נאמר בירמיה יז, כד והיה אם שמע תשמעון אלי נאם ד' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה.

הרד"ק בפירושו מבאר שמה שצוה הקב"ה את הנביא להזהירם על השבת, אף שהיו כמה עברות אחרות בידם ואפילו עבירת עבודה זרה, הוא לפי ששמירת השבת היא עיקר גדול באמונת האל בחדוש העולם, ובאמונה באותות ובמופתים ובקיום כל התורה, ועל כן אמרו חכמים שכל המשמר את השבת באמונה ישרה לא במהרה הוא חוטא בשאר המצות, ואמרו רבותינו ז"ל כל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד עכו"ם כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כל שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. והמצוה הראשונה שנצטוו ישראל קודם מתן תורה היא מצות השבת. ואתה רואה כמה גדולה שמירת שבת שהרי תלה חורבן ירושלם בשמירת השבת, ומפסוק והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם למדו רז"ל רמז ואמרו אין הדלקה מצויה אלא בבית שיש בו חלול שבת, ואמרו מאי לא תכבה בשעה שאין בני אדם מצוים לכבותה.