנו חשש שנכנס לשם חמץ. חדרים וכלים, מקרר ותנור, ארונות ובגדים, כיסים ומשחקים וכו' וכו' וכו'.
כא. את הספרים שבמשך השנה אנו משתמשים בהם בשעת האוכל (כגון סיפורי ילדים, שבולעים את האוכל עם הסיפור. ספרי חידושים על התורה, איתם יושבים בשולחן שבת, וכדומה), צריך לבדוק מחמץ. לדעת הגר"א בודקים את הספרים לאור הנר, אך מרן החזו"א לא בדק את הספרים לאור הנר.
כב. את הברכונים וזמרוני השבת ננקה היטב, נעטפם ונמכרם לגוי.
כג לאחר הבדיקה נשמור בשקית סגורה ובמקום שמור את החמץ שמצאנו בבית (כולל עשרת הפתיתים), כדי לשרפם למחרת בבדיקת חמץ. 
כד. לאחר הבדיקה נבטל בלב את החמץ ונאמר את נוסח ביטול החמץ המופיע בסידורים. מן הראוי שנבהיר לעצמנו היטב מה אנו עושים ונתרגם לעצמנו לעברית מדוברת מה עשינו כעת.
כה. במקרה שלא בדק את החמץ בליל ערב פסח, צריך לבדוק בערב פסח לאור הנר בברכה. וכשלא בדק בערב פסח, יבדוק באמצע החג בברכה, בדיוק ברגע שנזכר שלא בדק חמץ.

תענית בכורות 

כו. הבכורות מתענים בערב פסח, זכר להצלתם מ"מכת בכורות", ונהגו שמשתתפים הם בסעודת סיום מסכת, כדי להיפטר מתענית. את סיום המסכת עורכים הבכורות בעצמם, או שמשתתפים בבכורות של אחרים, ויכולים לאכול אפילו פחות מכזית, כדי להיפטר מהתענית. ראוי שהבעל יביא לאשתו הבכורה דבר מאכל מהסיום, כדי שתאכל ותיפטר מהתענית (לפי שישנם דעות שגם הבכורות הנקבות צריכות לצום, ולא נוהגים כן, אלא האשה תאכל ממאכלי הסיום, למרות שלא השתתפה בסיום בעצמו).
כז. עיקר הסיום הוא סיום מסכת גמרא או סדר שלם של משניות. ויש שכתבו שניתן אף לסיים חמשה חומשי תורה, אחד מכ"ד ספרי הקודש, מסכת משניות או "מסכתות קטנות" (ורבו הדעות והפרטים בזה). (ואגב, עצה טובה להרוצים לסיים מסכת גמרא ואין עיתותם בידם: ללמוד מסכת תמיד, המכילה 8 דפי גמרא בלבד. מסכת עם מושגים רבים ונכבדים, כולל דפי "אגדתא" מרתקים).

ביעור חמץ 

כח. אסור לאכול חמץ משליש היום (בלוח השנה אופק אלעד נכתב שסוף זמן אכילת חמץ הוא 9:57).
כט. שורפים את החמץ לפני שעה שישית (ושורפים עד 11:18). וישנה מצוה לבער את החמץ. ולכן ראוי שגם את השמדנו את כל החמץ שברשותנו, שנשאיר לפחות כזית חמץ כדי לשרפו. ואם הבעל אינו יכול, שאשתו ובניו ישרפו את החמץ, ועדיף שימנה אותם לשלוחו לשרוף את החמץ.
ל. מבטלים כעת שוב את החמץ, כנוסח שבסידורים.
לא. כעת נצחצח שיניים היטב, שמא נותרו בהם פירורי חמץ.

אוכל בערב פסח 

לב. מותר להאכיל ילדים קטנים, עד גיל 5-6, במצה בערב פסח.
לג. בערב פסח נאכל בשר ודגים ושאר דברים, וניתן- עד שעה עשירית- לאכול גם מאכלים שהתבשלו עם מצה (כמו "גפילטע פיש" וכפתאות).
לד. משעה עשירית (באלעד 15:56) אין לאכול מאכלים משביעים, כדי שניכנס לליל הסדר רעבים לאכילת המצה ויתר מאכלי שמחת החג הקדוש.
לה. נחלקו הדעות האם האיסור, שנוהגים בו האשכנזים, שלא לאכול קטניות בפסח, נאמר גם בערב פסח לאחר שעת שריפת חמץ.

חלוקת ממתקים ומשחקים לילדים בליל הסדר

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1316