אקטואליה
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים אקטואליים
- פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:15
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1094
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א- פורסם ביתד נאמן
בן תורה מופלא ומיוחד במינו, עלם חמודות, מלא וגדוש בתורה, יראת שמים ומידות טובות, היה בן דודי, יהודה אריה לבית מאיר. שקיעותו בלימוד, למדנותו ובקיאותו, יחד עם מידותיו התרומיות והיחס הלבבי שלו לכל אדם באשר הוא, היו לשם דבר בין כל מכיריו.
יהודה נשק לגמרא הקדושה באהבה ויצא מהישיבה, ישיבת חברון שבשכונת גבעת מרדכי, כדי להגיע ולבקר את סבי וסבתי שיחיו ויאריכו ימים בטוב ובנעימים. חוסר זהירות בדרכי 'כביש המנהרות' ויהודה נפגע מרכב חולף ונפצע אנושות. בתקופה בת עשר שנים שכב יהודה ללא הכרה מלאה, בתרדמת. דוד אמו, מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע, הגדיר את מצבו בכאב כ'ספר תורה שרוי בצער'. בכל יום ויום, במשך עשר שנים, הגיעו סבא וסבתא שיחיו לבקר את נכדם, לדאוג לו ככל האפשר, לדבר אליו, למרות שכלל לא ידוע האם הוא שומע או לא. לבדוק שהכל תקין, ללמוד איתו, לטפל בו, לאהוב, לחבק ולנשק.
בכל פעם כשהוריו היקרים וסבא וסבתא התקשו להגיע אל נכדם האהוב, היו מגיעים הדוד והדודה של יהודה, הרב הגאון רבי נפתלי מלמוד שליט"א ורעייתו מרת לאה. גם בערבי חגים, ערבי פסח, ערבי ראש השנה ויום הכיפורים. בשעות לא שעות, בימים קשים, מתמסרים ברגישות רבה, בהתמסרות שאין כמותה, מתייצבים ליד מיטת האחיין, שנפטר לבית עולמו בערב פסח התשע"ב.
ובשבוע שעבר נפטרה הדודה הצדקנית של יהודה זצ"ל, נכדתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ובתו של הגאון רבי יהושע גרודזיצקי זצ"ל, הלא היא הרבנית המחנכת מרת לאה מלמוד ע"ה, בתאונת הדרכים המחרידה של קו 402.
&&&&
תאונת הדרכים המזעזעת, בה נקטפו ששה נפשות יקרות ומופלאות, הביאה את כולנו לחשבון נפש נוקב. לב יודע מרת נפשו. כלי המשחית הטכנולוגיים, עליהם ועל שכמותם אמרה תורתינו הקדושה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". פירוד בלבבות היראים, הזילזול העמוק בכל הקדוש והיקר לנו, תחושת ה'אשר קרך', וכמובן, ביטול תורה, כאשר תלמוד תורה כנגד כולם ו'ויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על ביטול תורה'.
אך מה עם הגורם הטבעי, האנושי, שגורם לתאונות דרכים?
"ופשוט מאד דבכלל הלכות אלה בזמנינו אלו הנוסעים במכונית אוטו במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים לחבירו וכבר ידוע כמה קפחו חייהם כבר בעוונותינו הרבים, והיא סכנה גמורה. זה וכיוצא בזה ספק רציחה ספק מאבד עצמו לדעת" (שו"ת שבט הלוי ח"ו קי"ב, הלכות שמירת הנפש).
מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מגדיר את אלו שנוסעים במהירות כספק רוצחים ספק מתאבדים. הדברים לא נאמרו בדרשה מוסרית או בתור דברי חסידות והנהגות טובות, אלא בשו"ת הלכתי, הלכה למעשה.
כיהודי הולך רגל מעיד אני נאמנה, שאצל רבים מהנהגים בערים החרדיות, מעברי החצייה וזכות הקדימה להולכי רגל הינם הצעה לא מחייבת. ישנם אזורים שלמים של הציבור החרדי, בהם חוקי התנועה משולים לסוג של 'עצה טובה קא משמע לן', ואיש הישר בעיניו יעשה, כל עוד שוטר אינו עומד ממש ממול.
אני הולך מידי יום במדרכות העיר בה אני מתגורר, עובר במעברי החצייה ורואה, מול עיני המשתאות, רבים מנהגי העיר מביטים במכשירים הסלולריים שלהם במהלך הנסיעה, מסתכלים בהודעות ואפילו כותבים הודעות טקסט באמצע הנסיעה. אנו כולנו, כהורים, משקיעים הרבה בחינוך הילדים שלנו לזהירות בדרכים. רוב הילדים אכן חוצים כביש כהלכה, מבקשים עזרה מהמבוגרים, מביטים לכל הצדדים ונוהגים ככל כללי הבטיחות. אך דוקא חלק מהמבוגרים אינם מצייתים לחוקי התנועה, לא עוצרים להולכי רגל במעברי חציה, נוסעים במהירות ומחזיקים מכשירים טכנולוגיים במהלך הנסיעה. "ספק רוצחים, ספק מאבדים עצמם לדעת"!!!
&&&&&
סיפר לי השבוע ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, שקרוב משפחתו ניסה להיכנס לחנייה ברחוב בבני ברק ולכן נסע, למשך מספר שניות, נגד כיוון התנועה. שוטר עצר אותו ושלל את רשיונו. היהודי ביקש להישפט בבית משפט, כדי לנסות ולהציל את רשיונו. הוא נכנס אל רבנו מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל וביקש ברכה להצליח במשפט. רבנו הסטייפלר זי"ע החל לצעוק עליו צעקות נוראיות. "רוצח!!! מי שמזלזל בחוקי התנועה הוא רוצח!!! אם היה היום סנהדרין, היו דנים אותך בחומרה!!! תלך מפה ואל תבקש ממני ברכות על דברים כאלה!!! אדרבה, שיקחו ממך את הרשיון!!!".
&&&&&
כל פוסקי ההלכה קובעים בנחרצות שחובה לציית לחלוטין, ללא שום פקפוק וטצדקי, לחוקי התנועה והזהירות בדרכים, ואין בנושא זה שום קשר למחלוקת הפוסקים האם ישנו 'דינא דמלכותא דינא' בארץ ישראל.
בספר נתיבות חיים (שער פ"ב הערה 112) כתב בשם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאדם הנוסע בכביש ללא רשיון נהיגה, הרי הוא גוזל את הציבור, כיון שהכבישים שייכים לציבור, ולענין זה יש לשלטונות רשות ציבורית להחליט מי יכול להשתמש בכבישים.(וראו בהרחבה בקונטרס סלע מדינה, עמו' קו, ובס' שלהי דקייטא סי' לז).
בעיני ראיתי את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נכנס לרכב, כדי לנסוע נסיעה בת עשרות מטרים בלבד, והנה מיד כשנכנס למכונית חגר הוא את חגורת הבטיחות, למרות שהנסיעה ארכה כשלושים שניות בסך הכל.
ואם חלילה לא שמרנו על חוקי הנסיעה והדרכים וברוך ה' הנסיעה עברה ללא פגע, מי ערב לנו שלא ינכו מזכויותינו על כך?! הלא חז"ל אמרו (ברכות נה, א) שהנכנס למקום סכנה וניצול ממנו, מנקין לו מזכיותיו. וכי יש לנו כל כך הרבה זכויות, שאנו מוכנים לבזבז אותם על חוסר זהירות בדרכים, הגברת מהירות, אי ציות לתמרורי 'עצור' או אי חגירת חגורת בטיחות?!
בכל דרכיך דעהו. אנו מצווים להיות יהודים נאמנים לתורה ולמצוותיה בכל רגע ממהלך היום שלנו, כולל בתוככי הרכב, וגם בעוברינו את הכביש. ניקח איתנו גם למדרכה ולכביש את מידת הסבלנות והזהירות, כי בנפשינו הדבר.