חגיגה לתורה

*** האם חג מתן תורה הוא 'יום הדין' או 'יום נישואין'?** מה חש דוד ע"ה, שנפטר בעצרת, כאשר מינוהו למלך?**אם קיבלנו את התורה בז' בסיון, אזי מדוע חג השבועות בו' בסיון?**קישוט הבית, מגילת רות, אכילת מצות בשבועות וזילוף מי שושנים** קושרים כתרים לאותיותיה של תורה, לכבוד חג מתן תורה*

**הרב שמואל ברוך גנוט**

"יום הדין" או "יום של ידידות"

בישיבות למדנו מזמן-מזמן ואנו שכחנו קצת מהי המשמעות של חג השבועות. אנו לומדים כל הלילה ברצינות ובהתלהבות, הולכים למקוה בעלות השחר, קוראים בתורה ומתרגשים מה'אקדמות', אוכלים סעודה חלבית טעימה ומקנחים בעוגת גבינה. אך מה חג שבועות אומר לנו, בעצם?
בישיבות הקדושות נוהגים לומר שחג מתן תורה הוא גם "יום הדין על התורה". וכך היה חוזר ואומר רבן של ישראל מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, והקפיד הוא מאד על ביטול תורה סמוך לחג השבועות, ובחג השבועות עצמו. הדברים מפורשים הם בדברי השל"ה הקדוש (בחלק "מסכת שבועות" שבספרו) ש"היום הקדוש הזה הוא יום הדין", והוא מצטט מדברי הספר "תולעת יעקב" שכתב ש"העולם נידון ביום הזה על התורה שניתנה בו, שביטלו עצמם ממנה". גם הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל כותב (בהעמק דבר דברים ט"ז, י"ב) שבכל יום בו נברא דבר מה, זהו הזמן בו הדבר מתחזק, ומכיון שהתורה ניתנה לנו בחג השבועות, לכן ציותה התורה שנתחזק ונשמור את החוקים האלה ביום זה, מפני ש"מסוגל בזה היום שניתן בתחילה, גם לדורות, להתבונן בהם ולקבלם עליהם להגות בהם".
דברים ברורים ונחרצים יצאו בענין מפי כתבם של הרבי מגור בעל ה"שפת אמת" זצ"ל, שכתב: "בכל שנה ושנה מקבל כל אחד מישראל בחג הזה מה שעתיד להבין ולחדש בתורה. וזהו שכתוב "אלמלא האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא", אותו היום ממש, שזהו החג בו ניתן תורה בכל שנה".
אז רגע, האם חג השבועות דומה לראש השנה ויום כיפור? פחד, רטט וזיע? בכיות ו"קבלות" מזעזעות? לא, ברור שלא. בחג השבועות מחלקים בשמים לכל אחד כמה יקבל ויזכה בשנה הקרובה בלימוד התורה, אך שמחת נישואין אינה יכולה להיערך תחת פחד וחלחלה של אימת דין. ושבועות הוא הרי יום החתונה שלנו עם הקב"ה. חג השבועות, כך אומרים הקדמונים, וכך אנו שרים, הוא: "תואר כלה מאד נתעלה, בקבלת יום זה". ביום זה מחדש הקב"ה את קשר הנישואין שבין החתן והכלה, הוא יתברך ואנחנו, בניו אהוביו ואוהביו. הספרים הקדושים, בעיקר ספרי החסידות, המשילו את חג השבועות לחג הנישואין שלנו עם אלוקינו אוהבנו. זהו הזמן בו אנו עומדים איתו תחת החופה. ולכן זהו הזמן לשמוח יחדיו בשמחת הנישואין, לא לתכנן תוכניות לעתיד או להצטער על הקשר הלא טוב שהיה לנו איתו יתברך עד כה. חתונה היא זמן של שמחה ואהבה שבין מקבלי ומחדשי הקשר הנפלא הזה.

ודאי ש"חשבון נפש" הוא דבר ראוי ונחוץ, אך לא בעת דודים. בשעה שאנו נישאים ומתקשרים באהבה אל הקב"ה. כלה שעסוקה במהלך חתונתה בתכנון החודש הבא, היכן תעבוד וכיצד תצליח לסייע לחתנה בכיסוי האוברדרפט, היא כלה שאינה מבינה שמחת חתונה מהי. כעת עליך לשוש ולשמוח עם החתן, לשמוח שהוא לקח אותך לרעייה, ולא לעסוק בירידה לפרטי הקשר לפרטי פרטים.

הספרים כתבו לנו שאין ספק שהרקע של נישואין אלה, של חג השבועות, בינינו לאלוקינו יתברך, שהוא הידיד הכי טוב שלנו, "ידיד נפש אב הרחמן", כולל מחשבה כללית של רצון והשתוקקות לקבלת עול תורה ומלכות שמים, אך זהו הכל בבחינת: "איזו אשה כשרה, העושה רצון בעלה". אך עלינו להתרחק ביום זה מאימה ופחד. יום זה הוא יום הנישואין שלנו, של ה"תואר כלה מאד נעלה", ואם רצוננו להתקרב ולחוש קרבת אלוקים, יהיו הם מתוך תחושה של "לעשות רצונך, אלוקי, חפצתי", כשני חברים אוהבים בלב ובנפש, הגדושים ב"אהבת עולם" וב"אהבה רבה", כ"חשוק ונחשק", כלשון רבנו האור החיים הקדוש, הרוצים בכל לבבם לעשות טוב לשני ולמלאות את כל משאלותיו. בראש השנה נעמוד לפני ה' אלוקינו בתחושת דין ופחד מלכותו יתברך, אך מו' בסיוון, חג השבועות, ולפחות עד ראש חודש אלול, נגיע אל הקב"ה ותורתו, מצוותיו ורצונותיו, עם הזכרון הטוב של שמחת הנישואין שלנו. בעיצומו של יום שרבי בתמוז, ב"בין הזמנים" ובסתם של יום סיוון, תנשב ברוחנו רוח חדשה, כשניזכר כי בחג השבועות נלקחנו באהבה רבה- אהבת עולם אל חופת אבינו שבשמים, ידידנו הרחמן, "ידיד נפש אב הרחמן". \ ---וכך כתבו הספרים: "דייקא מתוך כך באים לקבלת עול מלכות שמים הלכה למעשה"- ואני מצטט מהספרים שעסקו בעניין- "מציאות ברורה היא, כשמש בטהרתה, שאהוב מחבב לעשות רצון אוהבו, אזי גם בזמנים שבהם נסתרת האהבה וצריכים להגיע ל"קבלת עול". גם אז, זכר האהבה הגדולה, אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה ונהרות לא ישטפוה, עומד לו לחשוק בעשיית רצון קונו יתברך, בנאמנות ובמסירות".

ומי לא התרגש?

שמואל הנביא יושב בביתו ומתאבל מרה על שאול המלך. בחיר ה', שהיה ראוי להיות המשיח, שנבחר למלוכה אך שינה מצו ה' יתברך ולא הרג את העמלקים. שמואל מסביר לשאול שהקב"ה מאס בו מלהיות מלך על ישראל והוא לא רואהו יותר עד יום פטירתו, "כי התאבל שמואל אל שאול, וה' ניחם כי המליך את שאול על ישראל". ויהי ביום מן הימים, כששמואל יושב אבל בביתו שבגבעת שאול, התגלה ה' אל שמואל וציווהו ליטול קרן מלאה בשמן וללכת אל בית ישי הלחמי, כדי למנות את אחד מבניו למלך על ישראל. שמואל מגיע לבית לחם וכל זקני העיר יצאו לקראתו בחרדת קודש. הנביא הגיע לעירנו! שמואל מבקש מכולם להגיע ולהתאסף יחדיו, כדי לזבוח זבה לה'. שמואל דורש שישי ובניו יגיעו להקרבת הזבח וישי, ראש הסנהדרין, צדיק מופלא שלא חטא מעולם (כפי שהעידו חז"ל), מציית ומגיע עם כל ילדיו.
ישי מגיע אל בימת הכבוד ומימינו עומד בנו הגדול, עלם חמודות יפה תואר, גבוה ותמיר, בעל הדרת פנים מיוחדת במינה. שמואל קם ממקומו בהשתאות, מתרשם מיופי הדרו וקומתו של אליאב, אך הקב"ה מצנן את התלהבותו. "אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו!"- אומר הקב"ה לשמואל- "אליאב כעסן הוא ולא כל מה שאדם רואה בעיניו הוא הנכון. שהרי רק הקב"ה רואה ובוחן כליות ולב". שמואל לוחש לישי שלא, לא זהו בנו המובחר, בו בחר ה' למלוך על ישראל, וישי מעביר בפני הנביא את שבעת בניו הנוספים. כששמואל מבחין שהקב"ה לא חפץ בשום בן מבני ישי, תוהה הנביא האם יש לו "במקרה" עוד בן, וישי- כך מעידים חז"ל- אומר שלא, אין לו בן נוסף. שמואל מתעקש שלא יתכן שאין לו עוד בן וישי "נזכר" לפתע שיתכן ויש לו עוד בן אחד, בן קטן, הרועה הרחק מכאן את הצאן. "תביא אותו לכאן!" מצווה שמואל וישי ההמום מבקש שיקראו לרואה הצאן, אי שם בערבות המרעה, להגיע למעמד ההיסטורי, ופני שבעת בני ישי מסמיקים ומחווירים חליפות. "שמואל הנביא רוצה לבזותנו ברבים, כאן, כשאבא ואנחנו ניצבים על בימת הכבוד, עם כל זקני העיר ונכבדיו", אמרו האחים לעצמם.-- ואז הגיע דוד.
שמואל הנביא מצווה על ישי להביא את כל בניו למעמד, את כולם, ללא יוצא מן הכלל, וישי לא קורא לבנו דוד. גם כאשר שמואל שואלו האם הביא את כל בניו, טוען ישי שאכן כן, אין לו עוד בנים. והנה לפתע צץ לו בן נוסף? האם ישי, שחז"ל העידו שהיה מהיחידים בעולם שלא חטאו מעולם, שיקר במצח נחושה על שמואל הנביא? האם הוא "שכח" שיש לו עוד בן?

ישי לא ידע בכלל שיש לו עוד בן. סיפור ארוך ומוזר, מיוחד ומרגש, אירע שם באותה התקופה, וישי ובניו חשבו שדוד אינו כלל בנו ואחיהם. חז"ל מספרים לנו את השתלשלות העניינים המרתקת שהיתה עם לידת דוד, שהמסקנה העולה ממנה היא שישי לא ידע שדוד הוא בנו ולכן הוחלט באסיפה המשפחתית להרחיק אותו רחוק ככל האפשר, כדי שאף אחד לא יידע על קיומו. חז"ל מספרים לנו שישי ובניו בחרו בכוונה לשולחו לרעות צאן במקום מסוכן, כדי... שהאריה או הדוב יטרוף אותו. במשך- 28 שנים התהלך דוד, בודד וגלמוד, רועה את צאן המשפחה. שבעת אחיו התנכרו אליו לחלוטין וגם אביו ישי התייחס אליו כעבד נקלה. 3 אריות ו-4 דובים ניסו להורגו, אך דוד הצליח להורגם בידיו. 28 שנה של גלות וכאב, דכדוך הנפש וריחוק.

ואז מגיע דוד והקב"ה נגלה לשמואל. "אתה יושב בכסאך ואילו משיחי עומד?!", תהה הקב"ה בפני הנביא הקדוש, "קום ומשחהו! כי זה הוא!", ודוד, האדם המושפל והמרוחק בעיני הבריות, קם וניצב כמלך היהודים, כבחיר ה' ומשיחו.
כל מה שקראתם עתה מעוגן בפסוקי שמואל א' ט"ז ובדברי חז"ל במדרשים. והתיאורים הם רק חלק קטן מהמתואר שם, בכתבי רבותינו. בהמשך התגלתה האמת, ישי חוקר ובודק ומגלה שדוד הוא אכן בנו האותנטי, דוד אומר: "אבן מאסו הבונים- היתה לראש פינה" ושמונת אחיו, שמחים ומאושרים (!), משיבים: "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

והגרב"צ פלמן שליט"א מוסיף בהתפעמות את דברי המדרש על הפסוק: "שיר המעלות לדוד, ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני", שאמרו חכמינו שדוד המלך חש זאת והרגיש זאת ברגע ששמואל משחו למלך. "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי", אמר דוד. "חשתי באותו הרגע כתינוק היוצא ממעי אמו, כעולל רך, שאין לו רגשות של כבוד או בושה, גאווה או ענווה", העיד דוד על עצמו, כדברי חז"ל. 28 שנה של כאב וריחוק התפוגגו להם ברגע אחד של הכתרה קסומה ומופלאה למלך, ודוד עצמו? מאומה. ליבו דבוק בהקב"ה באותה שלוות נפש, באותם תחושות ובאותו מצב נפשי. כולם מתרגשים, צוחקים, בוכים ומתפעמים, ואילו דוד עצמו ממשיך באותה שיגרת חיים, מבלי למצמץ. כי הרי תמיד הוא דבוק בבוראו, אז מה יום מיומיים?!... מדהים!
דוד המלך נולד ונפטר בחג השבועות. כמה נפלא הוא שאלו היו גדולינו ואבותינו!!
מתי חל חג השבועות?

הגמרא כותבת שישנה מחלוקת מתי ניתנה התורה. לדעת ר' יוסי, התורה ניתנה בז' בסיוון ולדעת רבנן בו' בסיוון, ואנו פוסקים להלכה כדעת רבי יוסי. ואם כן, כך נודעת היא שאלת ה"מגן אברהם", מדוע קבענו את חג השבועות ביום ו' בסיוון ולא למחרת?!

המגן אברהם משיב שפסקנו כדעת הרמב"ם, הפוסק כמו חכמים ולא כמו רבי יוסי. ואמנם, ומה נענה לפי הדעות החולקות על הרמב"ם והסוברות שקיבלנו את התורה רק למחרת חג השבועות שלנו?!
המהרש"א מתרץ תירוץ נפלא, לפיו אנו לא חוגגים את היום בו הקב"ה נתן לנו את התורה, אלא את היום בו אנחנו, עם ישראל, היינו כבר ראויים ומוכנים לקבל את התורה. לדבריו, הקב"ה נתן לנו 7 שבועות להתכונן בהם לקבל את התורה הקדושה, וביום החמישים, יום ו' בסיוון, הסתיימה לה טהרתנו הנפשית והיינו מסוגלים לקבל את התורה, ולמחרת אכן קיבלנו אותה. נמצא שאנו שמחים על שאנחנו, בי העם הנבחר, הצלחנו להגיע למדרגת קבלת התורה ביום ו' בסיוון וביום זה, יום סיום ההכנה לקבלת התורה, הוא הוא היום בו הצטווינו לחגוג את "יום מתן תורה".
לעומתו, כתב רבנו המהר"ל מפראג דברים הפוכים. לדבריו, יום ו' בסיוון היה היום המסוגל והראוי, מבחינת הקב"ה לתת בו התורה לישראל. ויום זה נחשב, על ידי מקדש העיתים והזמנים ה' יתברך, כ"יום מתן תורה". אך משה רבנו ביקש להוסיף עוד יום אחד של הכנה, ולכן המעמד נדחה ביום אחד, ליום ז' בסיוון. אך הקב"ה מבחינתו "נתן" לנו כבר את התורה ביום ו' בסיוון...

הצל"ח מסביר את העניין באופן אחר, לפיו היו "שלושה ימי קבלת התורה". בה' בסיוון אמרנו "נעשה ונשמע", והוא היום הראשון של "ימי קבלת התורה". למחרת כבר רצה הקב"ה לתת את התורה ולכן גם יום זה נחשב כיום קבלת התורה, ולמחרת, בז' בסיוון, הרי קיבלנו בפועל את תורתנו וגם יום סה נחשב כיום קבלת התורה. כך שלפי הצל"ח, ישנם "שלושה ימי מתן תורה"....
ותירוץ נוסף, שאי אפשר בלעדיו, הוא שאנו חוגגים דווקא ביום ו' בסיוון, אותו "הוסיף משה מדעתו". הקב"ה רצה לתת לעם ישראל את התורה כבר ביום ו' בסיוון, אך משה רבנו החליט שלא, עדיין עם ישראל אינו מוכן דיו לקבלת התורה. והקב"ה הסכים, ודחה את נתינת התורה ביום אחד, כדי ללמדנו עד כמה גדול כוחם של החכמים, עד שביכולתם לדחות את הדבר החשוב ביותר בכל הבריאה, את תכלית קיום העולם, מתן התורה. ואנו מציינים את יום מתן תורה דווקא ביום זה, בו משה רבנו גילה לכולנו שלומד התורה עצמו יכול לשנות סדרי עולם בכח מעלת תורתו, כביכול אפילו "נגד דעת הקב"ה". מבהיל!

קישוט הבית ובית הכנסת
ה'מגן אברהם' מביא שישנם הנוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת בחג השבועות, כדי להזכיר לקהל המתפללים שבעצרת נידונים על פירות האילן כדי שיתפללו עליהם. וב'מלמד להועיל' הסביר שאנו מעמידים אילנות משום שהתורה נקראת "עץ חיים", ולכן ביום שניתנה תורה מעמידים עצים לכבודה.טעם נוסף: זכר למתן תורה שעליו נאמר: "קול ה' שובר ארזים" (זכרון אשר).



מאכלי חלב בסעודת ליל החג
בסעודת ליל חג השבועות יש שנוהגים לאכול מאכלי חלב (דרכי תשובה; סדר היום; משנת יעקב). ומדוע? כי גמרו כעת לספור ספירת העומר, ואמרו חכמים, שיש לעשות סעודה לגמרה של מצוה, על כן עושים סעודה עם מאכלי חלב, שכן אם יעשה סעודה בשרית, אין בזה היכר שעושה לשם גמרה של מצוה, אלא לשם יום טוב (מדרש פנחס אות נ, הו"ד במשנת יעקב).
הספרדים וזילוף מי השושנים
ושימו לב למנהג מעניין. בקרב בני עדות המזרח נוהגים לזלף מי שושנים על המתפללים בחג השבועות, משום שבגמרא מובא (שבת פח, ב), שבשעה שבני ישראל קיבלו את התורה ושמעו מפי הגבורה את הדיבור הראשון: "אנכי ה'" יצאה נשמתן. הוריד הקב"ה "טל שעתיד להחיות בו המתים והחיה אותם". זכר לאותו טל שירד בזמן קבלת התורה - מזלפים בחג השבועות מי שושנים (זיו המנהגים).
אוכלים... מצה בחג השבועות
יש שנוהגים לאכול מצה בחג השבועות, משום שחג השבועות נקרא עצרת, וכשם שעצרת של סוכות היא סיומו של חג הסוכות, כך חג השבועות הוא סיומו של חג הפסח (החיד"א בספרו לב דוד; הגהותיו של רבי דוד הסבעוני לסידור התפילה של רבינו מימון ז"ל).

לימוד ליל שבועות- סגולה לשנה מצוינת
רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש הפליג בגודל חשיבות לימוד התורה בכל ליל שבועות וכתב שכל התיקונים הנתקנים בעולמות העליונים על ידי לימוד התורה בלילה קדוש זה, רשומים וכתובים בספר הזכרונות לפני ה' והקב"ה מברך את הלומדים בעולם העליון. וקבלה בידינו מהאריז"ל (וכפי שהביאו המשנה ברורה ורבים מהפוסקים), שיהודי שלא ישן כל הלילה ועסק בתורה ולא עסק כלל בשיחה בטלה, מובטח לו שלא יארע לו שום נזק ושישלים את שנתו. למוד זה, כתב מרן הבן איש חי, ממשיך לקדש את האדם בקדושה וטהרה ועניינו גדול. וצריך לשנן ולזכור שבמקום לחפש סגולות מפוקפקות, הנולדות בעולמנו חדשות לבקרים, הנה יש לנו סגולה בדוקה ונפלאה מרשב"י זי"ע, מהאריז"ל ומיתר גדולי עולם, ללמוד בלי הפסק כל הלילה. וכמובן, כתב היעב"ץ: "הנעורים בלילה יזהרו שלא יעסקו בדברים בטלים ושחוק, כי אז נאה להם השינה ונאה לעולם"...

ואדם שמתקשה ללמוד כל הלילה, עליו לפחות ללמוד ככל יכולתו, ולפחות עד שעת חצות. והכף חיים כתב שאדם זה, המתכוון ללכת לישון, לפחות ילמד את חלק התנ"ך שב"תיקון ליל שבועות".

דף גמרא או "תיקון ליל שבועות"
הגענו לבית המדרש ואנו רוצים כמובן ללמוד וללמוד, בלילה כה קדוש. מה נלמד?
הזוהר הקדוש כותב שבלילה קדוש זה שוזרים בלימוד תורה לנביאים וכתובים, והאריז"ל תיקן את סדר "תיקון ליל שבועות" (שיש בו נוסחה אשכנזית ונוסחה ספרדית), בצירוף משניות מכל מסכת, משנה ראשונה ומשנה אחרונה. לימוד זה נחשב לפני הקב"ה כאילו לומדה למד את כל את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בהיותו "טועם" מכל ספר וספר מעט, מהתחלה ומהסוף (דרך פיקודיך).

בישיבות הקדושות נהגו ללמוד תורה בעיון, כיתר סדרי הישיבה, טעמו וראו כי טוב ה', ה"גישמאק" והטעם המיוחד בלימוד, ולא לומר את "התיקון", וכן כתב החוק יעקב, שנהגו בבית חמיו הגאון זצ"ל ללמוד תורה שבעל פה בעיון, ואילו "התיקון" נועד לדעתו רק לעמי הארצות שאינם יכולים ללמוד גמרא כהלכתה. ורבים לוקחים לעצמם נושא מיוחד או מסכת קצרה ולומדים את כולה מהחל ועד גמירא, להוסיף ולהתענג על זיו תורתנו המתוקה והקדושה. וה"שולחן ערוך הרב" כתב שצריך שעיקר העסק בלילה זה, יהיה בתורה שבעל פה.

ואולם ישנם מגאוני ארץ (וביניהם הגר"א ז"ל מוילנא, החתם סופר, החיד"א והשל"ה הקדוש, הגאון האדר"ת, מרן הקהילות יעקב ומרן הגרש"ז אוירבך. וכמובן, כל גדולי הרבנים הספרדים וכל גדולי האדמורי"ם), למדו דווקא את "התיקון", שעניין לימודו גבוה מאד לפי תורת הסוד. ומסופר ששאלו את המגיד מדובנא מדוע הוא לומד גמרא ואילו רבו הגאון מוילנא אומר את "התיקון". השיב על כך המגיד מדובנא במשל לבעל חנות שהניח את הדוגמיות והתצוגה בחלון הראווה של חנותו, כאשר בחנות עצמה לא היו כלל מוצרים.." הגאון מוילנא שיודע את כל התורה כולה, יכול להציג בליל שבועות את "תצוגת חלון הראווה" שלו, מעט מכל "הסחורה" שיש לו, קצת מכל ספר בתורה ומעט מכל נושא." הסביר המגיד מדובנא, "אך אני, שהחנות שלי ריקה מתורה. מה יעזור שאציג בחלון הראווה את "התצוגה", בעוד שהחנות שלי בעצמה ריקה?!"...
וכששאלו את מרן ה'חזון איש' זצ"ל מה ללמוד בלילה קדוש זה, אזי ישנם שהשיב להם ללמוד גמרא בעיון וישנם שאמר להם ללמוד את "התיקון", כל אחד לפי סגנונו ומעלתו ודרכיו, ונהרא נהרא ופשטיה, וכתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "הלכות חג בחג", בסכמו את הנושא: "וכל הלבבות דורשים ה', ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוונו ליבם לשמים. והעיקר הגדול הוא שלא לזלזל אחד במנהגו של חברו".
וסיפר לי אחד מידידי בכולל, שאביו למד בישיבת פוניבז' והוא ניגש למרן הגרא"מ שך זי"ע ושאלו, שמנהג אבותיו לומר את ה'תיקון', אך בישיבה הרי לומדים גמרא, מה עליו לעשות. השיב לו מרן זצ"ל:'אסור לזלזל במנהגי אבות, אך גם אסור לחרוג מסדרי הישיבה. לכן, כשאתה בישיבה עליך ללמוד גמרא כסדרי הישיבה, אך מיד כשתעזוב את הישיבה, תשוב למנהג אבותיך ותאמר את ה'תיקון'.

למדו משניות וקיבלו מלאך מהשמים
ידוע המעשה נורא ההוד על מרן הבית יוסף זי"ע, שהוא וחבורתו הקדושה למדו בלילה קדוש זה משניות, ונגלה אליהם המגיד מן השמים והאריך בגודל חשיבותם אצל הקב"ה בזכות לימוד המשניות. וכן כתבו היעב"ץ ובעל "סדר היום" וה"יוסף אומץ", ללמוד משניות דווקא בליל שבועות. ואולם הגאון החיד"א סבר שאין ללמוד משניות בלילה זה, ורבים חולקים עליו בעניין. ספרים רבים וחשובים (כמו היעב"ץ וסדר היום ויוסף אומץ ויסוד ושורש העבודה) המליצו ללמוד את ספרי המצוות שחיברו הר"ש בן גבירול או הרמב"ם או "החרדים" או הש"ך ("או כל ספר אחד שסידר את תרי"ג מצוות"- יוסף אומץ), ומנהג הספרדים לומר גם את "האידרא רבא" ו"האידרא זוטא" (החיד"א בספרו לב דוד).

תכשיטים לכלה המהוללה
כתבנו כבר מקודם שחג השבועות הוא חג החתונה שלנו עם אלוקינו, וכלה, איך לא, צריכה תכשיטים... הספרים הקדושים האריכו בגדול העניין ללמוד בלילה זה ברציפות ובהתמדה, בלי להפסיק כלל. ובספר "זוהר חי" (להגה"ק מקאמרנא זצ"ל) כתב בשם הבעל שם טוב הקדוש שטוב להיזהר שלא להפסיק בדיבור בטל כל הלילה, וגם לא להפסיק בשיחה שנראית בטלה, עד לאחר קדושת "כתר" שאומרים בתפילת מוסף, "כי אז עולים כל קישוטי כלה שעשה בלילה".
בשער הכוונות להאריז"ל כתב שצריך לטבול במקווה טהרה כשיאור היום, קודם עלות השחר, והוא על פי הסוד, והשל"ה הקדוש הפליג בגודל טבילה זו, הפועלת תיקון גדול בעולמות העליונים. כמדומני שה'תורה' היחידה של רבי נחמן מברסלב על חג השבועות, עוסקת בגודל חשיבות הטהרה במקווה בחג השבועות.

רות- אם המלכות
בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות (הרמ"א). כי חג השבועות הוא יום הולדתו של דוד המלך וגם יום פטירתו, ומגילת רות מספרת ביחוסו של דוד, שהיה נין של רות המואביה (שערי תשובה בשם בכור שור).טעם נוסף: ללמדנו שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורים ועוני (מגן אברהם בשם ילקוט רות). טעם נוסף: כשם שישראל כשקיבלו את התורה התגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה, כך גם רות המואביה נתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה, שנאמר (רות א, טז): "עמך עמי ואלקיך אלקי" (אבודרהם).טעם נוסף שמובא באבודרהם: נעמי ורות חזרו לבית לחם "בתחילת קציר שעורים" (רות א, כב), וחג השבועות נקרא (שמות כג, טז): "חג הקציר". ועוד הסבר: רות המואביה התגיירה ונכנסה לכלל ישראל למרות מה שנאמר (דברים כג, ד): "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", משום שחז"ל דרשו (יבמות עו, ב): "עמוני ולא עמונית; מואבי ולא מואבית". לפיכך קוראים בחג מתן תורה במגילת רות, ללמדנו שתורה שבכתב ותורה שבעל פה אחת היא, ואי אפשר לזו בלא זו (ספר התודעה). והנה, עוד הסבר: רות בהתגיירותה הוסיפה עליה רו"ת (606) מצוות, שאם נוסיפם לשבע מצוות בני נח שהיתה חייבת בהם עוד לפני שהתגיירה, נקבל תרי"ג (613) מצוות, שניתנו בחג השבועות (ברכי יוסף להחיד"א, וכעין זה כתב האבודרהם עניני שבועות). טעם נוסף: על פי המובא בילקוט שמעוני: "יעש ה' עמכם חסד - אמר רבי זעירא: מגילת רות אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? כדי ללמדך שכרם של גומלי חסדים"; ומכיון שאמרו בגמרא (סוטה יג, א): "תורה תחילתה חסד וסופה חסד", לכן קוראים מגילת רות - שכולה נכתבה על עניין החסד - ביום מתן תורה (אליהו רבא).
והרבי הקדוש מגור, החידושי הרי"ם כתב: "קורין מגילת רות בשבועות, משום שבו נתחדשה ההלכה של 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית', והרי זה מעין קבלת התורה, שהתורה נמסרה לחכמי כל דור ודור לדרוש בהם כפי השגתם כשמתעמקים בדברי התורה, וכפי שהם פוסקים למטה כן נפסק בשמים, כי התורה לא בשמים היא, וזה גם היה אחד מיסודות מתן תורה, שהקב"ה נתן לנו את תורתו וכל הדינים וההלכות שיש בהם ספיקות הריהם נפסקים על פי הכרעת חכמי התורה האמיתיים שבכל דור ודור, אשר הם נקיים מכל נגיעה וכל חייהם שקועים בעמל התורה לאמיתה של תורה".
רבנו החיד"א בהקדמתו לפירושו על מגילת רות הסביר כך: "עוד אמרו, טעם קריאת רות בעצרת, לפי שהתורה כולה גמילות חסדים, ורות זכתה לכל הכבוד הרוחני והגשמי בעבור גמ"ח שעשתה עם חמותה, וראוי לישראל מקבלי התורה הקדושה כהיום הזה לעורר לבבם לעסוק בתורה ובגמ"ח, וכמה מעלות נאמרו בש"ס לעוסק בתורה ובגמ"ח".

תענית חלום
למרות שבשבת ויום טוב מותר להתענות תענית חלום, מכל מקום בחג השבועות אין להתענות אפילו תענית חלום (שיירי כנה"ג).וזה למה?- "לפי שהוא יום שניתנה בו התורה וצריך לאכול ולשמוח בו ולהראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה; לפיכך אינו דומה לשאר ימים טובים ושבתות שמותר להתענות בהם תענית חלום" (שו"ע הגרש"ז מלאדי).

לקנות לאשה מתנה לחג השבועות
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, בהם מחויב היהודי לשמח את אשתו וילדיו בקניית בגדים, תכשיטים, ממתקים ודברים המשמחים. וכאשר קנו כבר בגדים ותכשיטים לאשה לפני חג הפסח והיא אינה צריכה כעת ביגוד ותכשיט נוסף (אם ישנה אשה כזאת בהיסטוריה העולמית...), אזי ניתן לשמח גם את האשה במגדנות ומיני מתיקה (ראה ברמב"ם סהמ"צ עשה נ"ד ובחינוך ת"ח ובס' הלכות חג בחג ק"י). וכמובן נפסק ברמב"ם שהאוכל והשותה בחג ואינו מאכיל ומשקה את העניים, הרי אין זאת שמחה לפני ה', אלא שמחת כרסו בלבד, ולכן יראה להזמין אורחים עניים לביתו או לתרום כסף לקופות הצדקה הנפלאות, הפועלות בעירנו, הדואגים לשמחת העניים ורווחתם.