רבי אלכסנדר זיסקינד זצ"ל בעל ספר יסוד ושורש העבודה כותב בצוואתו לבניו, כשלבשתי בערב שבת קודש סמוך למנחה בגדי שבת, נתתי להשם יתעלה הודאה גדולה בשמחה עצומה בפה מלא, בזה הלשון: יוצרי ובוראי יתברך שמך, אני נותן לך הודאה על שנתת לי בגדים חשובים לכבוד שבת קודש, לא כפי מעשי הטובים, רק ברחמיך הרבים וחסדיך הגדולים. כי חשבתי בדעתי: כמה צדיקים גדולים שאין ערכי מגיע לקרסוליהם, חסרים מבגדים אלה, וחשבתי בלבי שודאי מניעת ההודאה להשם על זה תיחשב למרד ולמעל ח"ו, על כן אמרתי הודאה זו כמה פעמים בעת לבישת הבגדים.
על רבי זלמן בהר"ן זצ"ל מגדולי ירושלים, מסופר שהשבת היתה חביבה עליו ביותר, ועל אף שהיה עני מופלג ולא היו לו בגדים מיוחדים לכבוד שבת, אלא בגד אחד בלבד שאותו היה שומר במיוחד ליום השבת, מכל מקום גם בשאר מלבושיו היה דואג שיהיו נקיים, והיה עושה בהם שינוי כלשהו לכבוד השבת. כגון שמתוך נעליו היה שולף סמוך לשבת את שרוכי ימי החול, ומשחיל במקומם שרוכים נאים יותר אשר ייחד לכבוד שבת קודש. על אף דחקו הגדול, זיו פניו והאור השוכן עליהם בשבת, היו מקרינים גם על לבושו, ודמותו נראתה שונה מאשר בימות החול, כי היתה לה צורה של שבת קודש.
בני הישיבה מספרים על רעייתו של רבי אליהו לופייאן זצ"ל שהיתה משכימה קום בבוקרו של ערב שבת, והיתה אופה חלות רבים מאד הן למשפחתה הגדולה והן לבני הישיבה של בעלה ואף לעניי העיירה. למרות היותה מטופלת במשפחה גדולה בת שלש עשרה נפשות, היתה מקדימה לסיים את כל ההכנות לשבת מתוך שלות הנפש כשעתיים לפני כניסת השבת. אז היתה מקבצת את בניה ובנותיה, ומספרת להם דברי אגדה ומוסר, וקוראת לפניהם בספר צאינה וראינה.
