בס"ד
יום א', כ' אייר תשנ"ד
ל"ה למ"טמונים
שנת השמיטה
הסיסמא של חיל הנדסה היא "לֵך בעקבות הכְסוּפים". זמן רב לפני הגיוס חשבתי שהסיסמא היא "לֵך בעקבות הכִסוּפִים", אך הכל עניין אחד. ה"כְסוּפים" הם הפלסים בעלי הכומתה הכסופה, דהיינו אפורה. ועל מנת להעלות את מצב הרוח ואת המוטיבציה גם בשלבים הקשים, בהתעסקות עם קשיי היום יום ואתגרי האימונים-תירגולים-תורנויות, מחדירים בך שאתה בדרך ותמשיך לעבוד כראוי עד לטקס המיוחל, אשר במהלכו תצטרף למשפחת הכסופים בנוכחות משפחתך.
- בספר מגיד מישרים בפרשת יתרו על הפסוק "לא תעשון איתי אלהי כסף" כותב מרן דלא ניזיל כלל בתר כיסופין דעלמא. עיי"ש דבריו הנפלאים במספר פסקאות בסוף הפרשה הנ"ל.
- מצד שני, ידועים דברי ר' יהודה הלוי זצ"ל בשלהי ספר "הכוזרי"[1] "ירושלים אומנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף". וכן ידוע שכיסופים הם חלק חשוב מעבודת ד' בקדושה ובטהרה[2] – "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו לאל חי...[3] ", כפי שאנו שרים בסעודה שלישית, בשעת רעווא דרעווין.
- אומר ר' צדוק הכהן הגדול מלובלין שבתוך התאוות מונח חיות. ובלי תאווה אי אפשר להוליד – ולכן כשביטלו אנשי הכנסת הגדולה, שהחזירו עטרה ליושנה, את יצר המין בטל פריה ורביה מן העולם עד שהחזירו את התאווה. מתאוות האב נמשך חיות הבן. ומוסיף ר' צדוק לכתוב ב"תקנת השבין" שגם לעתיד לבוא לא יתבטל היצר, אלא שיצר הרע יופנה לאפיק חיובי ויהפוך ליצר טוב. "ותן בנו יצר טוב", כיסופים לטוב ולאמת וכו', "לעובדך באמת ביראה ובאהבה[4]".
- וייתכן שזהו עניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"[5], שמלכתחילה נקבעים כוחותיו של האדם (צבעו, גובהו וכדו') אך הכיוון שאליו יפנה הוא את כוחותיו תלוי בבחירתו. "אין הדבר תלוי אלא בי[6]".
ובע"ה נמשיך ללכת בדך החיים ונחייה חיי קודש. "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך מלך חי וקיים[7]". ומתוך חיות נהיה בעלי כיסופים עזים[8], אשר יופנו בהתערותא דלתתא ובעזרת ד' לתוספת לטוב ויושר ולקדש שם שמים בכל מפעליותנו.
[1] ספר הכוזרי, בסוף מאמר חמישי כז (תרגום יהודה אבן שמואל), גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי הוא לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו", זאת אומרת: ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלת תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.עכ"ל. ובתרגום אבן תבון: רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה בני ישראל תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
[2] ואז"ל (ברכות ז סע"ב) גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, ושמעתי דהלימוד הרי יש לו גבול עד כמה הוא משיג, אבל השימוש הוא החשק והאהבה שמחמתו הוא משמש ומשתדל להקים דגל התורה זה אין לו גבול. כי הוא אנו משיג עצמות ד"ת המתגלה לחכמים רק חומד וכוסף לד"ת, היינו לשורש התורה כולה... ורחל כל ימיה חמדה וכספה להולדת שבטים ובפועל לא הולידה אלא ב'. אבל החימוד והכיסוף גדול מההתגלות בפועל וע"כ היא נקראת עקרת הבית... הכיסופין שעיקרם בלב אינו גלוי וזה נקרא שתיקה וכן כל זרעה אחריה. וע"כ נפילת עמלק בידם, שהם מצד החמדה והחשק לד"ת יש להם אחיזה גם בשורש הנעלם של ד"ת שלא נתגלה בפועל בעוה"ז (ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה, אות נב).
[3] תהלים פד, ג
[4] תפילת "ריבון כל העולמים, אדון כל הנשמות"
[5] נדה טז:, דריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר' חנינא, דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקך שואלך מעמך כי אם ליראה וגו'
[6] ע"ז יז., יבמות עח: ועוד
[7] ברכת אשר יצר
[8] מהר"ל, דרוש על התורה עמ' כג : צריך שיהא חושק ונכסף מאוד לקבלה (של תורה) ושותה בצמא דבריה