1. טיט שעל גבי מנעליו, אין לגרדו אפילו בגב הסכין, מאחר שעל ידי הגרידה מתקלף מקצת מן העור, והוא בכלל איסור ממחק. ואף שאין כוונתו אלא לנקות את המנעל, מכל מקום ברור שיקלף גם מן העור, ועל כן אסור. (ש"ב ח סקל"ז)

2. ברזל המונח בפתחי הבתים בשביל לקנח בהם את הנעליים, אם ראש הברזל חד אסור מהטעם הנזכר, ואם ראשו רחב ועבה הט"ז מתיר, אולם המג"א מחמיר גם בזה. (ש"ב ס"ק כ"ו ל"ח)

3. אולם לכו"ע מותר לקנח בנחת, שבאופן זה אין לחוש שמא ימחק מן העור, ובפרט אם הטיט עדיין לח אין להחמיר בזה. (ש"ב סקכ"ו)

4. מותר לדברי הכל לקנח טיט שעל גבי מנעלו על ידי שפשוף בקורה או באבן או בכותל העשוי מעץ.(ש"ב ו' ס"ק כ"ו כ"ז)

5. נחלקו הפוסקים אם מותר לקנח בקרקע (כיון שיש לחוש שמא יבא להשוות גומות), ובכותל של אבנים (כיון שיש לחוש שמא נראה כמוסיף על הבנין). (ש"ב ו')

6. אסור לדברי הכל לקנח את הטיט שעל גבי מנעלו בקרקע במקום שיש בו גומא, מאחר שיש לחוש שמא יבא להשוות את הגומא ויעבור על איסור בונה. (ש"ב סקכ"ח)

7. מותר לשפוך מים על הטיט הדבוק למנעל עד שיכלה מאליו, אבל לא ישפשף בידו. (ש"ב ט' סק"מ)