יהדות

פרטים

קטגוריה: תורה ומדע

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:16

נכתב על ידי Super User

כניסות: 237

סיפורו של עם ישראל / הרב אהרון טרופ שליט"א  

היה קשה, הם רדו בנו באכזריות, השפילו, פגעו ואף הרגו, המצב היה קשה מאוד, אך הזקנים לחשו והשמועה עברה מפה לאוזן, השמועה הייתה שסוף הסיפור ידוע, אלוקים פקוד יפקוד אותנו ויוציא אותנו מפה, ינחה אותנו כיצד לנהוג ומה לעשות, ואף יביא אותנו לארץ הנכספת, לארץ ישראל .

איך זה יהיה וכיצד זה יבוצע? איש לא ידע, אבל הם לחשו זאת בשקט זה לזה, השמועה עברה מאב לבן ומרב לתלמיד. החוק אסר, מן הסתם, לומר זאת בקול רם, שכן האמונה והתקווה נתנו כוח ועוצמה, אך החוק לא היה יכול להן, הוא לא הצליח לכבות את אש האמונה. חלפו מאות שנים, היה קשה, אך לפתע היא הגיעה, לפתע זהאכן קרה, התחילה תקופה חדשה, קראו לה גאולה .

זה לא קרה בקלות, גם לא בבת אחת. מגשימי השמועה ומבשריה שהתקבלו בתחילה בהתלהבות ושמחה "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה` את בני ישראל וכי ראה את עוניים ויקדו וישתחוו ". מצאו את עצמם לבד, פתאום החלו הספיקות לנקר, היש סיכוי? והרי השלטון חזק ואכזרי , "נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת"(רש"י שמות, פרק ה `).

פתאום המציאות נהיית קשה יותר ומסובכת. יותר וחלקים גדלים והולכים בעם כועסים, אתם אויבי השלום, מסכסכי ריב ומדון עם כל העולם , בגללכם יש טרור והרוגים, "הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו" אך מגשימי הגאולה ומבשריה לא נרתעים, הם ממשיכים בדרכם, עם עליות וירידות , תקוות ואכזבות, עד אשר הגיעו לרגע המיוחל "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה` מארץ מצרים ".

אמנם הסיפור עדיין לא הסתיים, הים עדיין לפניהם ומאחוריהם המדבר, אך ההתנתקות מגולת מצרים קמה ותהי לעובדה .

זה קרה לפני אלפי שנים במצרים ומאות שנים לאחר מכן בבבל, שגם שם הליך שיבת ציון הלך עם קשיים רבים, אך כל זה קרה לא רק אי אז בהסטוריה הרחוקה, אלא גם בגלות האחרונה, הארוכה . 

השמועה ההיא , העתיקה, השמועה שסוף הסיפור ידוע, נתנה כוח והפיחה תקווה, עד שבמאה שעברה, עם חזרמגלות של אלפי שנים לארצו השוממה והצליח לשבת בה, להפריחה ולבנות בה את חייו. זה לא קרה בקלות, גם לא בבת אחת, השלטונות התנגדו, העמים התרגזו, חלקים מהעם כעסו, ואף הפריעו, אך מגשימי הגאולה לא נרתעו, הם המשיכו בדרכם, עם עליות וירידות תקוות ואכזבות, עד אשר הגיע הרגע המיוחל, ההתנתקות מגולה אחרונה קמה ותהי לעובדה .
אולם, כאמור, הסיפור עדיין לא תם, העלילה עדיין ממשיכה, ואנו שוב איננו יודעים מה יהיה וכיצד זה יהיה? אבל סוף הסיפור ידוע, אנו מכירים אותו כבר בע``פ, בית המקדש ייבנה, הנבואה תחזור, כל עם ישראל ישמור את התורה, תקום מלכות ישראל ישרה, אמינה ומאמינה בכל רחבי ארץ ישראל . 

לא אין זו אגדה רחוקה, זו המציאות אליה אנו צועדים נכוחה. והיא נותנת לנו כוח ומפיחה בנו תקווה ועוצמה .

איך זה יקרה וכיצד זה יבוצע? איך ימשיך הסיפור? כיצד תתפתח העלילה? מה אורכם של הדפים? האם הם יהיו שמחים, או חס וחלילה עצובים וכואבים? כל זאת איננו יודעים, אבל את סוף הסיפור אנחנו מכירים! אנחנו גם יודעים, שאנחנו, כן אנחנו, הננו אלו שכותבים את אותם הדפים האחרונים, וכיון שכך, הרי שבנו זה תלוי מה יהיה אורכם של הדפים האחרונים, ועד כמה הם יהיו שמחים או חס וחלילה כואבים . 

ככל שנתאמץ יותר ונשתדל יותר על ארץ ישראל, על תורת ישראל ועם ישראל. ככל שנפעל יותר להפיץ יהדות בדוכנים, בפנים אל פנים, נציע למכרינו, חברינו ושכנינו, לבוא ולברר, לבוא וללמוד, את משמעות החיים, אתמשמעות המשפחה, את ייחודנו כעם ואת קשרנו לארץ. ככל שנפנה את חברינו החילוניים לחוגי בית, למקומות בהם לומדים יהדות, לסמינרים, כך נזכה להפוך את הדפים האחרונים של הספר אותו אנו יוצרים לדפים שמחים יותר ואופטימיים יותר .

ובסוף הסיפור , כשכורכים את הספר, יוסיפו בתחילת הספר, עוד לפני הסיפור, דף מיוחד. בדף ההוא יופיעוהתודות, לאלו שבזכותם יצא הספר. שם, בדף ההוא, יירשמו באותיות של זהב, יחד עם כל גדולי הדורות, שמותם ומעשיהם של כל אלו שאכן השתדלו ומסרו נפשם, שם יופיעו שמותם ומעשיהם של גיבורי גוש קטיף,של המתנחלים ושל מפיצי היהדות בכל אתר ואתר . 

אשרי מי ששמו יירשם באותיות של זהב כמי שהיה שותף בכתיבת סיפרו של עם ישראל