תוכן

מבוא                                                        

המיוחדות שבתקנת הפורים                             

ההסבר הראשון ברמב"ן ודחייתו

ההסבר השני ברמב"ן                           

  שלב א' - שנת הנס                                        

שלב ב' - תקנת הפרזים                                 

הסברי הראשונים                                  

א. שיטת הרמב"ן                             

ב. שיטת הר"ן

ג. שיטה נוספת במפרשים                    

הוכחת הרמב"ן ודחית ההוכחה ע"י הר"ן

שלב ג' - האיגרת הראשונה של מרדכי                

הצורך במכתבו של מרדכי

הסבר עניין חלוקת הכבוד לא"י

הסבר הרמב"ן

הסבר הר"ן

הסבר הב"י

שלב ד' - אגרת הפורים השנית

סיבת כתיבת איגרת הפורים השנית                  

סיכום

נספחים

א. הסברים נוספים המתאימים לשיטת הרמב"ן

ב. מקור חיוב המוקפים בט"ו

ג. גדרי איסור עשית מלאכה  בפורים ועניין מתנות לאביונים

ד. הסברים נוספים בעניין חלוקת הכבוד לא"י

ה. הסבר הנס שנעשה בשושן הגורם לתקנתה היחודית

ו. קביעת פורים דווקא בימי המנוחה

ז. תקנת מקרא מגילה מכוח קל וחומר

מבוא

הבנת פירוש הכתוב במגילה מבהירה את התהליכים ההיסטוריים המתוארים במגילת אסתר ונותנת הסבר לתקנה המיוחדת של ימי הפורים. הבנת כל שלבי התגבשות התקנה מאפשרת לברר: מהם הימים שהיה ראוי לכאורה לקובעם? אלו מחלוקות התעוררו במהלך גיבוש התקנה וגדריה? מדוע קבעו דווקא את י"ד וט"ו? האם המוקפים שייכים באופן עצמי ליום ט"ו כפי שהפרזים שייכים באופן עצמי לי"ד, או שאין שייכות עצמית היסטורית בין המוקפים ליום ט"ו? ומהי חלקה של ארץ ישראל בנס זה?

ואף שאין הרבה השלכות הלכתיות לעניין זה, נראה שראוי להתבונן בו על מנת להבין את גודל הנס עד כמה שאפשר כדי שנוכל להרבות בשמחה ובהודאה, שהרי זאת היא מגמת תשועת ישראל בכל דור ודור "להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך[1]".

 המיוחדות שבתקנת הפורים

לגבי קביעת ימים נפרדים לפרזים ולמוקפים כותב הרמב"ן[2] שהוא תמה מאד מדוע עשו את ישראל אגודות אגודות במצווה זו, לקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים[3]. ועוד היכן מצינו בתורה חלוקה בכך, ואדרבה, התורה אמרה "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם". וא"כ איך תקנו זאת רבנן, והרי  כל תקנותיהם הם כעין דאורייתא.

ההסבר הראשון ברמב"ן ודחייתו

בתירוץ הראשון מסביר הרמב"ן שקבעו ליום ט"ו את שושן והכרכים המוקפים שנקבעו עמה, בשל היותם מקומות נכבדים, לפי שנעשה הנס בשושן בי"ד ו"נוח" שלהם היה בט"ו, ושאר כל עיירות שהיה הנס שלהן בי"ג ו"נוח" שלהן בי"ד קבעוהו ביום שלהן שהתחילו. כדרך שאירע להם כך קבעו אותו.

אך הרמב"ן דחה הסבר זה וכתב: ואין טעם זה מתוק בעיני, דלפ"ז היה ראוי לקבוע גם בשושן את יום י"ד, שגם בו עיקר הנס היה בי"ג, או לקבוע בו את יום י"ד וט"ו הואיל ונעשה בהם נס. וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי העניין יפה[4]. עכ"ל.

ההסבר השני ברמב"ן

בהסבר השני מונה הרמב"ן ארבעה שלבים בהתפתחות התקנה:

שלב א' - שנת הנס

ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר ויהרגו בשושן שלוש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם. ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויבהם והרוג בשנאיהם חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם. ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמישה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה.

הרמב"ן מבאר שפסוקים אלו מתארים את חג הפורים כפי שנחגג בשנת הנס בלבד[5].

שלב ב' - תקנת הפרזים

על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.

הסברי הראשונים

כאן הפסוק מביא נימוק: "על כן..." ומוזכרים בו רק הפרזים. המפרשים מסבירים מה בה הכתוב לנמק, וכן מדוע אין אנשי שושן או המוקפים מוזכרים. ויש בזה שלושה פירושים יסודיים;

1) שיטת הרמב"ן -רק הפרזים נהגו את הפורים בשנה שאחרי הנס ועשו משתה שמחה ויו"ט, והכתוב מנמק מדוע רק הם נהגו בכך.

2) שיטת הר"ן - הפרזים והמוקפים כאחד נהגו שמחה משתה ויו"ט והכתוב מנמק מדוע חלקו את תקנת ימי הפורים לימים נפרדים לפרזים ולמוקפים.

3) שיטה נוספת במפרשים - הפרזים והמוקפים עשו ימי משתה ושמחה. והכתוב מסביר שהוסיפו הפרזים לנהוג ג"כ יו"ט, לפי שראו שאף בני שושן נהגו יום משתה ושמחה.

א. שיטת הרמב"ן

 רק הפרזים נהגו שמחה ומשתה ויו"ט, אך לא המוקפים. רק אנשי הפרזים שלא היו מוגנים ע"י חומה והיו בסכנה הגדולה ביותר שמא יעלו עליהם אויביהם[6], הם שעמדו מעצמם והחלו לנהוג לעשות את יום י"ד יום שמחה ומשתה ויו"ט. ולכן אנשי המוקפים אינם מוזכרים בשלב זה כלל. ומתבאר ע"פ הרמב"ן שהמוקפים לא חששו  מאויבים בתוך חומות העיר לפי שרוב ישראל ועיקר המוקפים היו בא"י ושם לא היו אויביהם בעריהם[7].

ב. שיטת הר"ן

מה שאמר הכתוב: "על כן היהודים הפרזים  וכו' עושים וכו'" אין כוונתו שהפרזים עשו ולא המוקפים, שהרי היושבים בעיירות המוקפות חומה לא יכלו לבטוח בחוזק חומתם, שהרי אויביהם היו בתוכם עימהם[8]. ולכן גם המוקפים עשו בשנים הבאות משתה ויו"ט. אלא בא הכתוב לתת טעם - למה חלקו מרדכי ובית דינו בין הפרזים למוקפים[9] - שכן היהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים היושבים בשושן נחו בימים שונים, ועשו כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה. לכן, כשקבעו עליהם יו"ט לדורות, קבעו לכל מקום - ליום שנחו בו[10], והשוו את כל הערים המוקפות חומה לשושן שגם היא הייתה מוקפת חומה מפני שבה היה עיקר הנס.

ונמצא שלרמב"ן הכתוב מתאר את השלב השני בגיבוש התקנה אך לר"ן אין כאן שלב נוסף אלא הסבר לתקנת חכמים בשלב הבא.

כלומר, לשיטת הר"ן המוקפים עושים את ט"ו כנספחים לשושן, בלא קשר עצמי ומהותי ליום זה דווקא, ועיקר חלוקת המצווה לשני ימים, לפרזים ולמוקפים, נובעת מדמיון המוקפים לשושן[11]. ויש  להסביר, בהתאם לדברי הר"ן, מהו הטעם לסיפוחם של המוקפים לשושן:

1.      היו צריכים לקבוע ביטוי מיוחד לנס הגדול שהיה בשושן

כשקבעו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו. אך  רצו לעשות זכר מיוחד בכל העולם  לנס הגדול שנעשה בשושן. שם  אף לאחר הרגו באויביהם יומיים הייתה להם מנוחה ביום ט"ו ולא נקמו בהם האויבים[12], ושם היו גדולי העמלקים ושריהם[13]. ולכן תקנו שכל עיר המוקפת חומה כשושן יקראו בט"ו.

2.      היו צריכים לקבוע ביטוי נצחי ומשמעותי לנס שהיה בשושן

הוצרכו לעשות שכל כרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון יהיה ג"כ כמו שושן ע"מ לקבוע זכר נצחי לנס. וכך לא יתבטל הזיכרון לנס שושן עם חורבנה של העיר שושן[14] וחסרון הישוב היהודי בה . ועוד שאין די שיהיה זה בשושן בלבד, כי אין חשיבות  בעיר אחת [15], ולכך צרפו אליה את המוקפים לפי שהם מקומות נכבדים[16].

 ג. שיטה נוספת במפרשים

אפשר שבערי הפרזים, שם  הייתה סכנה גדולה יותר מאשר בשושן, הוסיפו לעשות יו"ט  להורות על רוב שמחתם, ואילו  בשושן עשו ימי משתה ושמחה אך לא עשו יו"ט[17]. בשושן הרגישו היהודים יותר בטוחים, לפי שחשבו כי בהיותם קרובים למלכות לא יכלו האויבים לעמוד כנגדם. בעוד שבערים הרחוקות לא התייראו הגויים כ"כ ממרדכי כמו שהתייראו בשושן[18]. ולפ"ז, לא מחמת חשיבותה של שושן חלקו בין פרזים למוקפים, אלא לפי שרצו לעשות שני ימים לפורים, כדרך שהיה בשנת הנס, היו צריכים לחלק בין שושן לשאר עיירות[19]. וקבעו את המוקפים בט"ו כדי לתת ביטוי נצחי ומשמעותי לכל אחד משני הימים. או שעשו זאת בשביל כבודה של א"י[20].

נמצא שלרמב"ן עיקר הנס היה בפרזים הבלתי מוגנים בחומה.

אך לר"ן, אדרבה, עיקר הנס היה בשושן.

ולפי' הנוסף עיקר הנס היה בכל שאר הערים חוץ משושן.

הוכחת הרמב"ן ודחית ההוכחה ע"י הר"ן

ביסוד החלוקה העקרונית בין פרזים למוקפים מובא בגמ'[21] "מאי פרזים ומאי מוקפים דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו... או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו", ונפקא מינא לענין טבריה שמוגנת ע"י חומה וים, אך מגולה מצד הים. ומדייק מכאן הרמב"ן שטעם התקנה הוא משום שיש  למוקפים הצלה שמוגנים בחומתם ונעלמים על ידה מאויביהם[22].

 הר"ן דחה  הוכחה זו. והסביר, שמה שהתלבטה הגמ' אם משום דמיגניא או דמיכסיא,  היינו לומר שכיוון שבאו לדמות לשושן כל העיירות הדומות אליה, מפני שבה היה עיקר  הנס, נסתפקו מהו עיקר החילוק בין המוקפות כשושן לשאינן מוקפות. כלומר, האם דומות המוקפות לשושן מצד היותם מוגנים או מוסתרים.

שלב ג' - האיגרת הראשונה של מרדכי

ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. לקים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה. כימים אשר נחו בהם היהודים והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

הצורך במכתבו של מרדכי

מספר טעמים נאמרו בצורך שראה מרדכי לשלוח ספרים:

1.      מרדכי מתקן תקנה למוקפים שלא קבלוהו מעצמן

מפרש הרמב"ן:   אחר זמן[23], לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך  מן התורה[24], עמדו מרדכי ובית דינו וראו את דבריהם של פרזים שראוי הנס לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל מפני שכולן היו בסכנה, ולא כמו שחשבו הרחוקים משושן ומא"י שלא היה המן וסיעתו באים עליהם. וראו שראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה ניסם גדול ושהם התחילו במצווה תחילה לעשות להם לבדם יו"ט. ולכן קבעו יו"ט מיוחד לפרזים ביומן וקבעו למוקפים ביום מנוחתם של שושן. "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי עליהם", כלומר, היהודים קבלו את מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמן כפי שציוה מרדכי לכולם לעשות כן, כי הגזירה הייתה על כולם, כמפורש "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם וכו'".

נמצא שבשלב זה מרדכי הרחיב את התקנה, שתהיה גם על המוקפים שלא קבלוהו מעצמן ולא היו מודעים לסכנה. ורק  לאחר שכתב מרדכי אליהם את כל הדברים באריכות וסיפר להם שהאגרות הראשונות לא נתבטלו, ושגם הם היו באותה סכנה[25], רק אז נפקחו עיניהם לראות כי גם עליהם לחוג זיכרון יום הנס[26]. וידעו ע"פ מכתב מרדכי שדווקא יום מנוחתם הוכרע להיות יום זיכרון הנס[27].

2.      מרדכי מחדש למוקפים למה דינם כבני שושן

בני הכרכים לא ידעו מפני מה יקראו בט"ו, מאחר ונחו בי"ד. וכתב להם מרדכי שבני שושן נחו בט"ו ועליהם לנהוג כמותם[28].

3.      אגרת מרדכי נועדה להוסיף על מצות היום

כל היהודים קבלו משתה ושמחה, ומרדכי שלח עליהם לקבל משלוח מנות ומתנות לאביונים[29]. ושאין ביום זה איסור עשית מלאכה[30].

הסבר עניין חלוקת הכבוד לא"י

מעלת א"י באה לידי ביטוי בתקנת הפורים. בתחילת מסכת מגילה[31] מבואר שיש מחלוקת תנאים בדבר קביעת הזמן להגדרת המוקפים. לדעת ר' יהושע בן קרחה כרכים המוקפים חומה מימות אחשורוש קוראים בט"ו, אך לתנא של המשנה במגילה, וכן להלכה,  ה"מוקפים" הם הערים המוקפות מימות יהושע בן נון.

ויש לברר מדוע לא מחלקים בין הפרזים והמוקפים שבימי אחשורוש. הדבר מוסבר בירושלמי[32]:

  אמר ר' סימון בשם ר"י בן לוי חלקו כבוד לא"י[33], שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמישה עשר.

יש מספר פירושים לתפקיד חלוקת הכבוד לא"י במהלך גיבוש תקנת הפורים:

הסבר הרמב"ן - שני שלבים בדבר:

א. בתחילה הייתה הבחנה בין פרזים למוקפים מתקופת אחשורוש.

ב. העבירו את ההבחנה לתקופת יהושע בן נון, לכבודה של א"י. לפי שעיקר הנס היה לבני א"י[34], כי בזמן הנס כבר נפקדו ישראל ועלו רובם לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם. והיו בארץ  אנשי הכנסת הגדולה עם רוב ישראל, ורק מעטים מהיהודים עלו עם עזרא. והייתה הארץ חרבה שעדין לא בנו בה כלום משעת עליתן.  ולכבודה של א"י לא החשיבו את עריה החרבות כפרזים. כי לא ראוי שיהיו ירושלים עיר הקדש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים, אלא ערי יהודה וישראל הבצורות מימות יהושע בן נון קוראים כשושן, ונחשבים כאלו הם כרכים המוקפים, אע"פ שהם עתה חרבים.

והר"ן דחה את פי' הרמב"ן[35], ולשיטתו, לא היה עיקר הנס לאותן שבא"י כיון שרוב ישראל היו בחו"ל, מפוזרים מהודו ועד כוש. רוב העיירות שהיו בא"י היו פרוצות, ורוב מוקפות החומה היו בחו"ל. ולכן לא היה בטחון ליושבי המוקפים, מפני אויביהם שבתוך החומות. ולפיכך גם המוקפים קבלו מתחילה על עצמן יו"ט.

הסבר הר"ן - שלושה שלבים בדבר:

א. הייתה הבחנה בין שושן  לשאר עיירות, כיון שבזמן הנס נחלקו שושן והיהודים שבכל שאר המקומות.

ב. בקביעת פורים לדורות ע"י מרדכי ואסתר, רצו לחלק אותו ג"כ לשני ימים. והיה ראוי לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר הדומה לשושן, בכך שהיא מוקפת חומה מימות אחשורוש,  תעשה בט"ו.

ג. דימו לה את המוקפים מתקופת יהושע בן נון, לכבודה של א"י, מפני  שהיו אז כל ערי א"י חריבות ושוממות והיה גנאי בדבר שתהיה נדונת כפרזי. לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א"י יקראו בט"ו, לומר שהן בחורבנן חשובים כשושן ושאר עיירות בתפארתן[36], ומכיוון שיהושע בן נון היה הראשון שלחם בעמלק ראש משפחת המן, ולוכד כובש מסדר ומגביל את תחומי א"י ועריה, לכן קבעו זמן המוקפים דווקא על שמו[37].

אמנם, הבית יוסף[38] מקשה ע"פ הר"ן, דלפי דבריו, רק משום שושן תקנו לכל המוקפים, וא"כ לא מובנת שאלת הגמ'[39], שכן הגמ' הבינה מדוע פרזים בי"ד ומוקפים בט"ו, ואעפ"כ שאלה - "אלא שושן דעבדא כמאן?", משמע, שהמוקפים נוהגים לחגוג בט"ו בלי תלות בזמנה של שושן. וכן קשה מהתירוץ "שאני שושן הואיל ונעשה בה נס" שהרי משמע שבלא טעם זה היו בני שושן קוראים בי"ד ומוקפים בט"ו[40].

הסבר הבית יוסף - שני שלבים בדבר:

א. בשנת הנס בשושן נחו בט"ו ובשאר המקומות נחו בי"ד.

ב. חכמים חלקו בין פרזים למוקפים כדי לחלוק כבוד לא"י. "ויהיה זיכרון לא"י בנס זה"[41]. כלומר, שע"י שיראו הדבר הזה שתלו במקדש ולא באחשורוש כמו שהיה ראוי, ישאלו על זה, וישיבו שעשו כן לכבוד א"י[42].

לדעתו, דווקא לר' יהושע בן קרחה, דמוקפין היינו מימות אחשורוש, קבעו את המוקפים בט"ו כדי לדמות אותם לשושן. אבל לתנא דידן, דמוקפין היינו מימות יהושע בן נון, טעם לחלוק המוקפים משאינן מוקפים וטעם היות המוקפים קורין בט"ו הוא כדי לעשות זכר לא"י בנס זה[43]. וכן נראה לב"י לדייק בכוונת הרמב"ם[44] שכתב דין המוקפים קודם שכתב דין שושן, משמע שטעם המוקפים אינו תלוי בשושן.

ובמאמר מרדכי[45] הקשה על הבנת הב"י ברמב"ם[46] ודחה את דיוקו מהרמב"ם[47]. וכתב שאדרבה נראה שהר"ן למד מדברי הרמב"ם. לפי שמפשט דברי הרמב"ם משמע כדברי הר"ן, שהרי כתב דין מוקפות ושאינן מוקפות ודין שושן שאע"פ שאינה מוקפת מימי יהושע היא בט"ו מפני שבה היה הנס והוסיף על כך - "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י שהייתה חריבה כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאלו הם כרכים המוקפים וכו' ויהיה זיכרון לא"י בנס זה". ומשמע שכוונתו למה תלו הדבר בימי יהושע ולא בימי אחשורוש שכך היה ראוי מן הדין, ומבואר מלשונו ממש כדברי הר"ן - "כדי לחלוק כבוד לא"י שיהיו קורין כבני שושן וכו'"[48], וכן מוכח מפשט הכתובים שהוקבעו י"ד וט"ו למשתה ושמחה לפי שבשושן נחו ישראל בט"ו ובשאר עיירות בי"ד. וכן ישנם הוכחות שכך הבינו מפרשים שונים את דברי הרמב"ם[49].

שלב ד' - אגרת הפורים השנית

ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית.

בהסבר המילה - "השנית" - מבואר במסכת מגילה[50]:

אמר רב שמואל בר יהודה בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו.

אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס... שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זיכרון בספר וכו'.

סיבת כתיבת איגרת הפורים השנית

1.      הרחבת התקנה משושן לכל העולם

משמע מפשט לשון הגמ' שהרחיבו את התקנה משושן בלבד לכל העולם כולו, וזה מסתדר עם שיטת הר"ן. בשנה הראשונה קבעו קריאת מגילה ומצוות פורים בשושן בלבד מפני חשיבות הנס שנעשה בה, ולפי שבשאר העולם טרם נקבע לעשות פורים לא היה בזה גנאי לא"י. ומסתמא קבעו בשושן בט"ו.  בשנה השניה הרחיבו את התקנה לכל העולם וראוי היה ללכת אחר המוקפים באותה שעה ולקובעם כשושן, אך מפני כבודה של א"י שלא יהיו עריה החריבות כפרזות  עקרו את קריאת המגילה בט"ו למוקפים באותה שעה.  אבל בשושן לא זזה קריאת המגילה בט"ו אף לאחר שקבעו את הפורים  בכל העולם. וכן פי' הטורי אבן[51]. וגם הפרי חדש[52] הביא דבר זה להקשות על הרמב"ן.

אך קשה לומר שעד כה רק בשושן קיימו את הפורים שהרי כבר בשלב ג' מרדכי מצווה לקיים את הפורים וכותב  "אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים". אלא נלע"ד לומר בהסבר דעת הר"ן ע"פ הפרי-חדש והטורי-אבן ששלב ג' ושלב ד' (מהשלבים שפירט הרמב"ן) הם אותו שלב. ולפ"ז צ"ל ששלב א' מתאר את קביעת פורים בשושן ובשאר מקומות בשנת הנס ולדורות. אך בפועל קיימוהו רק "הקרובים" בשושן, ולכן כתבו מרדכי ואסתר איגרת שיקיימוהו גם  "הרחוקים".

2.      איגרת זו נועדה לסלק את חשש היהודים מקיום הפורים

הרמב"ן כתב שהיו אנשים בישראל שנתייראו לנהוג יום זה בפרהסיא עד שחזר מרדכי ושלח להם פקודה עם חותם המלכה לעשות כן. ושוב לא נתייראו, שהיו אומרים - מצוות המלכה אנו עושים[53].

3.      הוסיפו את חובת קריאת המגילה

מרדכי ציוה רק על עשית שמחה ומשתה בימי הפורים, ואסתר הוסיפה את כתיבת וקריאת המגילה כמו שהיא כתובה בימינו. ולשם כך שלחה לחכמים שיקיימו את אגרת הפורים, היינו המגילה שנקראת אגרת, שיהיה דינו ככתבי הקדש[54]. וע"י קריאת המגילה לדורות בכל שנה ושנה תהיה שגורה בפי הכל וידעו כל פרטי הנס הגדול הנעשה ע"י אסתר. וידעו כי מן השמים גלגלו זכות ע"י זכאית, ולא יטילו באסתר פגם על שנשאת בעל כורחה לערל וטמא[55]. ולפי שאגרת מרדכי הראשונה הייתה ארוכה ולא נתנה להיכתב לדורות, לכן כתבו מרדכי ואסתר את אגרת הפורים הזאת השנית בתכלית הקיצור. "את כל תוקף", את היותר נחוץ לידע לדורות. ואגרת זו בניסוחה וסגנונה תקוים לעד לקרותה בציבור[56].

4.      קביעת הפורים כחובה

 בשנה השניה חזרו ושלחו ספרים שיעשו פורים[57], כדי לקבוע תקנה זו כחובה[58] - כתקנה גמורה, לא כבחירה?  וכמנהג בלבד[59].

 באגרות הראשונות עדיין לא הוקבע עליהם החג כחובה לדורות, לפי שהדורות הבאים יכלו לבטל את הדבר מחמת קנאת האומות והסכנה שבכך[60]. וחזרו מרדכי ואסתר  באיגרת זו להשביע בכל תוקף חרם נידוי ושמתא שיתמידו בקיום ימי הפורים ולא יתבטלו מפני גלותם[61]. ודווקא באותו דור לא התייראו מקנאת האומות, כיון שהיו העמים יראים ממרדכי אסתר ואחשורוש. ועוד, שלא יכלו לקובעו כחובה כיון שלא היה הדבר ברצון החכמים - עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה. ואז, באיגרת השנית, קבלו כולם על עצמם את החג כחובה[62].

5.      הרחבת התקנה גם למדינות אוטונומיות בחסות אחשורוש  

יש להבחין בין "שושן" דהיינו מדינות שהיה אחשורוש מלך פרטי עליהם, לבין  "כל העולם כולו" שהם המדינות שהיה להם מלך פרטי זולתו לכל אחד ואחד ומתנהלים ע"פ דתו, ועליהם מלך אחשורוש שמלך בכיפה. וזוהי ההבחנה בין "מדינות המלך" לבין מאה ועשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש. גזירת המן הייתה רק במדינות המלך שהיה אחשורוש מלך פרטי עליהם, בכדי שאיש לא יעיז לשאול על כך ולהניא גזירתו. ואולי חשב שאח"כ, לאחר שיבצע מחשבתו זאת, יניף ידו גם על שאר היהודים.

ובאגרות הראשונות שכתב מרדכי הודיע לכל הממלכות "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" שנתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם במדינותיו הפרטיות, בכדי שלא יחשבו הגויים שהיהודים עושים זאת בלא רשיון וידונו אותם כמורדים ויעלו עליהם לצבא. "ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע", אשר רק עליהם הייתה קודם הגזירה הרעה ולהם לבדם היה אבל גדול,  עכשיו כשנתהפך הגלגל, שמחה וששון ליהודים. ולכן "נקהלו היהודים בעריהם" דווקא "בכל מדינות המלך אחשורוש", ולהם לבדם כתב מרדכי שיקבעו פורים. ולפי שהם ידעו הכל מתחילה לא הוצרך לכתוב להם את כל תוקף.

 אך בשנה השניה נמלך לכתוב אל כל היהודים אל קכ"ז מדינות לקבוע להם את יום הנס לחג. והוצרך לכתוב להם את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית[63].

6.      פרסום מציאותו  של  הנס

מרדכי שלח איגרת בתכלית הקיצור. ולכן, יהודי שאר המדינות, שלא היו בשושן ולא ראו את כל ההתרחשויות, חשבו שהיו הדברים דרך מקרה, ולפי שחשבו כך - קראו לימים אלו "פורים". ולכן, לא חשבו יהודי שאר המדינות - שהם עצמם נתחייבו כליה ח"ו, ואדרבה, חשבו עצמן צדיקים  ומחמת צדקותם עשה ה' שיטעה המן באיצטגננותו. לכן כתבו להם איגרת שנית, להודיע כי נגזרה כליה עליהם וע"י הצומות והזעקות לפניו ית' ריחם עליהם[64].

7.      פעולה לכבודה של אסתר

את אסתר המליכו מן השמים כדי שיעשה הנס על ידה, והיא השתדלה השתדלות נמרצת להצלת עם ישראל. והואיל ונעשה הנס על ידה, ראה מרדכי לכבדה בכך - שתכתוב אסתר איגרת עימו[65].

8.      דווקא ע"י אסתר הודו בנס וקבלוהו עליהם

אפשר, שלא קבלו עליהם את מכתב מרדכי, לפי שחשבו שאת כל הצרה הזאת הביא מרדכי עליהם, לפי שהתקוטט עם המן. אמנם, כאשר כתבה אסתר, ראו כולם - שאילו לא הייתה אסתר הולכת לבית המלך - כולם היו מתים, והיא הסתכנה ובמסירות נפש באה אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, למרות שאחת דתה היה להמית, על כן  הסכימו לעשות מאמרה[66].

9.      חיזוק הפורים של המוקפים

יום ט"ו הוא יום פרטי לכרכים, ולכן היה רופף בידם והוצרך לקיום רב. וזהו עניין "אגרת" של "הפורים שנית", דהיינו הפורים השני שהוא יום ט"ו[67].

סיכום

מצאנו מספר דעות בשאלה איפה היה עיקר הנס:

לרמב"ן עיקר הנס היה בפרזים,

לר"ן וסיעתו - בשושן,

ולמפרשים נוספים - בשאר הערים חוץ משושן.

ולפיכך נחלקו בדבר קיום חלוקה עקרונית בשנת הנס בין פרזים למוקפים או רק בין שושן לשאר העולם, ונחלקו במהות הצורך לחלק בין פרזים למוקפים ולתקן שני ימי פורים. כ"כ נחלקו המפרשים בתפקיד נתינת הכבוד לא"י במהלך גיבוש התקנה:

לרמב"ן[68] - קיימת חלוקה  עקרונית בין פרזים למוקפים, ברמת הסכנות שבגזירה וברמת מודעותם לסכנה. שייכותם של הפרזים ליום י"ד והמוקפים ליום ט"ו נובע  משינוי בגודל הנס, ומהיותם של הפרזים ראשונים להכיר בניסם, בשנת הנס ובשנה שלאחריו, לעשות להם יו"ט ולהתחיל במצוה תחילה.

אך לר"ן[69] - החלוקה הקיימת בין שושח? לשאר העולם היא זו שגרמה לתקנה מיוחדת לפרזים ולמוקפים. המוקפים צורפו לשושן בשל חשיבות הערים המוקפות וחשיבות הנס שבשושן. ועי"כ נקבע זכר עולם לנס.

ולדעת הב"י[70] קיימת חלוקה בין שושן לשאר העולם, אך דווקא הצורך לעשות זכר לא"י הוא הגורם לתקנה מיוחדת לפרזים ולמוקפים.

ונמצא שאילו הם שלבי גיבוש התקנה:

לשיטת הרמב"ן:

א. בשנת הנס - חגגו שושן ושאר היהודים כל אחד ביום מנוחתו.

ב. בשנה שלאחר הנס חגגו מעצמן רק הפרזים.

ג. לאחר זמן נקבע הפורים לדורות על כל ישראל ע"י מרדכי ובית דינו, ומצאו לדבר סמך מן התורה,  ונקבעו ימים נפרדים לפרזים ולמוקפים. והקדימו את הפרזים שכבר קבלו את הפורים על עצמם. ומשום כבודה של א"י קבעו את החלוקה בין פרזים למוקפים מימות יהושע בן נון. וכאן בוטל איסור עשית מלאכה בפורים.

ד. היו שחששו לנהוג את הפורים בפרהסיא ולכן חזר מרדכי וכתב בפקודת המלכה לקיים את הפורים. 

לשיטת הר"ן והב"י:

א. בשנת הנס - חגגו שושן ושאר היהודים כל אחד ביום מנוחתו.     

ב. לדעת הר"ן - לפי שהיה ניסם של שושן גדול תקנו מרדכי ובית דינו שיעשו המוקפים בט"ו כשושן והפרזים בי"ד ככתוב "על כן היהודים הפרזים וגו'". ומשום כבודה של א"י קבעו את החלוקה בין פרזים למוקפים מימות יהושע בן נון ולא מימות אחשורוש. ולדעת הב"י עצם החלוקה בין פרזים למוקפים נובעת מחלוקת הכבוד לא"י. כמו כן כתב מרדכי "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" וביטל את איסור עשית המלאכה בפורים.

ג. בשנה שלאחר הנס חזרו וכתבו מרדכי ואסתר את חובת קריאת המגילה לדורות.

ויתכן שני השלבים האחרונים מאוחדים, וכבר בשלב א' היתה חובה לקביעת פורים לדורות, אך היו צריכים לחזק את הפורים במקומות הרחוקים משושן[71].

ומצאנו[72] מחלוקת נוספת לגבי מהו חיוב קריאת המגילה הנלמד מק"ו. לדעת הנצי"ב הדבר מתייחס לשנת הנס (שלב א), אך לחת"ס ולטורי אבן זהו מקור לחיוב קריאת המגילה לדורות (שלב ג או ד).

 נספחים

פרק א. הסברים נוספים המתאימים לשיטת הרמב"ן

בטעם הדבר, שרק הפרזים קיבלו מעצמם את התקנה נאמרו מספר הסברים:

1.      חסרון הגנת החומה

תחושת הסכנה ושמחת ההצלה התעצמה בפרזים הגלויים והבלתי מוגנים, שם לא הייתה חומה מקפת סביב והיו שרויים בסכנה גדולה - שמא יבואו עליהם האויבים מערים אחרות ויתחברו עם האויבים שבעירם[73]. ושם נצלו מסכנה גדולה שלא נקהלו עליהם אויביהם לנקום בהם ביום שלאחר המלחמה[74].

2.      ריבוי האויבים בערי הפרזות

אויבי הפרזים היו מרובים, וא"א היה לנצחם (שכן בערי הפרזות נהרגו שבעים וחמישה אלף, משמע, שהיו האויבים מרובים). אויבים אלו היו מביתו של עמלק, ורצו למחות את כל אשר בשם ישראל יכונה ולהנקם על מה שעשו להמן ולבניו[75]. מה שאין כן אויבי המוקפים.

3.      חסרון הגנת המלך והשרים לפרזים

בערי הפרזות נלחמו היהודים באויביהם בלא עזרת השרים וחיל המלך, וביקשו האויבים לקיים את איגרת המן[76]. ולכן במוקפים, אשר נעזרו ע"י השרים וחיל המלך, נאמר: "איש לא עמד בפניהם" ולא נאמר עליהם: "ועמוד על נפשם", כפי שנאמר על הפרזים[77].

4.      התמדת הנס לפרזים

ליהודים הפרזים נעשה בכל יום נס כאותו הנס שנעשה בימי המן, לפי שהם אינם יושבים בערי מבצר ועם כל זה יושבים לבטח. על כן מוטל עליהם חוב אמיתי לעשות לכל הפחות זכר וזיכרון לנס שנעשה בימי מרדכי ואסתר[78].

5.      ההבדל בין מצבם הרוחני של אנשי המוקפים והפרזים

בעיירות הגדולות אשר מוקפות חומה ישבו ע"פ רוב יהודים עשירים אשר עסקו במסחר ותעשיה. הם התרכזו בעיירות הגדולות מוקפות חומה. כתוצאה מכך, בעיר הגדולה היו מצויים טיפוסים שונים של אנשים והנהגות שונות. אך בערי הפרזות רוב האנשים היו תמימים ופשוטים המדקדקים בקלות כבחמורות. ולכן, כאשר נשמעה הגזירה ליהודים היושבים בערי הפרזות - האמינו בכל לב כי מן השמים הוא לייסרם על עוונם ושבו אל ה' בכל לבם. וכאשר נשמע הנס לא חקרו ולא התפלספו, אלא האמינו כי רחם עליהם  ה' ברוב חסדו בשובם  אליו. ומיד, בלא להמתין לזירוז מרדכי עשו אותו יו"ט להודות לה', ואף שלחו מנות איש לרעהו להרבות אהבה ואחווה.

אבל יושבי המוקפים סרבו לקבל עליהם יו"ט לזיכרון הנס. הם התפלספו והקטינו את משמעות הגזירה באומרם - שהיא לא הייתה באמת כפי שצעק מרדכי, ומי יודע, אולי רק על היהודים הפרזים יצאה הדת להשמידם ולא עליהם העשירים  המצויים בבתי גדולי השרים ומקושרים בידידות עימהם, וגם אם האמת כדבריו, היו ידידים רבים מבין העמים מחביאים אותם בביתם עד עבור הזעם. בנוסף לכך, לאחר הנס הקטינו המוקפים את ערכו של הנס והליטו אותו בטבע באומרם, שאהבת אסתר הביאה לכל זה[79].

6.      האגרות הראשונות לא הובאו לידיעת אנשי המוקפים

המן שלח ספרים לשרי המדינות חתומים בחותם המלך באופן שלא ידע איש מה היה כתוב בהם. והיה כתוב עליהם מלמעלה שלא יפתחו אותם  עד שיבוא יום י"ג באדר. בנוסף לספרים, שלח המן עוד אגרות פתוחות - "פתשגן הכתב" - תמצית הספרים החתומים, שתפקידם היה לפרסם ב"גלוי לכל העמים", שיהיו עתידים ליום י"ג למלחמה, שבאותו יום יפתחו את הספרים וידעו עם מי ילחמו.

אסתר בקשה להשיב את הספרים החתומים שהייתה כתובה בהם מחשבת המן המפורטת, מפני שהשרים לא ידעו עדיין מה היה כתוב בהם, במחשבה, שע"י כך, לא יהיה בזה בזיון למלך.

המלך לא הסכים לכך, אולם יעץ להבטיח את שלום היהודים, על אף שיישארו הספרים ביד השרים - ע"י האגרות האחרונות, שכתב בהם בביאור - שהיהודים יהיו עתידים להנקם מאויביהם, וכן ע"י תליית המן ונתינת ביתו לאסתר. מחשבתו של המלך הייתה, שע"י כך, ממילא, ידעו השרים כי האגרות הראשונות נכתבו נגד רצונו, ובודאי, גם כאשר יפתחו את הספרים החתומים יסתירו אותם השרים מפני האיגרת האחרונה, כיון שהם יחששו שמא יהא גורלם כגורלו של המן. ועל כן השרים ישתדלו לעזור ליהודים, ואילו המון העם לא יידעו כלל מה היה כתוב באגרות הראשונות, כיון שהשרים יסתירו אותם, ולכן אין שום חשש וסכנה ליהודים.  ואכן, כשהגיע י"ג באדר, נקהלו היהודים בעריהם, שהם הערים הגדולות הבצורות בכל מדינות המלך אחשורוש. שם נמצאו השרים והסגנים וחיל צבא המלך והם היו להם למגן בעדם עד כדי כך, שצורריהם נתייראו לעמוד כנגדם - "ואיש לא עמד בפניהם", ולא נצרכו לעמוד על נפשם ולהלחם. אולם "שאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש" בערי הפרזות הקטנים והכפרים "נקהלו ועמוד על נפשם" - ששם לא היו שרים וחיל המלך שיעזרו להם, ושם הרימו אויביהם יד להלחם בהם.

לכן, בשנה הראשונה רק היהודים הפרזים, שהיו בסכנה, כיון שפרצו בהם אויביהם להלחם בהם וחיל המלך לא היה שם, קבעו ימי משתה ושמחה. ואילו המוקפים - לא קיבלו עליהם ימי הפורים לפי שלא ידעו את תוקפו של הנס, לפי שלא נתפרסמו הספרים החתומים שנשלחו בידי המן להשמיד את היהודים, ולא נודע להם כלל כי היה רשות לאויביהם להרוג בהם[80].

7.      פשטות ההכרעה לגבי קביעת הפורים לפרזים

לפרזים היה פחות מקום להסתפק, האם לחגוג את יום י"ג, שהוא יום הנס, או את יום י"ד, שהוא יום המנוחה, כיון שיש ביום י"ד גם את הצד של היותו יום נס, שכן בו נעשה הנס לבני שושן, וגם את הצד של היותו יום מנוחה לבני הפרזים. לעומתם, למוקפים, היה קשה להכריע בשאלה - באיזה יום לחגוג את הנס. ובנוסף לכך הרגישו צורך מיוחד לקובעו ביום י"ד לפי שבו נצלו מסכנה גדולה שלא נקהלו עליהם אויביהם[81].

פרק ב. מקור חיוב המוקפים בט"ו

הגמ'[82] מבררת את מקור חיוב המוקפים בט"ו:

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו וכו'. מנהלי מילי?

אמר רבא דאמר  קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו' מדפרזים בי"ד מוקפים בט"ו.

ואימא פרזים בי"ד מוקפים כלל כלל לא[83]?   ולאו ישראל נינהו, ועוד מהודו ועד כוש כתיב[84]...

ואימא בי"ג?   כשושן.

 כלומר, היה מקום לומר שהפרזים בי"ד ומוקפים כלל וכלל לא. ובסופו של דבר קביעת המוקפים בט"ו היא מסברה בלבד! "כשושן", כיון שלא רמז לך הכתוב זמן המוקפים ומצאנו שבשושן עשו בט"ו מסתבר שאותו היום שייר למוקפים[85] . 

ונראה שכתוצאה מאופן התפתחות התקנה היה מקום להו"א שמוקפים כלל וכלל לא[86],  כפי שהיה בתחילה, ע"פ הרמב"ן, שרק הפרזים קבלו זאת על עצמן. ובשל כך התאפשרה המציאות שזמנם של הפרזים מפורש, וזמנם של המוקפים צריך לימודים ודקדוקים[87].

פרק ג. גדרי איסור עשית מלאכה  בפורים ועניין מתנות לאביונים

בשלב ב' מופיע הביטוי "ויום טוב" המוסבר בגמ'[88] כאיסור עשית מלאכה:

תני רב יוסף: שמחה ומשתה ויום טוב. שמחה, מלמד שאסורין בהספד. משתה, מלמד שאסורין בתענית. ויו"ט, מלמד שאסורין בעשית מלאכה[89].

ומובאים בגמ' שתי דעות ביחס להלכה בעניין עשית מלאכה בפורים:

ע"פ ההסבר הראשון - איסור עשית מלאכה שייך רק לאנשי הפרזים בי"ד ולאנשי המוקפים בט"ו  ואין לאסור את של זה בזה.

ע"פ רבה בריה דרבא[90] - איסור עשית מלאכה לא התקבל לדורות, דלבסוף ככתיב "ימי משתה ושמחה" ואילו "יו"ט" לא כתיב. ואעפ"כ במקום שנהגו איסור אין להקל אלא בדברים של שמחה כנטיעה של שמחה, לפי שפורים יום של שמחה הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה[91].

המחלוקת האם יש איסור עשית מלאכה בפורים נובעת ממחלוקת לגבי אופן התפתחות התקנה, כלומר, האם קבלת היו"ט נשארה לדורות או שנתבטלה אך נותרה רק כמנהג במקומות מסוימים. ולמסקנה[92], חכמים בטלו את היו"ט וגזרו לתת מתנות לאביונים.

ונאמרו מספר הסברים לגבי הקשר בין הדברים, אם בכלל קיים קשר ביניהם:

1.      עושי היו"ט ומתקני "מתנות לאביונים" נחלקו עקרונית

קיימת מחלוקת בין מתקני היו"ט לבין מתקני מתנות לאביונים חלף יו"ט, והדבר נוגע למחלוקת לגבי מהו החטא בגללו נתחייבו כליה באותו הדור, האם נתכפר להם או שנושעו דרך חנינה, האם תקופתם היא התחלתא דגאולה והאם עיקר הנס בקבלת התורה מרצון או בהצלת הגופים[93].

2.      קבלת הפורים כיו"ט בוטלה בגלל חידוש קבלת התורה

ישראל קבלו את כל התורה, "הדר קבלוה בימי אחשורוש"  מאהבת הנס[94], ולפי שהרגישו שקבלה זו הייתה לרצון לפניו ית"ש, לכן מיאנו לקבל עליהם  יו"ט שיהיה חוב והכרח, רק שיתנדבו בכל שנה בזכירת הנס ומתוך אהבה יפנו עצמן מכל טרדתן לעסוק בשמחת היום[95].

3.      הוסיפו מתנות לאביונים בגלל חידוש קבלת התורה

שלאחר קבלת התורה מחדש ברצון טוב הוסיפו "מתנות לאביונים" להורות אהבת ישראל, לפי שעיקר קבלתה תלויה באהבת ישראל, וזה כלל גדול בתורה. כי  בשעת קבלת התורה היו כאיש אחד בלב אחד[96]. ובהוספת  חובת הצדקה, שנקראת "אמת" הורו על תקומת אור תורת אמת[97]. 

4.      הופעת התקנה הכללית הצריכה לבטל את היו"ט

 עם הרחבת התקנה מהפרזים לכל ישראל היה צריך לבטל את איסור עשית המלאכה משום בל תוסיף[98]. וכן גזירה לביטול עשיית מלאכה הייתה גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, מפני שהיו רובם עניים מפני הגלות[99]. ובמקום יו"ט גזרו מתנות לאביונים לפי שגם אלו הם ימי מועד לחמול דלים ולקרבם, ויש בזה הזכרת הנס כי חמל השי"ת על עניי עמו[100].

5.      הופעת התקנה הכללית הצריכה לתקן מתנות לאביונים

לאחר שמרדכי תיקן לעשות זכר נצחי לנס זה בכל שנה ושנה בין כל קהל ישראל איש בל יעדר, וכלל בתקנתו גם את המוקפים שלא קבלו זאת מעצמם בתחילה, הוסיף לתקן "מתנות לאביונים" - לזכור את אשר נתאחדו אז? העשירים והרוזנים עם העניים והדלים ויהיו לעם אחד. וכך יהיה לדורות העשיר יחשוב עצמו לחסר בלתי השלמת רעהו ובזה יבואו לעשות כל הטוב לעמם[101].

6.      הופעת התקנה אפשרה לתקן מתנות לאביונים

 בשנה  הראשונה עשו מעצמם ביום י"ד משתה שמחה ויו"ט ומשלוח מנות, אך לא עשו מעליהם מתנות לאביונים, כי היצר הרע של צדקה הוא קשה מאד. ונעשה להם זה לחיוב רק מכוח כתיבת מרדכי, שגזר הוא ובית דינו ברוח הקדש, שינהגו בכל שנה ג' מצות אלו. והם: משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים[102]. 

7.      ביטול היו"ט הצריך לתקן מתנות לאביונים

מבואר בעניין יו"ט "ושלחו מנות לאין נכון לו"[103], לעני, שאין מזומן לו מאכלו[104]. נמצא שבשביל יו"ט צריך לשלוח מתנות לאביונים. לכן, כל עוד היה נוהג היו"ט, היו שולחים מתנות לאביונים בשביל יו"ט ולא היה צריך לתקן זאת כתקנה נפרדת. אבל משלא קבלו עליהם את ימי הפורים ליו"ט, היו צריכים לתקן מתנות לאביונים כתקנה נפרדת[105].

8.      ביטול היו"ט אפשר לתקן מתנות לאביונים

בתחילה כשרצו לקבל את פורים ליו"ט לא תקנו מתנות לאביונים, מפני שאי אפשר לתת ביו"ט מתנות לאביונים. ואפי' לא יתנו מעות - אין גבאי צדקה יכולים לגבות ביו"ט אלא בצנעא. אבל לבסוף, כשביטלו חכמים את היו"ט, תיקנו להם מתנות לאביונים[106].

פרק ד. הסברים נוספים בעניין חלוקת הכבוד לא"י

1. אפשר שתלו במוקפים מימות יהושע  כדי שיהיה כבוד לירושלים, כמו שאמרו חז"ל שהמן ביטל בנין בית המקדש ואמר הקב"ה אגדלנו ואנקום ממנו. נמצא שעיקר מטרת גדולת המן הייתה להאבידו על שביטל בנין בית המקדש. ולכן יפה הדבר לעשות זיכרון לירושלים כי הייתה אֵם כל העניין הזה. ירושלים תקרא כשושן, כי בזכות ירושלים שושן צהלה ושמחה[107].

2. ידוע  שנס זה היה הכנה לבנין בית שני. ונתקיים מאמר חז"ל בהסבר סדר ברכות שמונה עשרה[108] "כשנעשה דין ברשעים מתרומם קרן הצדיקים והיכן מתרומם בירושלים". ואפשר שלכן עשו זכר לירושלים בנס זה בעניין מוקפים חומה מימי יהושע לרמוז שזה היה מכוון הנס ויסודו[109].

3. כאשר מדינה גדולה נלחמת עם אויביה, והמלחמה מתנהלת בכל ערי המדינה, כל עיר שהמלחמה בה נסתיימה וגבר בה חיל המדינה על האויב יכולה לסדר לעצמה יום חג ניצחון.  אך עיר הבירה לא תכריז את חג הניצחון, כל זמן שנמשכת המערכה באחת מעריה, כי עיר זו משתייכת לכתר המלכות של המדינה. ורק לאחר הניצחון השלם בכל ערי הממלכה יכריזו בעיר הבירה על יום חג לניצחונם.  כך גם לגבי ניצחון היהודים על אויביהם בכל מדינות המלך אחשורוש. בכל מדינה ומדינה נסתיימה המלחמה ביום י"ג ונחו ביום י"ד, עשו אותו ליום משתה ושמחה. מלבד בעיר שושן שלא נחו עד יום ט"ו, נקבע יום חגה ליום ט"ו. והנה ירושלים היא עיר הבירה של היהודים ולכן אין יכולים לקבוע את יום החג ליום י"ד, אלא ליום ט"ו בלבד. ונתנו כבוד לא"י בזה שדנים את ירושלים כעיר בירה של היהודים אפי' בשעת חורבנה, וכל ערי היהודים במושבותם נתלים בה. וגילו בזה כי ירושלים מרכז האומה גם בחורבנה ועיני כל היהודים עליה, ועיניה שלה תלויים לשלום האומה כולה[110].

עוד בעניין פורים וא"י עיין במבחר אמרים (חלק ה, עמ' 84-85) בשם הר' מרדכי אביאל.

פרק ה. הסבר הנס שנעשה בשושן הגורם לתקנתה היחודית

דברי הגמ'[111] הבאים זכו לפירושים שונים הנובעים משינויים בהבנת תהליך גיבוש תקנת הפורים:

כרכים המוקפים חומה בימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר... מתניתין דלא כי האי תנא דתניא: ר' יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפים חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו... כי שושן. ותנא דידן מאי טעמא? יליף פרזי פרזי... אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזים ולא כמוקפים[112]?! ... שאני שושן הואיל ונעשה בה הנס.

פרש"י: הואיל ונעשה בה הנס - שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם שני ימים, ועל כורחן לא נחו עד יום ט"ו וכן קבעוה לדורות.

הטורי אבן[113]  חולק על פרש"י בפירוש "הואיל ונעשה בה נס" ומפרש הואיל וכל מעשה נס זה הכתוב במגילה נעשה בתוכה חלקו לה כבוד וחשיבות שתהיה קריאתה שווה למוקפים חומה מימות יהושע בן נון, וראויה שושן לקבוע לה זמן מיוחד לעצמה מפני גודל חשיבות הנס שנעשה בה. אך בזה שלא נחו עד יום ט"ו אין די לשנותה משאר עירות שהיו מוקפות חומה בשנת הנס ואעפ"כ אין קוראים בט"ו.

ומבואר במרומי שדה[114] שמחלוקת זו קשורה למחלוקת הרי"ף ורש"י בעניין זמן קריאת המוקפים בחו"ל:

לשיטת הרי"ף[115] אפילו מוקפות חומה בחוץ לארץ קוראים בט"ו אם הם מוקפות מימות יהושע, ולפ"ז הקושיא הייתה מדוע שושן בט"ו והרי אינה מוקפת מימות יהושע והתירוץ הוא מפני שנעשה בה נס פורים.

אך לשיטת רש"י[116], וכ"נ ברא"ש, לעולם קוראים בחוץ לארץ בי"ד אפילו במוקפים מימות יהושע, ולפ"ז הקושיא הייתה שאף אם היה בשושן את הנס העיקרי הואיל ואינה מוקפת מימות יהושע אין לדמותה למוקפות מימות יהושע בא"י, ואין לדמותה ע"י מעלתה וייחוסה אלא לשאר המוקפות בחו"ל, והתירוץ הוא שהנס הוא שעשו שם שני ימי מלחמה וזוהי הסיבה לקריאתם בט"ו.

ולפירוש הבית יוסף[117],  המקשן שואל על תנא דידן שלומד מגזירה שווה לקבוע את המוקפים מתקופת יהושע בט"ו אע"פ שנחו בי"ד בשביל מעלת א"י, ואין הדבר תלוי ביום המנוחה, א"כ שושן שאינה מוקפת חומה מתקופת יהושע, אע"פ שנחו בט"ו ראוי היה שיקראו בי"ד בשביל מעלת א"י. והתירוץ הוא שראוי לתת מעלה שיקראו בשושן בט"ו כמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הואיל ונעשה בו נס.

הסברים נוספים לגמ' הנ"ל הובאו באחרונים המתרצים את קושיית הב"י על הר"ן:

1. ה"תפארת ישראל"[118] מסביר שהגמ' הקשתה כיצד תקנו רבנן תקנה שיש בה סתירה פנימית, שהרי המוקפים קוראים מימות יהושע בט"ו מפני שושן בעוד ששושן עצמה אינה מוקפת מימות יהושע והיה עליה לקרוא בי"ד.

2. הב"ח כתב שכוונת המקשן הייתה לפי  ששושן עושה בט"ו א"כ מוכח שאין זה מכוח הגזרה השווה של "פרזי פרזי", ואם כן אף שאר המוקפים לא ילמדו מאותה גזירה שווה, כיוון שעיקר זמנם של המוקפים בט"ו נקבע על מנת לדמותם לשושן. ועל כך מתרץ רבא שאותה גזירה שווה היא לימוד גמור לשאר המוקפים, אף על פי שאין הגזירה השווה שייכת לגבי שושן עצמה. ואין קושי בזה כיוון שבשושן נעשה הנס ועל כרחך קוראים בה בט"ו זהו עדיף מגזירה שווה.

3. הט"ז כתב שהר"ן פי', דכשהקשה המקשן - "שושן דעבדא כמאן?!", הוקשה לו באמת גם על המוקפים, התלוים בשושן. וכוונת הקושיה היא - ממי למדה שושן לעשות בט"ו, וממילא קשה גם על המוקפים התלוים בשושן. ותי' רבא - הואיל ונעשה בה נס ההריגה בי"ד ונחו בט"ו על כן קבעו שם בט"ו. וא"כ, כשיש חלוק בין שושן לפרזים, סברא היא לדמות את כל המוקפים לשושן ופרזים לשאר עיירות. והיה ראוי לחלק במוקפים מזמן אחשורוש, מזמן שהיה הנס. אלא שהייתה א"י חריבה בימים ההם, והם רצו שלא לגרום זילותא לא"י שתהיה חוץ לחיוב הקריאה כמוקפים, וכדי לתת לא"י את כל המעלות האפשריות[119], ע"כ תלו במוקפים מימות יהושע.

4. המאמר מרדכי מפרש את "אלא שושן דעבדא כמאן?", כלומר אמנם שורש חלוקת תקנת חכמים זו לימים חלוקים הוא זכר לנס שנעשה בימים חלוקים שבני שושן לא נחו בי"ד כשאר המדינות אלא נחו בט"ו, מ"מ כיוון שקבעו מאיזה טעם שיהיה לתלות הדבר בימי יהושע כך קבעו שהמוקפים מימות יהושע קוראים בט"ו ושאר העיירות בי"ד, ואם כן לא היה להם לתקן לבני שושן לקרוא בט"ו. ואע"פ שהיא נחה בט"ו הרי התקנה לא נקבעה לדורות כפי מה שהיה שהרי הרבה כרכים נחו בי"ד וקוראים בט"ו. ולכן היה עליהם לתקן תקנה כוללת שיהיו כל המוקפים מימות יהושע קוראים בט"ו, ושאר כל העולם אפילו בני שושן בי"ד. ומתרץ רבא שלפי ששורש ועיקר מה שכרכין שקוראים בט"ו הוא בכדי לעשות זכר לנס המיוחד שהיה בשושן שנחו בט"ו, לכן אי אפשר לתקן לבני שושן  שיקראו בי"ד.

פרק ו. קביעת פורים דווקא בימי המנוחה

לכאורה ראוי היה לקבוע את יום המשתה והשמחה בימי המלחמה שבהם נעשה הנס. ופשוט שיקראו בי"ג שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו כולם להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות[120]. א"כ, מדוע קבעוהו בימי המנוחה, "כימים אשר נחו בהם היהודים"?

על שאלה זו נאמרו כמה תירוצים:

1.      ביום המנוחה סר החשש הביטחוני

ביום הקהילה ניתן להם רשות להשחית ולחבל להרוג ולאבד, עדין לא יַדעו איך ייפול דבר וחששו שמא למחר יעמדו אויביהם על נפשם, ילחמו ויהרגו גם הם ביהודים. וביום המנוחה, הסתלק החשש, עם ישראל נשמר  ע"י הקב"ה שלא יפגעו בהם אויביהם, אף לאחר שהרגו בהם היהודים, וניכר עיקר הנס לגמרי[121]. ולכן קבעו יום זה ליום משתה ושמחה בכל דור ודור[122].

בדרך דומה אפשר לומר, שגזירת המן הייתה להשמיד ולהרוג את כל היהודים ביום אחד. ובודאי כוונתו הייתה שיתחילו להשמיד את היהודים בכל מדינות המלך בי"ג אדר, אך נתנה רשות להרוג גם אח"כ את היהודים שיסתתרו או ימלטו מאויביהם בי"ג, ואילו והאגרות האחרונות התירו ליהודים להרוג את שונאיהם רק ביום י"ג. ולכן כשהגיע יום י"ד נותרה רק פקודת המלך שאויבי היהודים ישלטו בם ולא המה בשונאיהם. והמוקפים נחו מאויביהם ביום ט"ו ובו עשו פורים כי רק כשעבר יום י"ד וראו היהודים כי השרים העלימו את הפקודה הראשונה לגמרי, ואויביהם לא הרימו יד, אז נודע עיקר הנס. אבל הפרזים נלחמו בעצמן באויביהם וגברה ידם על שונאיהם, תכף בי"ד נודע להם שעברה הסכנה, ולא פחדו עוד, ולכן הפורים שלהם נתקן בי"ד[123].  

2.      השמחה בימי המנוחה מבטאת את מהות שמחתנו

שמחת הפורים אינה מחמת נקמה. אין אנו אוהבים את המלחמה לכשעצמה. איננו שמחים על מפלת אויביהם, שהרי נאמר "בנפול אויביך אל תשמח"[124]. ולכן לא נשמח ביום ההריגה, אלא נעשה זיכרון בכל שנה  בימי המנוחה מאויביהם כי השמחה היא מחמת הצלת ישראל וישועתם מאויביהם[125] ועל הופעת קידוש השם בעולם וקיום תורה ומצוות בתוספת חיל ועוז[126]. אמנם, מרדכי אומר להמן ש"בנפול אויביך אל תשמח", היינו בישראל, אבל בגוים נאמר "ואתה על במותימו תדרוך"[127]. ואנו שמחים בפורים גם על  ששלטו היהודים בשונאיהם ונקמו באויביהם[128] ועשו להם כאשר זממו לעשות לנו, ואנו מברכים "הרב את ריבנו הדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו". אך שמחתנו במפלת אויבינו אינה כשמחת כל הגויים בניצחונם,  אלא  שמחה שלמה במילי דשמיא על קידוש שמו ית' הנעשה ע"י  מחית אויביו.

3.      יום השמחה נדחה מפני התענית

ודאי היה ראוי לתקן את השמחה ביום המלחמה והנס אך הואיל וצריך להתענות ביום מלחמת עמלק על כן אי אפשר לתקן בו יום שמחה ונדחה ליום שלאחריו[129].

4.      קביעת היום היא כפי שהיה בשנת הנס

כל מה שאנו עושים הוא זכר למה שעשו אבותינו באותו הדור, ואותו דור בהכרח לא היו יכולים לעשות יום מנוחה ומשתה ביום  י"ג, כי הוא היה יום ההריגה והיו טרודים בהריגה[130].

פרק ז. תקנת מקרא מגילה מכוח קל וחומר

במסכת מגילה[131] מובא ביחס להא דתניא שהנביאים לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ מקרא מגילה:

 מאי דרוש? א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחרות אמרינ' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן.

פרש"י: ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה - שאמרו שירה על הים באותה שעה[132].

וכן מבאר הנצי"ב[133], שהק"ו הוא כך - כשם שמשה וישראל אמרו שירה באותה שעה, כמו כן יש ללמוד ק"ו בשעה שיצאו ממות לחיים באותה שעה. וכל מה שנאמרה המגילה ברוה"ק לקרות היינו באותה שנה ונתחדש ע"י נביאים שבניהם מק"ו לקרות בכל ישראל, אבל לדורות אינו אלא מדרבנן. ומכל מקום אין זה נחשב שהוסיפו מצות עשה, כיון שיש כבר עיקר לזה מהתורה.

אך לטורי אבן[134] לומדים מק"ו מההלל שנאמר בכל שנה ביום ראשון של פסח שהוא יום יציאת מצרים לחיוב קריאת המגילה לדורות, וכן דעת החת"ס[135] שקביעת יום מועד על הנס לעולם מהתורה ומק"ו של יציאת מצרים. וכ"נ ממגילת תענית[136] שם הק"ו הנ"ל מובא לחיוב עשית ימים טובים בכל שנה ושנה.

ונמצא שלדעת הנצי"ב הק"ו שייך לשלב א', אך לטורי אבן ולחת"ס הוא שייך לשלב יותר מאוחר, לזמן חיוב קריאת המגילה לדורות.

הרבה נסים אירעו בימי מרדכי ואסתר: "בלילה ההוא", בתליית המן, במלחמה בי"ג אדר, במלחמת שושן הבירה בי"ד בו וכו', אך ימי הפורים נקבעו דווקא בימי המנוחה י"ד וט"ו. בימים אלו הסתלק הפחד מעל היהודים בפרזים ובמוקפים, בכל שאר העולם ובשושן, והקב"ה הגן והציל על עמו מנקמנות הגויים  ומיד כל הגזירות הידועות והבלתי ידועות. אז, לאחר מחית עמלק, מופיעה הארת הנס, מתקדש שם שמים  ומתרוממת קרן ישראל ומתכבדת ארץ ישראל. ומתוך הכרה בגודל ניסם מעצמם ולאחר הדרכתם וחיזוקם של חכמי האומה ונביאיה, מתחזקת התורה ומתבסס בניין בית המקדש.  ובימים ההם בזמן הזה יה"ר שנכיר ב"נסיך ונפלאותיך שבכל עת", נדע את מעלת תקופתנו ונראה בביסוס תורתנו ובבניין בית בחירתנו במהרה בימינו אמן.

עוד עיין במאמר "חג הפורים" לר' אלתר ולנר בספרו "בדרך חיים".

יגדיל תורה ויאדיר