בס"ד

יום א', כ' אייר תשנ"ד

ל"ה למ"טמונים

שנת השמיטה

 

הסיסמא של חיל הנדסה היא "לֵך בעקבות הכְסוּפים". זמן רב לפני הגיוס חשבתי שהסיסמא היא "לֵך בעקבות הכִסוּפִים", אך הכל עניין אחד. ה"כְסוּפים" הם הפלסים בעלי הכומתה הכסופה, דהיינו אפורה. ועל מנת להעלות את מצב הרוח ואת המוטיבציה גם בשלבים הקשים, בהתעסקות עם קשיי היום יום ואתגרי האימונים-תירגולים-תורנויות, מחדירים בך שאתה בדרך ותמשיך לעבוד כראוי עד לטקס המיוחל, אשר במהלכו תצטרף למשפחת הכסופים בנוכחות משפחתך.

 

-         בספר מגיד מישרים בפרשת יתרו על הפסוק "לא תעשון איתי אלהי כסף" כותב מרן דלא ניזיל כלל בתר כיסופין דעלמא. עיי"ש דבריו הנפלאים במספר פסקאות בסוף הפרשה הנ"ל.

 

-         מצד שני, ידועים דברי ר' יהודה הלוי זצ"ל בשלהי ספר "הכוזרי"[1] "ירושלים אומנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף". וכן ידוע שכיסופים הם חלק חשוב מעבודת ד' בקדושה ובטהרה[2] – "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו לאל חי...[3] ", כפי שאנו שרים בסעודה שלישית, בשעת רעווא דרעווין.

 

-         אומר ר' צדוק הכהן הגדול מלובלין שבתוך התאוות מונח חיות. ובלי תאווה אי אפשר להוליד – ולכן כשביטלו אנשי הכנסת הגדולה, שהחזירו עטרה ליושנה, את יצר המין בטל פריה ורביה מן העולם עד שהחזירו את התאווה. מתאוות האב נמשך חיות הבן. ומוסיף ר' צדוק לכתוב ב"תקנת השבין" שגם לעתיד לבוא לא יתבטל היצר, אלא שיצר הרע יופנה לאפיק חיובי ויהפוך ליצר טוב. "ותן בנו יצר טוב", כיסופים לטוב ולאמת וכו', "לעובדך באמת ביראה ובאהבה[4]".

 

-         וייתכן שזהו עניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים^"[5], שמלכתחילה נקבעים כוחותיו של האדם (צבעו, גובהו וכדו') אך הכיוון שאליו יפנה הוא את כוחותיו תלוי בבחירתו. "אין הדבר תלוי אלא בי[6]".

 

ובע"ה נמשיך ללכת בדך החיים ונחייה חיי קודש. "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך מלך חי וקיים[7]". ומתוך חיות נהיה בעלי כיסופים עזים[8], אשר יופנו בהתערותא דלתתא ובעזרת ד' לתוספת לטוב ויושר ולקדש שם שמים בכל מפעליותנו.