מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך אדר תשנ"ד
בשעת מיתתו של עקביא בן מהללאל, עמוד התורה שבדור המובחר בחכמה וביראת חטא, פונה אליו בנו:
אמר לו: אבא פקוד עלי לחבריך.
אמר לו: איני מפקיד.
אמר לו: שמא עילה מצאת בי?
אמר ליה: לאו! מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך (עדויות ה, ז).
ועלינו קצת להתעמק במשמעות " מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" על מנת שנבין מדוע לא יכול האב לאמר מילה טובה לחבריו ע בן שלא מצא בו שום דופי.
על מנת להתחיל ברור זה ננסה להבין מהו "מעשה" ומדוע "לא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות א, י"ז).
"רבי חנינא בן דוסא אומר... כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג,ט). מסביר המהר"ל ב"דרך החיים" שהאדם צריך בסיס יציב ואיתן שישמש יסוד לבניין החוכמה. "אין החכמה האדם עצמו אבל הוא בניין בלבד... וצריך שיהיה יסוד אל החכמה מצד המקבל הוא נפש האדם שהוא היסוד לקבל הבניין הזה, כמו הקרקע שהוא יסוד אל הבניין שנבנה עליו... ואמר עתה כל שמעשיו מרובין מחכמתו כי המעשים שייכים לנפש האדם, והמעשים שהם טהרת וזכות הנפש שבאדם, וכאשר יש לו זכות וטהרת הנפש מצד המעשים אז האדם יסוד ראוי אל החכמה, אבל כאשר חכמתו מרובה ממעשיו הנה הוא בונה על היסוד, שהוא הנפש, יותר מן הראוי ולפיכך אין חכמתו מתקיימת". עכ"ל.
וכן מובא ב"אור החיים" (שמות י"ט, ה) שעל פי מעשה אבות כל אומה יובחן שורשה וסגולתה. "דע כי מעשה האדם יגיד על שרש נפשו אם שורש ראש ולענה שהוא בחינת הרע או אם שורש המתוק והערב שהוא בחינת הקדושה... ומעשיהם היה מגיד על בחינת נפשם מאיזה מקום באה". עכ"ל.
נמצא שאין ה"מעשה" פעולה טכנית גרידתא, אלא היא מעידה על יסוד האדם, על טהרת נפשו זכותה ושורשה.
על דרך זו נבין את הנאמר בתחילת פרק סדר תעניות (תענית ב,א ) "הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלקים את שקם ואת תעניתם (דהיינו את חיצוניות פעולותיהם) אלא וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (דהיינו את פנימיות משמעות מעשיהם, את זכות נפשם ותשובתם)".
ולפי זה נבין, אי"ה, מדוע "ויהללוה בשערים מעשיה" (משלי ל"א, ל"א). כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר (רש"י), מעשיה הם יהללוה (פירוש שני באב"ע). המעשים עצמם הם המהללים את האדם בשערים. לפי שמעלת האדם לא מתחילה מהמדרש, מיכולתו הדרשנית ומקנייניו החומריים או אפילו הרוחניים. "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ובהיות המעשה ביטוי ליסוד, לעיקר, לעצם הנפש אי אפשר להשתמש בפרוטקציה ובמלים טובות ביחס לבן אהוב ונקי מרבב ולפקוד עליו לחברים ולידידים, כי עליהם להיפגש עמו באופן אמיתי דרך הקרנת אישיותו, במפגש ישיר עם מעשיו המעידים על שורשו. ולכן קירוב האדם או ריחוקו יקבע דווקא ע"פ מעשיו – "מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחיקוך".