לרוץ בלי להזיז את הרגליים

הרב יובל פרוינד

מתוך עלון ראש יהודי, פרשת וישלח


 

עוד יום עף. הראש שלך עובד שעות נוספות. המספרים, הטבלאות, הצפצוף של הפקס, והפלאפון שלא מרפה לרגע. גם על הכרית אתה עדיין בתכנונים: מה אפשר לשנות? מה צריך לייצר? מה השוק דורש? למחרת השעון מקפיץ אותך ואתה עובר לסרט-נע, כל הזמן בתנועה כי אחרת הכל ייפול. הילדים צריכים אותך, הספק מחפש אותך, אשתך על הקו. אתה כבר לא רואה אנשים - רק עובדים ומנהלים. הרחוב לא מראה נוף כשחולפים על פניו במהירות מסחררת. לשמיים אין שום גוון.

ואיפה אתה בכלל? איפה הרגישות שלך? איפה הסקרנות התמימה? מתי הקשבת בפעם האחרונה לתחושה שעלתה? אין זמן. אמצע השבוע. המציאות מכתיבה את הכללים, ואתה מנסה להיערך בהתאם - להתארגן בזמן, לצפות את העתיד, למצוא את הפיתרון עוד לפני הבעיה.

שב. שבת שלום. הגיע זמן לא לעשות כלום. לא מתוך עצלות, אלא מתוך עבודה של התכנסות. אל תברח אל עבודה כפייתית, אל תתפתה לסם הממכר של התנועה. שב, ותנסה לחוות את העולם כמו שהוא, לפני שיד אדם הגיעה והתחילה לשנות ולשחק. הקשב לנפשך הרצוצה, תן לה סיכוי להגיד משהו אישי שלא קשור לשום דבר טכני. תחזור הביתה, אל אשתך, תחזרו אל הדיבור שכל כך התגעגעתם אליו. בלי סטופר ושעונים. תאסוף את הילדים. תן להם מקום בלב, תקשיב למה שהם אגרו במסעות השבוע.

שבת אומרת לאדם: אל תזוז. הכל נמצא פה. אל תעשה מלאכה. אל תטלטל את עצמך למקומות אחרים. אל תקפוץ לרוחב, תחפור לעומק. תשקע בפנים. שבת שלום.

 


קישורים נוספים באותה קטגוריה

בכלוב הטכנולוגיה - שוקי דגן

תאורה ותקשורת בשבת - הרב זמיר כהן

דמות השבת בעידן המודרני - הרב יעקב אריאל

שאל את הרב