ספירת העומר

האזנה למוזיקה בימי ספירת העומר

האזנה למוזיקה בימי ספירת העומר
 
*הרב שמואל ברוך גנוט *
 
בכל שנה בימי "ספירת העומר" מתחדשים בבתי המדרשות דיונים האם מותר לשמוע מוזיקה שקטה או "שירים ווקאלים" (היינו שירים בלי לווי כלי נגינה). ננסה לסדר הענינים כפהנלע"ד.
 
א] כתבו הגאונים הטור והשו"ע (או"ח תצ"ג) שנהגו שלא להרבות בשמחה ולהינשא בימי הספירה, בהם נפטרו תלמידי ר"ע. וכתב המשנ"ב בשם האחרונים: אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש להזהירן, עכ"ל. כך שהמשנ"ב אסר רק "ריקודין ומחולות". אמנם הערוה"ש כתב: "וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר". וכן בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ב קל"ז ובשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א ובעוד ספרים כתבו שנהגו שלא לשמוע כלי זמר בימים אלו. והאגר"מ הוסיף שגם הנוהגים לשמוע כלי זמר בכל השנה, ביחיד, בימים אלו מחמירים שלא שומעים גם ביחידות. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א.
 
ב] ובלקט יושר הביא שרבו בעל התרומת הדשן הקפיד גם שלא לנגן ניגונים בפיו בימי הספירה, וכ"כ בס' יוסף אומץ שכן נהגו בפפד"מ, שגם לא לשורר בפה. ובס' אורחות רבנו מובא שהגרי"י קניבסקי זי"ע אמר שלא מצינו איסור לשורר בפה בימי הספירה, אך בנו הגרח"ק העיד שאביהם הורה להם שלא לשיר בביתם, ורק בשבתות שרו. והנה למנהג התרומת הדשן וקהילות פפד"מ, ודאי שאין לשמוע מוזיקת טייפ וגם "שירה ווקאלית" אסורה. ולדברי המשנ"ב ש"ריקודין ומחולות" אסורים, לא מצינו שום איסור בכלי זמר. ובלשון המ"ב לא מצאנו שכלים ושירים המביאים לידי ריקוד (כמו שמיעת שירים סוערים וקצביים) אסורים. אולם לדעת האוסרים, כפי מה שכתבו שכן המנהג, לנגן ולשמוע כלי זמר, עלינו לידע האם שמיעת קלטות מוזיקה שקטה (שאינה מביאה לריקוד ומחול) או שירה "ווקאלית", אסורה.
 
ג] נפסק בשו"ע (או"ח תק"ס) שאסור לשמוע כלי זמר בכל השנה, משום חורבן הבית, ומסקנת הפוסקים היא שאסור לשמוע מוזיקה מטייפ [בקביעות] בכל ימות השנה, שכאשר מהטייפ בוקעים מנגינות זמר, הרי זה ככלי זמר. וההיתר המסוים להאזין למוזיקה בכל השנה הוא מפני עצבון הרוח ותחושת הדכדוך האופפים את דורנו העני בדעת, (יעויין בזה בספרנו שלהי דקייטא בארוכה בשם סופרים וספרים). ולפי"ז אם הפוסקים סוברים שמוזיקת "טייפ" נכללת בגדר "כלי זמר", א"כ יש לאסור שמיעת קלטות בימים אלו, לפי המנהג שהבאנו שלא שומעים בימי הספירה "כלי זמר". אמנם אפשר שזה דוקא לפי גזירה בלא טעמא זאת, דבכל כלי זמר אסרו. אך א"נ כהערוה"ש, שאסר כלי זמר משום דהוא כ"ש מריקודין ומחולות, ומשמע שסבר שהוא מפני שכלי זמר מביאים לשמחה יותר מריקוד ומחול. ולפי"ז יש לדון שמכיון ושמיעת מוזיקה שקטה ועצובה אינה גורמת לשמחה ועליצות, יש להקל בדבר.
 
ד] ובענין שמיעת "שירה ווקאלית": הנה לפי המנהג שלא לשורר גם בפה, נראה שאסור גם בשמיעת שירים אלו. ולאלו הנוהגים לאסור בימי הספירה ניגון ושמיעת כלי זמר, א"כ שמיעת שירי קלטות בלא שמיעת כלי זמר מותרת שכיון שכתבו הפוסקים (עי' אגר"מ או"ח א' קס"ו וציץ אליעזר חט"ו ל"ג ועוד) שקלטות שנשמע בהם זמרת פה ולא זמרת כלי נגינה, אי"ז בגדר "כלי זמר".
 
 
ולסיכום: א] מצאנו מספר הגדרות ומנהגים באיסור זה: 1) הגדרת המשנ"ב שאסור "ריקודים ומחולות". 2) מנהג התרומה"ד וסיעתו שלא לשורר גם בפה. 3) המנהג המובא בספרי השו"ת שלא לשמוע כלי זמר. 4) דברי הערוה"ש שכלי זמר אסורים מכ"ש מאיסור ריקוד ומחול. 5) דברי הציץ אליעזר, שאף הבין כן בדברי האגר"מ, שבכלל "ריקודין ומחולות" נאסר גם לשיר ולשמוע שירי - פה המביאים לידי ריקוד ומחול.
 
ב] להתרומה"ד ולמנהג ספרי השו"ת נראה ששמיעת "טייפ" אסורה, כדין שירת כלי זמר, או כשירת פה להתרומה"ד. ולדברי המשנ"ב מצינו רק כשריקוד ומחול אסור ולא כלי זמר. ולהצי"א בהבנת המשנ"ב ייאסר לשמוע מוזיקה המביאה לריקוד ומחול.
 
ג] שירה ווקאלית, בלי מוזיקה, תיאסר להתרומה"ד וסיעתו, ותיאסר להאגר"מ והצי"א במקום שמדובר בשירה קצבית וסוחפת לריקוד ומחול. בשירה שקטה, שאינה מביאה לריקוד, לא מצאנו שום הכרע גם בדבריהם שהדבר ייאסר.