סיפורים לכבוד שבת
והיא אשה גדולה
- פרטים
- קטגוריה: בזכות נשים צדקניות
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 09:01
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 325
והיא אשה גדולה
*הרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א מספר על אמו, מרת מילכה פישר ע"ה, המחנכת שקיבלה 'תעודת הסמכה' מהמחנכת שרה שנירר, שהטיפה מוסר לאנשי אוניית המעפילים ושנשלחה ללונדון בשליחותו של מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע*
בצער רב וביגון ליוו המונים למנוחות את מרת מילכה פישר ע"ה, רעייתו של הרב ראובן חיים הכהן פישר זצ"ל, שהלכה לעולמה בשיבה טובה, בגיל 92, לאחר שגידלה דורות ישרים מבורכים וחינכה מאות רבות של ילדים יתומים לתורה ולתעודה, ליראת שמים ולאהבת ה' יתברך. בהלוויתה ספד לה בנה הרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א שהעלה את נקודות האור ממסכת חייה, כפי שיובאו להלן:
מרת מילכה פישר ע"ה נולדה בפרשבורג שבהונגריה לאביה הרה"ג רבי מרדכי גוטסמן זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מובהק ובר אוריין. כאשר הראב"ד דפרשבורג הגר"ד ועסערלי זצ"ל ישב על מדין בדיני תורה קשים ומסובכים, היה מצרף אליו את רבי מרדכי זצ"ל, כדי שיסייע לו בבירור ההלכה ובהעמדת הדין על תילה. לאחר השואה האיומה הגיעו ספריו בדרך לא דרך לארץ ובני משפחתו גילו שרשומים בשולי גליונותיהם הערות והארות רבות, כתובות בסגנון למדני עמוק ומפולפל.
בהיותה נערה כבת 16 הצטרפה לסמינר 'בית יעקב' שהקימה המחנכת הדגולה מרת שרה שנירר ע"ה בפרשבורג, כסניף לסמינר 'בית יעקב' שהקימה בקראקא. הסמינר בפרשבורג עמד תחת הנהלתה של המחנכת חוה לנסברג ע"ה, שנודעה ביראת השמים הגדולה שלה. עם סיום חוק לימודיה בסמינר, בו למדו באותם הימים כמנין בנות בודדות, קיבלה תעודת הוראה מידיה של מרת שרה שנירר ע"ה. בהגיעה לפרקה נישאה לבעלה הרב ראובן חיים הכהן פישר, תלמידו הקרוב של הגאון מהרש"ד הלוי אונגר זללה"ה אב"ד טירנוי - נייטרא, בעל ה'נאות דשא' וחברו הקרוב של הגרמ"ד וויסמנדל הי"ד, ויחד הקימו את ביתם לתפארה, על אדני התורה והיראה.
כל ימיו סיפר הרב פישר על אהבת התורה היוקדת והאש הגדולה של תפילותיו המופלאות של מורו ורבו בעל ה'נאות דשא' זצ"ל, שהיוו עבורו בסיס איתן והחדירו בקרבו את אהבת התורה הקדושה ואת עבודת התפילה.
שמועות הגיעו מקרוב ומרחוק על השתלטותם של הנאצים הארורים על רחבי אירופה והרב פישר ורעייתו מיהרו לעלות על אונית משא, שהפליגה בדרך בלתי ליגאלית לארץ ישראל. כאלף נוסעים נסעו באוניית משא קטנה זו, וההפלגה, שהיתה אמורה להימשך 6 שבועות, נמשכה שלשה חודשים. התנאים בספינה הרעועה היו קשים מנשוא ובמהלך ההפלגה ראתה מרת פישר שחלק מהנוסעים פורקי העול מתנהגים בחוסר קדושה ודרך ארץ.
היא עלתה לסיפון האוניה ונשאה דרשה חוצבת להבות בגנות מנהגי הנוסעים פורקי העול. היא דיברה במשך שעה ארוכה והסבירה לנוסעי הספינה על חשיבות שמירת הטהרה והקדושה במהלך הנסיעה לארץ הקודש. מרת מילכה ע"ה הטיפה מוסר לבאי האונייה, עד שחלק מהם, אלו שלא שמרו תורה ומצוות, החליטו להשליכה הימה, כדי ש"תחדל מלהטריד אותם בדרשותיה"... רב החובל גילה לה על כוונת הנוסעים, והוא דאג לשמור עליה לבל יאונה לה רע.
לימים סיפר הגרי"צ ברנפלד זצ"ל, אב"ד חוג חתם סופר בבני ברק, לבני משפחתה, כי הוא עצמו עלה ארצה בספינת המעפילים הזאת, יחד עם הוריו, והוא רשם, כבחור צעיר, מחברת שלמה של שיחות מוסר והתעוררות שמסרה מרת מילכה ע"ה באונייה, בשבתות ובימי חול. הגרי"צ ברנפלד זצ"ל סיפר בהתפעמות כי שיחות המוסר הללו, שדרשה תלמידתה של המחנכת הדגולה מרת שרה שנירר ע"ה, חוללו מהפך בלבבו ובלבבם של רבים מהשומעים, שדברים היוצאים מלב טהור, נכנסים אל הלבבות. כאשר שמעה מרת מילכה ע"ה שבנה מתכוון ליטול את מחברת השיחות מהגרי"צ ברנפלד, סירבה בתוקף וביקשה שלא יפרסמו את דבריה, כדי שלא להתפאר ולהתגאות.
כשהגיעו לארץ התגוררו בשכונת מאה שערים, במשך 8 שנים. שם חיו בעוני ומחסור. כאשר עברו לגור בקטמון, הציע לה המחנך הנודע רבי הלל ליברמן זצ"ל, שהתרשם עמוקות ממרת מילכה ע"ה, שבידה תעודת מורה מוסמכת חתומה על ידי מרת שרה שנירר בעצמה, להצטרף לסגל המחנכות בסמינר 'בית יעקב' שהקים בירושלים. והנה הוצעה לה הצעה נוספת, לכהן כמנהלת וכאם הבית ב'מוסד סנהדריה' לילדים יתומים, שהקים מקורבו של מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, רבי אליהו חיים שפירא זצ"ל, בהכוונתו ונשיאותו של מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל. המשכורת שהוצעה לה כמחנכת בסמינר היתה כפולה מזו שהוצעה לה במוסד ליתומים, אך מרת מילכה פישר אמרה שהיא מעדיפה להעניק את כל כולה עבור היתומים האומללים, חסרי ההורים, שהיו צריכים יד חמימה ולב רחב, מלוא תשומת לב ורגש אימהי, והיא החלה לשמש כמנהלת וכאם בית ב'מוסד סנהדריה'.
בחמישים שנות פעילותה המבורכת כמנהלת 'מוסד סנהדריה', היתה כאב וכאם למאות הילדים, שהתחנכו במוסד במרוצת השנים. ביתה, שהיה סמוך ונראה למוסד היתומים, היה פתוח לרווחה לכל יתום ובכל שעות היממה הגיעו ובאו היתומים להיעזר, לקבל כתף תומכת, לב רגש ועין טובה, ולהסתייע בכל דבר וענין. מרת מילכה ע"ה דאגה לרוחניותם של הנערים ודאגה להכניסם לישיבות הקדושות, כמו ישיבת 'פורת יוסף', ישיבת 'כנסת בני הגולה' שהקים מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, ומקומות תורה נוספים. בלילות הסדר התארחו בביתו של הרב ראובן חיים פישר, כשלושים יתומים שהביאה רעייתו מהמוסד, לאחר שלא סודרו להם בתים להתארח בהם.
במהלך עבודתה במוסד, היתה החוט המקשר בין המוסד למוסדות הממשלה, כמו 'עליית הנוער' ומשרד הסער.
היא נפגשה עם פקידי השלטון בכל דבר וענין הקשור למוסד וכאשר המוסד הוצרך לדאוג למימון עבור רכישת מגרש, נשלחה מרת מילכה ע"ה ללונדון, כדי לאסוף כספים עבור המוסד. היא קיבלה מכתב המלצה אישי ממרן הגרי"ז זצ"ל, שביקש מיהודי לונדון לתמוך בעין יפה לשליחת המוסד גב' פישר. לימים סיפר בעל המלון, בו התאכסנה במהלך שליחותה ללונדון, כי רק שני משולחים מארץ ישראל לא ייצאו מבית המלון כדי לכתת את רגליהם על פתחי הנדיבים, וכל הגבירים והתורמים הגיעו אליהם, והיו אלו מרן הרב מפוניבז' זצ"ל ומרת פישר, שהמכתב הלבבי שכתב הגרי"ז מבריסק זצ"ל בעבורה, הביא יהודים טובים רבים לתרום ולסייע רבות ל'מוסד סנהדריה'.
כאשר שבה ארצה מלונדון, לאחר מסע גיוס הכספים המוצלח, הביאה עמה מספר בדים שקנתה כדי לתפור בגדים לילדיה, והיא שילמה למוסד על הבדים בעשרה תשלומים. בנה שאל אותה מדוע שלא תיקח את הבדים בחינם, כשכר זעיר על נסיעתה לחו"ל למען המוסד, ואמו השיבה לו בלהט : "ביום שאקח ולו אגורה שחוקה אחת עבור טירחתי למען היתומים, אאבד את כל מסירות הנפש ונתינת כל הלב שלי למען הילדים. אם אקח ולו לירה אחת יותר ממשכורתי הרגילה- אאבד את הלב הטהור ואתחיל לעבוד בשביל כסף". וכך, במשכורת מועטה ובתנאי מחסור, עמלה וטרחה ללא לאות במשך עשרות שנים למען היתומים.
לצד עבודתה כאם בית ומנהלת חינוכית, שימשה גם כאחות רפואית במוסד היתומים, ובהרשאת משרד הבריאות הזריקה זריקות חיסון לכל תלמידי המוסד. במקביל דאגה לכל מחלותיהם של הילדים היתומים והתמסרה בכל נימי נפשה כדי למצוא להם מזור ומרפא בכל התחומים. היא הכירה את כל הרופאים ובקשריה ופעלתנותה דאגה שכל יתום יקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר בעבורו.
רבים מבוגרי 'מוסד סנהדריה', רבנים ותלמידי חכמים, ראשי ישיבות ורבני קהילות, אמרו תמיד כי הם חבים את חייהם הרוחניים למרת מילכה פישר ע"ה, שהיוותה בעבורם דמות של 'אידישע מאמע' מדורות שעברו, והחדירה בהם רוח יראה וטהרה, קדושה ומידות טובות.
למרות שאיבדה כמעט את כל בני משפחתה בשואה האיומה, לא הסכימה לדבר על כך מעולם ואמרה כי אל לנו לעסוק בדברים הגבוהים מאיתנו, שיש בהם חשבונות שמים, וכי אביה אמר ש"כאשר שואלים קושיות על הרבונו של עולם, עלינו לסגור מיד את התריסים, הם ריסי העיניים, ולא להתעסק בכך".
עד לפני כשנתיים,בהיותה בגיל תשעים, אירחה בביתה בקביעות את צאצאיה לשבתות וימים טובים, במסירות ובאהבה גדולה. מידת סבלנותה הרבה ויכולת האיפוק שלה היה מיוחד במינו. בנה ובתה הבכורה, שני חתנים ונכד, נפטרו עליה בחייה, ולמרות כל זאת קיבלה את יסורייה באהבה ובהכנעה, ותמיד אמרה שעלינו לדבוק במידת השתיקה, אותה למדנו מאהרן הכהן, עליו נאמר "וידום אהרן". הסדר והנקיון היו אצלה למופת, וכל כולה היתה אימהיות למופת.
עוד סיפר בנה הרה"ג ר' אליעזר הכהן פישר שליט"א, במהלך הספדו בהלוויה , כי אמו הקפידה בכל עוז ותעצומות שסעודות השבת יוקדשו אך ורק לדברי תורה וזמירות, ללא לדבר כלל דברים בטלים, כפי שראתה בבית הוריה ז"ל. המנוחה ע"ה עשתה את הכל כדי ששבת קודש יוקדש רק לקיום רצון הית"ש, בתורה , בתפילה ובזמירות שבת, ועיקר הנאתה בחיים היה לראות את בניה, נכדיה וצאצאיה לומדים תורה בהתמדה. בנה רבי אליעזר שליט"א סיפר על כך שאמונתה ובטחונה בהקב"ה היו לשם דבר. באחד הימים פתח יהודי בית עסק מתחרה ומרווח, למול מקום העסק של בעלה ר' ראובן חיים. היא עמדה כאריה למול בני משפחתה ואמרה שהקב"ה הוא המפרנס והמושיע ואין לחשוש כלל וכלל מכל תחרות עיסקית, ועמדה על כך שלא תהיה שום עגמת נפש וצער בבית, ושרק יבטחו בהקב"ה, מבלי לעשות כל פעולה או השתדלות מעבר להשתדלות המינימלית הדרושה.
הוא הזכיר כי אמו אמרה לו בעבר, שכל שאיפתה ומגמתה היא שבהלוויתה ישתתפו צאצאיה, כשכולם יהיו בני תורה ותלמידי חכמים, יראי שמים ועובדי ה', כפי שאכן זכתה בס"ד, שכל צאצאיה שתולים בחצרות ה'. יהי זכרה ברוך.