ההלכות שלפנינו מבוססים על דברי השו"ע והמשנה ברורה או"ח סי' ר"ס וסי' רס"א, ונוהגים בכל העדות ללא חילוק.
א. מצוה לרחוץ כל גופו בחמין מפני כבוד השבת, ואם אי אפשר ירחוץ לכה"פ פניו ידיו ורגליו ויחפוף ראשו. ומכל מקום יזהר שלא יבוא לידי חילול השבת בימות החורף הקצרים, שאפילו גמר הרחיצה יזהר שלא יסרוק שערו ולא יסחוט המגבת.
ב. מצוה לקצוץ הצפרניים לכבוד שבת, אבל לא יקצוץ צפרני הידיים ביום חמישי לפי שאחר ג' ימים חוזרים וגדלים, ואין זה מכבוד השבת שחוזר לגדול בו. יש מקפידים שלא לקצוץ צפרני הידים והרגלים ביום אחד.
ג. מי ששערותיו גדולות מצוה לספרם לכבוד שבת, שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול.
ד. משעת שקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא נקרא בין השמשות, ואסור לעשות בו שום מלאכה, ואפילו אם הוא מסופק אם שקעה החמה אסור לעשות מלאכה, ואפילו לצורך שבת אסור. אמנם לצורך שבת או מצוה מותר לומר לנכרי לעשות.
ה. מצוה להוסיף מן החול על הקודש, כלומר שיקבל עליו בדיבור את קדושת השבת לפני שקיעת החמה, י"א שהוא מדרבנן וי"א שהוא מן התורה. ומפלג המנחה יכול לקבל עליו קדושת שבת והוא כשעה ורבע לפני השקיעה.
ו. כשהציבור אומר בקבלת שבת בואי כלה, או מזמור שיר ליום השבת, הרי זה כקבלת שבת בדיבור, ואסור מאותה השעה במלאכה אפילו אם אמרוהו זמן רב לפני השקיעה.
ז. מי שקיבל על עצמו את השבת קודם הזמן, יכול לומר לישראל אחר שלא קיבל על עצמו את השבת לעשות עבורו מלאכה.
