בתחילת פרק המקצועות ערכנו מסע של מספר קילומטרים באבק הנגב, בחשכת הלילה, אשר הוגדר כ"מסע לקבלת הטנק". אך לא היה ברור לי איך חיילים חסרי הכשרה מקצועית יקבלו בשלב כה מוקדם טנק, שהרי אף אם נחתום עליו באפסנאות אין ביכולתנו להניע אותו ולהפעילו.
בסיומו של המסע התייצבנו בתחתית ההר,
וראינו את הטנק המוצב על פסגתו מואר בשלל צבעים ומבצע פעלולים. ואז
"לקבלת הטנק" הפלוגה נדרשה לעבור ל"הקשב". ובזה "קבלנו
את הטנק", בהתייצבות למרגלותיו ובהקבלת פניו[1].
ובשבת (פו: ושם), נחלקו רבנן ור' יוסי,
"ת"ר בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו".
ומוסכם על כולם ש"בשבת ניתנה תורה לישראל", אלא שלר' יוסי "יום אחד
הוסיף משה מדעתו" דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו הוסיף
יום אחד מדעתו...ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא".
ונראה לענ"ד לומר, שגם ר' יוסי,
הסובר שבז' סיוון נתנה תורה ניתן לקבל את דרשת ריש לקיש[2] על
הפסוק "ויהי ערב
ויהי בוקר יום השישי[3]" , שהתנה הקב"ה עם
מעשה שמים וארץ, שאם יקבלו
ישראל את התורה בששי
בסיון, מוטב, ואם לאו, אני מחזיר
אתכם לתהו ובוהו. כי יש להבחין בין "קבלת תורה" שהייתה בו'
סיוון גם לשיטת ר' יוסי, לבין "מתן תורה" שהייתה בז' סיוון לשיטתו.
כלומר, כל מעשה בראשית היו תלויים ועומדים
עד לעמידת ישראל בתחתית ההר, במעמד בו "קרבנו לפני הר סיני", במוכנות
לקראת מתן תורה. זאת, בדומה ליחידה המתייצבת "לקבלת הטנק" בשעה שהיא
עומדת ללמוד על מערכותיו ולהיות מוכשרים למתן הטנק בהמשך.
ובדומה לכך מצאתי אח"כ בחתם סופר על
התורה, בפרשת יתרו: כי ידוע הקב"ה התנה אם ישראל מקבלין התורה בשישי בסיון
וכו' והם לא קבלוהו אז, כי משה הוסיף יום אחד מדעתו. נמצא שלא נתקיים התנאי ויש טענה
להקב"ה להחזיר את העולם לתוהו אם ירצה, וכ"כ תוס' פ"ק דע"ז (ג.).
אלא שהאמת שביום שישי קבלו עליהם בנעשה ונשמע, ורק גילוי השכינה היה ביום ז'
אבל קבלת התורה כבר היה ביום שישי... על כן פחדו ורעדו, כמו שגם הארץ יראה
משום זה שלא נתקיים התנאי (כשבת פח.), אבל באמת ליתא שלעולם כבר נתקדשו מאתמול
בקדושת ישראל, אלא שמכל מקום היום קדוש יותר שהקב"ה ניסה אותם ביתר שאת
בגילוי שכינה, כמו שאמרי' דקרבנו לפני הר סיני גם ללא מתן תורה הוא מעלה בפני
עצמו... ולעולם נתקיים התנאי, וזה שאמר משה רבנו עליו השלום אל תראו מחורבן
העולם כי לבעבור נסות אתכם בא האלקי' ולבעבור תהי' יראתו על פניכם, אבל לא ליתן
לכם תורה היום כי כבר קבלתם אתמול ביום התנאי, רק לנסות אתכם... (תקס"ט).
[1] והיה נראה לי שזוהי מעלת
ההתייצבות בתחתית ההר בו' סיוון, עליה אנו אומרים בהגדה של פסח: "אילו קרבנו
לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו (להודות ולשבח)". היינו שיש מעלה
בעצם ההתיצבות והקרבה לפני הר סיני, אף לפני נתינת התורה, שהייתה במעמד הר סיני,
בהורדת הלוחות, בהתגלות באוהל מועד ובכל יום ממשיכה ע"י "המלמד תורה
לעמו ישראל".
[2] שבת פח., דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי
בקר יום הששי ה' יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם
ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. עכ"ל.
ועיין בפי' רש"י שם.
[3] בראשית א, לא