פרשת וישב

 

חז"ל מספרים שאשת פוטיפר ראתה שעתיד לצאת ממנה בן מיוסף. דאמר רבי יהושע בן לוי: רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה (בראשית רבה פה, ב, רש"י בראשית ל"ט,א).

 

רש"י מוסיף כי גם אשת פוטיפר נתכוונה לשם שמים, כתמר. ניתן לראות כי ראיית האסטרולוגין מוגבלת, מטעה ומביאה לביצוע מעשים שליליים ומגונים אף למי שבא לפעול לשם שמים. 

 

ידועים מקרים נוספים שבהם אנשים הושפעו ממה שראו וחשו לגבי העתידות:

גם ידיעת האיצטגנינים בדוגמאות הבאות היא מוגבלת. התחזית מובילה לניסיונות סרק מרושעים לנסות ולממש את העתיד הצפוי, כביכול, או לאיים בו. אך גם כאן כמו בדוגמה הקודמת, יש נקודת אמת בתחזית, המקבלת פרשנות מוטעת.

-          פרעה בגזרת הבנים: יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה (רש"י, שמות א,כב).

-          "ראו כי רעה נגד פניכם" -ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר (רש"י, שמות י,ח).

 

-          פרשנות מוטעת למציאות עתידית מובילה גם איש פיקח שאינו רואה יפה למעשי שטות: וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו - שמואל, ששקול כמשה ואהרן שנאמר: (תהלים צט) 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו'; עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש: (דברי הימים א כה) 'כל אלה בנים להימן'. אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני, ואני אדום!? ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה. לכך נשתתף לבא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדין ואחד פליט: 'והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש'.  (במדבר רבה י"ח, ח. רש"י במדבר טז, ז).

 

-          גם ראיה נכונה ברוח הקודש של מציאות עתידית,  יכולה להביא למסקנות מוטעות ולחיוב מיתה:  אמר רב המנונא מאי דכתיב (קוהלת ח) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב <שנאמר (מלכים א יח) וילך אליהו להראות אל אחאב> ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר (מלכים ב כ; ישעיהו לח) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' <צבאות> צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד (ברכות י.)

-          בדברי ישעיה מובא הפתרון למצב הבעייתי – גם כשפועלים לשם שמים, גם כשרואים טוב, גם כשהמידע מגיע מרוח הקודש, עדיין יש להלך תמימות עם ה' ולא לתת לתחזית להרפות ידינו מלבצע את המוטל עלינו ע"פ מצוות ה'. יש לצאת מאותם " כבשי דרחמנא" ולמלא את מצוות ה', ונבטח בה'.

-          ובדומה לכך נאמר לאב האומה, לעזוב את תחזיות האסטרולוגין ולסמוך על ה' - ויוצא אתו החוצה -... ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל (רש"י, בראשית טו, ה). התחזיות שאברם ושרי לא ילדו, היו נכונות לשעתן, אך כשיש קשר נבואי עם ה', מתגלה כי "אין מזל לישראל" “דעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה” (רש”י שבת קנ”ו.), ואברם מתגלה כאברהם ושרי כשרה, שרבש"ע מוציא אותם מחוץ למגבלות האסטרלוגין.  

-          ולהבדיל מחזיונות אסטרולוגין, אצגנינים ואפילו רוח הקודש , יש את הנביאים הרואים יפה ומכוח ראייתם את העתיד מודים על חלקם ומתפללים לשינוי המציאות, בלא לסטות ממצוותיו ית'. הפעם ילוה אשי - לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים (רש"י, בראשית כט,לד). הפעם אודה - שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות (שם,שם, לה), דינה - פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה (שם, ל,כא).

 

ויהי רצון שנהלך עם ה' בתמימות ולא ניתן לעולם הזה, עם כל סקריו ותחזיותיו, לבלבל אותנו. ונזכור שהקב"ה "הוציא אותנו החוצה", ובהדי כבשי דרחמנא למה לנו  מאי דמפקדינא איבעי לנו למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד.

 

 

 

יגדיל תורה ויאדיר