שאלה מעשית: ילדיו של יואל רגילים לאכול בבוקר צלחת קורנפלקס (פתיתי תירס קלויים) עם חלב. אחד מילדיו אוהב לאכול את הקורנפלקס עם רק מעט חלב, באופן שהפתיתים נדבקים זה לזה. שבת אחת נגמרו פתיתי הקורנפלקס, ונשארו רק פרורים דקים. וע"כ התעורר ספק בליבו של יואל אולי יש בעירוב פרורי הקורנפלקס עם מעט חלב בעיה של לישה. הוא מהר לרבו שיורה לו כיצד לנהוג. אכן, מה הדין ומדוע?
תשובה: מותר מעט מעט, וראוי לעשותו בעת האכילה. מקור הדין, כתוב בשו"ע (שכא, יד) אין מגבלין קמח קלי הרבה שמא יבוא ללוש קמח שאינו קלי. ומותר לגבל את הקלי מעט מעט. אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה, שהרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא, מותר לגבל ממנה בחומץ וכל היוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהיה רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש.
וכתב המשנה ברורה (ס"ק נד נה נו) שההיתר בשתיתא שלא שייך לגזור שלא יבא להחליף בלישת קמח שאינו קלי, שאינה בכלל קמח, לפיכך התירו בזה ברכה אפילו הרבה. וקשה אסור דוקא הרבה אבל מעט מעט מותר. ובגדר מעט מעט כתב המשנ"ב ששיעורו לא נתבאר בפוסקים, ונראה שאפילו יש בו כשיעור גרוגורת. ובביאור הלכה (ד"ה שמא יבא) הביא שהנשמת אדם תמה על ההיתר של מעט מעט. ומסקנתו שכוונת הגמרא מעט מעט הוא ג"כ דוקא בעת האכילה ומשום שדרך אכילה בכך.