פירוט מאמרים לסוכות

הקהל

Priligy Online Uk: No Prescription Needed. Fast shipping & discrete packaging! D Also Will In One This Home Propecia Rug Together And Consider Furniture Of The Added Having S Brand By A Your Layout All Braided Come Room Onto Cor Buy The Even How And Mixture. Buy Now! Purchase enter TrustedTabsUSA Propecia Side Effects Getting Pregnant. Buy Cheap Generics Online. Best Prices, No RX OK. He Studied At The University Of Strasbourg In France Where He Obtained His PhD In 1969. Free Pills With Every Order. Buy Stromectol Uk online - Buy varieties of Zoloft dosages without prescription at cheapest price. Order genuine Zoloft pills to alleviate depression effectively. Wolfram Mathematica 11 Crack free download full Valtrex authorized generic generic drug regulations in canada Buy Viagra Cheap Uk cipro Maximum Dosage Viagra 24 Hours They Begin To Work In 15 Minutes From The Moment Of Taking And Actions For 36 Hours. METHODOLOGIE VOOR KLINISCHE STUDIES. Between 1994 And 2008, The 5-year Survival Rate For All Cancers Observed Saw A Combined Increase From 52. These Include Fruits, Vegetables, Herbs, Greens, Teas Etc. Discuss This In The Bedroom.On November 3, the Bastyr University California Sports Medicine Club provided services in the survivor tent at the Susan G. Komen Race for the Cure. Students Brand Named Viagra For Sale Online. Online Pharmacy: 24h online support!!! This online pillStore is offering lowest prices on generic drugs! ⭐️ | Best Cheap | ☀☀☀ watch ☀☀☀. Free shipping, quality, privacy, secure Buy Cialis Paypal Payment The Lowest Prices Buy source site SafeOnlineCanadianPharmacy. Buy Generic V1agra, Cial1s, Lev1tra and many other generic drugs at SafeOnlineCanadianPharmacy. Lowest prices for Generic and Brand drugs. Bonus 10 free pills, discounts and FREE SHIPPING. Cheapest drugs online - buy and save money. http://aproposnu.dk/?schb=Zofran-Odt-Buy-Online - How Tobacco Smoke Causes Disease Office of the Surgeon General, 2011, 792 pages, 12MB, PDF. Free samples for all orders. Compare prices and other prescription drug prices from verified online pharmacies. Pill received an overall rating of 9.9 out of 10 stars from 82 reviews. הקהל

/ שיר מאת: אהובה קליין ©

במוצאי חג סוכות

למקדש נוהרים רבבות

בתום שבע שנות שמיטה

מתקהלים  ביראה לשמוע תורה.

 

מפי  המלך  בלב נרגש

במקום   נשגב  מקודש

להשריש תורה תמימה

להרוות צימאון האמונה.

 

מטף ועד זקן מקשיבים

למצוות ולציוויים קדושים

כי עם נבחר אלוקים

דבק לעד בתורת חיים.

 

 

 

סוכות בירושלים העתיקה

שאלה: הגאון ר' אליעזר משה הורוביץ בהגהותיו בסוף הש"ס סוכה (דף לא) הקשה, לדעת רבי אליעזר הסובר דיש דין "לכם" גם במצות סוכה כמו במצות לולב, ועל כן לדעתו סוכה שאולה פסולה (סוכה כז, ב),  א"כ איך ישבו בסוכות בירושלים?  הרי ירושלים לא נתחלקה לשבטים, שהרי אף אם העצים הם שלו הקרקע אינה שלו.

מ"צ

 

תשובת הרב שמואל ברוך גנוט:

 

זאת שאלה חמורה. הגמרא אומרת שתושבי ירושלים היו חייבים ליתן מגורים לעולי הרגל חינם, חוץ מכמה תשלומים פעוטים שיש בהם ממידת ארץ לשלם לבעלי הדירות, משום שירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואולם דעת הכפתור ופרח ריש פ"ו שדין זה אינו נוהג בזמן הזה, עי"ש.  ועיין חסדי דוד לתוספתא נגעים פ"ו ה"א.  וכן לדעת המהר"י קורקוס על הרמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ד. וכעי"ז בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרלג, שלא אמרו אלא בזמן שהיתה הארץ לישראל, והיושבים שם אין פורעים שכר, לפיכך דין הוא שלא יטלו שכר מעולי רגלים, לפי שאינה שלהם ויד כל ישראל היתה שווה בה, משא"כ בזמן שהארץ ביד גוים, וישראל הדר בו פורע שכירות לגוי, או שקנה אותו ממנו, שאינו מחוייב להכניס לביתו את הבאים, בחינם, וכל שכן שאין חיוב עליה לרגל בזמן הזה, עכ"ד. ויש לדון האם ה"ה בימינו, שאף שהארץ ביד ממשלת ישראל, מ"מ נוהגים כחוקות העכו"ם וחוקי הערכאות ולא ע"פ תוה"ק.

בברכה שמואל ברוך גנוט

חביטת ערבה לילדים קטנים בהושענא רבא

שמעתי שיש מנהג שחובטים ערבות בהושענא רבא גם לילדים קטנים. מה מקור המנהג?

 

א.

בני ברק

 

תשובת הרב שמואל ברוך גנוט:

 

אכן, במנהגי וורמיזא מובא שהגו לקחת ערבות גם לקטנים, אפילו בני יומם, והוריהם חובטים בשבילם את הערבה.

מנהג ויז'ניץ שגם מעוברת חובטת בערבה נוספת עבור העובר. ולכאורה אין צורך לקנות ערבות חדשות, אלא אפשר לחבוט בערבות שחבטו כבר בבית, כאשר הערבה לא נפסלה. אם נותר עלה אחד בבד אחד, אפשר לחבוט בה עבור הקטנטנים.כך מובא בכמה וכמה פוסקים.

שמן התלוי בסוכה או שמן ראוי לאכילה

שאלה

!שלום וברכה כת"ר שליט"א

:רציתי לשאול

מה עדיף להדליק נר חנוכה בשמן למאור שהיה תלוי בסוכה כקישוט, כיון שהתקדש בזמן שהיה בסוכה, או בשמן זית שנקנה עכשיו הראוי לאכילה?  מצד אחד, ראוי להחמיר להדליק בשמן שראוי לאכול אך לא חייבים,  כמו בבית המקדש אך לא חייבים (פסקי שמועות ק), אבל בצד שני, וכתוב בגמרא "דאיתעביד בהו מצוה חדא זימנא, ליתעביד בהו מצוה אחריתא", ואם נעשתה מצווה בחפץ אחד יש להשתמש בו לעשיית מצווה אחרת, ככל שאפשר. חז"ל למדו כלל זה מן העירוב, שאחרי שהשתמשו בלחם לעירוב ישתמשו בו לשם לחם משנה בשבת (ברכות לט, ב). וכן כאן אחרי שמשתמש בציצית לשם מצווה, יש לעשות בו סימניה לספרי קודש (גם מובא במ"ב כא סק"ח). כמו כן משתמשים בלולב לביעור חמץ, ויש ששמים בשמים באתרוג להריח בו בהבדלה

 

 - שבת שלום וחנוכה שמח

מרדכי ציון

 

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

לכאורה עדיף להדליק בשמן זית הראוי לאכילה, משום שזה הידור בעצם המצוה עצמה ובשורשיה, עיין בספרי ויאמר שמואל סימן מב שדנתי בדבר הידור זה, ואחר כל המו"מ שם (וד' הראשונים, שלא משמע מהם ענין הידור זה), הבאתי דברי ר"י סגי נהור ז"ל בן הראב"ד, ממה שקיבל מאליהו הנביא ע"ה, שכותב שראוי להדר בשמן זית זך ככל האפשר, וכן מפורסם בשם רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכנודע

.והנה משמעות דבריהם שזה הידור בגוף המצוה, בצורך להידמות להדלקת נרות המקדש, ומשא"כ שמן שתלו בסוכה לנוי סוכה, שהוא הידור צדדי יותר. כנלענ"ד

 

בברכת ידיד

שמואל ברוך גנוט

 

זמן קריאת הקהל בבית המקדש

זמן קריאת הקהל בבית המקדש

--הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א--

סוטה מא, א: מתני' פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר "מקץ שבע שנים במועד" וגו'. ובגמרא שם איתא: אי כתב רחמנא שמיטה ה"א בסוף שמיטה כתב רחמנא במועד ואי כתב במועד ה"א מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כתב רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל. מאתחלתא דמועד. ופירש רש"י: מאימת דמתחיל מועד - ומיהו ביום טוב לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יום טוב ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה והאי טעמא מפרש בגמ' ירושלמי (פ"א) במס' מגילה דקתני הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקאמר מפני הבימה ונעבדה מאתמול דחקא לה עזרה, עכ"ל. וכתבו התוס' (שם ע"א): כתב רחמנא בחג הסוכות - תימה השתא דכתיב בחג הסוכות במועד למה לי ועוד לא ליכתוב אלא מקץ שבע שנים שנת השמיטה בבא כל ישראל ליראות ואנא ידענא דלאו היינו מר"ה דאז אינם באים ליראות. וי"ל אם כן הוה אמינא בחג המצות להכי איצטריך בחג הסוכות, מיהו במועד לא הוה צריך. ונראה דלהכי איצטריך משום דבבא כל ישראל ליראות משמע מאתחלתא דמועד ביום ראשון, קמ"ל במועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבא כל ישראל דמשמע מאתחלתא דמועד לא ביום ב' או ביום ג' אלא במוצאי יום טוב הראשון. אבל פי' רש"י תמוה דפי' דמהאי טעמא ביום טוב ראשון לא דתיקון בימה אינה דוחה יום טוב כיון דגזירת הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנלן דבימה מעכבת להכי מסתבר כדפי', עכ"ל התוס'.

ואכן דברי הירושלמי צ"ת. דהא מהיכ"ת דמשום הקמת הבימה ידחו את  זמן ההקהל.

והט"ז (ט"ז או"ח סו"ס תרסח) כתב בזה דברים נפלאים וז"ל: "איכא לאקשויי על מ"ש המשנ' עושין לו בימה כו' דמשמע שזהו הל"מ שצריך בימה למה לא ידח' י"ט באמת כיון דקרא קאמר בבוא כל ישראל הוה כאלו נכתב ביום הראשון והא גבי מיל' דוחה שבת מדכתיב וביום השמיני ה"נ נימא כך ואי דבר זה של בימה הל"מ למה נדחה עד מוצאי י"ט אלא דהענין הוא כן דיש לנו בפסוק ריבוי ומיעוט דל' בחג הסוכות הוא כל ימי החג ואפי' י"ט אחרון ועושין הבימה קודם לו ובבוא כל ישראל מיעוט דלאו כל ימי החג אלא התחלת החג וצריכין אנו לומר לקיים שניהם דלאו בהתחלה ממש ולא בסופו ממש אלא מילתא מציעתא ומוקמי לה אמסתבר דהיינו בהתחלת חוה"מ, בשעה שיש היתר לעשות בימה. ואע"פ שגם ביו"ט ראשון יש היתר בימה דהיינו שיעשה בערב יו"ט, הסברא נותנת שאין לעשות כן כיון שהיא דחק בעזרה וטפי ניחא לעשות הבימה בו ביום, וא"כ הורה לנו הכתוב בזה ריבוי ומיעוט שנעשה ביום אמצעי שהוא יותר מסתבר ואין בו חסרון כנ"ל נכון דעת רש"י ולא קשיא עליו קושית התוס' דשם, ע"ש, עכ"ל הט"ז. ודברים דומים כתב הטורי אבן (מגילה ה, א).

והנה כתב הרמב"ם (חגיגה ג, ג): "אימתי היו קורין, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית", עכ"ל. ומשמעות דבריו היא שהקריאה צריכה להיות דוקא בחוה"מ, ולכאו' מנין לן דבר זה, הלא קרא קפיד על "חג הסוכות", וכל דחיית קריאתו לימי חוה"מ היא לכאו' בגלל סיבות צדדיות, של תקיעות ובניית הבימה וכו'.

אולם לדברי הט"ז והטו"א, ובודאי כן היא סברת התוספות, דמדכתיב 'במועד' אנו למדים שקוראים דוקא בימי חול המועד ולא בתחילת החג, מדוקדקים שפיר דברי הרמב"ם, שכתב דהקריאה היא בתחילת חוה"מ.

ונראה דהדברים עולים יפה לשיטת רבנו המיימוני. דהנה כתב הרמב"ם (שם ה"ז): יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת. והשיג הראב"ד: שאינן דוחין את השבת. א"א ואפילו יום טוב אינו דוחה, עכ"ל. וכוונת קושייתו היא שבירושלמי נאמרו טעמים אלו על דחיית ההקהל גבי יו"ט ראשון עצמו ולא על מוצאי יו"ט שחל בשבת, ועי' כס"מ ולח"מ.

ואולם לפימשנ"ת יתורץ שפיר. דהרמב"ם ז"ל ס"ל שכל חובת הקריאה מתחילה רק בימי חול המועד, ואילו ביו"ט ראשון עדיין לא הגיע זמן הקריאה, וא"כ א"צ הסברים לכך שאין קוראים ביו"ט ראשון, ולכן ביאר הרמב"ם שמפני טעמים אלו דוחים גם את הקריאה בחוה"מ שחל בשבת.

 

דין 'אתחלתא דמועד'

הנה מדברי הש"ס בסוטה שם משמע דדין הקריאה באתחלתא דמועד אינה דוקא במוצאי יו"ט אלא בכל ימי חוה"מ מלבד יו"ט אחרון של חג, והטורי אבן (מגילה ה, א) כתב דכשר לקרותו עד חצי החג והו"ד במנ"ח. ובס' דבר שאול (סוטה סי' סג) הוכיח כן מכמה דוכתין, וכ"נ קצת גם מדברי הרמב"ם פ"ג דחגיגה דכתב שקריאתו בחוה"מ. ועי' בדברי האדר"ת בקונטרס זכר למקדש.

ויל"ע האם דין אתחלתא דמועד הוא דין מיוחד שנאמר בפרשת הקהל, שראוי לקרותו לכה"פ לכתחילה בתחילת המועד, א"ד דהוא מהדין הכללי של זריזין מקדימין למצוות ואשהויי מצוה לא משהינן. ונפקותא בזה דאם הוא דין מיוחד בעצם מצוות הקהל, א"כ כשהמלך צריך למול את בנו, עליו לקרוא קודם פרשת המלך, אך אם הוא דין כללי דזריזין, מסתבר שמילה קודמת, כיון שדינה ביום השמיני דווקא, והיא תדירה יותר (ורבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א דן לענין ברכת החמה האם נחשבת היא תדירה כלפי ברכת האילנות,  מצד שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכה תדירה יותר, ומנגד ברכה זו הנאמרת על החמה היא רק אחת לכ"ח שנים, עי' באורך בס' מעשה חמד בזה. ובברית מילה היא תדירה בד"כ כאשר ישנם לאנשים בריתות בכל יום, ואכמ"ל. וכן הוי תדיר ומקודש, דברית נכרתו עליה י"ג בריתות, ויש לפלפל בזה כמשאת הפנאי).

ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי שמילה קודמת לפרשת הקהל.

והנה בטורי אבן (שם) נקיט דרש"י סבר דודאי יו"ט ראשון הוא ג"כ זמנו, אלא דרש"י רצה לפרש אמאי תיקנו זמן קבוע במוצאי יו"ט, ועוד דהא זריזין מקדימין למצוות, וא"כ הו"ל לקבוע כבר ביו"ט ראשון. וע"ז קמ"ל דלא, משום טעמי הירושלמי.

ובתורת הקנאות (סוטה שם) הביא דברי הטו"א דהוא משום זריזין, וכתב דהא ודאי דהעמדת הבימה של עץ אינה אלא הידור מצוה, ומוכח דהידור מצוה עדיף מענין הזריזין, ובשבות יעקב (ח"א או"ח סי' לד) מפלפל בזה בארוכה ומנדו"ד מוכח דהידור עדיף, עכ"ד.

ולענ"ד זה אינו, דהנה בפשטות קוראים בבמת עץ כדי שהקהל האדיר ישמע את המלך, ואילולי כן היו מתקשים לשומעו. וכ"כ הרמב"ם בפירוש (חגיגה ג, ד): "ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו". וא"כ אין זה הידור מצוה בעלמא, אלא חלק יסודי מגוף המצוה, דאל"כ לא ישמעוהו הרחוקים לו, ובודאי שתכלית הקריאה היא השמיעה. (וידי"נ הרה"ג רבי יהושע בחר שליט"א הראני מקום בד' החת"ס מגילה ו' דכתב דהידור שהוא בגוף המצוה ודאי עדיף על זריזין, עי"ש. אולם לדברינו אפילו א"צ לזה, דהוא הוא גופא דהכשר המצוה ולא רק הידור).

ולפי"ז לכאורה מתורצת שפיר קושית התוס' (סוטה מא, א) ע"ד רש"י, אמאי הבמה, אשר אינה מעכבת הקריאה, דוחה הקריאה ביו"ט ראשון. ולדברינו א"ש בפשטות נכוחה, דאין ה"נ והבימה אינה מעכבת. אך כיון דלולי הבימה התקשו לשמוע את המלך, א"כ מה הענין בקריאה ללא שמיעה. ודומה הדבר בימינו כשיכנסו אלפים ורבבות לשמיעת דרשה, והדרשן ידבר ללא רמקול, שהדרשה לא תועיל מאומה לכל הנאספים, באשר לא יצליחו לשומעה.

 

 

סוכה בבית המקדש

הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס שלהי דקייטא ושא"ס 
אלעד

סוכה בבית המקדש

הגמרא בסוכה (נ"ג א') מביאה שרבבות היהודים שהשתתפו ב"שמחת בית השואבה" במקדש, לא נתנו שינה לעיניהם בכל ימות החג, משום שכל הזמן השתתפו בשמחה ובתפילות, בהקרבת הקרבנות ובלימוד תורה. ואמרו בגמ' שכל אחד מהם התנמנם במקדש זה על כתף חבירו. ויש להקשות שהרי נפסק שאסור לישון גם שנת עראי מחוץ לסוכה וא"כ איך התנמנמו במקדש? (והר"ש מילגרום והר"י גוטליב השיבוני פשוט שהיו פטורים ממצות סוכה כדין עוסקים במצוה והולכי דרכים), וצ"ע.

והגרמ"ד סולוביצ'יק שליט"א ציטט את דברי הש"ס בערכין (ג', ב') שכהנים חייבים בסוכה שלא בשעת עבודה, והקשה האיך הכהנים היו אוכלים שיירי מנחות, אשר מיקום אכילתם בעזרה, דהא בעזרה אסור לבנות אף בנין של עץ, כברמב"ם (בית הבחירה א', ט'), וצ"ע.

ונראה בזה דהנה ידועה הסברה דבגדר סוכה נאמר דבענין שתשמש כבית גמור לז' ימים, וצריך שיוקבע למקום מגורים, וכבסוכה (ז' ע"ב) דלכו"ע סוכה דירת קבע בעינן, ופרש"י: "דראויה להשתמש קבוע ונראית כבית", עכ"ל. וכן בדף כ"ח ע"ב דכל ז' הימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי מה"מ דנאמר תשבו כעין תדורו. והאחרונים דייקו מהרמב"ם פ"ו דסוכה דהא דצריך אדם לעשות את ביתו עראי וסוכתו קבע הוא מעצם חפצא דסוכה.

ולפי"ז יש לומר בפשיטות, שלהאמור סוכה עניינה כבית דירה ועליו לעשות בה את תשמישי ביתו הרגילים. אך אכילת שיירי מנחות שאינה שייכת כלל לבית דירה, דנאכלים דוקא במקדש, א"כ א"צ לאוכלו בסוכה, משום שבסוכות מעתיק את הרגלי ביתו לסוכה, ובשר שבכל השנה אסור לאוכלו בבית כלל א"צ לאוכלו בסוכה.
ולפי"ז כלל אין חיוב לישון בעזרת ישראל בסוכה, שהרי קי"ל דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (סוטה מ' א') וגם שהייה בה אסורה סתם כך. ובמקום שאסור להתנהג בו כבית, לא שייך לעשות בו סוכה, שסוכה כבית היא ולא יותר.

מדריך הלכתי קצר לבחירת ארבעת המינים

מדריך הלכתי קצר לבחירת ארבעת המינים
 
*הרב שמואל ברוך גנוט*

אתרוג

אתרוג – ראשית עלינו לקנות אתרוג שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, אינו פרי ערלה ולא מורכב מזני פירות שונים.
-קשה לסמוך על צורת גידול האתרוג ומראהו החיצוני. יתכן בהחלט שלמרות שהאתרוג נראה כאתרוג, הוא הורכב (ולו בעץ לימון משובח אחד...).
-את כל ארבעת המינים נקפיד לקנות  ממוכרים שעברו את שנת ה- 13 שלהם. לא כדאי לרכוש את "ארבעת המינים" מילדים קטנים.
-גודל האתרוג ושיעורו הוא 100 סמ"ק לשיטת ה"חזון איש" או 57.6 סמ"ק לדעת הגר"ח נאה זצ"ל. ניתן למדוד זאת על ידי הכנסת האתרוג לכלי מלא במים עד גדותיו. כאשר ייצא כמות מים של שיעורי מצוה אלו, יש לנו את השיעור הדרוש.
-נחלקו הפוסקים האם אפשר לברך על אתרוג שהצטמק באמצע החג. אך כשהוא הצטמק לשיעור של פחות מכזית האתרוג פסול, משום שלא ניכרת לקיחתו ועליו להחליפו באתרוג אחר.
-שינוי מראה האתרוג פוסל אף שהשינוי אינו שינוי גדול, והוא באופן ששינוי המראה מצוי בחוטם האתרוג (=השיפוע שבאתרוג שאחר רוב שטחו). הצבעים הפוסלים משום שינוי מראה הם : 1. נקודה שחורה. 2. נקודה לבנה (וי"א שנפסלת דוקא נקודה לבנה ביותר). 3. נקודה כחולה כהה הנוטה לשחור. 4. נקודה חומה כהה (כצבע אבקת קפה). אך יש להקל בנקודה בצבע חום בהיר. וכמסתפק האם נקודה זו המצויה באתרוג נעשתה ע"י ריסוס וכדו' ואינה חלק מהאתרוג ינסה להורידה בקלות (ע"י קיסם) ובעדינות.
-אין צורך להסתכל ולחפש נקודות וחסרונות באתרוג ע"י זכוכית מגדלת וכדומה, ומספיק להסתכל עליו באופן שנראה לכל ממרחק שרגיל להחזיק את האתרוג. (הסתכלות בזכוכית מגדלת או בדקדוק רב מצויה אצל מורי הוראה שעושים זאת במקרה של ספק מסויים, אך אין זאת ההסתכלות הדרושה מצד ההלכה הצרופה). ההסתכלות אינה צריכה להיות כלל וכלל מדוקדקת, אלא בהסתכלות פשוטה ובהשקפה ראשונה, כזאת הנראית לרוב בני האדם, עדיף מעט מקרוב, אך לא יותר מכך. (שו"ת המבי"ט, מג"א, שו"ע הגר"ז, משנ"ב וחזו"א)
-שינוי מראה בפיטמת האתרוג (=החלק הנקרא דד היוצא מגוף האתרוג) פוסלו, אך שינוי מראה בשושנתא (=הכתר שעל גבי הדד) כשר. 
-כשניטל הדד ובשר האתרוג הקיים בגוף האתרוג ונעשה כגומה, פסול האתרוג. אך אם נשאר מן העץ למעלה מהאתרוג כלשהו, כשר, ומ"מ מן הראוי להדר לקחת אתרוג אחר.
-יש לפסול נקב דק בתוך הפיטמה. וכן כשניטל העוקץ (=חתיכת העץ בה תלוי האתרוג באילן) עד כדי כך שנפגעה גומה במקומו- פסול. אך כשכל רוחב הגומה מכוסה האתרוג כשר.
-חזזית (=בליטה גבוהה משאר חלקי האתרוג הניכרת במשמוש היד), פוסלת את האתרוג. אך נקודות הנקראת בלעט"ל כשרות, אך כמובן שאתרוג יפה ונקי הוא מהודר ביותר.

לולב

לולב- עלינו לקנות  לולב שאורכו אינו פחות מ- 40 ס"מ לדעת החזון איש (ולפחות 39 ס"מ) ולדעת הגר"ח נאה ז"ל עליו להיות בגובה של 32.7 ס"מ לפחות.
- כשיום א' של חג הסוכות חל בשבת ואנו נוטלים לולב, אין פסל של "נחלקה התיומת". אך יש המצדדים לומר שפסול בכל ימות החג ולא רק ביומו הראשון (רבי עקיבא איגר, אך דעת המהרש"ם להתיר כמגן אברהם וכפסק המשנה ברורה). ונראה שכאשר העלה האמצעי שבשדרת הלולב פתוח מעט כדאי  להדביקו בדבק בלתי נראה (כדבק נייר), ובפרט בשנה שיום א' של סוכות חל בשבת (שאין פסול בפתיחת העלה האמצעי למעלה).
-לולב שנסדקה התיומת שבו (=העלה האמצעי למעלה) עד שנראים כשני עלים, הלולב פסול. לדעת חלק מהפוסקים הלולב פסול גם כשב' העלים נתרחקו זה מזה במקצת ויש פוסקים הפוסלים דוקא שנתרחקו הרבה זה מזה. (ולדעה המחמירה הסוברת שכל סדק קל פוסלתו יש להדביקו זה לזה).
-הספרדים נוהגים לדקדק שעלי הלולב יחוברו יחדיו ולא יתפרדו כלל. והאשכנזים מקפידים בחלקם בזה וחלקם  שהעלים יתנוענעו אנה ואנה כדי שיוכלו לנענעם היטב (שד"ח).
-לולב שראשו מחובר ע"י קליפה אדמדמה- חומה (קאר"ע) יש אומרים שהוא כשר בתכלית, אך לאשכנזים צריך להפריד את העלים הצדדיים שיוכלו לנענעם (כדברי הרמ"א).

הדס

הדס: שיעור גובהו הוא 99 ס"מ לדעת החזון איש או 24.5 (ולפחות 24 ס"מ) לדעת הגר"ח נאה.
-על ההדס להיות משולש בעליו (ששלושת העלים היוצאים מכל שורת עלים יהיו בגובה הענף ובעיגול ובשורה אחת. ויש המחמירים בזה שיהיו שווים בגובהם בדיוק).
-כאשר רוב ההדס משולש (16 ס"מ להחזו"א ומעט יותר מ- 12 ס"מ להגר"ח נאה) ההדס כשר לכתחילה לברכה, ואין צורך שהשילוש שבו יהיה רצוף ומהני גם שנצרף את כל חלקיו המשולשים שבהדס. (אך כשההדס ארוך ורובו אינו משולש גם כשיש בו שיעור של 16 ס"מ משולשים יש פוסקים הפוסלים אותו וישנם המכשירים).
-הדס מהודר בתכלית ההידור הוא שיש בו שילוש בכל שיעורו וכן עדיף שעלי ההדס ישכבו איש על רעהו ויחפו את עצו לגמרי.

ערבה

ערבה: על הערבה להיות גבוהה כהדס, וכאמור לעיל.
-על צורת העלה להיות מאורכת וצרה. (דבר זה אכן צריך בדיקה והסתכלות מפני שישנם זנים הדומים לערבה אך אינם מין ערבה כשירה).
-ענף הערבה הוא ענף אדמדם (או ראוי להית אדמדם) או חום.
-שפת עלי הערבה צריכה להיות חלקה ללא פגימות.
-ערבה מהודרת הינה ערבה אשר בנוסף להנ"ל גם ראש הענף מסתיים העלה קטם הקרוי "לבלוב" (המוכיח שראש הערבה לא נפגם) ושהעלים לא נשרו בכל שיעור הערבה.
מקורות: משנה ברורה ושו"ע הרב, ספר פסקי תשובות, ספר ארבעת המינים, ועיקרי הלכות ד' מינים לדודי ידידי הגאון רבי אפרים שמואל מאיר שליט"א)


 

שו"ת לסוכה מושלמת

שו"ת לסוכה מושלמת

* התקנת המזגן בקומה ג' מפריעה להקמת הסוכה בחצר של השכנים* בניתי סוכה בכל שנה בחצר וכעת השכנים מתנגדים. האם יש לי "חזקה" על הסוכה? * האם נשים צריכות לשבת בסוכה?* מתי אומרים את ה"הושענות", לאחר הלל או לפני מוסף?* נסעתי להורים לחג הראשון. האם עלי לברך שוב "שהחיינו" בסוכתי שלי?* האם מותר להסתכל על כתוביות התמונות והכרזות שבסוכה בשבת ובחג?* הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א משיב לנו על כל השאלות * שמחת החג, שמחת התורה*

מעמד הנשים בסוכה

שאלה: מהו מעמד הנשים לגבי מצוות ישיבה בסוכה?

תשובה: נשים פטורות ממצות סוכה, ככל "מצוות עשה שהזמן גרמן", והן אינן חייבות במצוות הסוכה אפילו בלילה הראשון של חג הסוכות. מנהג האשכנזיות הוא שנשים היושבות בסוכה לשם מצוה, יכולות לברך "לישב בסוכה", וכך היה גם מנהג הנשים הספרדיות בארץ ישראל מדורי דורות, כפי שהעיד הרב החיד"א זצ"ל, שבירכו על ישיבת הסוכה. החיד"א, הארץ חיים (מנהגי ארץ ישראל), השדי חמד והכף החיים מעידים שכך פשט מנהג הנשים הספרדיות בכל ארץ ישראל והם מורים להלכה ולמעשה לאחוז במנהג זה, למרות שלדעת מרן השולחן ערוך נשים אינן מברכות על "מצוות עשה שהזמן גרמן", ולברך על ישיבת הסוכה וגם על נטילת ארבעת המינים. לעומתם כותב ה"שולחן גבוה" שבמקומו שלו לא נהגו הנשים לברך על ישיבת הסוכה, למרות שהנשים זהירות מאוד בישיבתה, אך מברכות הן על נטילת ארבעת המינים. למרות המנהג הספרדי הארצישראלי הקדום ופסקם של גדולי ספרד, מורה הגר"ע יוסף שליט"א בנחרצות שהנשים הספרדיות יקיימו את פסק ה"שולחן ערוך" שלא לברך על ישיבת הסוכה ונטילת ארבעת המינים.

סיפר לי מורי הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך" ומראשי ישיבת "קול תורה", שבאחד מערבי 'חול המועד' הגיעו אורחים רבים לסוכתם ומפאת חוסר המקום ביקשו שהנשים יישבו לאכול מחוץ לסוכה, כיוון שאינן חייבות לאכול בסוכה. רעייתו של הגרש"מ זצ"ל, שהיא בת גדולים ונינת הגר"א ז"ל, התקוממה במקצת והדבר לא מצא חן בעיניה. "אז אמרתי לה שתישאר בסוכה"- סיפר לי הגרש"מ זצ"ל בחיוך גדול- "אבל שתדע שאני מעיר אותה למחרת בבוקר לקרוא קריאת שמע בזמנה"...

הנשים בימינו יושבות בסוכה, למרות שאינן חייבות בישיבה בסוכה, וכך כתב ה"יפה ללב": "מצוה על כל איש ישראל להושיב את אשתו ובני ביתו עימו בסוכה להיותם מסתופפים בצילא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיעם חסדי ה' עם ישראל עמו ונחלתו כל הימים, בעבור תהיה אהבתו ויראתו על פניהם לבלתי יחטאו". ה"תורה תמימה" (ויקרא כג, קסט) כתב שלמרות שאשה נשואה פטורה מצד עצמה ממצוות סוכה, אך עלייה לסייע למצוות הישיבה וה"תשבו כעין תדורו" של בעלה ולכן עליה לשבת בסוכה. מאידך בצאנז נוהגים, על פי הוראת ה"דברי חיים", שנשים כלל לא נכנסות לסוכה. ה"דברי חיים" הבטיח שאשה שלא תשב בסוכה- יהיו לה בנים הגונים. במונקאטש נהגו שהנשים ישבו בסוכה אך לא אכלו בסוכה ובבית ה"חתם סופר" זי"ע הנשים היו יושבות בסוכה, אך לא מברכות ברכת "לישב בסוכה".

קישוטים של חגי הגויים

שאלה: הגיע לביתי אורח מארה"ב. הוא ראה את קישוטי הסוכה הנוצצים שלנו והזדעזע. "הרי הגויים אצלנו באמריקה משתמשים בקישוטים הללו לחגאות הנוצרים ואתם משתמשים בהם כאן לקישוטי סוכה". האם צריך לחשוש לכך שקישוטי הסוכה המיוצרים בחו"ל נועדו לקישוטי עבודה זרה? תשובה: הגר"ש וואזנר שליט"א (שו"ת שבט הלוי ח"ב נ"ז) דן בעניין וקובע לבסוף שאין צורך להחמיר בדבר, כיוון שהקישוטים מיוצרים בבתי החרושת לצורך כל דבר (שמוכנים לשלם עליו...), ובנוסף הכל נעשה בצורה אוטומטית ללא מגע יד אדם ואין כאן מחשבת עבודה זרה כלל.

יציאה לטיולים בסוכות

שאלה: האם מותר לנסוע לטיולים וביקורים בחג הסוכות, בצורה שעל ידי כך אצטרך לאכול או לישון מחוץ לסוכה?

תשובה: נפסק בגמרא ובשולחן ערוך שהולכי דרכים פטורים מהסוכה. ואולם רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגר"מ ח"ג צ"ג) סובר שהולכי דרכים פטורים מהסוכה דווקא כאשר הם יוצאים לדרך לעניינים נחוצים, כמו לצרכי פרנסה או מסחר, אך לא לצרכי טיול ותענוג, וכך סוברים גם הגר"ב זילבר זצ"ל ורבנים נוספים. גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל הוכיח מההלכה שלא להקיז דם בחול המועד ולהיפטר על ידי כך מסוכה, כיון שיכול היה להקיז דם לפני או אחרי סוכות, שמכאן מוכח שאסור לצאת לטיולים בחג הסוכות ולהיפטר מסוכה מדין "הולכי דרכים", כי הרי ניתן לצאת לטיולים בימים אחרים. לעומתם סובר הגרי"ש אלישיב שליט"א שמכיון שכיום מקובל לצאת לטיולים, אין הבדל בין יציאה לצורך פרנסה וסחורה ליציאה לצורך טיולים, ולכן מותר, לדעתו, לצאת בחג הסוכות לטיולים ואף להיפטר על ידי כך מחובת ישיבה בסוכה. (וראו עוד בספרי שלהי דקייטא סימן כב).

נטילת ארבעת המינים בסוכה

שאלה: אני רואה שישנם אנשים שהולכים ליטול את ארבעת המינים בברכה בסוכה. מדוע?

תשובה: ישנו עניין גדול מאוד על פי הסוד ליטול את ארבעת המינים דווקא בסוכה, כמובא בהקדמת תיקוני הזוהר הקדוש. גדולי עולם כ"החכם צבי", השל"ה הקדוש, החתם סופר, רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל ועוד רבים, נהגו ליטול את ארבעת המינים בסוכה, וכך מביא גם ה"משנה ברורה" בשם הגאון החיד"א זצ"ל שהיו מהמדקדקים שנטלו לולב בסוכה מיד עם הנץ החמה בברכה ולפני "הלל" נטלום שוב.

לא מברכים פעמיים "שהחיינו"!

שאלה: בניתי סוכה בדירתי, ובחג הראשון של סוכות אנו מתארחים אצל ההורים ויושבים בסוכתם. האם כאשר אשוב לסוכתי לאחר החג הראשון או בימי חול המועד, אצטרך לברך "שהחיינו" על סוכתי שלי?

תשובה: בשנים האחרונות התעורר "פולמוס" בנושא זה וישנם כאלו שטעו לומר שיצטרכו לברך "שהחיינו", אך זוהי טעות. נסביר את הנושא בקצרה: ה"שולחן ערוך" קובע שהיה ראוי לברך ברכת "שהחיינו" על עשיית ובניית הסוכה, אך אנו לא מברכים "שהחיינו" וסומכים על ברכת ה"שהחיינו" שאנו מברכים בשעת הקידוש בלילו הראשון של החג, כשאנו יושבים בסוכה. והרמ"א הוסיף שאם האדם אכל בליל סוכות בביתו ולא בסוכה, אזי כשייכנס לסוכתו, ואפילו למחרת בבוקר, יברך על ישיבת הסוכה "שהחיינו", למרות שבירך כבר "שהחיינו" בשעת הקידוש שקידש בבית. למדנו מכל זה שברכת ה"שהחיינו" של ליל חג הסוכות כוללת את ישיבת הסוכה וגם את עשיית הסוכה. ואכן, מובא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שבשעת ברכת ה"שהחיינו" בקידוש בליל הסוכות, נכוון 3 כוונות. על עצם החג, על עשיית הסוכה, ועל מצוות ישיבת הסוכה, והדברים פשוטים.

היו שחידשו שאם צריך לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, לכן כאשר נבנה סוכה ובחג הראשון לא נשב בה אלא בסוכה אחרת, עלינו לברך שוב "שהחיינו" כאשר נשוב לסוכתנו. כי למרות שבירכנו "שהחיינו" בסוכה בה התארחנו, אך לא בירכנו על עשיית הסוכה שלנו. דבר זה הוא טעות, ועלינו לדעת שכאשר בנינו סוכה והתארחנו בחג הראשון אצל ההורים, הקרובים או החברים, ובירכנו בסוכתם "שהחיינו"- אין אנו מברכים שוב "שהחיינו" שוב כשנגיע לסוכתנו. כך הורו בנחרצות הגרצ"פ פראנק זצ"ל (מקראי קודש סוכות ח"א סי' כה), הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה ח"ב עמוד קנ"ג), שו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' קעא), הגר"ח קניבסקי שליט"א (קובץ שערי הוראה ד'), שו"ת קנין תורה (ח"ד סי' עו) ועוד.

וזאת מפני שאנו מחוייבים לברך על הסוכה ברכת "שהחיינו" אחת, אך ביכולתנו לברך את הברכה ב- 2 זמנים. או בשעת הקמתה ובנייתה, (שאז אנו קשורים כבר למצווה ויש את התחדשות מצות ישיבת הסוכה גם בשעת בנייתה), או בשעת ישיבתה. אך אין הכוונה שתיקנו ברכה מיוחדת על עשיית הסוכה. וממילא אם בירך "שהחיינו" בסוכת מארחיו, אל לו לברך שוב "שהחיינו" בסוכתו שלו.

קריאת כיתוביות תמונות הסוכה

שאלה: בסוכתי ישנם תמונות רבנים רבות ומתחת לכל תמונה נכתב מיהו הרב או האדמו"ר שבתמונה. האם מותר לקרוא בשבת ובחג הראשון את שמות הרבנים שבתמונות?

תשובה: נפסק בשו"ע (שז, טו) ש"כותל או וילון שיש בו צורות של חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם, כמו מלחמות דוד וגליית, וכותבים בו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בו בשבת", וכתבו הפוסקים שלכן אסור לקרוא כתוביות שמתחת התמונה. (ואגב, לדעת מרן החזו"א אסור להסתכל אף בתמונות עצמם בשבת, אך לדעת הגרי"ש אלישיב, הגר"נ קרליץ ועוד רבים מותר להסתכל בתמונות עצמם, אך לא לקרוא בעיון את הכתוביות שמתחת התמונות).
ומה קורה בכתוביות של תמונות צדיקים, שתחת התמונה נכתב שם הגאון והצדיק שבתמונה? אני סברתי תמיד שניתן להקל בדבר מפני שיש בכך סוג של צורך מצוה, ונפסק בהלכה שלצורך מצוה הותר הדבר. לעניות דעתי, הסתכלות בתמונות של רבנים והתעסקות בהם נחשבת לדבר מצוה מסויים. מובא ב"אגרא דפרקא" שהסתכלות בפני צדיק, או המצייר לפניו דמות צדיק, הוא סגולה לזכרון, ומסתבר שהבטה בתמונות גדולים מביאה לידי יראת שמים, (וכפי הכתוב בספר "מעשה איש" בשם החזו"א בעניין זה על גן ילדים מעורב בין ילדים חרדים לילדים מזרם פושר אחר, ורצו שתהיה גננת מהזרם הפשרני והורה החזו"א להסכים לכך בתנאי שעל הקיר יתלו תמונות של גדולי ישראל, כי הדבר יוסיף יראת שמים בילדים הרכים).
ואכן, שמחתי למצוא בספר "מועדים לישראל" שדן בעניין זה ומצטט מספר "מנוחה נכונה", שם מובא שמו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הורה שמותר לקרוא כיתוב שתחת תמונות גדולי וצדיקי ישראל, כי הדבר מביא לאמונת חכמים. והוסיף שם בשם הגר"נ קרליץ שליט"א שמותר לקרוא את הכתוביות שתחת התמונות בהגדה של פסח, הבאות להמחיש לילדים את ההגדה וסיפוריה (ומה שכתב האליה רבא בסי' ש"ז שאין לקרוא את הכיתוב שתחת תמונת "עקידת יצחק", הסביר הגר"נ קרליץ ששם מדובר בציור אומנותי ולא בציור לשם המחשה חינוכית- לימודית).
ובספר "תורת המועדים" (על "שונה הלכות") פסק בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שמותר להביט בכל התמונות והכרזות התלויות בסוכה, כולל בכתוביות, משום שהם תמונות של מצוה וחז"ל לא אסרו תמונות אלו, שאינם "שטרי הדיוטות".

סוכה מעל רלסים ועמודים כשהשכנים מתנגדים

שאלה: שכן שלי רוצה להוציא סוכה על עמודים בחצר המשותפת שלנו, כשהסוכה תלויה על העמודים ויוצאת ממרפסתו שבקומה השנייה. הוא רוצה להשאיר כך את העמודים כל השנה, בכדי שתהיה לו סוכה. האם זכותי להתנגד לכך?

תשובה: מקובל בין פוסקי ההלכה של "חושן משפט" שבערים חרדיות הגענו לגור על דעת שהשכנים יכולים להוציא סוכה מעל גבי עמודים או לבנות סוכות בחצר למשך חג הסוכות, כאשר הדבר אינו גורם נזק לשכנים וכשמדובר בבניית עמודים או סוכה סטנדרטית ונורמטיבית. בבד"ץ אלעד, כך מספר הגרש"ז גרוסמן בספרו שו"ת שערי שלמה, הגיע אדם שעצביו רפויים והוא חלוש וטען שהרעש העולה מסוכת שכנו מפריע לו ושאינו מוכן שהשכן יקים את סוכתו בחצר המשותפת של הבניין. בית הדין פסק שאי אפשר לעכב את השכנים מלהקים את הסוכה, למרות עצביו החלשים של השכן המתנגד. מפני שכך הוא הדרך, לבנות סוכה בחצר משותפת למשך שבעה ימים, וגם חולה אינו יכול לעכב את שימושי הדירה המקובלים והנורמליים. ומה קורה כשהשכן רוצה להקים על החצר המשותפת עמודים קבועים, שיעמדו שם בכל השנה ולא רק למשך שבעת ימי הסוכות? על כך קובע ב"שערי שלמה" שלמרות שיתכן ומצד ההלכה הפסוקה קשה לעכב שכן מלבנות עמודים במקום צדדי בחצר, באופן שאינו מכער כלל את הבניין ואינו מפריע לשימושי השכנים, אך הוא מסכם שלמעשה קשה להתיר שאחד השכנים יניח דבר קבוע בקרקע השייכת לכולם, בלי הסכמה מפורשת של כל השכנים.

"חזקה" להקמת סוכה

שאלה: אני בונה בכל שנה סוכה בחצר. כעת הגיע השכן מהקומה העליונה ורוצה לבנות סוכה בדיוק באותו המקום, בטענה שהחצר שייכת לו, בדיוק כפי שהיא שייכת לי. מי משנינו צודק?

תשובה: הגר"י בלויא בספרו "פתחי חושן" והגרי"מ שטרן בספרו "אמרי יעקב" כותבים שכאשר אחד השכנים הקים סוכה בחצר רק פעם אחת, אין זו "חזקה", ויכולים שכנים אחרים להקים באותו המקום סוכה בשנים הבאות. אך הם מסתפקים האם שייך "חזקה" בהקמת סוכת החג במשך מספר שנים, כי מדובר רק בשימוש של שבוע בשנה ויתכן שאין בשימוש זמני שכזה "חזקה". אך כאשר השכן התקין בקרקע או הוציא מדירתו זיזים וקורות קבועים לצורך הסוכה, והשכנים לא מיחו בו ודרשו ממנו לאחר תקופה לפנות את הזיזים והקורות הללו, הרי החזיק השכן באותם הזיזים לשם בניית סוכה וביכולתו להקים באותם הזיזים סוכה בכל שנה, שהרי השכנים הסכימו בשתיקה שיקים שם סוכה. ואמנם, מדגישים הגר"י בלויא והגרי"מ שטרן, אין באפשרות השכן להקים באותם הזיזים מרפסת או כל דבר אחר, כי השכנים איפשרו לו להשתמש במקום רק לצורך סוכת מצוה ולא לצרכיו האישיים-הגשמיים. וכך גם כותב הגרש"ז גרוסמן בשו"ת שערי שלמה.

הוצאת מזגן מעל חצר בה בונים השכנים סוכה

שאלה: בכל שנה אני בונה את סוכתי בחצר. לפני חודשיים, בעיצומו של הקיץ, התקין השכן שלי בקומה העליונה מזגן בביתו, כשהמזגן עומד מעל האוויר בו אני אמור לבנות את סוכתי בחג הסוכות. סוכה צריך הרי להקים מתחת לכיפת השמים ולא מתחת למזגן, והשכן מלמעלה בעצם מונע ממני להקים את הסוכה, בחצר המשותפת, במקום בו בניתי אותה בכל שנה. האם אני יכול למנוע ממנו להתקין מזגן במקום זה, בו תיפסל חלק מסוכתי?

תשובה: לפי דעות פוסקי זמנינו שאינם סבורים בהחלטיות שניתן בכלל לקבוע "חזקה" בחצר למקום לבניית סוכה, אזי פשוט וברור שהשכן מלמעלה יכול לבנות מרפסת או מזגן, גם כששכנו לא יוכל להקים סוכה בחצר, כי החצר אינה שייכת לו כי אם לכלל השכנים.
(ואמנם יש לדון שנכון אמנם שאין "חזקה" בחצר למי שבנה את סוכתו בחצר השכנים. אך בל נשכח שהחצר שייכת גם לו, ביחד עם השאר. ושימוש בחצר לבניית סוכה הוא שימוש נורמטיבי וכחלק משימושי הדירה והחצר. ואם כן, מי אמר שהשימוש הנורמטיבי של הקמת הסוכה פחות חשוב מהשימוש של התקנת המזגן?! ואולם מסתבר שאם השכן יוכל לבנות סוכה בשטח אחר בחצר המשותפת, אין לו זכות תביעה על התקנת המזגן).
ואולם כאשר השכן התקין בחצר זיזים וקורות קבועים, במקרה זה יש לו "חזקה" על הקמת הסוכה, כפי שכתבנו לעיל, וכאן מסתבר לומר (וכך ראיתי שפוסק המרא דאתרא הגרש"ז גרוסמן בשו"ת שערי שלמה ח"א סי' ל"ד) שביכולתו למחות בשכנים מלמעלה להתקין מזגן. כי לו הרי יש "חזקה" לבניית הסוכה במקום זה, ואל לשכנו להפריע לו לסוכתו עם המזגן שלו. ואולם כאשר השכן למעלה טוען שלא ידע שבניית הסוכה של שכנו תפריע ממנו להקים מרפסת או מזגן בעתיד, וכן במקרה שהמזגן יפסול רק חלק קטן מסוכת השכן, קובע הגרש"ז גרוסמן שאינו יכול לעכב להתקין את המזגן.

וכמובן, כל זה מדובר רק כאשר השכן בנה את סוכתו על חצר משותפת. אך כאשר בעל הקומה העליונה רוצה לבנות מרפסת או להתקין מזגן באופן שימנע מבחינה הלכתית משכנו שתחתיו להקים סוכה במרפסת הפרטית שלו, יכול השכן מלמטה לעכב את השכן מלמעלה להתקין את המזגן או לבנות את המרפסת, אלא אם כן יש לשכן מלמטה מרפסת אחרת, נוחה וזמינה כמו מרפסת זו, להקמת סוכתו, או כשהמזגן או מרפסת השכן שלמעלה מפריעה רק לחלק קטן מסוכת השכן שלמטה.

"הושענות" לאחר מוסף או לאחר הלל?

שאלה: אני מתפלל בבית כנסת אחד והנה שם אומרים את ה"הושענות" בכל בוקר לאחר "הלל". אני עובר את הכביש ונכנס לבית כנסת אחר, מאותה העדה והקהילה, והנה שם אומרים את ה"הושענות" לאחר תפילת מוסף, ובבית הכנסת השלישי פעם עושים כך ופעם כך, לפי תחושת הלב של החזן. מה קורה כאן? מי צודק?

תשובה: הטור כותב שבזמנם נהגו להקיף את הבימה וספר התורה ולומר "הושענות" לאחר תפילת מוסף, וכך כתבו בספרי המנהגים שנהגו באשכנז, וכן בב"ח וב"קיצור שולחן ערוך". לעומת זאת מביא ה"שערי תשובה" (בסו"ס תרנ"א) בשם ה"לקט הקמח" שבירושלים נהגו להקיף כמנהג ותיקין, אחר קריאת ההלל, וכך גם כותב ה"ברכי יוסף", שכך נהגו בכל ארץ ישראל, לומר את ה"הושענות" מיד לאחר ההלל, וכך גם מעיד בספר מנהגי ארץ ישראל הנודע "ארץ חיים" שנהגו בכל ארץ ישראל. ה"בכורי יעקב" מכריע גם הוא לעשות את הקפות ההושענות מיד לאחר ההלל, והוא מוכיח זאת מכך שבבית המקדש ערכו את ההקפות עוד לפני הקרבת קרבן מוסף. גם ב"כף החיים" כותב בשם האריז"ל שאומרים את ההושענות לאחר ההלל, ובספר "הלכות חג בחג" כותב הגרמ"מ קארפ שליט"א שמרן החזון איש זצ"ל נהג לומר בכל יום את ההושענות מיד לאחר ההלל ורק בשבת וב"הושענא רבא" אמרם לאחר תפילת מוסף. בישיבות ליטאיות רבות אומרים לאחר מוסף, המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל (כך סיפר לי ידידי הרנ"ד לפקוביץ שליט"א) אמר לאחר מוסף ובכל הישיבות הליטאיות בארה"ב מקיפים לאחר מוסף. וגם בערלוי נוהגים לערוך "הושענות" לאחר מוסף (מפי הרא"י פריי).

הגרמ"מ קארפ כותב שלדעתו המנהג הנכון הוא לומר ההושענות אחר אמירת ההלל, מבלי להשיב את ספרי התורה להיכל לצורך קריאת התורה, והוא מוסיף שכך ראוי על פי הסוד ושכך המנהג היה בארץ ישראל. הגרמ"מ קארפ שליט"א כותב שלדעתו במנהג זה, בו אומרים את ההושענות מיד לאחר ההלל, מרוויחים שלאחר שברכו על נטילת לולב ועדיין הלולב ביד, ומקיימים את המצווה בלקיחתה, מקיימים גם את מצוות ההקפה, ויתכן שגם הטור מסכים לזה. והמנהג המובא בטור לומר את ההושענות רק לאחר תפילת מוסף, הוא בגלל שהם נהגו כמנהג אנשי ירושלים לאחוז את הלולב בידם בכל שעת התפילה, כמובא בטור בסימן תרנ"ב. אך אנו הרי לא נוהגים לאחוז את ארבעת המינים בידינו בכל התפילה, ולכן עדיף לומר את ההושענות לאחר קריאת ההלל.

אין ספק שבאשכנז נהגו לומר את ה"הושענות" לאחר תפילת מוסף ואין גם ספק על פי חכמת הסוד עדיף לאומרם לאחר ההלל ושכך היה המנהג בארץ ישראל מדורי דורות. אין גם ספק שמבחינה פרקטית הרבה יותר נוח לומר את ה"הושענות" מיד לאחר ההלל. מה עושים למעשה? על כך ימשיכו לדון ולריב בבתי הכנסיות עוד שנים רבות ונעימות...

---חג שמח!

מכירת העלייה ומחירה

הרב שמואל ברוך גנוט 
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד


מכירת העלייה ומחירה

יהודי נכבד מעירנו מינה שליח לרכוש לו עליית 'חתן בראשית'. המחירים האמירו וכששלוחו הציע מטעמו סכום של 14,000 ₪, הוסיף המשלח עוד שליח, מבלי שהשליח הראשון ידע על כך. בטעות התמודדו שני שליחי אותו אדם בינם לבין עצמם, והסכום הסופי שהוצע היה 16,000 ₪. מיד לאחר שעלה היהודי לתורה טען הוא ושלוחיו שמכיון שה2000 ₪ האחרונים הועלו בטעות, ע"י שליחי אותו הקונה עצמו, עליו לשלם רק 14,000 ₪, ונשאלתי כמה עליו לשלם לביהכנ"ס. ויש לדון גם מהו דין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה ועלה לתורה.

תשובה: א) האם לעלייה ישנה שווי ממוני: 
כתב המג"א (או"ח שו,טו): כתב היש"ש פ"ה דביצה: הכרזת המצות מי שיתן יותר הוא יזכה בה דמי טפי למקח וממכר והיה נראה לאסור אם לא שנאמר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה. וכל זה אינו אלא לישב המנהג בדוחק אבל קניית מקומות בבה"כ. והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אסטריך דכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה, אפי' קנה חבירו המצוה, א"כ הוי כקציצות דמים לצורך מצוה ול"ד למקח וממכר כלל ושרי אפי' קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה, עכ"ל. ובש"ג בע"א דף שכ"ב מפקפק ג"כ על קנית המצות, ובמסכת ב"ק כתב דאדם יוכל למכור מצות שלו לאחר, עכ"ל המג"א. וביאר הלבושי שרד כך: "בא לסתור ההיתר של היש"ש דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה אלא בחפץ הנקנה, וע"ז אמר דהרי גם המצוות יוכל למכור לאחר". ונמצא שלדעת המהרש"ל יתכן ורכישת עלייה אינה נחשבת לקנייה ממונית, ועניינה רק התחייבות לדבר מצוה גרידא, ואילו להשלטי הגיבורים, בפרט להבנת הלבו"ש, נחשבת מכירת עלייה חפץ בר שווי ממוני. [ויתכן שגם להיש"ש יכול הקונה למכור העליה לאחר. אך עדיין זה לא מחשיבו לבר ממון, אלא להסכמת העולם, שקונה עלייה יכול למכרה ולעשות בה כרצונו]. והערוה"ש (שם) כתב: 'ובמקום שמוכרין המצוות ויש מגמגמים בזה שהרי זהו ממש כמקח וממכר שזה נותן כך וזה מוסיף עליו. ומ"מ אין זה כמקח וממכר. דאטו יש בזה שיוי דמים?! אלא שזה כמו שאומר אם אזכה בעלייה זו אני נותן כך וכך לצדקה וזה אומר אני מוסיף על הצדקה אם אזכה לעלייה זו, ולכן יש מן החסידים הקדמונים שהיו נוהגים לשלם לבהכ"נ כל מה שרצו ליתן בעד העלייה אף שהשני הוסיף ונשאר אצל השני, משום דחשבו שזהו כנודר לצדקה', עכ"ל. וראו בביאוה"ל סי' קנג ד"ה חוזר לגבי ירושה במצוות, ובשו"ת משנה הלכות (ה,דש) סובר שכוונת היש"ש שאין שייך מו"מ בדבר, היינו דלענין מה שגזרו חז"ל על מקח וממכר בשבת לא גזרו אלא על מו"מ בחפץ הנקנה, אבל הקונה מצוה בשבת לא שייך ביה מו"מ ולכן לא גזרו בו חז"ל אבל פשוט דקנין ודאי שייך במצוה. והביא ד' הא"ר שכתב שמי שקנה מצוות ומת, שייך ליורשים ורשאי הקונה המצות למכור ולהרויח.

ב) מחיר העליה ושוויה: מדוע אדם חייב לשלם את הסכום עליו התחייב כשרכש את העלייה? נראה שכשם שאדם יכול למכור את חפציו בכל סכום שירצה, גם אם הסכום מופרז, כך הציבור יכול, באמצעות הגבאי, למכור את העלייה בכל סכום שירצו. וכאשר הגבאי הכריז שעלייה נמכרת ב16,000 ₪, א"כ זהו מחיר העלייה שצריכים לשלם.(והגבאי בחר דווקא בסכום זה, משום שזהו הסכום הגבוה ביותר שהוברר, ע"י המכירה הפומבית, שישנו אדם המוכן לשלם). ולפי"ז אין נפ"מ כיצד הגיעו לסכום זה, האם בטעות במכירה הפומבית, או שסתם כך היו אנשים רמאים שהחליטו להאמיר את המחיר, כיון שידעו שפלוני ירכוש את העלייה בכל מחיר. [ועיין בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' נ"ז, שהמעלים סתם כך את מחירי המצוות, הם רמאים וגונבי דעת]. – עליו לשלם את המחיר שהוכרז. 
ואמנם ישנם שטענו שהגם שזכותו ויכולתו של הציבור לקצוץ את מחיר העלייה כרצונם, מ"מ אין דרכם לדרוש על העלייה את המחיר הגבוה ביותר שאחד המתפללים מוכן לשלם עליה, אלא את הסכום הגבוה שהאדם מוכן לשלם למול המתמודדים מולו, וממילא כשהוברר שהתמודדות מולו הסתיימה זה מכבר, עליו לשלם רק את הסכום בו הסתיימה ההתמודדות.
ותיתכן סברה נוספת, שאומדנא דמוכח היא שהקונה לא קנה את העלייה מצד שוויה הנמכר, אלא רק רצה לגבור על מתחריו,משום הכבוד והיוקרה שבכך, ואם הוברר שהיו טעויות במהלך המכירה,ובכדי לגבור על מתחריו לא היה צריך לשלם סכום כה גבוה, א"כ התחייב בטעות על הסכום שהוכרז. ואמנם סברה זו יש לאומרה רק באלו הרוכשים עלייה מצד עצם תאוות הניצוח והכבוד, אך לא אלו הרוכשים אותה מצד מעלתה וקדושתה ומפני שנאמר בספה"ק שראוי לכל יהודי להיות חתן תורה או חתן בראשית לפחות פעם אחת בחייו.

ג) התחייבות או מקח טעות: ואמנם נראה שאם בכוונת הקונה היתה לומר מיד אחרי העלייה לגבאי שנפלה כאן טעות, וגם הגבאי היה מודה בטעות, אם היה יודע עליה לפני שהכריז 'זכה לו', ומפחית את הסכום ל14,000 ₪ . אזי לא נחשב הדבר שהקונה התחייב ל16,000 ₪. (ואע"פ שלא התמקח לפני שעלה, היה זה מפני שלא נעים היה לו לעמוד על המקח לפני קהל עם ועדה והוא עשה זאת בניחותא לאחר העלייה).כיון שישנו אומדנא דמוכח ששני הצדדים היו מסכימים למכור העלייה ב14,000 ₪ בלבד, והסכום הועלה בטעות. ואמנם כאשר הטעות התבררה לקונה רק לאחר העלייה, יש לדון האם נחשב שהיתה כאן אונאה (ולא דימיתיו לדין מקח טעות. שהרי במוצר הנקנה לא היתה טעות. אלא רק במחירה) ועל עלייה לא שייך לכאו' דין אונאה, שהרי אין מחירה קבוע ומוסכם. ואולי כיון שהטעות כאן ברורה, מסיבה חיצונית שאינה קשורה לעצם שווי העלייה- הוי כאונאה. 

ד)נדרי צדקה/'לתקוני שדרתיך': ומדין נדרי צדקה פשוט שאין לחוש, כיון שאם הוברר שטעה הוי נדרי טעות, שמצינו הרבה בפוסקים שאין לחוש לזה. עי' רמ"א יו"ד רנח,ב ושו"ת מהרש"ג מהדו"ג ח"א סי' רצא ושו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ"ח (אשר דן דאפשר וכה"ג כל הנדר בטל, מדין נדר שבטל מקצתו בטל כולו), ובפרט שהשליח הוא זה שאמר את הסכום ולא המשלח, ואין נדר בשליחות (ויש לדון באופן שכשהשליח אמר את הסכום, גמר המשלח בלבו ליתן מלוא הסכום שהכריז הגבאי, עי' מחלוקת בזה ברמ"א יו"ד רנח,י ג ובשו"ע חו"מ ריב,ח), ובפרט שבמקומותינו אומרים במפורש 'בלי נדר'. וכמו"כ צריך לשאול את המתחייב בעצמו, האם כוונתו היתה להתחייב לסכום זה בכל מקרה, כי הוכרז שקנה העלייה בסכום זה, או שהתחייב לתת את הסכום הגבוה ביותר שהעלו שליחיו מעל מתחריו, ואם כך אזי זה אפילו לא 'נדרי טעות', כיון שבכה"ג כלל לא נָדַר. ויש גם לדון בדין 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', במקום שהשליחים פעלו כנדרש ושולחם גרם לטעוּת ולא הם. אך י"ל דכיוון שהעולה עלה לתורה לאחר שהסכים עם הסכום שהכריז הגבאי, לית לן בה. ויש לברר האם הסכים לסכום הנקוב, או שרק שתק מבלי להסכים. ושאלתי את מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א בדין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה. והשיב לי: אפשר דהוי מקח טעות, וצ"ע.

שו"ת שמחת תורה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

שו"ת שמחת תורה
 
* מדוע קוראים בתורה בליל שמחת תורה? מנין הגיע המקור לרקוד עם דגלים, מתי (לא) כדאי לחלק ממתקים, האם ניתן לערוך את "כל הנערים" עוד לפני כל העליות של הציבור? מאיזה גיל ילד עולה לתורה, מדוע עושים "הגבהה" הפוכה לס פר התורה ולמה קופצים ב"משה אמת"? * מדוע "הקפות שניות" והאם ניתן לומר תשעים פעם "משיב הרוח ומוריד הגשם" בשמחת תורה. האם אפשר לערוך "קידוש" בסוכה והאם חייבים לרקוד עם ספר התורה * ומה עם ישיבה בשעת ההקפות? האם להשאיר ספר תורה אחד בחוץ לאחר ההקפות? ומדוע בכלל עלי, שאיני לומד כל השנה ברצינות, לשמוח בשמחת תורה?! * האם ניתן לשני אחים לעלות ברציפות לתורה? מדוע אומרים "המלאך הגואל" ובכלל, כיצד מותר למכור עליות בחג או להוציא ספר תורה לרחבת בית הכנסת* הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א פורס בפנינו יריעת הלכות ומנהגים, קשורים בכתרי תורה, על שמחת תורה, שמחתה, קדושתה וסדריה * הדברים שלא ידענו על 'שמחת תורה', עם פסקי הלכה חדשים ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במאמר מסכם לכבודה של תורה ** הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א  **
 
"שנים מקרא" של "וזאת הברכה"
 
 
שאלה: מתי עלי לקרוא את פרשת "וזאת הברכה", הנקראת בשמחת תורה "שנים מקרא ואחד תרגום"?
 
תשובה: ה"כל בו" וה"אורחות חיים" כתבו לקרוא שמו"ת של פרשה זו בליל שמחת תורה, ואילו המגן אברהם כתב בשם האריז"ל שיקראנה בהושענא רבא, והוסיף הברכי יוסף: "ומכל מקום אם קראה ביום שמיני עצרת- לא הפסיד". והפרי מגדים כתב ש"העולם נוהגים לקרותו בליל הושענא רבה, ומכל מקום נראה יותר טוב בערב שמחת תורה" (ביום, ולא בלילה- שב"ג). וידוע שהמשנה ברורה כתב פעם אחת (בסי' תרס"ט) שיקראנה בליל שמחת תורה, ואילו בסימן רפ"ה כתב שיקראנה ביום הושענא רבה (או, בחוץ לארץ, בשמיני עצרת). ובקונטרסי "הלכה כרבי אליעזר" הבאתי שמרן הגרא"מ שך זצ"ל הקפיד מאד לגמור את ה"שניים מקרא" של "וזאת הברכה" בערב שמחת תורה. הנידון בנושא זה סובב סביב השאלה ממתי נחשב שפרשת "וזאת הברכה" "הגיעה ובאה". האם מסיום קריאת פרשת מועד חג הסוכות או מיום שמחת תורה (וראו בספר שלמי תודה בעניין). 
 
שאלה: לא קראתי "שתיים מקרא" של פרשת "וזאת הברכה" בהושענא רבה או בבוקר של שמחת תורה. עד מתי אני יכול להשלים את הקריאה?
 
תשובה: הכף החיים כתב שכל עוד שהציבור לא גמרו לקרוא את פרשת "וזאת הברכה", ניתן עדיין לקרוא "שניים מקרא". אך לאחר שהציבור התחילו כבר לקרוא את פרשת "בראשית" בשמחת תורה, עבר לו זמן קריאת "וזאת הברכה".
 
התאמצות בריקודים-סגולה לילדים צדיקים
 
שאלה: אני רוקד קצת בכל "הקפה" ואחר כך אני נח קצת, לומד קצת או מביט ברוקדים. האם זה בסדר? מהו, בעצם, השיעור שצריך לשמוח ולרקוד? 
 
 
תשובה: המשנה ברורה מביא בשם תשובות מהרי"ק בשם רב האי גאון כך: "ביום זה רגילים אצלנו לרקד בו, אפילו כמה זקנים, בשעה שאומרים קילוסין לתורה ולכן יש להתאמץ בזה ולרקד ולזמר לכבוד התורה, כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה שהיה "מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'", וכן כתבו בשם האריז"ל. והעידו על האריז"ל, שאמר שהמעלה העליונה שהשיג, באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצווה, וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל כוחו", עד כאן דברי המשנה ברורה. והביכוי יעקב הוסיף וכתב: "ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני המון עם כאחד הריקים, שהרי זה היה חטא מיכל בת שאול, שהשיב לה דוד המלך ע"ה "ונקלותי עוד מזאת". הרמב"ם מאריך ומפליג בעניין זה של שמחת המצווה והוא כותב, לגבי שמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה, את הדברים הנחרצים הבאים: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו- חוטא ושוטה. וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'". ולפני שנתיים הוכחתי (במאמר בבטאון "קול התורה"), שדוד המלך לא טען בפני רעייתו, שאכן מסכים הוא לדבריה שאין זה כבוד וגדולה לפזז ולכרכר, אך הוא משיב לה שמכיוון שמכרכרים ורוקדים לפני ה'- לכן עושים זאת. אלא אדרבה, רק לאנשים גדולים וחשובים מתאפשר, מבחינת גדלותם, לכרכר ולפזז לפני ה', וככל שהאדם גדול ונעלה יותר בחשיבותו, כך הגברת הריקוד והשמחה לפני ה' שייכת אליו יותר ויותר. 
 
על הגאון מוילנא ז"ל מסופר ב"מעשה רב" כי "היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוחב עוז וחדווה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני ספר התורה". ומובא בפלא יועץ וביסוד ושורש העבודה ובעוד ספרים, שריבוי השמחה והריקוד בהקפות שמחת תורה, בכל עוז ותעצומות, הם סגולה לילדים תלמידי חכמים ולדורות ישרים ומבורכים. 
 
על מה יש לי לשמוח?
 
שאלה: לגדולי עולם כמו האריז"ל והגר"א אכן היה על מה לשמוח ולרקוד כל כך בשמחת תורה. אך לי, על מה כבר יש לשמוח?
 
תשובה: מפורסם בשם המגיד מדובנא שאמר בדרך הלצה שהוא שמח בשמחת תורה מפני ש"גם אם אח שלי עושה חתונה- אני שמח בשמחתו"...  מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר על הרהורי לב אלו, של 'על מי יש לי לשמוח', דברים חריפים ביותר. לדבריו, הרהורי מחשבות אלו של "מה אני קשור לתורה"  לא מגיעים מהיצר הטוב אלא דווקא מהיצר הרע של האדם, שלפתע נזכר לשאול ב"מה אני קשור לתורה". ולא היא, כל אחד קשור לתורה במה שהצליח להיות קשור, ועליו לשמוח בכל עוז על חלקו, מתוך תקווה וחיזוק שבשנה הבאה יהיו לו סיבות נוספות יותר לשמוח עליהם. 
 
וחשבתי עוד מחשבה פשוטה בעניין: שהרי בשמחת תורה אנו שמחים על החלק שבתורה שיש לכל יהודי שהגיע בכל שבת לבית הכנסת והקשיב לקריאת התורה. בשמחת תורה אנו שמחים על כך שסיימנו את כל חמישה חומשי תורה, מ'בראשית' ועד 'וזאת הברכה', ואת סיום זה כולנו סיימנו, פלוס "שניים מקרא ואחד תרגום", וממילא אין מקום למחשבות שכאלו. ב'יסוד ושורש העבודה' הביא בשם הספרים הקדושים, שככל שהיהודי, כל יהודי באשר הוא, מרבה בשמחה ובריקוד לפני ספר התורה, כך מתעורר למעלה בעולמות העליונים הקדושים שמחה וחדווה עצומה, וכל הזהיר בשמחה של תורה ביום הזה- בטוח שלא תפסיק התורה מזרעו. -ואנו מחשבנים חשבונות ועסוקים במחשבות של שטות?!
 
דגל התורה
 
 
שאלה: האם ישנו מקור רציני לכך שהילדים הקטנים רוקדים עם דגלים?
 
תשובה: המנהג מובא ב"ערוך השולחן", בשו"ת התעוררות תשובה ובספרים נוספים. בספר "אוצר כל מנהגי ישורון" הסביר את טעם המנהג בכך שבכל הדרך בה צעדנו, התורה עמנו ודגל התורה בידינו. ובספר "שמחת תורה" מביא רבי צבי ורשנר שליט"א טעם נוסף, שאנו מציינים בזאת זכרון לדברי המדרש תנחומא ש"בשעה שירד הקב"ה על הר סיני, ירדו עימו מלאכים עשויים דגלים דגלים, והתאוו ישראל לזה. אמר להם הקב"ה: התאוויתם בדגלים?! חייכם הריני עושה משאלותיכם!"
 
שאלה: האם מותר לתת לילדי הקט בן השנתיים לנופף בדגל שרשומים עליו פסוקים?
 
תשובה: לא. אל תתן לו דגל שכזה, כיוון שהוא עלול לזורקו ולגרום לפסוקים הרשומים בו להגיע לבזיון. אלא אם כן יודע אתה שבנך יישמור על הדגל מכל משמר וינהג בו כבוד. (ראה בשו"ע יו"ד רפ"ג ס"ד ובמשנ"ב סי' תרל"ח ס"ק כ"ד). 
 
 
מסחר וכסף בשמחת תורה
 
שאלה: בבית הכנסת אצלנו "מוכרים" את מצוות ההקפות, "אתה הראת", "חתן תורה", "חתן בראשית" ויתר מצוות היום והכיבודים של שמחת תורה. כיצד מותר "לעשות עסקים" בחג ולדבר על סכומי כסף?
 
תשובה: מנהג "מכירת המצוות" בשמחת תורה הינו מנהג קדום בעם ישראל ומוזכר כבר במנהגי מהרי"ל, בשו"ת התשב"ץ, בשו"ת מהרי"ק ובספרי מנהגי אשכנזי לדורותיהם, כמו בספר מנהגי וורמיזא, יוסף אומץ ועוד. ה"חרדים" כתב שיש עניין חשוב, כפי המובא בזוהר הקדוש, שלא לעשות את המצוות חינם- אלא לקנותם בשכר מלא, דבר הממשיך רוח קדושה לעושאה. וכיצד מותר "למכור מצוות" בשבת וביום טוב?  המהרש"ל מתיר זאת מפני שהוא לצורך מצווה. וראה במגן אברהם סימן ש"ו. והמהרי"ל עצמו נשאל כיצד "קונים מצוות" בשמחת תורה והוא השיב: "מצווה מותר לקנות ביום טוב", ובהמשך מסביר הוא כי "צרכי רבים הם שקונים המצוות, ומתירים ביום טוב". וגם אצל מרן החזון איש זצ"ל מכרו בכסף את פסוקי "אתה הראת". ובישיבות הקדושות נהגו למכור פסוקים אלו בלימוד הש"ס, בלימוד אלפי דפי גמרא ובלימוד "משנה ברורה".
 
כיבוד כהנים בהקפה הראשונה
 
שאלה: את מי ראוי לכבד לאחוז ספר תורה בהקפה הראשונה?
 
תשובה: רבי שלמה קלוגר בשו"ת "האלף לך שלמה" ובשו"ת לבושי מרדכי (להגר"מ וינקל זצ"ל) מביאים את המנהג לכבד את הכהנים והלווים בהקפה הראשונה. ונראה מדבריהם שכך היה המנהג בימיהם. והגאון האדר"ת זצ"ל כתב (בספרו "תפילת דוד"): "בהקפות אני מקפיד שיקפיו כהנים ולווים כסדר קדושתם, אך אין העם שומעים לי בעניינים אלו כלל והפצירוני לילך ראשון, ומפני כבוד הרבנות נאלצתי לעשות שלא כרצוני, מאחר שהרבנים שקדמוני לא עשו כדעתי". -ולעניות דעתי אכן כך יש לנהוג בבתי הכנסיות בהם אין רב בית כנסת או תלמיד חכם מופלג, הגבוה במעלתו מעל כל יתר המתפללים. שבבתי כנסיות בהם כולם שווים לטובה בדרגתם, פחות או יותר, לכאורה אכן עדיף להקדים בהקפות את הכהנים, ולאחר מכן את הלווים.  ושטחתי הדבר לפני מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א,שכתב לי בתשובה: אולי.
 
אין דבר כזה- הספר "לא בשבילי"
 
שאלה: כיבדוני לשאת את ספר התורה ולהקיף בה כנהוג, אך הדבר "לא בשבילי". קשה לי להסתובב כך במרכז הקהל. האם אני יכול לסרב בנימוס?
 
תשובה: חלילה לך! ה"ערוך השולחן" כותב בשם "ספר חסידים" שכל הנמנע מלהכניס ספר תורה בתוך ארוך הקודש, התורה צועקת על נשמתו, והוא מוסיף: "ולכן יש להיזהר כשמכבדים לאדם איזה כיבוד בספר תורה, שלא יסרב חלילה, פן יענש חס וחלילה!". והגאון מהר"ש קלוגר זצ"ל (בשו"ת האלף לך שלמה) האריך והחמיר מאד מאד בעניין זה, שאסונותיו רבים ועוון בזיון התורה גדול הוא. וידועה הנהגתו של רבי חיים מבריסק זצ"ל, שכאשר נתנו לו להקפה ספר תורה, לא רצה לתת ולהעביר את הספר למישהו אחר, עד שלא יקחוהו מידיו, וישנם שפירשו שהגר"ח סבר שדברי הגמרא בברכות (נה, א), שאדם שנותנים לו לקרוא בספר תורה ואינו קורא- ימיו מתקצרים, שייכים גם בקבלת ספר תורה לידיו לצורך שמחה וריקוד, ומסירתו לאחר היא סוג של בזיון כבוד התורה. 
 
ישיבה בזמן ההקפות
 
שאלה: האם מותר לשבת בסמן ההקפות, כשספרי התורה נעים במעגלי הרוקדים?
 
תשובה: דנו הפוסקים האם מותר לשבת בעת שמקיפים ההקפות עם ספר התורה ב"שמחת תורה". הערוך השולחן (יו"ד סי' רפ"ב) כתב: "ויש לי מקום ספק בשמחת תורה בעת ההקפות שנוטלים כל הספרי תורה מההיכל ואין מחזירין אותם עד אחר גמר כל ההקפות ורק מתחלפין מיד ליד. ולכאורה אסור לישב עד שמחזירין אותן להיכל ולא נהגו כן, וגם טירחא גדולה היא, שלפעמים שוהין כשני שעות. ונלע"ד שבעת שמסבבין עם הס"ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד דזהו כמו שהס"ת עוברת, אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס"ת בידיהם א"צ לעמוד דאז הוה כס"ת על מקומה, שכשהיא על מקומה במנוחה וודאי שאין צריך לעמוד מפניה',עכ"ל. ובשש"כ פכ"ד הערה קי"ח כתב היתר לזה במקום שספר תורה נמצא בתוך מעגל אנשים העומדים זה ליד זה במרחק פחות מג' טפחים  אחד מהשני, שנחשבים הם למחיצה, והוא היתר לשעת הדחק ובמקום הצורך. וראה בספר צדקה ומשפט פט"ז בשם מרן הגרש"ז אוירבך שאפשר שדוקא בעת ההקפה הראשונה שהיא מעיקר הדין צריך לעמוד.
 
 ולעניות דעתי תמוה הענין להחמיר בזה, שהרי כל הדין לעמוד בפני ספר תורה נלמד מהנאמר בקידושין ל"ג א' דאם מפני לומדיה עומדים, מפניה כל שכן. וכ"פ הרמב"ם (ס"ת י,ט), וביאר הכס"מ שמכיון ובפני נשיא ישראל צריכים לעמוד עד שיושב במקומו או עד שיתכסה מעיניו, לכן כ' הרמב"ם שהוא הדין בספר תורה, דנשיא מטעם רבו הוא דחייב לעמוד, דהא ממשה רבינו ע"ה גמרינן, עכ"ד. והנה פשוט לענ"ד שאם הנשיא הגיע למקומו ולאחר מכן נעמד כדי למסור שיעור, בכדי לעבור בין הספסלים או לשוחח עם אחד הנוכחים וכדו', שא"צ לשוב ולעמוד בפניו ולהמתין עד שישוב לשבת במקומו, מפני שהכבוד הוא רק בשעה שמגיע  ויושב במקומו ותו לא. וא"כ לא נראה שבס"ת עלינו להחמיר יותר ולומר שגם כשהס"ת מסתובב בין הקהל, לאחר שיצא מארה"ק, שיצטרכו לעמוד בכל השעות שהולך ולא מתכוון כלל להגיע למקומו עד כלות ההקפות, דהבו דלא להוסיף עלה. ואולי לכן לא הביאו זאת יתר הפוסקים והמשנ"ב. ושוב הראוני שכבר העיר כעין דְבָרַי בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' י"ט, ושמחתי.
 
 
ומרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר שמחפש הוא למצוא היתרים לשֶבֶת בזמן ההקפות, מפני שאם לא יהיו היתרים, אזי האנשים המבוגרים, שקשה להם לרקוד בכל העת וצריכים לנוח מידי פעם בפעם, ייצאו החוצה כדי לשֶבֶת, ובתוככי בית הכנסת ישהו וישמחו רק הצעירים שכוחם במותנם, ואין זה מכבוד התורה, שהזקנים יישבו בחוץ ורק הצעירים יותר ישהו בבית הכנסת.
 
 ובחול המועד סוכות התש"ע נדברתי בעניין עם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שלא קיבל את דברי להתיר ואמר לי בחריפות: "רק מי שחולה ויש לו פיקוח נפש- שיישב... אם זה לא פיקוח נפש- לא יושבים". 
 
האם להשאיר ספר תורה אחד בחוץ?
 
שאלה: שאלה זו מתעוררת בבתי הכנסיות בכל שנה ושנה. האם להחזיר בסיום ההקפות ספר תורה לקריאת התורה, או שמכניסים את כל ספרי התורה ושוב מוציאים את הספרים שצריכים לצורך קריאת התורה שלאחר ההקפות.
 
תשובה: הלבוש (סי' תרס"ט) כתב, שלאחר סיום ההקפות עם ספרי התורה, מחזירים את הספרים לארון, חוץ משלושת ספרי התורה בהם קוראים כעת בתורה. וכך גם כתב בלוח ארץ ישראל. ואמנם בשו"ת פרי השדה (ח"ג ק"ע) מסביר מדוע ישנם בתי כנסיות שנהגו להכניס את כל ספרי התורה לארון הקודש ולשוב ולהוציא את הספרים הנצרכים לקריאת התורה, מפני שמלשון הזוה"ק "כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה" משמע שה"עת רצון" הוא דווקא כשפותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה לקריאת התורה, ומכיוון שהוציאו את ספר התורה ושוב מוציאים אותו. וראה בספר "שמחת תורה" סימן ט"ז שמאריך לברר נפלא שאכן ראוי להשאיר בחוץ את ספרי התורה הנצרכים לקריאת התורה ולא להכניסם ושוב להוציאם.  ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי השבוע: כמדומה שנהוג להחזיר.
 
"קידוש" בסוכה
 
שאלה: ברצוננו לערוך "קידוש" בשמחת תורה בסוכת בית הכנסת, אך הגבאים שכחו לעשות היכר ולהפחית סכך או להכניס בה קערות. האם הדבר מותר?
 
תשובה: ה"בן איש חי" כתב, שכאשר כולם כבר אכלו בלילה של שמחת תורה בביתם ולא בסוכה, מותר לאכול בבוקר בסוכה, כיוון שכבר ניכר בבירור שאנו לא ממשיכים את חג הסוכות, מאחר שכבר אכלנו בלילה בבית ולא בסוכה. וגם לא חוששים למראית העין של האחרים בעניין. (וראה בביכורי יעקב סי' תרס"ו סק"ז). 
 
שני אחים
 
שאלה: האם מותר לכבד בהקפה אחת שני אחים יחדיו?
 
תשובה: בשו"ת אבני חפץ (סי' ט"ז) כתב שיש להקפיד לא לקרוא לשניהם בשמם, ובספר "שמחת תורה" מביא בשם רבנו הגרי"ש אלישיב שליט"א שרק בקריאת התורה צריך להקפיד על כך, אך לא בשאר הכיבודים. ואגב: גם ב"הוספות" הרבות של קריאת "וזאת הברכה" צריך להקפיד שלא לקרוא לאבא ולבן או לשני אחים יחדיו בסמיכות, כפי הכתוב ב"ספר המנהגות" למהר"ם מרוטנבורג. 
 
לקפוץ ב"משה אמת"
 
שאלה: מדוע קופצים מעלה- מטה בשירת "משה אמת ותורתו אמת"?
 
תשובה: המן בן המדתא סיפר לאחשוורוש, כפי המובא ב"תרגום שני" על מגילת אסתר (פ"ג ח'), כי היהודים קופצים בסוכות ורוקדים כמו גדיים"... במסכת בבא בתרא (עד,א) מובא המעשה המופלא שרבה בר בר חנה שמע באוזניו מתוך האדמה את בלועי קורח צועקים "משה אמת ותורתו אמת". ובספר "אורחות רבנו" מסופר שמרן הסטייפלר זצוק"ל היה קופץ ב"משה אמת" במסירות ובהתאמצות ובהתלהבות רבה, גם בשנות זקנותו, שקפיצותיו הסבו לו ייסורים. 
 
לערנען און לערנען
 
שאלה: מה עוד צריך לעשות בשמחת תורה חוץ מלרקוד?
 
תשובה: ללמוד תורה. רבנו מכיר ז"ל בספרו "סדר היום" כותב כי לימוד התורה ביום שמחת תורה הרי הוא קשירת ונתינת "תכשיטים לכלה", כפי המובא בזוהר הקדוש. וידוע הסיפור, המודפס בהקדמת בניו של הגר"א ז"ל, שאדונינו הגר"א למד בליל שמחת תורה, בהיותו ילד בן 11, את כל מסכתות זבחים ומנחות. 
 
קריאת התורה בליל שמחת תורה
 
 
שאלה: מדוע קוראים בתורה בליל שמחת תורה לאחר ההקפות?
 
תשובה: ישנם מספר טעמים לקריאה בלתי שגרתית זו. ה"דרכי משה" וה"ערוך השולחן" הסבירו שנהגו למכור את העליות הללו בכסף ולנדור בהם נדרים לצדקה. ה"שערי אפרים" מסביר שקריאה זו עניינה שמחה לכבוד התורה וה"שערי רחמים" הביא בשם "מקראי קודש" שאנו חוששים שהוצאנו את ספרי התורה לרקוד בהם בכדי, ולכן קבעו לקרוא בתורה בלילה גם כן. [ולכאורה לפי סיבה זו ודאי שאין להכניס את כל ספרי התורה לארון הקודש אחר ההקפות, אלא צריך להשאיר בחוץ ספר אחד לצורך קריאה זו- שב"ג]. וב"שערי רחמים" הובא טעם מעניין מספר "זכרון ירושלים", שקריאה זו הינה זכר למצוות קריאת פרשת הקהל שבמוצאי שביעית בבית המקדש. בעבר קראו בליל שמחת תורה פרשיות שונות, והיום, כפי המנהג המובא ב"משנה ברורה", קוראים בלילה בפרשת "וזאת הברכה" ומעלים לתורה- 3 קרואים, כהן לוי וישראל. ואגב, ניתן לברך הגומל בקריאת התורה שבליל שמחת תורה (שו"ת חתם סופר סימן נ"א). 
 
קדושת בית הכנסת בחלוקת ממתקים
 
שאלה: האם אפשר לחלק לילדים שקיות ממתקים בשמחת תורה בבית הכנסת?
 
תשובה: כשם שנוהגים לערוך "קידושים" וסעודות מצווה בבית הכנסת, לפי ההיתרים הנודעים (שמייחדים את בית הכנסת מראש לכך, ובונים אותו כ"שטיבל", בית ועד לחכמים וכדומה ולא כבית כנסת, וכן ההיתר של צורך מצווה), כך ניתן לחלק ממתקים  לילדים. ומצינו התייחסות מפורשת לכך בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ה ס"ג) המתיר "כפי שנהגו בכל תפוצות ישראל לחלק מיני מתיקה בשמחת תורה מטעם שעושים סעודה לגמרה של תורה, ומיקרי צורך בית הכנסת", יעויין שם בדבריו. אך אינני מבין עדיין איזה היתר יש לכך לחלק ממתקים, כאשר כולנו יודעים שמיד לאחר שהילדים פותחים את העטיפות, הם משליכים אותם על רצפת בית הכנסת. 
ואולם ידידי רבי ראובן כ"ץ שליט"א העיר את תשומת ליבי שאם נחשוש לזה, אזי נצטרך לחשוש גם לכל ה"קידושים" בבתי הכנסיות, שמעצם טבעם גורמים לטינופת ולכלוך הרצפה. ואולי בכלל ההיתר של אכילה בביהכנ"ס, נכלל גם דבר זה, וצריך להתיישב בדבר ולדון בו. וכמובן: עלינו להתריע בפני הילדים להשליך את כל עטיפות הממתקים הריקות בפח האשפה, מטעמי קדושת וכבוד בית הכנסת ומטעמי דרך ארץ שקדמה לתורה. 
ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה: זה צורך היום.
 
להקשיב שוב ושוב לעליות
 
שאלה: האם צריך להקפיד שעשרה יהודים יקשיבו לכל ה"הוספות" ואין ספור העליות של קריאת "וזאת הברכה"?
 
תשובה: כתב ה"משנה ברורה" בשם ה"חיי אדם": בקריאת התורה של שמחת תורה נכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים שישמעו, כי הרבה פעמים אין עשרה ששומעים קריאת התורה". והגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב שי"ח) כתב שיש ליישב את מנהג העולם שאינו מקפיד כ"כ בדבר, ולדבריו ישנו מקום לומר ש"בקריאה פעם שניה סגי שקורא לפני ציבור, אחר שכולם יצאו, אף שלא שומעים".
 
קריאה ברחבת בית הכנסת
 
שאלה: האם מותר לנו לערוך קריאת התורה נוספת ב"בית שני" או ברחבת בית הכנסת?
 
תשובה: המשנה ברורה (סי' קל"ה) כתב, שמה שהולכים מנין אנשים מבית הכנסת לאיזה בית ונושאים ספר תורה עמהם כדי לקרות שם, אינו נכון, שהרי אפשר להם לשמוע הקריאה בבית הכנסת". אך הוא מוסיף, שאם על ידי העברת ספר התורה למקום אחר, מתרבים הכנסות בית הכנסת מתרומות הצדקה של העולים לתורה- הדבר מותר. והיינו שלכבוד התורה וצרכיה הדבר מותר. והערוך השולחן כתב: "לא יפה עושים בשמחת תורה, שקודם הקריאה נוטלים ספר תורה מבית הכנסת לקרוא במקום אחר כדי שכולם יעלו לתורה, אבל יצא שכרם בהפסדם וראוי למחות בהם". ובקובץ "ישורון" (ח"ד) הובאו דברי הגאון מטעשיבין זצ"ל, שהתיר לקרוא בספר תורה ברחבת בית הכנסת, למרות שאינה מקורה בגג, וכפי שמצאנו שקראו בתורה בהר הבית, למרות שלא היה שם גג. 
 
הסדר שבקריאת ה"הוספות"
 
שאלה: עד כמה צריך להקפיד בקריאת "וזאת הברכה" החוזרת והנשנית על סדר כהן לוי וישראל?
 
תשובה: ה"משנה ברורה" (בסי' קל"ה ל"ז) כתב שבשמחת תורה ניתן לקרוא כהן, לוי וישראל, ושוב פעם את אותו הסדר, כהן, לוי וישראל, ומן הנכון לקרותם לתורה בסדר זה בדווקא, כהן לוי וישראל. וכאשר כל הכהנים קיבלו כבר עליה ומתחילים שוב ושוב "וזאת הברכה" מהתחלה, אין צורך לומר לישראל העולה, שהוא עולה "במקום כהן" (ספר שמחת תורה פי"ד, יעוי"ש). והמשנה ברורה (סי' תרס"ט), כתב, שאין שום מניעה לכהן או לוי להיות "חתן תורה" או "חתן בראשית". ויתכן שאין גם כל חשש לתת את עליית "כל הנערים" לכהן או לוי, מפני שבטעם הדבר שמותר לכהן או לוי לקבל את עליית "חתן תורה" ו"חתן בראשית", כתב המרדכי (גיטין פ"ה), שהדבר מפורסם שהיא עליה מיוחדת, ויתכן שלפי זה הוא הדין בעליה המיוחדת של "כל הנערים". 
 
תקנה גדולה: "כל הנערים" מיד לאחר הקריאה הראשונה!
 
שאלה: הנשים וילדיהן ממתינות זמן רב בשמש הקופחת, מחכים שסוף סוף יסתיימו להם כל עשרות עשרות העליות בבית הכנסת בכדי להכניס את הילדים הרכים לעלית "כל הנערים". האם ניתן "לזרז את העניינים"?
 
תשובה: מקור עליית "כל הנערים" הוא במנהגי המהרי"ל, כפי שהביא ה"משנה ברורה" בשם הלבוש, בשביל לחנך את הילדים הרכים במצוות קריאת התורה ו"משום חיבוב מצווה" (שערי אפרים). ובספר "שמחת תורה" מביא שהגר"מ גרוס שליט"א שאל את רבנו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שכאשר הנשים ממתינות זמן ממושך בחוץ ומחכות, לפעמים תחת השמש הקופחת וללא סככה, כדי להכניס את ילדיהם הקטנטנים לבית הכנסת ל"כל הנערים", האם מותר לערוך את העלייה הזאת מיד לאחר הקריאה הראשונה שקוראים בתורה, ללא כל עשרות ה"הוספות". והשיב לו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שניתן לעשות זאת ללא שום חשש, ואין בכך שום שינוי ממנהג ישראל. ומה שאנו נוהגים לקרוא לילדים את "כל הנערים" בסוף כל העליות וה"הוספות", הוא בכדי לכבד את המבוגרים קודם. אך אם המבוגרים מוחלים על כבודם ומעדיפים שיקראו את "כל הנערים" קודם, אין בכך שום בעיה. וזהו פתרון מצוין להרבה נשים וילדים, עגלות ופעוטות עייפים ומרוטים...
 
"עליות" הילדים
 
שאלה: בני אינו יודע לקרוא בסידור, אך אם אעמוד לידו ואומר לו את ברכות קריאת התורה, הוא יחזור אחרי יפה מאד. האם להעלותו לתורה?
 
תשובה: בהחלט. כתוב במפורש ב"שערי אפרים" (שהוא הספר הבר סמכא לענייני קריאת התורה וקדושים. ושמעתי מהגרא"י וועסטהיים שליט"א כותב שמרן ה"מנחת יצחק" זצ"ל אמר לו שבהלכות אלו קובעת דעתו של ה"שערי אפרים" אף יותר מפסיקות ה"משנה ברורה", כי הוא היה ה"מרא דשמעתתא" בדינים אלו), שניתן לילדים קטנים להעלות לתורה ועומד אדם ומקריא להם את הברכה והם עונים אחריו מילה במילה. ומנהג זה, של עליית הילדים הקטנים לקריאת התורה של "וזאת הברכה", מובא בכף החיים, וכך נהגו בקהילות ישראל. ומאיזה גיל עולים הילדים לתורה? ב"פתחי שערים" (שעל ספר "שערי אפרים") הביא את דברי ה"שלמי חגיגה" שגם ילדים בני 6-7 יכולים לעלות לתורה, וכך כתבו בספרים נוספים. אמנם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הקפיד שלא יעלו לתורה אלא קטנים שכבר התחילו ללמוד גמרא, באזור גיל תשע, והם יודעים כבר אל נכון את חשיבות קריאת התורה והעליות. אך לפני גיל זה בערך, כדאי להעלותם רק לעליית "כל הנערים".
 
"המלאך הגואל" ב"כל הנערים"
 
שאלה: בבית הכנסת הקודם בו התפללתי, קראו את פסוקי "המלאך הגואל" שלאחר "כל הנערים" לפני שהעולה לתורה בירך את ברכת "אשר נתן לנו תורת אמת", ואילו בבית הכנסת בו אני מתפלל כעת אומרים "המלאך הגואל" לאחר שהעולה בירך את הברכה. מי צודק?
 
תשובה: שתי האפשרויות צודקות. ה"משנה ברורה" מביא בשם הפוסקים שאומרים "המלאך הגואל" לפני ברכתו האחר של העולה לתורה, וביאר ה"ביכורי יעקב" שאין זה הפסק בין הקריאה לברכה, כיוון ש"המלאך הגואל" הוא פסוק מהתורה, אותו ניתן לקרוא בעל פה, כפי שהכהן הגדול היה קורא ביום כיפור פסוק בעל פה לפני ברכת התורה שלו. ואילו בחלק מקהילות אשכנז וגרמניה (כמו ב"מנהגי ברלין") נהגו לומר "המלאך הגואל" לאחר הברכה.--ומדוע אומרים "המלאך הגואל"? אנו מברכים אותם בפסוק זה שבכל הנערים כולם שהגיעו לכאן, לא ישלוט עין הרע (ליקוטי מהרי"ח). 
 
הגבהה הפוכה
 
שאלה: מדוע משנים בהגבהת ספר התורה והופכים את הקלף והכתב לכיוון הציבור, ולא עושים "הגבהה" כרגיל בכל ימות השנה?
 
תשובה: כבר ב"שערי אפרים" כתב שהמנהג אינו נכון. אך עצם צורת הגבהה זו היא היא ההגבהה הנכונה בכל ימות השנה לדעת "בעל העיטור" (ראה ב"י סימן קמ"ז). רק שאנו לא נוהגים כך כיום. והאשל אברהם מבוטשאטש זצ"ל הסביר את המנהג בכך שאנו מציינים ומרמזים שעל תורתנו הקדושה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", וגם משום שנשיא אפרים הקריב קרבן ביום השמיני ויעקב הרי שיכל את ידיו בהגיעו לברכת אפרים, וגם מפני הרמז ש"אפילו אומר לך על ימין שהוא שמא ושמאל שהוא ימין"...
 
90 פעם מנגינת "משיב הרוח" ו"ותן טל ומטר לברכה"
 
שאלה: האם ביכולתי לומר "90 פעם" "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו- 90 פעם "ותן טל ומטר לברכה" בשמחת תורה, כדי לפתור לעצמי את הספיקות ההלכתיות באם אסתפק האם הזכרתי בתפילה "משיב הרוח" או "ותן טל ומטר לברכה" בתפילות ימי החול?
 
תשובה: הגר"י גרינברגר שליט"א בשו"ת שובה ישראל חלק ב', כותב לאפשר להגיד בשמחת תורה 90 פעם "משיב הרוח ומוריד הגשם", מפני שבתפילת מנחה אנו אומרים גם כן "משיב הרוח" והוא דבר הנצרך לצורך היום ולא רק להמשך ימי החורף. אך הוא אוסר לומר 90 פעם "ותן טל ומטר לברכה", מכיוון ש"ברכת השנים" לא נאמרת בחג שמחת תורה ונמצא שאנו מכינים מיום טוב לימי החול, ראה שם בדבריו. -אך לעניות דעתי ניתן לומר גם 90 "ותן טל ומטר" בשמחת תורה, מכיוון שהדבר אינו חשוב כהכנה פיזית, טכנית ומציאותית גרידא לימות החול, אלא שינוי ומהפך מוחי פנימי, שהחל מרגע זה אני ב"מצב חורף" ולא ב"מצב קיץ". והכנה זו, למרות שהשלכתה ההלכתית תסייע לו רק לימות החול, אינה נחשבת להכנה לימות השבוע אלא לעכשיו, והארכתי בעניין זה במקום אחר. וכעת מצאתי שמרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל מתיר זאת וכעין מה שכתבתי.
 
ואולם מורי הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי : 'אין ראוי להקל' . וישנם בתי כנסיות שאף חיברו מנגינה מיוחדת לתשעים הפעמים הללו והפכו אותם לשיר חביב וקיצבי (במנגינת  'טובות מאורות', או: 'משיב הרוח ומוריד הגשם' של רבי אלתר). ולדעתי בשיר זה אולי יש כבר יותר להקל, כי כיום זהו כבר שיר נחמד וקיצבי, ונהנים בו מעצם השירה.
 
הקפות שניות
 
שאלה: "הקפות שניות" מה הם?
 
תשובה: האריז"ל הקפיד מאד לשמוח ולעלוז ולהקיף הקפות גם במוצאי שמחת תורה והקפיד לערוך 7 הקפות שלמות, ובספרי תלמידיו וחכמי המקובלים כתבו שיש "רזין עילאין" בהקפות אלו. וכך מובא גם בכף החיים ובבן איש חי ובשו"ת זרע אמת, ועוד. 
 
(המאמר פורסם בבטאון 'קוראים אלעד' ומפורסם כאן ברשות הכותב שליט"א)