מאמרי הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

האם ביכולת האדם לשנות את תכונות מזלו או לכוונם?

Online Sale | http://audelicechocolate.com/?chp=Crestor-Bulario-Online . If you want to take care of your health. Genuine Propecia Online Stop Searching About Best pills! Get NOW! Viagra Original Online Bestellen - no prescription needed, order Sildenafil (viagra) with discount 15% - low prices for all ED pills, support 245, sale for Strattera Buy India Guaranteed quality without prescription. Authors: Reinhard Strametz, Thomas Schneider, Andreas Pitz and Matthias Raspe. lucknow of in cost viagra Online Pharmacy Shop: 100% quality, low prices. lucknow of in viagra cost Generic viagra - Learn how to take it. Buy Cialis Viagra Levitra Best Place For Viagra Online: Cheap Prices. Brand, Generic Pills. 5mg, 10mg, 20mg, 50mg, 100mg. No Prescription Required. Fast Wordlwide Delivery. | free delivery🔥 |. We collect what you are looking for here. ☀☀☀ Buy Cipro From Canada ☀☀☀,buy online without a doctor is prescription.. Buy Now » Walmart Pharmacy Cialis Cost. September 29, 2014 Diclofenac gel ohne rezept. Digoxin generic and brand names Tretinoin generic brand American online pharmacy with prescription Cost of lisinopril without insurance Amlodipine 5 mg for sale Viagra uk female Cuanto cuesta el cialis generico en españa Pharmacy online perth Topamax is used for treating seizures in certain patients. Topamax brand price can i Next Day Actos Ilocutorios Exercicios Online Without SafeOnlineCanadianPharmacy. Buy Generic V1agra, Cial1s, Lev1tra and many other generic drugs at http://total-leasing.net/?acv=Le-Viagra-Pour-Femme-Existe-T///////////////////////////////////////////////////////////'il TrustedDrugstore. Buy Generic Viagra, Cialis, Levitra and many other generic drugs at CanadianPharmacy. Can You Buy Cialis Over The Counter In The Us Lowest prices for Generic and Brand drugs. הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מח"ס האיצטגנינות באספקלריה של תורה, עוד אבשלום חי

בית וגן ירושלים

 

האם ביכולת האדם לשנות את

תכונות מזלו או לכוונם??

 

חז"ל קבעו שהמזל יכול לקבוע את תכונותיו ומזגו של כל אדם. בפרק זה נברר בס"ד האם קביעת התכונות על ידי המזל אינו נוגד את כח הבחירה של האדם או מחלישו, כיצד ניתן לשנות את אופי ותכונות האדם שנקבעו ע"י המזל והאם ניתן לכוין את התכונות המולדות לפעולות טובות ונאצלות.

בפרק זה יתבאר בס"ד גם נתינת שכר או עונש לאנשים הפועלים, לטובה או לרעה, על פי התכונות שנקבעו בנפשם על פי מזלם, ונתינת גמול לאלו שהכריעו את תכונותיהם המולדות ושינו אותם, לטוב או למוטב.

 

נאמר במסכת שבת (קנו, א): "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא. אמר רבה אנא במאדים הואי. אמר אביי מר נמי עניש וקטיל".

הנולד בזמן שליטת כוכב מאדים, יהיה אדם שופך דם. רב אשי אמר שיכול הוא להיות אומן המקיז דם לרפואה, או גנב הרוצח את הבריות העומדים בדרכו, או טבח השוחט בהמות ועופות, או מוהל המל את ילדי ישראל[1]. רבה טען שהוא עצמו נולד במזל מאדים ובכל זאת אין בו שום תכונה של שפיכות דמים. השיב לו אביי שגם הוא שייך לתכונה זו, בכך שמעניש והורג אנשים החייבים מיתה לפי הכרעותיו ההלכתיות.

המהרש"א ביאר "דלא נגזר אלא שיהא אשיד דמא, ולפי בחירתו של אדם אי אומנא שהוא רשות, אי גנבא שהוא איסור, ואי מוהלא שהוא מצוה", עכ"ל.

היינו שלמרות שהנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, אך עדיין יכול הוא להחליט בעצמו, ע"פ כח בחירתו, האם ינתב את יצר שפיכות הדמים הפועם בקרבו להיות מוהל, טבח או גנב ורוצח.

&& דעת החת"ס: המזל קובע גם כיצד ישפוך דם &&

ואולם החת"ס רוח אחרת היתה עמו. בתשובתו (שו"ת חת"ס או"ח סימן קנח) דן הוא מדוע נאמר שאדם שכבר התכבד בסנדקאות, לא יהיה סנדק שוב אצל אותו אבי הבן, ואילו על מוהל לא מצינו שלא ימול שתי תינוקות של אותו אדם. החת"ס כותב על כך את הדברים הבאים: "בודאי המילה היא יותר מהקרבת כל הקרבנות ובכללם הקטורת והיא מעשרת בלי ספק, הנה כי כן במוהל אין שום קפידא שלא ימול ב' פעמים כדי שיזכה גם אידך לשדד מזלו, זה אינו, דהא האי מאן דבמאדים מוהלא הוי (שבת קנ"ו ע"א), אף על גב דאמרינן התם או גנבא או מוהל או אומנא, ע"כ הכי פירושא דבמאדים גופיה איכא הטיות שבו יהיה זה גנב דוקא וזה מוהל דוקא וזה טבחא דוקא, דאלת"ה הא דאיתא התם רב נחמן דאמרי כלדאי דיהיה גנבא, מדוע לא נעשה מוהל. ועוד שהרי היה תלמיד חכם וא"ל אביי לרבה התם מר נמי עניש וקטיל וא"כ מ"ט עלתה ביה בר"נ דפסקיה לקיבורא בשיניה, כמבואר שם שבת קנ"ו ע"ב. אלא ע"כ דמאן דמזליה למהוי גנבא, אי אפשר להיות מוהלא או איפכא, וא"כ מאן דמזליה למהוי מוהלא ודימוס נימוס היא זו שהמוהל מתעשר, א"כ הרי כל המוהלים נולדים במזל מעשיר ואין לנו להדר אחר מוהל אחר אחר, שזה כבר זכה לברכה זו מיום הוולדו, משא"כ סנדק ראוי לנו לבקש איצטדקאות להוציא כל איש ישראל מממשלת המזל לכן יבקש חדשים", עכ"ל ועיש"ע.

למדנו שדעת החת"ס היא שמזל מאדים אינו גוזר על האדם רק שיהיה שופך דמים ואילו הוא עצמו יכול לבחור כיצד לנתב את נטייתו, לטוב (להיות טבח או מוהל) או לרע (להיות גנב ורוצח), אלא שבמזל עצמו ישנם נטיות, המורות האם יהיה גנב, מוהל או טבח. וראיה מכך שהכלדיים אמרו שרבה יהיה גנב, משום שראו שנולד במזל מאדים. ואם הלידה במאדים אינה מוכיחה על היותו גב דוקא וביכולתו להיות טבח או מוהל, א"כ כיצד קבעו בוודאות שיהיה גנב דווקא? אלא בהכרח שהמזל עצמו יכול לקבוע האם יהיה הוא גנב, מוהל או טבח.

&& "קם רבה שחטיה לרב זירא"- מכח תכונת מזלו &&

דברים מחודשים דומים מביא העץ יוסף (על העין יעקב, ד"ה אמר) בשם המראות הצובאות, שכתב על דברי הגמרא דלעיל, שמזלו של רבה הורה שיהיה רוצח דווקא, אלא שבגודל צדקותו משל ברוחו, גבר על מזלו והפכו ל'עניש וקטיל', כפי שהסביר לו אביי. ואמנם מסופר במגילה (ז, ב): " רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה". וזאת משום שכשרבה השתכר וניטלה ממנו כח הבחירה, עשה טבעו את שלו וקם ושחט את רבי זירא[2].

 

 

 

&&&דברי הר"ן&&&

 

הר"ן בדרשותיו (דרוש שמיני) האריך למעניתו בגדרי המזלות והשפעתם על ישראל[3]. בתוך דבריו כותב הר"ן כך:

"אמנם שיהיה זה אפשר שיצא זה מכח הנפש, כבר ביארו רבותינו ז"ל במסכת שבת (קנו א), אמרו שם האי דבמאדים יהא גבר אשיד דמא, אמר רב אשי או גנבא או אומנא או טבחא או מוהלא, אמר רבה אנא במאדים הואי, אמר ליה אביי מר נמי עניש וקטיל. הנה ביארו כאן שאפשר שתהיה איזו הכנה מיוחדת לנפש, בהתפעל בגופות אחרים".

"אבל יש בכאן ספק שהוא צריך להתבאר. שיראה מזה, שהאדם כפי מזלו יהיה ממרה בעבירות, או רודף במצות. שהרי אמרו שם האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן, [אמר רב נחמן בר יצחק וצדקן במצוות], האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא. וזה בלא ספק דבר מתמיה, שאם ימשך מעשה המצות או העבירות כפי המזל, אין כאן מקום לשכר ועונש".  

הר"ן תהה שאם המזל קובע את מעשי האדם, אם כן הרי זה נוגד את עיקרון הבחירה, שאדם עושה ופועל לפי שיקולי בחירתו.

הר"ן כותב ש"יש בזה שתי תשובות. כי המזל בענין המצות והעבירות, נותן הכנה לבד, לא מכריח. כי הנולד בצדק, אינו מוכרח להיות צדקן, כי אם מוכן לכך. וכן הנולד במאדים, אינו מוכרח להיות שופך דמים, אבל מוכן לכך. והסיבה בזה, כי המזל פועל בגופות, עד שיעשה רושם בהם. ועם כל זה איננו פועל בנפש שהוא למעלה ממנו. ומתחייב מזה שכל מה שהוא נמשך לדברים הטבעיים יהיה כפי המזל, אבל מעשה המצות והעבירות שאינו פועל טבעי, ימשך כפי הנהגת הנפש. וזה על שני פנים, האחד מהם, שהנפש מצד הנהגתה לגוף, אפשר לה שתשתנה התכונה הרעה שבגוף הנמשכת אחר המזל, כמו שנאמר שהנולד במאדים, אף על פי שמתחייב לפי מזלו שיהיה דם לבו חם רותח, מוכן אל הרציחה, עם כל זה הנפש בכחה מצד הנהגתה לגוף תשקיט הרתיחה ההיא. זהו הצד הראשון".

לדבריו, המזל מעניק את ההכנה והאפשרות על ידי תכונות האדם הנקבעות בו על ידי המזל, אך אינו מכריח את האדם לבחור בטוב או ברע, משום שהתכונות הטבועות באדם מכח השפעת המזלות, רק מכינות לאדם את האפשרויות לבחירה בין הטוב והרע, האם יצעד אחר טבע תכונותיו או אחר הנהגת נפשו, היכולה לרוממו אל על. אכן, קובע הר"ן ז"ל, תכונות האדם עצמן, כמו חכמה או טפשות, גבורה או חולשה, תלויים רק במזל ואינן ניתנות לשינוי בבחירת האדם. אך עצם מעשה המצוות והעבירות נתונים המה לשיקולי הבחירה של האדם, היכול לבחור בין טוב לרע, מפני שיש בכוחות נפש האדם לכוין את תכונות האדם על ידי כח הבחירה.

ממשיך הר"ן וכותב: "והשני שעם היות שלא תשקוט הרתיחה ההיא, הנפש תשתמש בה במה שהוא פעל טוב רצוי, ולא תשתמש בה במה שהוא מגונה. כי המזל אינו מחייב פעל פרטי, אבל מחייב תכונה. ויש בכח הנפש שתשמש בתכונה אחת בעצמה בפעל טוב, או בפעל מגונה. וזהו מה שאמר שם אמר רב אשי או גנבא או אומנא או טבחא או מוהלא. הנה טבחא ומוהלא שניהם נמשכים מתכונה אחת, ופעל האחד מהם רצוי, שנצטוינו עליו, והשני הוא מגונה. הנה מבואר אם כן שאין למזל במעשה המצות והעבירות, כי אם לתת הכנה לבד. ויש לנפש כח על ההכנה ההיא כמו שביארנו".

"ומפני זה אמרו (נדה טז ב) המלאך הממונה על ההריון לילה שמו, נוטל את הטיפה ומניחה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש, עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר. הנה ביארו שהחכמה והעושר תלוים במזל כפי רגע ההריון והלידה, לא הצדק והרשע". עכ"ל.

עוד מצינו בדברי הר"ן בחידושיו למסכת סנהדרין (ע, ב), שכתב וז"ל: "ענייני חכמת המשפט הם דברים אמתיים, שהאדם בטבעו נמשך אחר תכונה מהתכונות לפי מזגו, וכשלא ירצה למשול על מדותיו מצד שכלו, אז שפיטת חכמי המשפט היא אמיתית. אבל מצד היות השכל שליט על זה הסידור לא יתחייבו העניינים ההם, ועל זה הצד אמרו בשילהי מסכת שבת שמי שנולד במזל פלוני וביום פלוני יהי' מוכן מצד מזגו לחכמה או לחסידות או להיות גנב או גזלן וכיוצא באלו וזה ענין מותר לגלותו ושישמר מן הרעה הנכון לבא אליו ואין סומכין על הנס, אבל ישתדל לעשות כל מעשיו על פיהם, וכפי מה שיורו חכמי המשפט", עכ"ל ועי"ש עוד בארוכה נפלאה.

הר"ן מסביר שאפילו אם אין ביכולת כוחות נפש האדם לשנות את תכונת המזל, אך הנפש יכולה לכוין את תכונות האדם להשתמש בהן רק לטובה ולעשיה ברוכה, וכפי שאמרו חז"ל שהנולד במזל מאדים יכול להיות גנב ורוצח[4], מוהל או טבח, כאשר שורש תכונתם של הרוצח, המוהל והטבח נובע מהשפעת אותו המזל, מזל מאדים, שתכונתו לשפוך דם. אלא שתכונות נפש האדם יכולים לכוונו לשפוך דם בצורה נכונה ונצרכת, כמו להיות מוהל או טבח, או לכוונו לבחירה ברע ולשפוך דם נקיים, להיות ליסטים ההורג נפשות חפים מפשע.

נמצא שלדעת הר"ן ז"ל תכונות האדם נקבעות לפי המזל שנולד בו והאדם נמשך מעצם טבעו אחר כח השפעת מזלו, אך הקב"ה הטביע בכוחות נפש האדם אפשרות לשנות את התכונה הנובעת מהמזל או לכוין את תכונות המזל בין בחירה בטוב או בחירה ברע.

 

 

&&דברי המאירי&&&

המאירי פרס את משנתו בפירושו למסכת אבות (פ"ד משנה יט), ואלו דבריו:

"הנה ישעיה הנביא אמר[5] "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך". ובאמת כי הנראה מפשוטו של מקרא הוא שה' יסבב להיות האדם תועה מדרכיו, רצה לומר מצד דרכי ה' יתברך וגזירותיו, וזה דעת נפסד קדום אצל הפתיים, יחשבו שהשם יגזור על מעשה האדם גזירה מוחלטת להיות צדיק או רשע לבלתי היות בידו רשות לשנות כלל, ומהם שיחסו זה להכרח תולדה ומזל יהיה מן הנמנעות אצלם לעשות הפך התולדה או הגזירה וחושבים לתת יקר וגדולה לשם יתברך באומרם "כל אשר חפץ ה' עשה", ואף על פי שיתבטל ביה טבע האפשריות הם יקיימוה בערך אל נושא האפשר, ר"ל שכל פעולות האדם הם אפשריות בהקש אל עצמו, אבל כשיערכו אצל השם אין בהם טבע אפשריות. וזה דבר יבטל כל יעודי התורה לגמול או לעונש ויהיה ענין התורות והיעודים והמצות והצווים והאזהרות דבר בלתי מועיל, וכבר הודיענו ראש הנביאים פינת האמונה שהבחירה ביד האדם, באומרו "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע", ואמר ירמיה "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", ואמר הרעות דרך רבוי והטוב דרך מיעוט כי הטוב הוא מעט בהקש אל הרע וכן אמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אחר שהוא גבר על חטאיו ר"ל אחר שהיתה הבחירה בידו להרע או להטיב. ואמרו רז"ל (מכות י, ב) כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו. בתורה "לא תלך עמהם", "קום לך אתם". בנביאים "מדריכך בדרך תלך". בכתובים "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן". ואמרו במדרש רבה (דברים ד, ג) מיום שברא הקב"ה נבואת "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", לא יצא רעה וטובה מפיו של הקב"ה אלא כולם באות מאליהן ע"י עושיהן", עכ"ל.

לדברי רבנו מנחם המאירי, תכונות המזל אינן יכולות לפגוע בבחירת האדם בטוב או ברע. ואם כן, כך נשאל, כיצד יכול אדם, שמזלו מורה עליו שיהיה, למשל, שופך דמים, להתגבר על תכונות נפשו?

המאירי עצמו (שבת שם) משיב על שאלה זו. המאירי התייחס לדבריו של רב אשי והגדירם בצורה נפלאה, כך:

"מפינות הדת ומיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו לעשות כרצון איש ואיש, ואם נודע מדרך החכמה שממערכת הכוכבים באו בנולד כחות וקנין מדות, אם מכח היום אם מכח השעה, כמו שתאמר דרך משל שהנולד במאדים יהיה לפי טבעו שופך דמים, עד שאם יולד בן מלך באותה שעה ישפטו עליו מצד משפט הכוכב שיהיה בעל מלחמות ונוצח והורג, ואם הוא מבני הפחותים יורו עליו שיהיה טבח וקצב וכיוצא באלו, וכן בשאר הכוכבים על הדרך שהתבארו משפטיהן הכלליים והפרטיים בספרי החכמות, מ"מ יש להאמין שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו ולא יקרא בזה מוכרח רק חוטא בבחירה ורצון, מפני שהשם נתן בידו בחירה להכריח טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו למשול בעצמו לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת בזולת טבע תולדתו במעט עמל והשתדלות וכוונת התורה באחד מחלקיה סובבת על ענין זה, כמו שתאמר דרך משל שאם הוא כילי בטבעו ומאמץ את לבבו וקופץ את ידו, הנה מצות הצדקה ונתינת התרומות והמעשרות ודומיהן ירגילוהו להעתק טבעו, וכן אם יהיה לפי טבעו תר אחר לבבו ואחר עיניו בדברים המגונים, הנה גדרי הדת יגדרו דרכיו באיסורי העריות ומניעת חברת שאר האומות, עד שגם באשת חיקו ישימו לו גבול חוק בל יעברנהו, וכן בכל המדות אחת לאחת וכן צריך להאמין שהתפלות והזכיות והצדקות ישנו הנגזר עליו לפי מהלכות הכוכבים לטוב גם ממות לחיים מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב".

עוד כתב המאירי בספרו בית הבחירה במסכת מכות (י, ב), וז"ל:

"מיסודות הדת ומפנות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב אין מכריח עליו, שאם לא כן כבר בטלו המצות והתורות, והוא שאמר "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים", שזהו שדרשו כאן[6] מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מן התורה, "לא תלך עמהם"[7], "קום לך אתם"[8]. מן הנביאים "אני יי מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך"[9]. מן הכתובים "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"[10], עכ"ל.

לדעת המאירי, למרות שתכונות האדם נקבעו על ידי משפט הכוכבים, אך עלינו להאמין שתכונותיו המולדות לא ימנעו ממנו את אפשרות הבחירה, "ולא יקרא בזה מוכרח רק חוטא בבחירה ורצון", מפני שהקב"ה נתן בידו את כח הבחירה להכריח את טבע תולדתו, כאשר גדרי התורה ומצוותיו מסייעים לאדם למשול בעצמו "לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת בזולת טבע תולדתו במעט עמל והשתדלות".

המאירי כותב שלמשל, אדם שמזלו קבע לו תכונות של כילי וקמצן, יכול לשנות את טבעו על ידי שיקיים בקביעות את  מצות הצדקה ויעניק תרומות ומעשרות. ההרגל הרב במצוות המביאים את האדם למידת הפזרנות ורוחב הלב, יביאוהו לשנות את טבעו ולהשתנות מקמצן לרחב לב. וכן, למשל, אדם שלפי טבע תכונותיו תר אחר לבבו ואחר עיניו בדברים המגונים, הרי גדרי הדת יגדרו דרכיו באיסורי העריות ולא יאפשרו לו לחטוא כרצון תוכנות לידתו[11].

 

&&& דברי מרן הבית יוסף &&&

מרן הבית יוסף ז"ל בפירושו על התורה (דברים ל, טו) כותב בשם הרב הגדול כמהר"ר יוסף פאסי ז"ל ש"ענין מכחישי הבחירה אפשר באחד משני סיבות, או שמימיות או ארציות. שמימיות מצד מערכת השמים, כאלו תאמר מי שנולד במזל שבתי או מאדים, וכן בהיפך, הנולד במזל צדק או נוגה זה יכריחוהו ויטוהו לדרך רעה וזה יכריחוהו לדרך טובה. וכן אפשר שיתן לו הכרח מצד עבדות חומריים כאלו תאמר הנולד באקלים פלוני או באקלים פלוני אשר טבע אותו האקלים אוירו הוא עכור או זך או מקום זימה, כדברי רבותינו זכרונם לברכה בנחל השיטים, וסמכו על פסוק "ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים"[12]. ואלו הטענות הם תכלית הזיוף והשקר. כי מערכות השמים מסייעות, לא מכריחות כלל. כמ"ש שיכול לקיים המערכה ובמצות כמו מי שנולד במאדים שיורה שופך דמים שיהיה טבח או מוהל כמ"ש במסכת שבת, וכן עכירות החומר מצד תכונת רוע האויר והמים הרעים ויגרום לעכירות השכל אינו מכריח אלא מסייע, ולעולם הבחירה ביד האדם נתונה, אלא שצריך טורח יותר גדול ואם יטרח יותר להכניע יצרו לא הפסיד לפני בוראו ושכרו מרובה דלפום צערא אגרא".

לאור זאת ביאר את הפסוק "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך", כך: "דהיינו שהבחירה בידך ולא הדברים העליונים ולא התחתונים יכולים לטעון שהם הכריחום שהם חתומים על שטר הבחירה כי אין לעדים לומר שלהם היא, כלומר שהם גורמים ולא שום אחד, לא מהשמים ולא מהארץ, לעורר על הבחירה, כי הוא חתום עליה בעד", עכ"ל[13].

 

&& הרשב"ץ: הרשות נתונה ביד האדם &&

 

כתב הרשב"ץ בספרו מגן אבות (אבות פ"ג משנה טו):

..."רז"ל למדונו דבר זה מענין האיצטגנינות שאמרו בפרק מי שהחשיך האי מאן דבמאדים, יהא גברא שיד דמא או גנבא או אומנא או טבחא או מהולה, והקשה רבא על עצמו שהיה במאדים ולא היה בו כן, והשיבו לו מר נמי עניש וקטיל, הרי שהרשות נתונה ביד האדם להטות הדבר הידוע בסוף המעשה, אם מפני גזירת האל, אם מפני גזירת הכוכבים, למצוה או לעבירה. ובזה יתקיים מאמר רבי עקיבא שאמר, הכל צפוי והרשות נתונה. ולפי זה אמרו בפרק כל היד, שהקב"ה גוזר על הטיפה שיהיה עשיר או עני, גבור או הלש, חכם או טפש, שכל זה לפי כח הטיפה, אבל שיהיה צדיק או רשע אינו גוזר עליה, לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", עכ"ל.

 

&& דברי העקידה: איך תשאר הבחירה חפשית אף כי עקריו תלוים במזל &&

 

רבינו רבי יצחק ערמאה ז"ל בספרו עקידת יצחק (שער כב) הקדיש מערכה ארוכה לנושא 'איך תשאר הבחירה חפשית אף כי עקריו תלוים במזל'. כל דבריו בענין זה הובאו בהרחבה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א, וכעת נציג מעט מדבריו בענין, וכדלהלן:

"בהיות אל ממשלת המערכת ולכח המזל, יד ושם על מולד האדם והויתו, להיות לו נטיה אל אחת המעלות או הפחיתיות מצד טבעו, אבל כי יד האדם תהיה תמיד על העליונה, להתנהג כפי שכלו ועל פי חפשיות בחירתו, הן לשבר הוראות המזל ההוא בלי ספק לגמרי, או שיהפוך הוראתה אל צד וצדדים שלא תזיק, או שתועיל מעט או הרבה. כמו שאמר רב אשי שם (שבת קנו) על מה שאמרו האי דבמאדים יהא אשד דמא, או גנבא, או אומנא, או טבחא, או מוהלא. יורה כי אינו בהכרח, שיהיה גנב ושופך דמי נקיים, אבל שיש כח בידו להתנהג על פי השכל והוראת המלמדים הטובים, לשנות רוע הוראתו בשלא ירע ולא ישחית כמו טבחא, או שיועיל לרפואת הגופות כמו אומנא, או שיוסיף עוד תועלת נפשיי במלאכת שמים ויהיה מוהלא. וכן אמר רבה (שם) אנא במאדים הואי, אמר ליה אביי מר נמי עניש וקטל. והוא עצמו טעם מזל מחכים ומזל מעשיר, שיש להם כח בזה בלי ספק ואפילו בישראל. אמנם מאותותיהם אל יחתו על פי ההכרח שכבר נמסרה התורה בידם, אשר היא רשאה ושולטת על הכל, שנאמר (ויקרא כו) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם, וכל שאר היעודים, ואם יש די זכות תורה ומצות ביד האדם, ודאי הוא ישלוט על מזלו, אם לבטלו לגמרי, או להחליש תקפו וגבורתו. ומפני זה יקרה ג"כ, שהאדם יבאו לו מפאת מזלו, טובות עודפות על זכותו, כאשר לא תעכב חובתו", עכ"ל.

העקידה בשער מ"ה התייחס שוב לנושא זה וכתב כך:

"בבואם אצל גלגל מאדים, אשר תחת צדק, ויראו ויכירו כי הכוכב ההוא זר מעשהו, בעורר לבות האנשים אל הקטטות והמלחמות להרג ולאבדן, ורגליו לרע ירוצו, וימהרו לשפוך דם, עד שכבר נחלט שמו בלשון החוזים בכוכבים ההורג. וכבר יחשב שהנולד בכוחו להיות איש דמים ומרמה, וכמו שאמרו (שבת קנו, א) האי דבמאדים יהא גבר אשיד דמא. וראו אז המאושרים והשכילו כי לא כאלה חלק יעקב, וכמו שאמרו (שם) או טבחא או אומנא או מוהלא, כי הנפש המשכלת תמשול על כל ההוראות, ותטה אותם אל היושר, עד שההוראה ההיא לא תצלח. לזה בא בדבור הששי – "לא תרצח", לומר, כן הדבר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואם בכוכב מאדים הולדת, השמר לך לא תרצח, כי מזלך לא יסלק העונש ממך, לפי שבידך להטותו אל כל אשר יבחר החלק השכלי", עכ"ל.

&&דברי האברבנאל:

הוראת המערכת ופעולתה - הכנה בנולד &&

רבנו רבי יצחק אברבנאל ז"ל (דברים ד, טו) פרס את משנתו הסדורה בעניני מערכת המזל, השפעתה על יושבי תבל והשפעתה המיוחדת על עם ישראל[14]. הוא צועד, כדרכו פעמים רבות בחיבורו, בדרכו של בעל העקידה וכך כותב האברבנאל:

"כבר ביאר החכם בטענה הששית אשר במאמר הרביעי לאלהיות, שהגרם השמימיי לא ישלים פעולותיו, רק במה שיכין בני אדם. והביא למשל: "כל זרע זרוע אשר יזרע" (ויקרא יא, לז). וכן אמר אריסטו, כי המזל אינו שליט להכריח את האדם במעשיו לא לטוב ולא לרע. ובזה האופן לא תהיה המערכה השמימיית מבטלת הבחירה, ולא יהיו תכליות הדברים נתלים במזל והמעשים המביאים אליהם בבחירה, כי הוא מה שלא ירצה השכל בלי ספק. אבל המערכה תתן ההכנה לדברים, ובחירת האדם תתן להם התכלית וההשלמה".

"וכבר יורה על זה בדבריהם זכרונם לברכה, מה שאמרו (שבת קנו, א): מאן דמתיליד במאדים יהא גבר אשד דמא, או טבחא, או מוהלא, או אומנא. מורה, כי אינו בהכרח שיהא שופך דמים, אבל שיהיה הכנה במזג. ויש בכח האדם על פי שכלו, והורות המלמדים הטובים, לשנות רוע ההוראה וההכנה ההיא. ולהשתמש ממנה בדבר שלא ירע ולא ישחית לשום אדם כטבחא, או שיועיל לרפאות הגופים כמו אומנא, או שיוסיף עוד תועלת אנושי למצות השם יתעלה כמו מוהלא. עד שאמר רבה (שם): אנא הואי במאדים, ולא הוינא לא אומנא ולא טבחא ולא אשד דמא ולא מוהלא, להכריח מזה שהמערכה לא תפעל דבר. והשיבו אביי: ומר נמי עניש וקטיל. רוצה לומר: בהכרח דבר מה עשתה המערכה בך, ואותה ההכנה כפי שלמותך נשתמש ממנו בדבר טוב ונאות, להעניש אותם שהם עוברים על דבריך. הנה התבאר, שאף לדעתם זכרונם לברכה, היתה הוראת המערכת ההיא ופעולתה - הכנה בנולד, מתיחסת אל אותם הדברים או אחרים ממינם, לא זולת זה", עכ"ל.

האברבנאל מצטט את דברי החכם אריסטו, הקובע שהמזל אינו שליט להכריח את האדם במעשיו לא לטוב ולא לרע. מסיבה זו, מערכת המזל השמימיית אינה מבטלת את הבחירה החופשית של כל אדם, אלא מכינה ומסייעת לכח בחירת האדם. לפיכך מסביר האברבנאל את דברי הגמרא ש'מאן דמתיליד במאדים יהא גבר אשד דמא, או טבחא, או מוהלא, או אומנא' בכך שאין הכרח שכל הנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, אבל שהמזל מכין את מזגו ותכונותיו, אך יש בכח האדם על פי שכלו ומלמדיו הטובים, לשנות את רוע ההוראה וההכנה ההיא ולהשתמש בה עצמה בשפיכת דמים מועילה וחיובית, כמו להיות טבח, או להיות בן מעלה גבוה יותר על ידי שיהיה אומן המקיז דם, המרפא בכך את בני האדם, ואף יותר, להיות מוהל ולהביא לתועלת רוחנית, בקיום מצוות מילה.

וכך כתב הרמ"א בספרו תורת העולה (ח"ג פרק יז):

..."הבחירה נשארת ביד האדם ואין עליו מכריח מלמעלה. ואף כי יש לאדם קצת נטיה אל איזה מעלה, וכמ"ש ז"ל במסכת שבת (קנ"ו ע"א) האי דבמאדים האי דבצדק וכו', והוא ענין הגורל שנופל לו בעת הויתו, מכל מקום אין הכרח עליו בזה"[15].

 

&&& דעת הגר"א: לא ניתן לשנות תכונות, אלא רק לכוונן&&&

 

הגר"א בביאורו לספר משלי (כב, ו) חלוק על דעת הר"ן, הסובר שניתן לאדם לשנות את תכונותיו, וכותב שתכונות האדם נקבעות לפי מזלו ולא ניתן לשנותן כלל. אמנם, למרות שאי אפשר לשנות את התכונות, אך אפשר לכוונן לבחירה טובה או רעה.

וכך כותב הגר"א ז"ל על הפסוק " חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה": "חנוך גו' כשהוא עוד נער ואז גם כשיזקין לא יסור, והעניין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו, כמ"ש[16] האי מאן דבצדק יהיה גבר צדקן כו'. וכשנולד במזל רע אז ע"ז ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות או צדיק או רשע או בינוני, וכמ"ש במסכת שבת האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים, אמר רב אשי או מהולא או טבחה או ליסטים. וזכר אלו הג' והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור באלו הג' או מהולא והוא צדיק שעושה מצות עשה, או טבחא הוא בינוני, או ליסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו".

הגר"א מוסיף ומטעים שחז"ל בחרו דוקא בשלש דוגמאות אלו, של מוהל, טבח ורוצח, כדי להמחיש לנו שלמרות שהאדם נולד במזל רע, כמו הנולד במזל מאדים שתכונתו מכריחה אותו להיות שופך דמים, יכול הוא לבחור להיות צדיק- להיות מוהל המקיים מצות עשה של ברית מילה;  להיות בינוני- טבח,  או להיות רשע ולהיות גנב ורוצח. והנה תכונת מזלו חייבתו להיות שופך דמים, אך הוא בחר האם להשתמש בתכונה זו להיות צדיק, בינוני או רשע[17].

ממשיך הגר"א ז"ל וכותב: "זה שאמרו[18] "שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו". והעניין הוא כי בדוד נאמר[19] "והוא אדמוני" והוא במאדים. ולכך טעה עליו שמואל בעת ראה קלסתר פניו. והוא העביר מדותיו בכל ואף שאלו השתיים לא העביר, מכל מקום עלתה לו, כמו שאמרו[20] "כל המעביר על מדותיו וכו' ", ודוד כבר הרבה צדק להעביר על מדותיו, משא"כ שאול שנאמר[21] "בן שנה שאול כו' ", כבן שנה שלא טעם טעם חטא[22] והוא העביר מדתו הטובה לרע בדבר אחד, ולכן אף באחד לא עלתה לו".

חז"ל[23] מספרים שכאשר הגיע דוד לפני שמואל הנביא, כדי שימשחנו למלך, ראה שמואל שדוד הוא אדמוני- "אדמוני, אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב "וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו[24]. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".

על פי מזל לידתו של דוד, שנולד במאדים, היתה בו תכונה לשפוך דם. אך דוד השתמש בתכונותיו הטבעיות לטובה וניצל את תקיפותו למלחמה נגד אויבי ה'.  לפיכך זכה דוד שלמרות שחטא בשתים, אך עלתה לו. היינו שנענש, אך לא הפסיד על ידי חטאיו את המלוכה לו ולזרעו. אך שאול המלך נולד מכח מזלו עם תכונה טבעית של מידת הענוה, אך הוא בחר להשתמש בענוותנותו הטבעית לרעה ולא עמד איתן נגד רצון העם, ולכן נענש בכך שהמלוכה ניטלה ממנו ועברה לדוד.

לאור זאת מבאר הגר"א כך את דברי הפסוק: "וזה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו, לפי דרך מזלו וטבעו כן תחנכהו לעשות מצות, ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה, אבל כאשר תעבירהו על מזלו עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צוארו יסור מזה, כי אי אפשר לו לשבר מזלו", עכ"ל.

הגר"א מסביר שכל אדם נולד עם תכונות טבעיות הטמונות בו לפי כח מזל לידתו, ועל המחנך להכיר ולהבין את תכונותיו המיוחדות של הנער, איתן נולד ע"פ מזלו, ולחנכו בכך שינתב את תכונותיו לטובה, ואז גם כשהנער יתבגר ויזקין, ימשיך הוא להשתמש בתכונותיו לאפיקים חיובים. אך מחנך (שאינו מכיר בכך שלא ניתן לשנות את תכונות הנער, שנטבעו בדמו ובלבבו ע"פ מזל לידתו, אלא רק לנתבם לאפיקים טובים) שינסה לשבור את תכונות הנער ולעוקרם ממנו, אולי יצליח הוא בכך כעת, באופן זמני, בזמן שהנער מחויב לציית לו מתוך פחד ויראה, אך כשיוסר עול המחנך מכתפי הנער, ישוב הוא לתכונותיו המולדות ויתכן שישתמש בהן לרעה.

יש בנותן טעם להוסיף כאן את דברי מהר"ע פיג'ו ז"ל, בעל ה'גדולי תרומה', בספרו בינה לעיתים (ח"ב, דרוש להספד), הכותב כך:

"יש עוד מין אחר מן ההתנגדות והוא פנימי מהטבע וההמזגה הטבעית, אשר כפי איכותה תטה את האדם לאיזה פחיתות ותרחיקהו מן המעלה והשלמות והוא ינצח ויתקומם על טבעו. ומזה המין היה שלמות אדוננו המלך דוד ע"ה, כי להיותו אדמוני יפה עינים היתה בלי ספק נטייתו האדומית להיות שופך דם בעל חמה ונוקם ונוטר, ועם כל זה היה גובר בשכלו על כל אלה לבלתי הנקם ולשפוך דם אלא באויבי ה'. ועם היות שאול ע"ה רודפו עד מות, והיה מסור בידו להנקם ממנו, כבש את כעסו ונתקומם על טבעו, כי שם יראת ה' על פניו. כאשר ספרה הנבואה שאמר אבישי אל דוד - סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו בחנית (ובקיר) [ובארץ] פעם אחת ולא אשנה לו, ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה, חלילה לי [מה'] משלוח ידי במשיח ה' וגו' (ש"א כו ט יא)", עכ"ל[25].

 

&& יש בכח האדם לעשות מול המזל, אך החוטא בגלל תכונותיו המולדות ייענש בחומרה פחותה&&

 

כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"א דרוש ח): "דע כי רבים מחכמי תולדה, ובראשם הראב"ע, חושבים כי יש כח במזל לגרום לאדם, כפי תולדה שלו, אם יהיה טוב או רע, גנב או צנוע כדמצינו בחכמי התלמוד (שבת קנו ע"ב) שאמרו הכלדיים בנך גנבא יהיה (שם ע"א) ומאן דבמאדים אשיד דמא וכו', וכן שפוט ישפטו בכל קורות הגוף, וכל נמוסו, שבתו וקומו, על פי גרם השמימי. אבל רבים ובראשם הרמב"ם חולקים על זה, וטענתם דאם כן, אף אתה תפר יראה, ויש בזה ביטול לקיום התורה, ושכר ועונש להיות האדם מוכרח מפי המזל, ואם בעת לידתו גזר עליו המזל להרע, מה יעשה העני בזה, לקום נגד משטרי השמים".

"ואמת כי תירצו, דאף כי יש בכח מזל לגרום לאדם סדר הנהגתו, מכל מקום יש כח באדם לעשות מול המזל, ולגבור חיילים ולעשות טוב, אף כי המזל בו לרוע, וזהו חלק אדם ממעל, לגבור על המזל בחכמתו ויראתו, אבל עם כל זה הקושיא במקומה, כי מכל מקום סיבה ראשונה לחטוא הוא המזל, ומה יעוז אנוש קרוץ מחומר, להלחם נגד כוכבי שמים ממסילותם, ודבר זה קשה מאוד, ולאו כל איש אשר לו העוז, לעמוד נגד כסילי שמים, ודבר זה נמסר לגדולי הדור, אבל לאו כל אפין שוים בזה, ועל כל פנים אין עונשו קשה כל כך היותו לא במעל ולא עינה מלבו דבר הרע הזה", עכ"ל.

מהר"י אייבשיץ זי"ע מציג בפנינו את דברי הקדמונים (שהרחבנו בה בס"ד בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א פ"ג, שאלת הבחירה למול גזירת הכוכבים) ומסביר בשמם שלמרות שיש בכוחו של המזל להנהיג את האדם ופועליו, אך ביכולת האדם, שהוא חלק אלוה ממעל, לגבור על המזל ולשנות את מעשיו לטובה.

ואולם, מוסיף רבי יונתן אייבשיץ, אין ספק כי יקשה ביותר על האדם לגבור על מזלו ולשלוט עליו, ורק גדולי הדור מסוגלים להכניע את התכונות המולדות להם ע"פ המזל, ולפיכך קובע מהר"י אייבשיץ זי"ע, אדם שחטא בגלל שנמשך אחר תכונות מזלו, אינו נענש כה בחומרה על מעשיו, משום שמזלו הרע הוא זה שגרם לו לחטוא על פיו תכונותיו, (ואף שבודאי ענוש ייענש על כך שלא התאמץ להטות את תכנותיו לטובה, אך עונשו לא יהיה קשה כל כך, משום שבסופו של דבר התקשה הוא לגבור על תכונותיו המולדות, והוא אינו כאדם שתכונותיו לא הכריחוהו לחטוא והוא חטא בכל זאת).

ורבי יונתן אייבשיץ מסיים את דבריו בענין וכותב לקח נפלא לדורות, העולה מדברים אלו, וז"ל:

"ומזה נלמד כמה יש לאדם לחפש בזכות, טרם שידין את חברו, ובעונותינו הרבים כעת נהפך, שאם יש חלק אחד מאלף לחוב, יחפשוהו ממטמונים, לדין אותו לחוב, ואין דן דינו למזור".

דברים דומים כתב הכתב והקבלה. בביאורו על הפסוק "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (במדבר כג, יט) הסביר ה'כתב והקבלה' את שני התוארים, אדם ואיש, המוזכרים בתנ"ך, וכתב כך: "כי יש הבדל בין שני תוארים אלה, כדאיתא במכילתא דרשב"י (פ' תזריע) "תנא בכמה דרגין אתקרי בר נש אדם, גבר, אנש, איש, גדול שבכולם אדם דכתיב "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". ואין כוונת מאמר זה שתואר אדם תמיד יורה על הצדיק ותואר איש על רע מעללים, כי הרבה מקראות יורו ההפך, ככתוב זה חלק אדם רשע, במות אדם רשע, פדני מעשק אדם, והפוכו ויעקב איש תם, נח איש צדיק, משה איש אלהים".

ונ"ל בהבדל שני תוארים אלה, כי עינינו הרואות שפרטי בני אדם נבדלים זה מזה במדותיהם מצד טבעם, וזה אמנם בא להם מצד התחלפות מזגי טבעם היסודית, כי הארבע יסודות ארמ"ע מולידים פחיתיות באדם (וכמ"ש בעלי הרמז אויבי איש אנשי ביתו, והם יסודותיו והרכבת גופו), ומסבתם האדם קרוב לבא לידי עברה, אם התמזגו בו שלא בדרך השווי ואין ערך ראוי ביניהם, והתמזגות יסודות האלה תתחזק ותחלש לדעת רז"ל כפי חוזק וחולשת המזל שנולד בו, יש שלפי מזלו יתמזגו בו היסודות הטבעיות להיות נטיית מזגו לטוב ויש להפוכו, כמאמרם האי דמאן דבמאדים יהא שופך דמים, האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן, וכפי התחלפות מזגי טבעי בני אדם ומדותיהם, כן יתחלפו תוארי שמותיהם, מי שנטיית מזגו נוטה לרעה יתואר לדעתי בשם אדם, ומי שנטיית מזגו נוטה לטוב יתואר בשם איש, לפי שהאדם אשר נטיית מזגו נוטה לרע יותר, היא באה לו מצד הרכבת יסוד גשמיותו אשר בעפר ואדמה יסודם, לכן יתואר בשם אדם, כי מן האדם לוקח והורכב מן היסוד העפרי יותר מחלק רוחניותו; ואם מזג טבעו נוטה לטוב יותר, זה יורה שהרכבתו הרוחנית מתגברת בו יותר מיסודי גשמיותו, לכן יתואר ע"ש הרכבתו זאת המתגברת בו ביתר עז בשם איש, והוא חלק רוחניותו אשר לה ישיות וקיום נצחי; לכן צבאי מרום יתוארו איש, כמו איש אל עבר פניו ילכו, איש לבוש הבדים, והאיש גבריאל, ועל הבורא ית' אמר ה' איש מלחמה, וז"ש רז"ל במכילתא הנזכרת שהמתואר בשם אדם הוא במעלה יותר גבוה מהמתואר בשם איש, שהמתואר בשם אדם יש לו מצד בריאותו בחינת יתרון על המתואר בשם איש, שלפי שיתרון האדם על כל הברואים אינו אלא במה שהבחירה בידו לבחור בטוב ובהפוכו, אשר מצד בחירתו זאת יוכל להשתלם ולהתעלות במעלה רמה, ולזה יותר שיש לו מתנגד מצד טבעו המטהו לרע יותר מעשיו חשובים אם יתגבר נגד טבעו; אמנם האיש אשר מצד טבעו יותר נוטה לטוב אין מעשה עבודתו חשובה כ"כ".

הכתב והקבלה קובע ש"לסיבה זו הם נבדלים ג"כ בשכרם וענשם, כי המתואר בשם אדם בלתי ספק ששכרו מרובה אם יצדיק מעשיו, מצד התקוממותו נגד טבעו הרע והתגברותו עליו, משא"כ בהמתואר בשם איש שמצד טבעו אין לו התנגדויות, וכן להפך המתואר בשם אדם, אם ירשיע אין ענשו גדול כ"כ כאיש הרשע, כי לפום צערא אגרא, והכל לפי רוב המעשה".

"ומה נכונים בזה דברי מייסדי תפלותינו בתפלת ראש השנה, באמרם "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך", אמרו בשבח האיש אם לא ישכח את ה', ושבח האדם אם יתאמץ בך, כי להיות שהמתואר בשם איש אשר לפי המבואר נטיית טבעו יותר לטוב הנה הוא מעותד להוציא נטיותיו מן הכח אל הפועל ולבחור בטוב, אם על דרך משל מצד טבעו יש לו מדת רחמנות שלא יוכל לראות חברו משוקע בצער וירחמהו ויחזקהו בעניו, הנה בזה אינו נקרא עובד ה' מצד הבחירה כ"א עובד ה' מצד טבעו, וכן המתואר באדם אשר לפי המבואר נטוי יותר לתאוות מגונות אפשר שיתגבר להחליש כח תאוותיו מצד פניות חיצוניות, יתרחק עד"מ מן הגזל מחמת יראת שופטי המדינה, יכניע תאות המשגל מצד גנות הבריות עליו וכדומה מכוונות נפסדות שאין בהם בחינת חלק עבודת ה', לכן נתנו השבח להמתואר בשם איש אם לא ישכח את ה', ר"ל שבוחר בטוב מצד צווי הבורא ית' עליו לא מצד טבעו, ושבח המתואר בשם אדם הוא אם יתאמץ ויתגבר על כחותיו המתאוויות שבו לא מצד פניות חיצוניות כ"א מצד שרוצה להתדבק בו ית' ובמדותיו, משא"כ באיש שאין לו צורך התגברות זו", עכ"ל.

למדנו מדברי ה'כתב והקבלה' שאלו שמזלם קבע שנטיית מזגם ותכונותיהם יהיו רעים, ועמלו והתייגעו להתעלות לטובה, זוכים לשכר גבוה הרבה יותר מאלו שהנטיית טבעם הבסיסית היא טובה, ע"פ מזלם, משום שהתקוממו נגד טבעם הרע והתגברו עליו, וכן אלו שמזלם קבע את נטיית טבעם לכיוון הרוע, ואכן, הם הרשיעו. שעונשם אינו כה גדול כאלו שמזלם קבע את מזגם ותכונותיהם לטובה ובכל זאת הרשיעו ועשו מעשים רעים, כנגד טבעם הטוב.

וכן כתב בעל ה'גידולי תרומה' ז"ל בספרו בינה לעתים (ח"א דרוש לראש השנה):

"הבחינה השנית היא טבעית מצד מזג האדם. כי נודע שכפי ההמזגה אשר בלחותיו ואיכיותיו, כן תהיה הנטיה בטבעו אל הטוב או אל הפכו, ואשר יתגבר לדרוך מהלך השלמות ולהתרחק מן הפחיתות, בהתקומם נגד נטיית טבע מזגו, זה יוסיף להגדיל מעלתו ושכרו כפול ומכופל", עכ"ל.

 

&&רבי יונתן אייבשיץ: המזל מסייע לצדיק בעבודתו &&

 

לאחר שעקד אברהם את יצחק בנו, אמר לו הקב"ה: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".

מבאר רבינו יונתן אייבשיץ בספרו אהבת יונתן: "ולשון עתה ידעתי אבאר עפ"י מה דכתיב בנח "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ואמרו במדרש דאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. וזה יבואר דאיתא דהקב"ה מחשב אימת יולד הצדיק. וצריכין להבין האי מחשבה על מה חושב הקב"ה".

"רק הענין ההוא דודאי הבחירה הוא ביד האדם הן לטוב הן לרע, כפי שיברר הדבר בשכלו, רק לפעמים מזלו שנולד בו גורם לו לטובה או לרעה, כדאמרו מאן דנולד במאדים יהא כך והנולד במזל פלוני יהיה כך. וזה חשבון של הקב"ה שחושב אימת הצדיק יולד במזל טוב שהמזל מסייע ללכת בדרכי ד'. וזה שאמרו דאילו היה נח בדורו של אברהם דאז היה המזל לא טוב כל כך לסייע ולא היה צדיק תמים, ולכך כתיב "בדורותיו".

רבנו יונתן אייבשיץ זי"ע מסביר שאין ספק שהבחירה בין טוב לרע נמצאת ביד האדם, כפי שיברר בשכלו האישי. אמנם לעיתים בכח המזל לסייע לו. לאור זאת מסביר מהר"י אייבשיץ: "וידוע דמעשה העקידה היה ביום הכפורים ואז אין רשות לשטן כלל לקטרג ולהסית את ישראל, ובעת הזאת היה אברהם יכול לקיים דיבורו של הקב"ה, אבל אילו היה הנסיון בחודש אחר, לא היה יכול לעמוד. וזה שאמר "עתה ידעתי", היינו כשחשבתי מתי תוולד ועל פי מזלך לא היה לך סיוע לעשות רצוני, ידעתי מאז ומקדם שעתה ביום הזה הוא העת שאוכל להראות לכל כי ירא אלהים אתה", עכ"ל.

 

&& אין הדבר תלוי אלא בי &&

הגמרא (מסכת ע"ז יז, א) מספרת כך: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה. אמרה: "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה". הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נד) "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה". אמר: "שמים וארץ בקשו עלי רחמים". אמרו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נא) "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה". אמר: "חמה ולבנה בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו כד) "וחפרה הלבנה ובושה החמה". אמר: "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו לד) "ונמקו כל צבא השמים". אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

כתב על כך רבי יונתן אייבשיץ זי"ע בס' יערות דבש ח"ב דרוש י, ונביא בקצרה מהנוגע לנדו"ד, וכדלהלן:

"ואמרו על ר' אלעזר בן דורדייא כאשר בא אל זונה והפיחה, ואמרה כשם שהפיחה אינו חוזרת כך אלעזר אין לו תקנה, הרצון, בקשה ללגלג על תשובה, כדי שיהיה יצרו תוקפו עליו ביותר, כי בלאו הכי אבד תקוה מעולם הבא ואין לו אלא להתעדן בעולם הזה כי זהו חלקו, ואמרה מה תועיל תשובה, אני עשיתי דבר מגונה, ולא נאות לעשות כן בפני הבועל החומד אותה פן תתגנה בעיניו וכדומה מדבר המאוס הזה, ואמת אני מתחרטת על זה, וכי יועיל זה לסלק המגונה והכיעור שנעשה על ידי סרחון זה במה שלבי תוהא, וכמו כן הדבר אל עבירה, מה תועיל חרטתו, כיון שכבר נעשה המגונה והתועבה וסרחון כלפי מעלה, אמנם ר"א אמר הרים וגבעות בקשו רחמים שמים וארץ בקשו רחמים, חמה ולבנה כוכבים ומזלות בקשו רחמים, וכולם במענה אחד השיבו שגם הם בתוהו יאבדו, ויש להם לבקש על עצמם, ואז אמר אין הדבר תלוי אלא בי וכו', מיד שב בתשובה שלימה למאוד, עד שמת מתוך בכי ותשובה, אשרי לו ולנשמתו".

"אבל יש להבין מה זאת שלקח אלו למליצים, וגם מהי התשובה שצריכים לבקש על עצמם, מה בכך, כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה (ב"ק צב, א), ומהו שאמר אין הדבר תלוי אלא בי, וכי בלא זה לא היה יודע שתלוי בו, וכי ס"ד שהם יתפללו בעדו והוא ישתוק ולא יצעק לה' במר נפשו כי חטא?".

"אבל הענין כך, כי רבים חשבו כי החטא גורם בסיבת מקום, כי אמרו מקום זה גורם לזנות, מקום זה לגזל וכדומה, והוא בשנוי אוירים, ועל ידי כך נשתנה המזג והלחות באדם, וזהו פועל בטבע בגוף עד שנשתנה הגוף לחמוד וכדומה, ושינוי אוירים שאינו בשוה בכל השטחים הוא הרים וגבעות כנודע, כי שינוי אויר יש בין הרים לבקעה כנודע, וזהו שחשב מתחילה כי שינוי מזגו בגוף בא על ידי שינוי אוירים בין הרים וגבעות, ולכך אמר הרים וגבעות בקשו רחמים וכמו כן בא לאיש שינוי מכח הפכי הטבע, כי שמים פועלים בארץ פעולות הפכיות, כי שמים מושפעים רוחני וארץ גשמי, עד שאמרו שלכך עמידת ארץ במרכז בנקודה לא תפול לשום צד אף כי הוא כבדה, כי השמים דוחים אותה מכל צד, כי לא נאות להתחבר יחד, וא"כ הדחיה היא הטובה שעל ידי כך יש לה עמידה, וכן הדבר ביסורין שקב"ה מייסר הוא לטובה, וזה (סוטה מז, א) שמאל דוחה ביסורים ועל ידי כך ימין מקרבו שזוכה להתקרב לה' ".

"וזהו מאמר הפסוק (תהלים קג, יא) "כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו", כמו שגבה שמים על ארץ, הוא שדוחים מבלי להתקרב אליהם ארץ, ועל ידי כך שומרים מצב ארץ ובאה טובה וקיום לעמידת ארץ, כן גבר חסדו על יראיו, שעל ידי כך בגבורת חסדיו ביסורים הוא על ידי כך חסד גדול, ולכך ע"י הפיכת הטבעים שמים מארץ, נולד שינוי המזג כפי סדר תנועתן כי גלגל חוזר סובבים שינוי תנועות, ובזה הגרם לאדם לבלתי היות גופו שלם בעבודת השם וכולו לשמים, ולכך אמר שמים וארץ בקשו רחמים כי יחס ענינו להם, גם יחס שינוי כפי מצב שמש וירח חום וקור לח ויבש, שהם פעולות מסתעפות מהם, ושפעת שמש גורם חימוד וחום, ושפעת לבנה עצלנות בעבודת ה', ושכחה לזכור אחריתו כטבע בעלי מרה לבנה".

"ולכך חשב ר' אלעזר בן דורדייא לייחס עליהם עניינו, ומכל שכן דחשב ליחס עניינו לכוכבים ומזלות, כדעת הרבה מחכמי תולדות שמיחסים כל פועל אדם להם, וכאשר אמרו (שבת קנו ע"א) מאן דבמאדים הוא רצחן, ובחמה זנאי וכדומה, ומכל שכן י"ב מזלות, כפי שינוי מעמדם ומשטרם ומבטם, ישתנה טבע אדם, כאשר האריכו בזה הכלדים וחכמי תולדות, וחיברו בזה ספרים רבים, והוברי שמים בזה שמו מבטחם, ולכך חשב ר"א לתלות בהם ענינו, והם היו בעוכריו שבא לכלל המרי הזה, אבל כולם הוכיחו שאין הדבר תלוי בהם, כי ידוע כי אמרו חז"ל (יומא פו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה, באותו מקום ובאותה אשה, והיינו כי אולי לאשה זו יצרו תוקפו ביותר, או המקום גורם, ולכך צריכה להיות תשובתו באותו מקום ואשה, ומכל מקום לא יחטא, זהו לאות שכבש יצרו בשלימות ונרצה עונו".

וכן האריך עוד לבאר מעשה דר"א בר דורדיא בחלק א' דרוש א', וזה לשונו:

"ואחר כך תלה כי הדבר תלוי במזל, כי יש נולד במזל להיות צדיק ופרוש, ויש נולד במזל, להיות זנאי ורשע, וכאשר גזר מזלו כן יהיה, ומי ילחם עם כוכבי שמים. ומתחלה תלה הלידה והעיבור בחמה ולבנה, לידה בחמה ועיבור בלבנה, כמאמר הפילוסוף, כי לידת אדם מהחמה והריון מהלבנה, וכך אמר איוב (איוב ג, ג) יאבד יום אולד בו, ויחס הלידה לחמה ויום, והלילה אמר הורה גבר, הוא הלבנה אשר ממשלתה בלילה עת הריון, ולכך שפט כי החמה ולבנה המה סיבה לחטא, כי כך נוצר על ידי וקבעו בו טבעי לחטוא בכח התאוה והמרי, ואף המה השיבו, כי אי אפשר להם לבטל גזירת השם ומצותיו, ואמרו שאף הם יבטלו בדבר ה', כמו דכתיב (ישעי' כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה", והטעם ג"כ כמש"ל, לבל יהיה לבושה לישראל שחטאו בהם, וממנו ילמד כי כחם נקל לבטל מצות ה' ודבריו".

"ואח"כ חשב, אולי הגזירה מפאת י"ב מזלות, כי על פי תולדות אדם במערכתם ומבטם כאשר יטו לארץ מנהלם, כן יהיה האדם, אם לטוב אם לרע, וכאשר באמת גזרו חכמי התולדות ואמרו, הם הנותנים לאדם הרצון ובחירה, אם לטוב לרדוף חכמה ומוסר, אם לרוע לרדוף תאוה ומותרות החמדה, ולכך תלה הדבר בהם, אך אף המה ענו לו, כי כחם נקל מלבטל מצות ה', כי הם יחלופו ויעברו וכו', ולכך האדם בעל בחירה מה' בתולדתו, ואין דבר בעולם שיכול לעצור לו לעשות הטוב והרע, כי כך גזר מחכמת הבורא, לתת לאדם הבחירה מאין מעכב בשום דבר מן יצוריו, הן גדולים הן קטנים, ולא ישען אדם בדבר שקר לומר כי המה בעוכריו, כי הוא לבדו גבר בעצמו לילך בדרך אשר יבחר, אם בדרך טוב, או רע לא ימאס, כי ה' נתן לפניו ב' דרכים, ואין שום דבר מעכב ומכריח כלל, ולזאת הכיר שאין הדבר תלוי אלא בו, והוא המורד במצות ה' מבלי טעם ומכריח, ולכך שם ראשו בין ברכיו ובכה עד שיצאה נשמתו, ויצאה בת קול שהוא מוכן ומזומן לחיי עוה"ב", עכ"ל.

 

&& היעב"ץ:

המזל- מבוא גדול לפעולות האדם, אך בכח הבחירה לשנותו &&

 

היעב"ץ (אבות פ"ג משנה כא) הסביר את דברי המשנה 'הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון' וכתב דברים נפלאים בעניינו, ואלו דבריו:

"אין ספק שהרכבת האדם ומזגו והעת אשר נולד מבוא גדול לפעולותיו, כמו שאמרו ז"ל (שבת קט) האי מאן דבמאדים יהא אשיד דמא, האי מאן דבצדק יהא גבר צדיק, א"ר נחמן וצדקן במצות, אבל עכ"ז מצד נפשו של אדם שהיא למעלה מן הגלגלים יוכל למשול על חמרו ולבחור הדרך הישרה, וכ"ש מי שהאיר עיניו במלחמתה של תורה, אבל רוב האנשים נשארים על טבעם והם פועלים כפי הכנתם, ויש מהם שהוסיפו שלמות מצד בחירתם על מה שהיה בהכנתם, ויש אחרים ג"כ הוסיפו בדעתם יותר על הכנתם, ויש מי ששנה הכנתו מטוב לרע, ויש מי שעשה בהפך שמשל יצרו הטוב על יצרו הרע, אבל אלו מעטי המספר".

"וע"ז אמר שלמה ע"ה (קהלת ז) "אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי", ואין ראוי שתבין מאמרו כפשוטו לכאורה, שהרי בדורו ע"ה כמה צדיקים וצדקניות היו, ואמרו ז"ל שנתבשרו כולם לחיי העה"ב שנאמר (מלכים א ח) "שמחים וטובי לב", ואיך יוציא המלך ע"ה לע"ז עליהן ח"ו. אבל ענין דברו כי מצא אדם אחד מאלף שיפעול הפך הכנתו וימשול על יצרו לגמרי, ואשה בכל אלה לא מצאתי, לפי שהן קלות הדעת ואין להן תגבורת השכל לנצח הכנתם, אבל נשארות על טבעם להוסיף או לגרוע. והאל ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות כל מה שאפשר שיהיה כפי טבעו של עולם, אם לחיים או למות, למלחמה או לשלום, כי הוא ברא השמים וצבאותיהם הארץ וכל אשר עליה והניחם על הטבע אשר הם עליה ואיך לא ידעם, וכן הדרך הראוי לפי טבעו של אדם והכנתו ותולדתו לא נעלם ממנו דבר, אבל נתן הבחירה ביד האדם למשול על הכל לבטל הכנתו ולפעול כנגדה, ולעצור הרע הראוי לבא מהגרמים השמימיים. וע"ז אמרו ז"ל (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

"ואמרו עוד (שמואל ב כג) "צדיק מושל יראת אלהים", אני מושל בעולמי ומי מושל בי צדיק, שאני גוזר גזרה והוא מבטלה. ומי לא יודה בזאת ההקדמה המפורסמת לעין כל בכל התורה כולה. ולזה אמרו (דברים לא) "וקם העם הזה וזנה". וכתיב בתריה "כי אנכי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום", הרי פירש לך בפירוש שלא היה אומר כן אלא מצד מה שהיה רואה בהם עכשיו, כי אם כה יעשו ולא ישנו את טבעם יקרה כן, וכן אמר משה רבינו ע"ה לישראל (שם) "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי" וגו', ולזה אמר "כי תקרה אותם הרעה", אבל הבחירה לעולם מסורה בידם להרע או להיטיב".

"ואמשול לך משל לצייר הענין הנכבד הזה בשכלך ציור שלם. אדם אחד יש לו שני בנים, האחד צדיק וחכם והשני רשע, ויש לפניו ספר וסייף, ואמר זה יקח הספר וזה יקח הסייף, וידוע כי ידיעת האב לא הכריחה את אחד מהם, כי ידיעתו כפי מה שהוא יודע מטבע כל אחד. וכן השי"ת אע"פ שהוא יודע כל מה שעתיד להיות, לא תכריח ידיעתו לאדם, לפי שהוא ית' נתן הבחירה לאדם ועל זה ברא עולמו".

"ולזה אמר התנא: "הכל צפוי והרשות נתונה", הכריע בין ידיעת האל ית' ובין הבחירה ונתן מקום לשתיהן. ובמלת "צפוי" הודיענו ענין הידיעה כמו שפירשתי, וזה כי העומד במגדל גבוה וצופה הבאים לעיר, לא יכריחם לבא, אבל מצד היותו במקום גבוה יודע כי הם עתידים לבא אם לא ישתנו ממה שיש בלבם, והבחירה ביד הבאים לחזור, אלא שזה יקרה על המעט, וזה היה ענין דוד בקעילה ששאל במשפט האורים לצופה ומביט עד סוף כל הדורות, מה שעתיד להיות מצד בחירתו של דוד, והגידו לו וברח ונמנע מה שעתיד להיות, וזהו "והרשות נתונה".

"ובטוב העולם נדון", בא לתרץ מה שיקשה קצת כפי מה שהונח הכל צפוי, כי אע"פ שהבחירה ביד האדם עם כל זה הוא מוכרח קצת במעשיו, או מצד הכנתו או מצד שעוותוהו כוכבי שמים, לזה אומר שהש"י דן את העולם בטובו לא לפי מעשיהם של בני אדם, וזה לו לאדם תמורת מה שעוותוהו כוכב".

היעב"ץ ז"ל ביאר לנו שאין ספק שהרכבת האדם, מזגו וזמן המזל בו נולד, הוא מבוא גדול לפעולותיו, אך נפש האדם, שהיא גבוהה ביותר, למעלה מן הגלגלים, יכולה למשול על תכונותיו הבסיסיות, אותם קיבל ממערכת מזלו, ולבחור בדרך הישרה, ובפרט מי שהאיר עיניו במלחמתה של תורה. ואמנם, מעיר היעב"ץ, רוב האנשים נשארים בטבעם המולד והם פועלים כפי הכנתם, אותה קיבלו מיום היוולדם, כאשר ישנם כאלו שהוסיפו שלמות מצד בחירתם על מה שהיה בהכנתם, ויש אחרים גם כן שהוסיפו בדעתם יותר מהכנתם נפשת הטבעית, ויש מי ששינה הכנתו מטוב לרע, ויש מי שהגדיל לעשות והמשיל את יצרו הטוב על יצרו הרע, אך היעב"ץ מסיים בעוגמה ש"אבל אלו מעטי המספר"...

 

&& המזל משפיע באופן מוחלט על תכונות נפש הגויים &&

ממשמעות דברי רבי יונתן אייבשיץ זי"ע  בספרו אהבת יהונתן (במדבר פרק כ, טז) עולה שבעוד שהמזלות משפיעים באופן מוחלט על תכונות נפשות הגויים, הרי שעם ישראל יכול להכניע את המזל ולשנותו. ואלו דבריו:

"והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך". ונראה לבאר כי רצה בזה כי הנה ישבנו שם ימים רבים ולא קלקלנו מאז מה מגבולך. מזה תשפוט כי בעלי מדות אנחנו לשמור חק מבלי ליגע בכל אשר לאחרים. ואולי נתן לו גם בזה אצבע כי אין לעשו להכניע, דידוע דהנולד במזל מאדים, או רוצח או טבחא או מוהלא, יהיה רק ביני העובדי אלילים היושבים תחת המזל הם רוצחים, כמו דמצינו בעשו דנולד במזל מאדים, ע"כ ירש "על חרבך תחיה". אבל ישראל עם קדוש דנימולו בחרבא קדישא, מכניע למזל מאדים, כי אשיד דמא קדישא בחרבא וכובש למאדים וחרב עשו, ולכך משה דהיה נולד מהול לא היה יכול להלחם בעמלק, ולכך דרשו חז"ל "מכתם לדוד בהצותו את ארם" וגו', שהיה מכתו תם שנולד מהול. ולכאורה קשה מה ענין זה אל המזמור? אבל יובן כי נאמר על דוד בעצמו "בהצותו את ארם וגו' וישב יואב ויך את אדום" ולא דוד בעצמו ויש להבין מה נשתנה אדום מארם וע"ז השיב "מכתם" שהיה מכתו תם וא"א לו להכניע את אדום. והנה ישראל לא מלו במדבר משום חולשא דאורחא אמנם יש להם תירוץ חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשהו הוי כאילו עשהו אבל כיון שישבו בקדש ימים רבים ולא מלו אין להם תירוץ רק מחמת שלא נשבה רוח צפונית וטעם זה לא ידע מלך אדום ולדעתו היה זה בשאט נפש שלא מלו, א"כ אין בכחם להילחם נגד אדום, על כן שלח לו ואנחנו בקדש כדי ליתן אצבע שלא להניחם לעבור בארצו", עכ"ל[26].

 

&&האדם אינו יכול להאשים את מזלו אלא את עצמו &&

לאור דברי חכמינו בענין, מבאר הגר"ח מוולוז'ין זי"ע ביאור נחמד בדברי המשנה (אבות בו, ו): "אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון".

וביאר הגר"ח מוולוזי'ן זי"ע בספרו רוח חיים: "או על דרך מאמר חכמינו זכרונם לברכה (שבת קנו, א) מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא. ולפעמים יאמר הרוצח: הלא מזלא אנסיה לההוא גברא. ולמה ענש יענש. על זה אמר דודאי אם לא נתחייב הנהרג, לא תוכל לו. רק ראוי זה ליפול. ואם כן מה היית עושה במזלך המתאוה לדם, על כרחך היית או טבחא או אומנא, כמו שאמרו חז"ל בפרק מי שהחשיך. אם כן על כרחך אין הכרח ממזלו כי אם מעשיו הכריחו לההוא גברא. לזה אמר "אף הוא ראה וכו' על דאטפת אטפוך", רצה לומר מוכן היה ליהרג ולמות בעוונו על כרחו. דאם לאו הכי לא היה יכול לו. ולכך גם מטיפיך יטופון. ודי למבין", עכ"ל.

בספר כרם צבי מסביר בדרך צחות את הפסוק "וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כא, יד), על פי דברי הגרא בשבת שהנולד במזל מאדים יהיה שופך דים ותקנתו היא להיות שוחט או מוהל. וזה המובן כאן, כי יטען הרצח בעורמה להגנתו שכיון שנולד במזל מאדים, לכן תכונותיו הכריחוהו לרצוח. ועל כך נאמר "מעם מזבחי תקחנו למות", המזבח מוכיח שעליו להיענש, משום שהיה יכול להיות מזובחי זבח, שוחט או מוהל, ולא רוצח...

 

&& בכח ישראל לשנות את המזל &&

כתב השמן אפרסמון (דברים ד, יט): "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים". לכל העמים אשר הם תחת הוראות מערכות שמים ואי אפשר להם לקיים, כי מי שנולד במזל מאדים מורה שיהיה גבר אשיד דמא, אין בידו לקיים 'לא תרצח', יען שהוראת המזל לא תשתנה. אבל אתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה (שם כ), לקבל התורה הקדושה, אשר על ידי זה אין אתם תחת השמים והוראת שפיטת הזלות והכוכבים, ודרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), בית יעקב למעלה מהמזל על ידי קבלת התורה, והכוכב נדרך ממנו, על דרך (ירמיהו י, ב) "ומאותות השמים אל תחתו". כי בכח עם בני ישראל לשנות המזל על ידי פעולתם, ואף הנולד במזל מאדים גבר אשיד דמא אפשר לו לקיים 'לא תרצח', כי ישתנה המזל על ידי פעולתו הטובה", עכ"ל.

 

&& היד הקטנה: יד השכל תמיד על העליונה ויש בכח ישראל לשבר את הוראת המזל לגמרי &&

 

נסיים פרק זה בדבריו הנפלאים של בעל היד הקטנה (שער ח, שער השגחה והנהגה פ"ד), הכותב כך:

"האמת שיש כח למזל המערכת על כל עניני בני האדם, כמו בני חיי ומזוני ושאר כל ענייניו. ועוד יותר מזאת שיש כח לפי מזל המערכת בעת מולדו והוייתו להיות לו נטיה אל אחת המעלות מן המידות או הפחיתיות, מצד הטבע שנתנה לו המערכת. אמנם יד השכל תמיד על העליונה להתנהג על פי השכל ועל פי טבע הבחירה להפוך הוראת המזל אל צד וצדדים, שלא תזיק, או שתועיל עוד, מעט או הרבה, הכל לפי השכל, וכמאמר רב אשי שם על האי דבמאדים יהא אשיד דמא ואמר הוא או גנבא או אומנא או טבחא או מהולא, וירצה שאינו בהכרח שיהיה גנב ושופך דם נקי, כי אם יש כח ביד השכל לשנות רוע הוראתו בשלא ירע וישחית, והוא שיהיה טבחא. ועוד יותר יכול לשנות אפילו לקצת תועלת ושיהיה רופא. ועוד יותר אפילו לתועלת הנפש ושיהיה מוהל".

"ועוד לנו ישראל עם קדוש ה' יד ושם ביתר שאת ויתר עוז אפילו לשבור הוראת המזל לגמרי, בסגולת תורה ומצוות אשר נתן לנו הוא יתברך, אשר סגולתה נעלה ומרומם על כל המערכת וגרמי השמיימי ועל כל העולמות העליונים ועליוני העליונים. אך בזה יש מדריגות וענינים רבות, לפי גודל מעשה הזכות, ולפי בר וצחות נפש העושה, וגם לפי תוקף כח ועוז של ממשלת מזל המערכת, החזק הוא אם רפה, ולפי צחות הוראתו, אם בפרטות ואם בכללות, ועוד ענינים רבות כהנה לאין מספר[27]"...

 

 

 

[1] כתב המהרש"א פסחים (קיב א): "הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כו'. ארבע לשונות מחולקים קרובים בעניינם מפורש בטור או"ח סי' א', ע"ש. ועי"ל דנקט ארבע לשונות של זירוז אלו לפי שיש לאדם ד' מונעים מהגיע אל תכלית השלימות והוא האחד העניות שאחז"ל שמעביר את האדם על דעת קונו. הב' הם האויבים רשעי עכו"ם שרוצים להעביר ישראל על דת בכמה גזירות. הג' הוא המזל לפי תולדתו, כדאמרינן בשבת מאן דבלבנה גנב יהא ומאן דבמאדים גבר אשיד דמא, ע"ש. הד' המונע הגדול היצר הרע ויש לאדם לזרז עצמו נגד ד' המתנגדים אלו וז"ש הוי עז כנמר לשון הוי עז נופל גם שאין לו העזוז והכח בדבר מה יתחזק עצמו יותר מהיכולת בידו והיינו לגבי מונע דעניות דאהא מייתי לה הכא כפירש"י ורשב"ם ואמר קל כנשר לזרז עצמו נגד מזלו הרע בשמים ע"ד דרך נשר בשמים וכו', עכ"ל.

[2] והחת"ס (שו"ת או"ח סוף סימן קפה) כתב וז"ל: " הר"ן פ"ק דמגלה [ז' ע"ב] כתב על שם ר' אפרים, מהא דקם רבה ושחטיה לר' זירא בטל לי' מאי דאמר רבא חייב איניש לבסומי וכו'. וא"כ צ"ע על הרי"ף ופוסקים שהביאו להלכתא. ועל רבא גופי' צ"ע דהוה בתר רבה ור' זירא ואמר חייב איניש וכו'. על כן נלע"ד דאמרינן בשבת פרק מי שהחשיך [קנ"ו ע"א] מזל שעה גורם מאן דהוה במאדים וכו' אמר רבה אנא במאדים וכו' א"ל אביי מר נמי עניש וקטיל ע"ש, ואפשר דהוה קודם דשחטי' לר' זירא, דאי לא תימא הכי ה"ל למימר מר נמי שחטי' לר' זירא. והשתא י"ל דוקא רבה דאתיליד במאדים שכיחא גבי' הזיקא, אבל רובא דרובא דעלמא חייב לבסומי דהיכא דלא שכיחא הזיקא שלוחי מצוה אינן ניזוקין, ולא תצא תקלה ומכשול משמחת מצותינו. ונזכה לשמוח בבית אלוקינו אמן", עכ"ל.

[3] כל דברי הר"ן בענין הובאו בהרחבה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה כרך א, יעוי"ש.

[4] וכפירוש רש"י שבת קנו, א: גנבא - ליסטים ההורג נפשות.

[5] ישעיהו סג, יז.

[6] מכות י, ב.

[7] בלק כב, יב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא".

[8] שם כ: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

[9] ישעיהו מח, יז.

[10] משלי ג, לד.

[11] יש בנותן טעם להביא כאן את דברי ספר העיקרים (מאמר רביעי פ"ד), הכותב כך: "הדעת האמתי הוא שמכאן יש להוכיח שהוראות הכוכבים אינן הכרחיות ושאע"פ שנראה קצתם מתקיימות כפי משפט האצטגנינים על האנשים, מכל מקום כבר אפשר שיבטלו מפנים רבים, אם בסיבת הבחירה או בסיבת איזה זכות או מצוה, כמו שאמרו רז"ל במסכת (שבת ק"ט ע"א) אין מזל לישראל ופרש"י ז"ל שם שע"י צדקה ותפלה וזכות ישתנה מזלו לטובה וכ"ש ברצון האל יתברך שהוא הכלל הגבוה על כל שראוי שיבטלו כל ההוראות מאי זה צד שיהיו ברצונו לסבה נודעת אצלו בלבד וזה היתה הכונה בנתינת התורה כדי שע"י קיום מצותיה ינצל האדם מהוראת המערכת כמו שאמר הנביא (ירמיה יב) "ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה".

וכן כתב הר"ר אבן עזרא ז"ל בספר המולדות בשמונה הדברים הכוללים שהם מבטלים ההוראות הפרטיות, אמר שם בדרך השמיני שמצד בחירת הנפש החכמה תבטל ההוראה הפרטית. ואמר שם ג"כ שהבוטח בשם שלו נתכנו עלילות הש"י יסבב סבות להצילו מכל נזק שיש לו במולדו וזה מבואר כמו שכתבנו והוא מסכים לדעת רז"ל (ר"ה טז, ב וברכות יג, א) שאמר ששינוי השם או שינוי מעשה או צדקה או צעקה מבטלין גזר דינו של אדם, וכן אמרו אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. ועל דרך זה אמרו קצת החכמים שיצחק לפי שהיה מחלק מאדים והיה מורה עליו שיהרג צוה הש"י להעלותו לפניו לעולה ואח"כ נתן האיל תחתיו לכופר כדי שינצל מן ההוראה ההיא. וכיוצא בזה יסבב הש"י סבות להציל שומרי התורה ומצותיה מהוראות המערכת, וע"כ תמצא הנביאים מזהירים את העם לשוב מדרכם הרעה, אמר ירמיהו "היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה" (ירמיה ז) וזה להיותם יודעים שטבע המצות וההשמע אל הש"י לבטל הוראת המערכת כמו שכבר תבטל ההוראה ההיא מסיבות אחרות לדעת האיצטגנינים", עכ"ל.

[12] יואל ד, יח: "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים".

[13] עוד כתב מרן מהר"י קארו זי"ע בספר תולדות יצחק (דברים ל, יא): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא ולא מעבר לים", אחשוב שהכוונה בזה שהיה אפשר לומר שהאדם מוכרח במעשיו לאחד מארבעה סיבות: האחת להמזגת האדם, שהאדומי והדמיי מוכנים לניאוף, והשחורי לכעס, וכן כל המזגות למדות רעות, כל המזגה למדה רעה מיוחדת כפי אותה ההמזגה, וכן המדות הטובות כפי ההמזגה. השניה שידיעת השי"ת מכרחת שאם ידע בראובן כשנולד שיהיה רשע אי אפשר שיהיה צדיק. השלישי מצד המערכה שהמערכות להם ממשלה בעולם הזה, עד שהאצטגנין יאמר פלוני יהיה רשע או צדיק דהאי מאן דאיתיליד במאדים ליהוי אשיד דמא [שבת קנו.]. הרביעית אויר הארץ, שיש אויר מחכים או מטפש, ואוירא דארעא דישראל מחכים, ואויר המגדל אשר בנו בבבל משכח, וכן מכריח להיות רשע להוט בעבירות או להיותו ישר ונאמן, וכמו שאמרו ז"ל על [במדבר כה, א] וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, שאויר אותה הארץ מזנה, ולזה אמר הכתוב כי לעתיד לבוא ומעיין [מבית] ה' יצא והשקה את נחל השטים, וזה להסיר משם הניאוף.

ולזה אמר ששום אחד מאלו ארבעה אינו מכריח ואינו מסיר הבחירה, אמת שמכין, וזהו שכתוב "כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך", כלומר אינה נבדלת לסבת המזגה שלך, וזהו "ממך", אמת הוא שמכין אבל אינו מכריח, ואם מצד ידיעת השי"ת אינה מכרחת, וזהו ולא רחוקה היא, שהשי"ת רחוק רחוק מי ימצאנו, ואם מצד מערכת הכוכבים לא בשמים היא, שהמערכה מכינה למדות אבל אינו מכרחת, וגם גזרת המערכה כללית כמו שאמר [רב אשי, שבת קנו א] או אומנא או מוהלא, ואם מצד אויר המחוז ההוא ולא מעבר לים היא, שאמת הוא שמכין למדות טובות או רעות אבל אינו מכריח".

ואמר כנגד כל ארבעתן, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". כנגד הסיבה השלישית, אמר "קרוב אליך הדבר", אינו רחוק אלא קרוב, וכנגד אויר הארץ, אמר מאד שהוא קרוב אליך מאד, יותר מאותו המחוז, וכנגד המערכה, אמר "בפיך", שהוא הדבור רמז לשכל שהוא למעלה מן המערכה, לומר אין המערכה מכרחת, שהרי יש לך פה שהוא צלם אלהים. ואמר "בלבבך" כנגד ההמזגה, לפי שהלב בו המידות כפי ההמזגה שבו כח המתעורר, ואמר "בלבבך" כרצונך יהיה הכל, ולכן אחר שאלו הארבעה אינם מכריחים, ואם כן הבחירה היא ביד האדם, ולכן סמך לזה [פסוק טו] "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", ואמר "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", עכ"ל.

[14] דבריו הובאו בהרחבה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א, יעוי"ש.

[15] וראה עוד בדבריו, שם פרק נג. ובתוכ"ד שם כתב כך: "הכל תולה במזל וזהו רגע ועת שאדם נולד בו, כי כפי אותו העת שנולד בו או שנוצר בו אדם, הוא הכנת טבעו בעולם, ואם יודע הקדוש ברוך הוא שטבעו הוא שלא יוכל לסבול רוב עושר ויחטא בו, הנה זכיותיו גורמין לו למנוע הטוב ממנו לבלתי יתגאה בעושרו, והנה אי אפשר להעשירו על פי זכיותיו אם לא שיעשה לו השם יתעלה טבע אחר וישנה מזלו, וזהו דבר נמנע, כי הבחירה ניתנה לאדם על פי מזלו", עכ"ל.

[16] שבת קנו, א.

[17] וכדברי המהרש"א לעיל.

[18] יומא כב, ב.

[19] שמואל א טז, יב.

[20] יומא כג, א.

[21] שמואל א יג, א.

[22] יומא כב, ב.

[23] בראשית רבה סג, ח.

[24] שנאמר בו 'ויצא הראשון אדמוני' (בראשית כה, כה).

[25] וכן כתב מהר"י סקילי זי"ע בספרו תורת המנחה (דרשה כג): "בנת לרעי מרחוק, ידעת רוע טבעי וזדון לבי דכתיב (שמואל א טז יב) והוא אדמוני, ואמרו רז"ל כשראה שמואל את דוד שהוא אדמוני נזדעזע כל גופו וחרד ופחד. והשם ית' בראו כך להיות אכזרי לנקום נקמת ה' מאויביו והיינו דכתיב מרחוק, בשביל רחקיך ביניתני וכוננתני לטבע זה", עכ"ל ועיש"ע.

 

[26] וראה כלי יקר על שמות (כ, יג): "לי נראה לומר לכך בא דבור לא תרצח, כנגד אנכי, לפי שיעקב ועשו עשו חלוקה ביניהם כי יעקב בחר לו יה לחלקו וה' מנת חלקו ועשו בחר לו אומנות על חרבך תחיה וע"כ כפר בעיקר כדמסיק (בב"ב טז ע"ב) שכפר בעיקר מדכתיב למה זה לי וכתיב זה אלי וגו'. ולפיכך בא ציווי אנכי לבית יעקב, וכנגד זה הזהירם שלא יאחזו באומנות עשו כי אומנות זה הביאו לידי כפירה ומטעם לא תרצח לא קבלו בני עשו התורה כי הרציחה מביאו לידי כפירה באנכי ה' אלהיך וא"כ בטלה כל התורה כ"א אין מצוה אין מקום לשום ציווי וע"כ לא רצה לקבל אפילו שאר הדברות כי ענין הרציחה סותר הכל, כי הרוצח חושב שהוא עושה רצון מזל מאדים בכח השר של מעלה ובזה הוא מכחיש אלהותו ית' ואלו דברים עתיקים", עכ"ל.

[27] עי"ש שהאריך בענייני המזל.  דברים נוספים מד' היד הקטנה בענין המזלות, יעויין בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה פ"ב עמוד קכט ואילך.

מזל יוסף מוקיר שבת

 

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מח"ס האיצטגנינות באספקלריה של תורה, עוד אבשלום חי

בית וגן ירושלים

 

מזל יוסף מוקיר שבת

 

הגמרא במסכת שבת (קיט, א) מספרת:

"יוסף מוקיר שבי, הוה ההוא נכרי בשבבותיה, דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי[1]: כולהו נכסי - יוסף מוקר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא - אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא. אסקוה, אייתוה אפניא דמעלי שבתא. אמרי: מאן זבין כי השתא? אמרי להו: זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי, דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה, זבניה. קרעיה, אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא".

תרגום המעשה ללשון הקודש: יוסף מוקיר שבת היה גר גוי בשכנותו והיו לו נכסים רבים, כלומר, היה עשיר. אמרו לו הכלדאים, החוזים בכוכבים את כל הנכסים יקבל יוסף מוקיר שבת. הלך השכן הנכרי, מכר את כל נכסיו וקנה מרגלית. הכניסה בכובעו. בזמן שעבר בנהר במעבורת, הפריח הרוח את הכובע וזרקו למים. בלעו דג. העלו הדייגים את הדג, והביאוהו בערב שבת אחה"צ. אמרו, מי יקנה אותו עכשיו?. אמרו לו הדייגים: לכו הביאוהו ליוסף מוקיר שבת, שרגיל לקנות. הביאוהו אליו, קנה אותו, פתח אותו. מצא בו מרגלית. מכרו בשלושה עשר ככרות של זהב. פגש אותו  סבא[2], אמר: מי שמלוה לשבת שבת פורעתו.

דברים אלו מביאים אותנו לתהות מספר תהיות בענין:

ראשית, כיצד החוזים בכוכבים, שראו שמזל הנכרי הורה שיעני ויפסיד את כספו, ראו גם, דרך מזל הנכרי, מי יהיה האדם שיזכה בכספו של הגוי?

שנית, האם החוזים בכוכבים ראו דרך מזלו של הנכרי, גם את מזלו של יוסף מוקיר שבת, או שמא חזו את גורל שניהם, ללא קשר בין אחד לשני? (והיינו, האם יתכן שיש קשר בין מזל אדם אחד למזל אדם שני וגורל שני אנשים יכול להיקבע יחדיו, כאשר אותו המזל עצמו קבע שכספו של העשיר יעבור אל העני, או שהם שני מזלות שאינם קשורים זה לזה, כאשר מזל העשיר הורה שהוא יהיה עני, ואילו מזל העני הורה שהוא יתעשר, ואין קשר בין מזל למזל 

ושלישית, האם החוזים בכוכבים אמרו לנכרי שכספו וזהבו יילכו ליוסף שכנו, בגלל שכך נגזר במזלו של הנכרי, או שזכות השבת היא שעמדה לו בכך, כפשטות דברי הגמרא? האם אילולי שמר יוסף שבת כראוי, הכסף היה נשאר אצל הנכרי? ושמא היה כספו עובר לאדם אחר? שהרי מזל האדם נקבע ברגע לידתו, ואילו בסוגיה זו נראה, לכאורה, שהמזל משתנה לטובה בזכות כיבוד השבת[3].

הגמרא בשבת שם ממשיכה וכותבת כך:

"בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר "עשר תעשר", עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת. דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים "לה' הארץ ומלואה" וגו', וכשמסלקין אותו אומרים "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: [אשריך שזכית], וברוך המקום שזיכך לכך", עכ"ד הש"ס.

מדברי הגמרא הללו, שסמכו את סיבת העשירות שבכבוד השבת למעשה יוסף מוקיר שבת, נראה שחז"ל הקדושים סברו שיוסף התעשר בזכות כיבוד השבת, ולא בגלל הוראת המזל.

וכן אמרו חז"ל בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא מו – תוספתא): "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י, כב) שבת מעשרת שומריה, כהעשר יוסף מוקר שבי", עכ"ל[4]. הרי נאמר במדרש במפורש שיוסף התעשר בזכות כיבוד השבת ולא בהוראת המזל. וכן מצינו גם בזמר לשבת שחיבר אחד הקדמונים איתא כבפסיקתא: יוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ הוּא. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁוֹמְרֵהוּ. וְעַל הַיַּיִן זָכְרֵהוּ. וְאַל יָשִֹים אֶל לִבּוֹ. הַכִּיס רֵק וְאֵין בּוֹ. יִשְֹמַח וְיִרְוֶה. וְאִם לֹוֶה. הַצּוּר יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ. הַבָּשָֹר יַיִן וְדָגִים. וְאַל יֶחֱסַר בְּתַעֲנוּגִים. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לְפָנָיו צָגִים. זֶה יִהְיֶה שְֹכָרוֹ. אֲשֶׁר חָפֵץ בִּיקָרוֹ. יוֹסֵף חָצָה דָג. וּמָצָא מַרְגָּלִיּוֹת בִּבְשָֹרו".

&&&&&

המאירי ז"ל (בית הבחירה סנהדרין סח, א) נוגע היטב בשאלה בה פתחנו, כיצד יתכן שהחוזים בכוכבים, שחזו את נפילתו של הנכרי, ראו גם מי יזכה בכספו, והוא כותב כך:

"חכמת הכלדיים אינה חכמת הכוכבים לבד אלא שנתערבה עמהם מלאכת הכשוף שחכמת הכוכבים אינה יכולה להודיע פרטי הדברים שאם יודע מדרך הכוכבים שזה האיש יצליח ויקנה שדות וכרמים לא יודע שיקנה שדה פלוני והכלדיים היו אומרים כלהו נכסיך יוסף מוקר שבי אכיל להו וכן הרבה", עכ"ל.

למדנו מדברי המאירי ז"ל שאכן,  חכמת המזלות יכולה להראות באופן כללי, שאדם זה יעשיר או יהיה עני וכדומה, אך אין בכח המזל, או בכח חכמי המזל, לקבוע ולראות את פרטי ההוצאה לפועל של הוראת המזל. המאירי קובע שלמרות שהמזל יכול לקבוע שאדם זה ירכוש שדות וכרמים, אך אין בכוחו לקבוע איזו שדה ירכוש, ובודאי שאין בכח האיצטגנינים לומר שהאדם ירד מנכסיו, כשכספו וזהבו יעברו לאדם מסוים אחר. לפיכך קובע המאירי שהכלדיים עירבו בחכמת האיצטגנינות שלהם גם את חכמת הכישוף, ולכן יכלו להצביע על יוסף מוקיר שבת, כמי שיזכה ברכושו של הנכרי.

לאור זאת יתיישבו הדברים יפה.

אכן, המזל הורה שהנכרי העשיר יירד מנכסיו. מזל הגוי  לא יכול היה לקבוע שהרכוש יעבור ליוסף. אך זכות כיבוד השבת שלו היא זאת שסובבה שהממון יעבור אליו, והכלדיים ראו את ההתפתחות העתידית המופלאה הזאת בכח חכמת הכישוף, שביכולתה לגלות עתידות לעוסקיה. 

ואכן, כדברי המאירי נכתב גם באגרת רבי אברהם ב"ר חייא הנשיא שכתב לרבי יהודה ב"ר ברזילי הברצלוני על שאלה בכלדיים[5], בו מוכיח הוא את ההבדל בין חכמי האיצטגנינות לכלדיים, ממעשה יוסף מוקיר שבת. ואלו דבריו:

"ומכל אשר קדמנו יתבאר שחכמת הכוכבים ראויה ללמוד אותה ולהחזיק בה. אלא מתוך שיכול לעלות בלב אדם שחכמת הכלדיים שהזהירו רבותינו מלשאול בה היא חכמת הכוכבים אשר דברנו בה (צד) [עד] עתה, אנו באים לחקור על ההפרש אשר ביניהם.

ונאמר שחכמת הכוכבים (כוחות) [נותנת] להודיע מן הדבר העתיד להיות כללו ואינה יכולה להודיע את פרטו ואת טביעות עינו וגופו ממש. אם היא מעידה שהאיש הזה יהיו לו שדות וכרמים, אינה יכולה לומר שדה איש פלוני תהיה קנויה לך או כרם אשר במקום זה יהיה לך על תנאי ותקנה מלאכתם ואין בה כח להוסיף על זה ולא להיות על דרך אחרת. כי אינה רואה אלא כח המזל ועדותו אשר הוא מעיד בשמים ואינו רואה טביעות עינו בארץ, אבל רואה מינו וכללו, זה דבר ברור ומוחזק ביד כל אנשי יודעי החכמה הזאת. ודברי הכלדיים אינם כך, אבל הם מעידים על עצם דבר וגופו ממש, כדאמרי'  יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשיבבותיה והוי נפישי נכסיה, אמרו ליה כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו, שהודיעוהו שם האיש דאכיל לנכסיה ואין דרך חכמי המהלכות [כן], כי הם אלו היו יודעים שהגוי יאבדו נכסיו, לא היו יודעים כי פלוני יאכלם כאשר אמרו הכלדיים מוקיר שבי אכיל להו, וכן הא דאמרינן [אמרו] כלדאי לאימיה דרב נחמן בריך גנבא יהא לא שבקתיה גלויי רישיה, אינו דרך חכמי הכוכבים, כי הם היו יכולין לראות אם גנבא הוא, אבל לא היו יודעים אם כיסוי הראש מועיל לו, ואין זה הוצאת דבר מתוך דבר אשר פירשנו אותו למעלה, שאין כיסוי הראש תלוי בגניבה משום צד בעולם. וכן זה שאמרו כלדאי לר' עקיבא על ברתיה דטרקא לה חויא, אינו דרך חכמת הכוכבים, כי אין כח בם להעיד על מקום המיתה. אם הם רואים בשדה, אין אומרים בשדה פלוני ולא בגן פלוני, ומשם אמרו  שאין כח הכלדיים וכח חכמת הכוכבים שוה. ואמרו  שמואל ואבלט הוו יתבי והווי אולי הנך אינשי לאגמא, אמר ליה אבלט האי אזיל ולא אתי, והענין הזה יכול להעיד עליו חכמת הכוכבים ולומר בדרך בשעה זו יארע לו כך וכך ומפני זה קראו אבלט בשמו מפני שהיה מחכמי מהלכות הכוכבים ולא אמר עליו אמרי כלדאי, כאשר אמרו בר' עקיבא ובאימיה דרב נחמן".

"ונראה לנו שחכמת הכוכבים אינה מלאכת הכלדיים, אבל הכלדיים מעמיקים יותר ממנה. ומפני זה נאמר שהכלדיים במלאכתם אשר הם חוקרים בה על העתיד להיות אינם נוהגים ממנהג חכמי הכוכבים בחקירתם על הענין הזה. ואם אנו מפרשים החכמות והמלאכות אשר הם תלויות במזלות ובכוכבים מה הם ועל כמה צד בני אדם מעיינים בחכמת הכוכבים ומתעסקים בה במלאכת צבא השמים ותראה משם מעשה הכלדיים אם היא תלויה בחכמות האלה אם לא", עכ"ל[6].

&&&&&

על דברי הכלדאיים ש"יוסף מוקיר שבי אכיל להו" פירש רש"י: "סופם ליפול בידו". והמהרש"א (חידושי אגדות שבת שם) ביאר כך:  "וי"ל אכיל להו כמשמעו, שכבר אכיל להו כשיעורא לכבוד שבת, ויבואו אלו לתשלומין כדמסיק דפרעיה שבתא, וכל זה חזו כלדאי בכוכבים", עכ"ל.  היינו שיוסף הוציא כבר כסף רב על הוצאותיו המרובות לכבוד שבת ומה שקיבל מרכוש הגוי, הוא תשלומים על מה שכבר הוציא, וזה "מאן דיזיף שבתא - פרעיה שבתא" המובא בגמרא על יוסף.

ולפי דברי המהרש"א, יוסף התעשר בגלל שהוציא הוצאות מרובות לכבוד שבת, וכדברי הגמרא בביצה (טז, א) ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו". ואם כן, לא היה זה מהוראת מזלו, אלא שכר הוצאות השבת שלו.

&&&&&

הגאון החיד"א ז"ל בספרו דבש לפי (מערכת ש אות ה) כתב כך:

"אמרו בפרק כל כתבי גבי יוסף מוקיר שבי, מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. וראיתי להרב מהר"י חאגיז ז"ל בס' קרבן מנחה (סי' שסז) שהקשה דטפי מעלי שישאר שכרו לעוה"ב. והרב ז"ל תירץ דזה היה מזלו, כמ"ש לו האצטגנין, ויש מעכב המזל. וכבוד שבת סייעו שיתקיים המזל זהו תורף דברי הרב ז"ל. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דסתמא קאמר מאן דיזיף שבתא אפי' שאין לו מזל ולומר דהוא כולל. אבל בפרו"ע פרעו"ת בישראל בחלקו"ת ישית דאם יש מזל פרע לו ישלח הן בעודנו חי. ואם אין לו מזל, השכר בגן עדן, הוא דוחק", עכ"ל.

הרי לנו שלדברי מהר"י חאגיז ז"ל, מזלו של יוסף הוא זה שגרם לו לזכות בעשירותו של הגוי וזכות כיבוד השבת סייעה לו לקיום המזל. ואולם החיד"א ז"ל אינו מסכים עם הדברים.

דברי מהר"י חאגיז, לפיהם זכות מצוות כיבוד השבת הצטרפה לסייע לזכות המזל, יעלו יפה עם דברי מהר"י ערמאה ז"ל בספרו הנודע עקידת יצחק (שער כו), המסביר שהקב"ה טבע בבריאתו ובהתנהלות בני האדם, שההצלחה או ההפסד תלויים במספר גורמים: א) בהשגחת ה' עליו. ב) במזלו הנקבע על פי המערכת השמימית. ג) בבחירתו. ד) בהשתדלותו וחריצותו.

לדברי 'העקידה', אדם שמזלו רעוע, ואפילו רע, אך הוא עושה מעשים טובים כרצון הית"ש, יעזרהו הקב"ה לבטל מעליו את השפעת מזלו הרע ולהטיב לו, וכפי שמצינו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ע"ה 'צא מאיצטגנינות שלך' ונשאו מעל השפעת המזל, וכפי שהקב"ה עינו אל יראיו להצילם ממוות נפשם ולהחיותם ברעב. יתכן שיהיו שני אנשים שמזלם שווה, אך ההצלחה תאיר פנים רק לאחד מהם, משום שיש לו יותר זכויות או שהוא השתדל יותר בהשגת פרנסתו ויתר הדברים.

נמצא שזכויות המעשים הטובים מסייעים לכח המזל ולכן מובן היטב שזכות כיבוד השבת של יוסף מוקיר שבת, בצירוף מזלו, הועילה לו להתעשר.

&&&&

יתכן להסביר זאת באופן אחר.

מצינו בחז"ל במספר מקומות שישנו מזל זהה בין האדם ל'בן גילו', הוא 'בן מזלו', וכמובא בנדרים (לט, א) "כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן, ליעלון שיתין ולוקמוה! אמר ליה: כעישורייתא דבי רבי, ובבן גילו". והיינו שרק כשמבקר את החולה בן גילו של החולה, נוטל הוא אחד משישים מחוליו", ובפירוש הרא"ש (שם) כתב: "ובבן גילו. שנולד במזלו", והר"ן (שם) ביאר: "ובבן גילו - שנולד המבקר במזלו של חולה", עכ"ל. ובשיטה מקובצת (שם) כתב: "ובבן גילו הוא דנוטל אחד מששים בצערו, כלומר בן מזלו שהוא מטבעו ומהנהגתו"[7].

האור החיים (במדבר כז, טז) מסביר את נושא ה'בן גילו' בהקשר ישיר לקירבת המזל שביניהם, ואלו דבריו:

"דע כי תכונת השכל ובחירתו ושלילתו רחוקה בגדר הנשתוון בריבוי הנושאים, וכשם שישתנו הנבראים בצורתם ובקומתם ואין ההשתוות בהם כמו כן ויותר מהמה בענין השתנות הנבחר והנשלל בבחינת ההשכל והרצון, נוסף על שינוי פרטי הטבע בתכונת ההרכבה שביסודות וכוחות היולים אשר מהם יולד הבחירה בדומים, וימצא לפעמים ההשתוות בתכונה והוא נעלם, והוא מה שכיוונו רז"ל (נדרים לט ב) לומר בן גילו בענין ביקור חולים", עכ"ל.

ולזה י"ל שהנכרי ויוסף היו בני אותו מזל וגיל ולכן ראו הכלדאים שמזלם חופף וקבעו לאור כך שבעוד שהגוי יירד מנכסיו, יזכה בו יוסף, שמזלו תואם וקשור למזל הנכרי. ואמנם יתכן שאף על פי ששניהם, יוסף ושכנו הנכרי, נולדו באותו מזל, אך לא נולדו באותה השעה ולכן אמנם היה בן גילו, בן אותו מזלו, אך בעוד שהשעה בה נולד הנכרי הראתה על עוני, הרי השעה בה נולד יוסף מוקיר שבת הראתה על עושר, כמובא בספרי האבן עזרא בהסבר ההיבטים בשעות שונות והשפעותיהם[8].

 

 

[1] רש"י בסוגיה זו, (שבת קטו, א ד"ה כלדאי) פירש שכלדאים הם החוזים בכוכבים. אמנם בפסחים (קיג, ב ד"ה בכלדיים) פירש שהכוונה למכשפים בעלי אוב. והרשב"ם (שם ד"ה כלדיים) והתוספות בשבת (קנו, ב ד"ה כלדאי) העירו על דבריו, עי"ש. ואמנם דברי המאירי שהובאו לקמן, המוכיח בהרחבה בדבריו שם, שהכלדיים השתמשו גם בחכמת הכישוף ועוד חכמות, להבדיל מחכמי האיצטגנינות העוסקים רק בחכמת ידיעת המזלות, הינם ראיה לדעת רש"י. וראה עוד בד' המאירי בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א.

[2] התוספות בחולין (ו, א ד"ה אשכחיה) כתבו שיש מפרשים שבכל מקום שמוזכר בגמרא 'סבא', הכוונה לאליהו הנביא.

[3] ואמנם התוספות כתבו בכמה מקומות שזכות גדולה משנה את המזל, וא"כ יתכן שזכות כיבוד השבת נחשבת לזכות גדולה, המשנה את המזל.

[4] וכן הוא במחזור ויטרי סימן רצג.

[5] על אגרת זו ותוכנה, ראה בהרחבה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א פרק ב.

[6] ובספר הכוזרי - מאמר רביעי (ח): אמר הכוזרי: רואה אני אותך מודה לדעת האצטגנינים בדבר שלטון שעות וימים ומקומות ידועים. אמר החבר: האם אנו כופרים בכך כי יש לעולם העליון השפעה על הדברים הארציים. אדרבה מודים אנחנו כי הצד החמרי של ההתהוות והכליה בא מכח הגלגל ואלו הצורות באות מאת מכונן מנהיגן אשר שם אותן כלים לקיום כל הדברים המתהוים שהוא רוצה לקימם בלי אשר נדע את פרטי הדברים. אמנם האצטגנין טוען כי הוא יודע את הפרטים, אבל אנחנו מכחישים אותו בזה ומעידים כי דבר זה לא ישיגהו בשר ודם. רק אם אנו מוצאים דבר מחכמת האצטגנינות סומך על חכמה אלוהית חכמת התורה אנו מקבלים אותו כך תנוח דעתנו מדברי חכמת האצטגנינים שמצאנום אצל החכמים ז"ל בהניחנו כי דברים אלה נובעים מכח אלוהי ונמצא שהם אמת, אך כל דברי האצטגנינות האחרים אינם כי אם סברה והטלת גורלות בשמים שיש בה מן האמת לא יותר מבהטלת גורלות בארץ, עכ"ל. ועי' ספר האיצטגנינות באספקלרית התורה ח"א פרק ה בארוכה. וראה עוד בס' מרחבי יצחקי (הגרח"י ראביד), עמו' תקמד, ובמבחר כתבים להרש"ש, בביבולגרפיה ולשון, עמוד רכ, הערה 11.

[7] והדברים יתבארו בהרחבה בס"ד בס' האיצטגנינות באספקלרייה של תורה חלק ב, פרק 'בן גילו- בן מזלו'.

[8] ראו בהרחבה בספרי הראב"ע ספר הטעמים, ספר משפטי המזלות וספר המולדות, ואכמ"ל.

השפעת ההורים על ילדיהם

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מחבר הספרים 'עוד אבשלום חי', האיצטגנינות באספקלריה של תורה, ועוד

השפעת ההורים על ילדיהם

נאמר במשנה (עדויות פרק ב משנה ט):

"הוא  היה אומר: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו, והוא הקץ, שנאמר (ישעיה מ"א) קורא הדורות מראש אף על פי שנאמר (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר (בראשית טו) ודור רביעי ישובו הנה:

וכן איתא במשנת רבי אליעזר (פרשה ה עמוד 92):

"ר' עקיבה אומ', האב זוכה לבנו בנואי, בכח, בעושר, בחכמה, בבנים. בנואי מנין, שנאמר ["יראה אל עבדיך פעלך] והדרך אל בניהם". בכוח מנין, שנאמר "גבור בארץ יהיה זרעו". בעושר מנין, [שנאמר] "נער הייתי גם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". "נער הייתי", מימות אדם. "גם זקנתי", עד ימות המשיח. לא ראיתי שעזב הקדוש ברוך הוא את הצדיק", עכ"ל.

רבי עובדיה מברטנורא (עדויות שם) ביאר:

"האב זוכה לבן וכו' - לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב, והנוי והכח והחכמה והשנים אדם זוכה בהן מתחלת יצירתו כפי טבעו, והעושר אדם מורישו לבנו. וחכמה דאמרינן הכא, היא הסברא הישרה, והיא באדם כפי טבעו. והשנים, אריכות הימים. ולי נראה, שאם אדם זוכה הויין ליה בנים נאים בעלי כח בעלי חכמה עשירים ומאריכי ימים. ובמספר הדורות לפניו - פעמים שהקב"ה מבטיח לאב לעשות טובה לזרעו לדור שלישי או לדור רביעי, והאב זכה לאותו הדור שתבוא להם אותה הטובה. הוא הקץ - שקצב הקב"ה לאותו דבר שיהיה לזמן פלוני ולדור פלוני. כמו "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ודור רביעי ישובו הנה", הרי מספר הדורות שהוא דור רביעי הוא הקץ של ארבע מאות שנה", עכ"ל .

והרמב"ם (פיהמ"ש עדויות שם) ביאר:

"נואי, היופי. ושנים, ימי חייו, והוא שיהו ימיו חייו קרובים לימי חיי אבותיו, לפי שכאשר הוא קרוב לו במזגו, הרי ימי חייו יהיו קרובים לו בלי ספק, וכל הדברים האלו כך הם על הרוב, וכן רוב הענינים הטבעיים אינם אלא על הרוב. וכן על הרוב שאם היה האדם בעל ממון מורישו לבנו ויהיה מתענג הבן בממון אביו. וכן אם היה בעל חכמה מלמד את בנו ויגע בו על הרוב. ובתוספתא חכמים חולקים על ר' עקיבה שאין האב זוכה לבן בחמשה דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות, אבל משהגיע לפרק אם הוא צדיק זוכה לעצמו, ואם לאו אין אביו זוכה לו. ובמספר דורות לפניו הוא הקץ, כלומר שזמן הקץ חוזר למספר התולדות נוסף למנין השנים כך שנגזר מלפניו יתעלה שאחר כך וכך אנשים אחד מוליד את השני, יהיה הדבר אשר הבטיח בו, וכמו שלמד מן הקץ שנתן ה' לאברהם אף על פי שהוא מספר שנים ארבע מאות שנה החזירו למנין האנשים ואמר ודור רביעי ישובו הנה, וכך היה, לפי שקהת מיורדי מצרים, ומשה מיוצאי מצרים, ובני משה נכנסו לארץ אשר ירד ממנה קהת והם דור רביעי לקהת, לפי שמה שאמר יתעלה ודור רביעי ישובו הנה אינו מתחיל אלא מזמן שיצאו מארץ ישראל כלומר ירידתם למצרים שנ' ישובו הנה, כאלו אמר מזמן שיצאו מן הארץ הזו עד ארבעה דורות ישובו אליה.

והתפארת ישראל כתב:

"האב זוכה לבן. ר"ל מזכה לבנו. [נ"ל שהוא כמו זכין לאדם (גיטין די"א ב'). דר"ל מזכין. וטעמא נ"ל משום דכל מזכה הוא ג"כ זוכה. שנהנה שיקבל זה המתנה ממנו. דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה. לאו הוה יהיב ליה מתנה (כמגילה כו, ב) וכ"ש הכא שייך לשון זוכה טפי שגם האב בעצמו זוכה בזה. אלא שמזכה גם להבן... ובשנים. שיאריך ימים כמותו. דעל פי הרוב קרוב הבן בטבעו להאב באלו הדברים. (מיהו בתוספתא משמע דע"י שהאב צדיק, מזכה להבן בדברים הללו]", עכ"ל .

ואלו דברי המהר"ל ז"ל בספר חדושי אגדות (ח"ד, מסכת עדיות):

"הוא היה אומר האב זוכה לבנו וכו'. בא לומר, כי לפי הראוי שיהיה דומה התולדה למי שיצא ממנו. ודבר זה מוסכם מפי הכל, שהתולדה דומה לאב ואי אפשר שיהיה בענין אחר, ואם נמצא תולדה שאינה דומה לאב הוא בשביל סבה כמו שמבואר במקומו. ולפיכך האב זוכה לבן בחמשה דברים, אשר הם עצם האדם. כי עצם האדם הוא צלמו כי יש לכל אחד ואחד צלם מיוחד, והשני נפשו, והשלישי ממונו שאף ממונו שייך לאדם, מפני שבו תלויה חיותו, עד שאמרו (ברכות סא, ב) יש אדם חביב עליו ממונו מגופו, ואחר כך שכלו שהוא עצמו, ואחר כך גופו. וכל אלו דברים ידועים שהם עצמו של אדם, כנגד צלמו אמר הנוי שהוא הצלם בעצמו, וכנגד נפשו אמר והכח הוא מן הנפש, וכנגד ממונו אמר העושר, וכנגד שכלו אמר החכמה, וכנגד המשך מציאות גופו בעולם אמר בשנים. ומה שאמר ומספר (שני) הדורות לפניו, פירושו שהאדם סדר הש"י לפניו כמו מלך שמסדר עמו לפניו, וזהו דכתיב קורא הדורות מראש והאב זוכה לבן שיהיה דור הבן כמו דור האב ובזה יהיה לו חיים ארוכים. שאע"ג שאמר הכתךוב ארבע מאות שנה יהיו בארץ לא להם, מ"מ תולה ג"כ בדורות שנאמר ודור רביעי ישובו הנה והאב זוכה זה לבן שיהיה דורות הבן כמו דור האב הדורות מעטים", עכ"ל ועיש"ע.

ובמדרש תנחומא (פרשת תולדות סימן ז) איתא:

"כך שנו רבותינו: האב זוכה לבן בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנו מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר (בראשית לט ו), וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז, יט), ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' (שם כד, סה), שהיה יצחק נאה כיוסף, מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (שם כו, יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם  כו, יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל האיש וגו' (שם כו, יג), ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' (שם יד), בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' (שם כב, ז), ובשנים [מנין], שהיה בן ק"פ שנה, ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ, טז), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה יואב, שנאמר יחולו על ראש יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (שמואל ב' ג, כט), זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא [כאשה עניה] שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כיצחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה, יז)", עכ"ל. וכן איתא בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קמז) . וע"ע בדברי הרמ"ע מפאנו בס' עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פכ"ח) .

 

-           השפעת האם על ילדיה

כתב ההון עשיר (מסכת אבות פרק ה):

"אבות מתחיל במם ומסיים באלף, היינו אם, מפני שזאת המסכתא מדברת בדברי מוסר ודרך ארץ והנהגות טובות אשר ינהוג אדם, ודברים הללו לא יטה טבע הבן עליהם אם לא בכח האב, כדתנן (עדיות פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן בנוי בכח וכו'. ואף האם גורמת להרע או להטיב, כי כן הזהירו ז"ל (פסחים מט א) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח ולא ישא בת עם הארץ. וכן כתיב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. משום הכי המסכתא נקראת אבות, ושני קצותיה הם אם. ועוד יש רמז למאי דקי"ל דאבא ואימא בחדא נפקין ובחדא שריין כדאיתא בזהר", עכ"ל .

ובתורה תמימה (דברים פרק ז) כתב: "וברך פרי בטנך - תניא, ר' נתן אומר, מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך, פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך [ברכות נ"א ב']. נראה ענין ברכה זו ע"פ מ"ד בעדיות פ"ה מ"י, האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, ור"ל שבמדות האלו נוטה טבע הבן להאב, ולכן אם האב מבורך במדות אלו מתברכת גם האשה להוליד לו בנים כאלה, וטעם הדרשה נראה דמדייק משום דכשמדבר עם איש אינו שייך הלשון פרי בטן, דלשון זה נאות יותר כשמדברים לאשה, כמו "מבטן אמי אלי אתה" (תהלים כ"ב) וכדומה, אבל לאיש נאות יותר לומר פרי חלציך, כמו "ומלכים מחלציך יצאו" (פרשת תולדות), "בנך היוצא מחלציך" (מלכים א' ח'). גם י"ל דמדייק למה כתיב בסמוך "לא יהיה בך עקר ועקרה" וכאן לא פירש ברכה לאשה, ולכן דריש שברכת הבנים של אשה כלולה בברכת האיש, מה שאין כן ברכת העדר עקרה אינה שייכת לברכת האיש שזה מום בפני עצמו", עכ"ל.