ליל ל"ג בעומר, "בר יוחאי נמשכת – אשרך…".
בשבת פרשת אמור קיימנו "שלום זכר",
וגליתי שהמקור לכך הוא מהמדרש על הפרשה (מובא בנו"כ על השו"ע בהלכות
מילה) – משל למלך שאמר לא יראו פני עד שיראו פני המטרוניתא
תחילה, כך הברית צריכה להיות לאחר שהנולד פוגש את קדושת השבת. ועוד שבאים לנחמו על
התורה שהושכחה ממנו, וליל שבת הוא הזמן שהציבור מצוי בביתו.
הגמ' ביבמות (סב:) מביאה שני דרשות על הפסוק
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" – לפי ר' יהושע :נשא אשה בצעירותו (ומתה), ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים
בילדותו, יוסיף להוליד בזקנותו. לפי ר' עקיבא: היו לו תלמידים בצעירותו, יוסיף להעמיד
תלמידים בזקנותו. בהערה יפה מציין ה"עיון יעקב" שם – כי ר"ע שעזב את אשתו כ"ד שנים, והתבטל
מפו"ר לא יכול לקבל את דרשת ר' יהושע על הפסוק וצריך להסב אותו מענייני
פו"ר לענייני העמדת תלמידים, כפי שמוסיפה שם הגמרא לבאר שר"ע קיים בעצמו
בנסיבות נוראים, לאחר מות י"ב אלף זוגות תלמידיו "והיה העולם שמם".
לאחר חורבן כל עולם התורה, לאחר קריסת מפעל חייו, לאחר מות התלמידים שבגידולים
השקיע ר' עקיבא את מיטב שנותיו במסירות נפש עצומה שלו ושל אשתו, הוא לא מתייאש ובא
אל רבותינו שבדרום. ומחמישה תלמידים אילו נבנה העולם והוקמה עולה של תורה. ימי
ספירה אילו הם ימי האנטי ייאוש, הימים שבין ימי הפסח, הגאולה הראשונה לחג השבועות,
יום הופעת דוד המלך אשר מזרעו יעמוד הגואל האחרון.
מעניין כי דווקא אחד מחמשת התלמידים הללו משקף
בדבריו את הלימוד הגדול מרבו הגדול כי אף כשהעולם עומד להיות שומם תמשיך להופיע בו
תורה, "רשב"י אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר בי לא
תשכח מפי זרעו…"
(שבת קל"ח:).
ושם (בדף קל.) "תניא רשב"ג אומר כל מצוה
שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב (תהילים קי"ט) שש אנכי על אמרתך כמוצא
שלל רב, עדיין עושין אותה בשמחה, …תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל
עצמן עליו למיתה בשעת גזירת המלכות כגון ע"ז ומילה עדיין היא מוחזקת בידם…. (וכן כמדומני בגמ' מגילה "ליהודים היתה… וששון
- זו מילה").
וצריך להבין מניין לחז"ל שהפסוק בתהילים עוסק
במצוות מילה, ולא בכל הבנה של אמרות ד' והבטחותיו שהיה דוד בודאי שש גם בהן :
- רש"י:
אמרתך, אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות היא מילה שישראל עושין וששים עליה. דכל
שאר מצוות אין מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית אינם כשהוא בשדה וערום
בבית המרחץ, אבל זו מעידה עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו
בבית המרחץ ונצטער ואמר אוי לי שאני ערום מכל מצווה כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו.
- מבאר הרי"ף (בעין יעקב) שש אנכי על
כל המצוות על היות קודמת אמרתך זו מילה. כי מצות המילה שהיא תמיד בגופו של אדם
מוכיחה שהוא עבד ד', ולכך הקדים הקב"ה מצווה זו של מילה לכל המצוות. ומצווה
זו מורה על כל שאר המצוות, אף שאינן תדירות כל שעה, בחר ד' בקיומם.
- מצאתי באור זרוע : אתיא מגזירה שווה. כתיב
הכא שש אנכי על אמרתך וכתיב התם (דברים לג, ט) "כי שמרו אמרתך ובריתך
ינצורו" מה להלן ברית (פרש"י שם ששבט לוי מלו את בניהם שנולדו במדבר) אף
כאן ברית.
ובחידושי הגאונים מסביר
במספר דרכים את המדרש של דוד בבית המרחץ: חיפוש הכח להתגבר על יצר הזנות, מרחץ
התשובה מחטא בת שבע, "או שנתן דוד עיניו ולבו על הגאולה שנאמר בה פעמיו ירחץ
בדם הרשע… וראה ישראל יהיו דור
שכולו חייב וערומים מכל מצווה ואין בידם זכות להגאל עד שנסתכל במילה, כמו גאולת
מצרים שנאמר ואת ערום ועריה וארז"ל ראה אותם ערומים ממצוות מסר להם דם פסח
ודם המילה כו' כך הגאולה העתידה תהיה בזכות המילה וזש"ה כימי צאתך מארץ מצרים
אראנו נפלאות". וכן מצאתי בפרקי דר"א, פכ"ט: א"ר אלעזר וכי מה
ראה הכתוב לאמר שני פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח
גאלתי אתכם ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית לכך נאמר ב' פעמים
בדמייך חיי.
בשבת פח. "דרש
ההוא גלילאה עליה דר' חסדא – בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא
תליתאי". וביאר המהר"ל בתפארת ישראל (דף לז) כי השלישי עניינו היושר
הגמור. לפיכך נקראו ישראל ישורון. ומשה, השלישי הצטיין ביושרו בהכותו בגבורה את
המצרי ובמאבקו במכה רעהו. וכן בהצלת הרועות במדין מידי עושקיהן, בחסד. וכפי שמובא
בשם הרבי מקוצק – שהסוסים הולכים באמצע. דרך האמצע, הדרך הישרה איננה פשרנות רדודה של
"נישט ההין נישט האר", כדרך הסוסים שהלכו באמצע הרחוב, אלא מערכת
איזונים – תפארת המאוזן בחסד
ובגבורה. כדרך של ההולך על חוט בקרקס ומשתמש במקל לאיזון – הוא מצליח להיות באמצע כי משקלו מתפלג לצדדיו.
ויהיו דברים אלו לעילוי
נשמת סבי שמואל יהודה ז"ל, איש של אהבת תורה דמוקיר רבנן, עמוד גמילות חסד
והחזקת לימוד תורה. וכן לזיכוי בדין של כל בחורי ישראל הזכאים העוברים יסורים של
אהבה, ויושבים בבור כדרכו של אברהם באור כשדים, יוסף הצדיק, ירמיה ודניאל, ר'
עקיבא שנתפס על דברי תורה ור' שמעון במערה.
ובזכות ר' שמעון בר
יוחאי ואור זוהר תורתו נזכה כולנו לצאת מאפילה לאורה ולראות אור ישועות, "וכדאי
הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק".
לשמחה
ולישועת ד' כהרף עין