להיות שליחה / טלי פרקש

פרטים

קטגוריה: בזכות נשים צדקניות

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 525

להיות שליחה / טלי פרקש
מקור: ynet

"אתן, הרבקיות של העולם, מודל חיקוי אמיתי. יש מי שיתווכח עם המטרה - להיות שם עבור כל יהודי - אבל לא עם הדרך. כי כשמישהו נותן את כל כולו, גם עולמות שונים מתחברים". טלי פרקש נפרדת משליחת חב"ד, רבקי הולצברג

רבקי, את המילים האלה אני כותבת עבורך. נכון, לא ממש הכרנו, הסתפקנו בנפנוף שלום אקראי פה ושם בכינוס חב"די כזה או אחר. אך הפנים המוכרות בעיתון, עוררו בי צביטה חדה של החמצה. הטור הזה הוא בשבילך, וידוי אישי-פומבי של כל הדברים שרציתי אי-פעם לומר לך ולכל הרבקיות האחרות. אוסף של תחושות סובייקטיביות עד מאוד, מילדות שנולדו לשנות את העולם .

מי שמכיר אותי יודע ששמונה שנים מחיי ביליתי לצידכן. צפיתי בכן, משתוממת . נדהמת מתחושת הדחף לתרום המפעמת בכן. כאילו נולדתן עם גן עודף לאהבה ונתינה. גם היום לא הצלחתי לפענח עד הסוף את סוד הכוח, את העוצמה הפנימית, שהופכת אתכן לזן כל כך נדיר. בפרט בעולמנו רווי האינטרסים במסווה של מימוש עצמי. בבקשה גלי לי, איך הופכים ילדות קטנות של אמא, לנשים חזקות שמוכנות ללכת עד הסוף העולם בשביל אחר ?

כבר אז, עוד לפני שיצאתן לכבוש את האנושות, חמושות באוכל כשר וחיוך, הייתן מיוחדות. ילדות שנסחבות כל שישי עם חבילת נרות שבת ענקית לחלוקה. נערות הלשות בחדווה במשך שעות ארוכות, מצות לפסח עם ילדים בני ארבע. מגיעות מדי ערב לשיר עם זקנים וקטטר שירי חנוכה. בעוד אחרות, בנות גילכן, מנצלות אין-ספור אפשרויות מהנות יותר לבילוי בחופשה. אבל לא אתן, אף פעם לא אתן .

אני זוכרת איך רבקי אחרת, ערב אחרי החזרה משהייה בת חצי שנה בסיביר, מנסה להתלוצץ על כוויות קור ברגליים, על מי-קרח במקלחות וארוחות יום יומיות של בשר ותפוחי אדמה. היא לא הגיעה לשם כדי ליהנות מהנוף הארקטי, או משעתיים אור ביממה . הפרס עבורה לתנאי המחיה הקשים מנשוא היה לימוד ילדים יהודים חגים ועברית. בשבילה זה היה שווה את הכל - כולל שבירת שיניים ברוסית וכתיבה מאומצת באותיות קיריליות. כי זו היא "שליחה" אמיתית. תמיד בתפקיד, אף פעם לא נחה, אף פעם לא מרפה, כמוך .

אולי כשמכירים אתכן כמתבגרות, מתחילים להבין איך יכול זוג צעיר, אפרוחים , במלוא מובן המילה, לצאת מהנוח והמוכר אל הלא נודע. להיאבק בביורוקרטיה מתסכלת ומתישה. לשמש כשרותי הסעדה, פסיכולוגים, רבנים, כתובת לשעת צרה. לתפקד מסביב לשעון , בלי ימי חופשה או מחלה, במציאות יום יומית קשה ומפרכת לכל אדם מערבי באשר הוא. תוך מרדף בלתי פוסק אחר תקציב, שאף פעם לא מספיק. מירוץ נגד הזמן לפני כל חג, להפיכת בקתות מוזנחות במדינות עולם שלישי לבית עבור מטיילים ישראלים, רגע לפני היציאה לטרק. וכן, בסך הכול שני ילדים עם כוכבים בעיניים .

נשים קטנות-גדולות 
הרבה יכולים מן הסתם להתווכח עם המטרה . להרים גבה על המוטו שלכן, להיות שם, בשביל כל יהודי באשר הוא, אבל לא עם הדרך. כי כשחווים מישהו הנותן את כל כולו, מניח את עצמו לפניך בפתיחות ובכנות, גם עולמות שונים ותפיסות מנוגדות יכולים לדור יחד, בכפיפה אחת, בשלום .

אתן הרבקיות של העולם, מודל חיקוי אמיתי. אתן עשרות בודדות, מפוזרות , רחוקות ומבודדות. מתורגלות בשליחה במייל של תמונות הילדים הגדלים רחוק מסבא וסבתא . "נפגשות" עם חברות טובות רק בשיחות טראנס אטלנטיות. אתן משמשות עבורי כתזכורת מתמדת לכך שיש מי שעושה יותר, הרבה יותר. הבסיס לידיעה כי בכוחו של הפרט הקטן לשנות תפישות, למגר דעות קדומות ולהכחיד רתיעה. להפוך את הזר והמנוכר לבית עבור כל ישראלי בכל פינה רחוקה בעולם. אתן בשבילי השגרירות האמיתיות של ישראל .

לכן, גם כשהדרמה תישכח, וקולות השבר והזעקה יידמו, יש עדיין, בזכותך רבקי , בזכות העשייה, רבים שזוכרים ולא שוכחים. איך זה לחוות 100% של נתינה, מאישה קטנה וגדולה מהחיים .

מאמר לזכרה של רות פ. ע"ה

פרטים

קטגוריה: בזכות נשים צדקניות

פורסם בחמישי, 09 יולי 2020 17:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 354

מאמר לזכרה של רות פ. ע"ה

פרק מתוך חייה של רות פ. ע"ה, אישה צדקת שנפטרה ממחלת הסרטן.
הפרק הופיע בספר: "רות אמה של מלכות", שנכתב לזכרה.

מעולם לא קראו לה "רבנית", אף לא "צדקנית". היא הרחיקה את תארי הגדלות למיניהם, אבל רות ע"ה, שכינוה בפשטות "רותי", היתה צדקת אמיתית. כל צעד ושעל בחייה היו מכוונים לכוון אחד. לשם שמים.

מספר אחיה גבי: "לא אשכח מקרה ששכחנו לכבות את הנורה במקרר לפני שבת. רותי, ילדה בת שתים עשרה, פתחה את המקרר ובאופן אוטומטי נדלקה הנורה. בזכרוני אני רואה את מבע עיניה זועק: חילול שבת!!! היא כל כך נבהלה על עצם המעשה, על אף שזה היה בשוגג, עד כדי בכי ממש.

בכי לא משום שנענשה או גערו בה, אלא פשוט מתוך יראת שמיים אמיתית שהיתה טבועה בה.

כך בילדות, וכך לאורך כל הדרך. אף בתור אשה ואם לילדים, היתה פעילה, נמרצת, חברמנית, מדברת עם כולם ונדמה היה שמדברת על הכל אבל באבחנה דקה. היה אפשר לראות שמעולם לא ריכלה על אף אחד. לשון הרע לא יצא מפיה, ותמיד העבירה את נושא השיחה לכוונים חיוביים, וסינגרה על אנשים. ותתפלאו - בלל לא משעמם היה לשוחח איתה...

"זכורני", מספר קרוב משפחה - "כשסיפרתי לה מעשה רכילות שהיה, אמרה לי בעדינות: "אתה הרי יודע שלכל מטבע שני צדדים. אולי לא ראית את הצד השני?" כל כך התרגשתי והתפעלתי מכיוון החשיבה שלה, ואמרתי: את צודקת.! וכך תמיד - כשהיתה מעירה למישהו - תמיד מתוך כנות ויראת שמים טהורה -דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב."

הכיצד נרגיש את "ראש חודש" כיום מיוחד? על כך מעידה שכנתה: "ראש חודש - דרך קבע היה יום לביבות. ריחות נעימים של טיגון אפפו את הבית לכבוד ראש חודש, והילדים בשובם מבית הספר הריחו כבר מרחוק ש.... היום ראש חודש! רותי אפתה בכמות גדולה כדי שתוכל לזכות במצות "הפרשת חלה", ותמיד לא שכחה לשכוח גם לי צלחת לביבות..."

בכלל, כל חידוש הלכתי ששמעה - אהבה לקבל על עצמה, בשמחה. פעם, כששמעה איזו זכות היא לאפות חלות לכבוד שבת - החליטה לקבל על עצמה, בלי נדר, את המשימה. וכך, בכל ערב שבת, גם כשהמשפחה התרחבה וגם כשהיתה חולה - לא ויתרה על אפית חלות לכבוד שבת. אפילו כשחלתה, וידה השמאלית היתה משותקת כמעט לגמרי - התעקשה להמשיך באפיה. וכשקרה שהחלות לא הצליחו כיון שניסתה לאפות ביד אחת, והביצים נפלו על הרצפה, והכל התלכלך - עיניה דמעו מצער על שנמנע ממנה להדר במצוה.

מספרת בת דודה: "רותי "חיפשה בנרות" מצוות. גם כשהדבר היה כרוך במאמץ עליון. בתקופה שהיתה חולה וכבר איבדה את שיווי משקלה - התעקשה לבקרני בבית החולים. הייתי אז לאחר לידה. היא באה אלי, שאלה לשלומי, ועשתה כל מאמץ להסתיר את הקושי שהיה כרוך בישיבתה ודיבורה, וכאשר שמה פעמיה ללכת - סירבה בכל תוקף שאלווה אותה אפילו עד העלית..."

גם כשנודע לה דבר מחלתה, לא הרהרה אף לא לשניה על מידותיו של הקב"ה.
גם כשנכנסה לחדר הניתוח, לא ויתרה על כסוי הראש עד לתוך החדר. בכל תקופות שהותה בבית החולים, למרות מצבה הגופני הירוד - לא ויתרה ולא הקלה בשום מצוה. גם כשנאלצה להיות בשבתות בבית החולים - העדיפה לאכול אוכל קר ולא אוכל שאולי התחמם בשבת שלא כדין, למרות שבתור חולה - בודאי שהיה מותר לה, אבל אצלה, הקפדה על המצוות היתה זכות, לא חובה. מעולם לא חיפשה להקל, אבל גם כשהחמירה לעצמה - עשתה זאת בצנעא, רק לעצמה. חלילה לה להעיר ולהכביד על שכנותיה שיחמירו גם הן.

על מעשרות כספים היא הקפידה מאוד, בלי שום קולא. עשירית מכל הכנסה שהיתה לה - נתנה מעשר, וכך חינכה את ילדיה, אפילו בכסף קטן שהרוויחו משמרטפות: עשירית - מעשר.

בכל שבת, באופן קבוע, כשכולם נחים את מנוחת הצהרים, הלכה לשמוע שיעור - דרשה של רב, להרוות עצמה בדברי תורה. על השיעור הזה לא ויתרה גם בהיותה חולה, עד שהיתה על כסא גלגלים. "אני זוכרת", מספרת דודתה, "שהלכנו לדרשה כרגיל, ופתאום ראינו את רותי מתקרבת אט אט לכיוון בית הכנסת. נבהלנו לראותה נשענת ונעזרת בביתה הקטנה, כמעט נופלת אבל לא מתיאשת. עוד פסיעה ועוד פסיעה. העיקר לשמוע עוד דברי תורה. ולאחר דרך של חמש דקות, שצעדה במשך כחצי שעה, התישבה תשושה על הכסא. מי שהבחין במבטה לא יכול היה שלא להתפעל מהשמחה שאפפה אותה - שהצליחה להגיע לדרשה למרות כל הקשיים. איזה אושר נשקף מעיניה הנוצצות, שזכתה לשמוע דברי תורה."

ובמוצאי שבת, כשלושה שבועות לפני פטירתה, כאשר היתה מרותקת לכסא גלגלים, כאבי הראש הלכו ותכפו והתיאבון היה ממנה והלאה. על אף הכל קיבלה על עצמה לאכול סעודת מלווה מלכה בבציעת פת. בשבת האחרונה לחייה, כאשר היתה מטושטשת כמעט לחלוטין ולא מעורה בנעשה סביבה - לא ויתרה על סעודת מלווה מלכה. ובצאת השבת, אזרה את כל כוחותיה על מנת לבלוע עוד חתיכה מהלחם, ועוד חתיכה. קשה היה לנו להביט בה. ביקשנו שתוותר, שהרי היא כל כך לא מרגישה טוב, וכל בליעה בשבילה כקריעת ים סוף, אבל היא לא ויתרה. היא קיבלה על עצמה - ולכן תקיים. ואכן, לאחר מאמצים על אנושיים הצליחה לסיים את כל פרוסת הלחם לעינינו - המומים ונפעמים מכח הרצון שלה לדבר מצוה.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. אמן.

דברי פרידה נרגשים של הרב זילברשטיין שליט"א, חתנו של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שנאמרו במסע ההלויה

פרטים

קטגוריה: בזכות נשים צדקניות

פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 12:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 224

דברי פרידה נרגשים שנאמרו ע"י הרב זילברשטיין שליט"א, בהלוויתו של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

"מורי חמי זכר צדיק לברכה ציווה לפני פטירתו שאף אדם לא יספידו בשעת ההלוויה, בני המשפחה ביקשו שאומר כמה דברים, כמו ילד שעומד ליד אבא שלו וחוזר על מה ששמע ממנו".
 
"שמעתי ממורי חמי שהסביר את מה שנאמר בקינה של עשרה הרוגי מלכות: ´נטל רבי ישמעאל ראשו (של רבן שמעון בן גמליאל) ונתנו על ארכובותיו מנורה הטהורה´. הוא הסביר מה זה התואר ´מנורה הטהורה´?"
 
"הסביר מו"ח על-פי הירושלמי במסכת יומא, ששואל איך הכהן גדול היה יכול להיכנס לקדש הקדשים הרי לא היה חלון להאיר? משיב הירושלמי, שארון הקודש מאיר והיה הולך לאור ארון הקודש. אמר מו"ח, רבן גמליאל היה ארון הקודש, הוא האיר לכל העולם ולכן נקרא ´מנורה הטהורה´, הוא האיר כארון הקודש".
 
"הוסיף מו"ח ואמר, שכתוב במדרש על הפסוק: ´באור פניך יהלכון´ ´בזקנים שהיו נכנסין לעבר שנה מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר עיניהם בהלכה שנאמר ד´ באור פניך יהלכון´. אמר מו"ח, שזה אותו האור של ארון הקודש שהאיר לכהן גדול. מי ששמע דברי תורה ממו"ח הרגיש כי אור גדול מאיר. ד´ באור פניך יהלכון".
 
"דבר שני אני רוצה לומר. ביום שזכיתי להיכנס לבית הקדוש של מו"ח, אמר לי חמיו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, דע לך כי חמיך לומד רק תורה לשמה בלי שום נגיעות — מנורה הטהורה".
 
"ראיתי את הספר ´יד אליהו´ בבית מו"ח ואמר לי תסתכל בהקדמה והלכתי להסתכל ומצאתי שהוא מוסר צוואה לילדים שלו ואומר להם על לימודו, ושהכבוד כלום הוא! והמכבד חבירו יעמוד לו בעת צרה".
 
"פעם שהלכתי איתו ברחוב אמר לי אני משתוקק מאד ללמוד ´משנה למלך´, אבל מה אעשה שבזמן הזה אני יכול ללמוד רשב"א הוא ראשון וכשנסע מו"ח לנופש נטל עמו ´משנה למלך´ ואז גילה את תשוקתו ללמוד משנה למלך".
 
"מרן ה´חפץ חיים´ אמר שכאשר מסתלק אדם גדול מאד, הרי שמסתיימת תקופה. ´דור הולך ודור בא´. דור אחרי דור ישנה התדרדרות, וצריך אדם גדול שיעצור בעד ההדרדרות".
 
"המשפחה ביקשה ממני שאמסור תודה רבה להנהלת בית החולים ´שערי צדק´, לרופאים ולכל אנשי הצוות. המשפחה מבקשת להודות לכל אלו שסייעו ובמיוחד להרב ר´ אריה אלישיב ולר´ ישראל אלישיב ולכל המשפחה, אני רוצה לבקש מחילה על דברי ההספד, לא אמרתי הספד עשיתי זאת על-פי גיסי הגדולים. אני רוצה לומר תודה רבה לגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א".
 
"אנחנו מבקשים כולנו, כל כלל ישראל מהקב"ה, רחם עלינו ותציל אותנו מכל גזרות אכזריות, ובזכות התורה שהקב"ה יעשה טוב לכל עם ישראל. ומבקשים מחילה מהאבא היקר שלנו סלח נא אבינו ותהיה דיין בשמים ותדון את עם ישראל לכף זכות ונזכה לבנין בית המקדש במהרה ותנוח על משכבך".

הרב חנניה צ'ולק מספר על הרבנית קניבסקי ע"ה

פרטים

קטגוריה: בזכות נשים צדקניות

פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 12:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 258

חלק מהספדו של הרב חנניה צ'ולק, ארגון עזר מציון, בעצרת השלושים לעילוי נשמת הרבנית קניבסקי ע"ה:

אני לא חושב שמישהו מאיתנו התאושש מהאסון הגדול של פטירת הרבנית. רק מתחילים לחשוב מה קרה, מה חסר לנו. תחושת יתמות. היא היתה אמא של כולם, מלאה אהבה ואצילות. קיבלה כל אחת, הרגיעה, בירכה.

 היינו מביאים לעיתים קרובות לבית של הרבנית נשים שהיו חולות במחלות קשות מאוד. היינו מעלים אותם למעלה בכסאות גלגלים. כמה הביקור היה טוב להם. כמה הקל עליהם. איך היא היתה מחזקת אותם. אי אפשר היה לתאר איך הן נכנסו ואיך יצאו משם.כשהיו באות אליה חולות באמבולנס, היתה הרבנית יורדת אליהן לאמבולנס. 

התקשרה אלי אישה מחו"ל בשם שושי, וסיפרה שלא עלינו מצאו לה גידול בראש, ושאלה מה אני יכול לעזור לה. אמרתי, אני יכול להתפלל, אבל מי אני. אקח אותך לרבנית קניבסקי. 
הגענו לבית הרבנית. הרבנית לא הכירה אותה, אבל ישבה איתה כמו אמא, כמו סבתא, ואמרה לה, אל תדאגי שושי, זה הכל יעבור. אבל יש לי דבר אחד להגיד לך, את תכסי את הראש. תכסי את הראש והגידול יעלם. אל תסתכלי עלי. הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. הוא רוצה שתתחזקי. והרבנית בירכה אותה. 
אחרי כמה שעות, התקשרה אלי שושי, וסיפרה שהיא קונה עכשיו פיאה. 
אחרי כמה חודשים, הגידול כבר החל לקטון.
אחרי כעשרה חודשים, עשתה שושי בדיקת MRI - וברוך ה', אין גידול. 
עליתי איתה לרבנית, ואי אפשר לתאר את השמחה שהיתה שם.

מהבוקר כשהלכה להתפלל בנץ, ליוו אותה נשים. רגע אחד של פרטיות לא היה לה. במטבח, בחדר השינה - הפקר לכל. ממה כל זה נובע? כשלמישהו היה לא טוב, גם לרבנית היה לא טוב. כי כל כך רצתה שלשני יהיה טוב.

הייתי אצל הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א ביום חמישי, ושאלתי, הרב, מה יהיה פה, כאלו אסונות, מה יהיה. והרב אמר שזוהי התקופה האחרונה של עקבתא דמשיחא: השם גומר את כל החשבונות. כשעם ישראל היו באחדות, אף אחד לא מת. כשאנחנו מאוחדים, אוהבים אחד את השני, ועוזרים אחד לשני, זה מה שה' רוצה מאיתנו.