חומש דברים
דבר החסידות – פרשת נצבים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ניצבים
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 21:48
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 324
ב"ה
דבר החסידות – פרשת נצבים
כאשר נצבים לפני ה'
הרבי הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד] היה צריך לבחור פעם בין שני מועמדים למשרת שליח ציבור לימים נוראים.
הרבי בחר באחד מהם.
בא המועמד השני לרבי ושאל: ילמדנו רבינו, מה ראה הרבי לבחור במתחרה שלי...?
אמר לו הרבי: הוא מזיל דמעה בעת תפלתו!
אמר החסיד: רבי! גם אני בוכה.
אמר לו הרבי: נכון. אבל אתה בוכה באמירת "מי יחיה ומי ימות". הוא בוכה ב"ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים" . . .
(שמעתי מהרה"ח הרא"א הכהן פרידמן, פעיה"ק צפת)
~~~
פרשתינו פותחת: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם . . מחוטב עציך עד שואב מימיך"*.
ולכאורה נראים הדברים כסותרים זה את זה: מצד אחד אומרת התורה "אתם נצבים היום כולכם" – משמע כולם כאחד, ללא הבדלי מעמדות. ומצד שני היא מחלקת ומפרטת בין "ראשיכם שבטיכם" עד ל"חוטב עציך עד שואב מימיך" – דבר המדגיש לכאורה את השוני וההבדל בין איש לרעהו?
ויש לומר, שההסבר לכך נעוץ במילים "לפני ה' אלקיכם", כדלקמן:
בנהוג שבעולם, שכאשר קבוצת אנשים מתארגנת, בין אם זה לצורך עיסקי, לצבירת ידע, או לכל מטרה אחרת – הרי הם מתאחדים לתקופה מסויימת, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו לצורך המטרה. אולם אחדות זו היא זמנית וחלקית:
זמנית – מכיון שהאחדות היא להשגת מטרה מסויימת, הרי ברגע שהושגה המטרה מסתיימת ההתכנסות שלהם.
וחלקית – מכיון שהם מאוחדים רק לצורך עניין מסויים, מתאחדים רק אותם חלקים באדם שגוייסו למטרה המשותפת אבל לא שאר חלקי האדם.
בשונה מכך היא ההתייצבות וההתכנסות של בנ"י, שהיא "לפני ה' אלקיכם" ומטרתה "לעברך בברית ה' אלקיך", שממילא יוצא שהאחדות היא מושלמת, מכיון ש: (א) הברית עם הקב"ה היא נצחית, שאינה מוגבלת בזמן. וכמו"כ (ב) היא מקיפה את האדם כולו ולא רק פרטים או כוחות מסויימים שבו.
ולכן מובן שאין זה בסתירה לחילוקי הדרגות של בנ"י, מכיון שהברית היא עם ה' אלקיך – הרי היא מאחדת את כל סוגי בנ"י, למרות תכונותיהם השונות ותפקידיהם הנפרדים, להיות לאחדים.
מההוראות בעבודת ה' בפסוקים אלה:
רש"י מפרש (כט, י): "מחוטב עציך וגו' – מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה . . ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".
ומבאר אדמו"ר הזקן שיש כאן שני לימודים בעבודת האדם:
"חוטב עציך" פירושו: שעל האדם 'לחטוב' ולעקור מלבו את כל ה'עצות' ('עציך' מלשון עצה) והמחשבות ("רבות מחשבות בלב איש") המבלבלות לעבודת הבורא.
ו"שואב מימיך" – שעליו 'לשאוב' ולהסיר מלבו את התאוות והתענוגים (הרמוזים במים, כי "המים מצמיחים כל מיני תענוג" – תניא פ"א).
אולם יכול האדם לחשוב, שבמה דברים אמורים – ב"יושב אהל", שה'עצות' והמחשבות של עוה"ז מהווים סתירה לעסקו ומחשבתו בתורה. משא"כ בעל עסק יכול לטעון, שעליו להשקיע את כל מחשבתו בעסק, וכן אם ישקיע גם את התענוג שלו "בכל אשר תעשה" הרי הוא יצליח יותר לכאורה.
על כך אומר רש"י "מלמד שבאו כנענים . . ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים", היינו שגם "כנעני", מלשון סוחר*, צריך להיות "חוטב עצים" ו"שואב מים" – שעליו להסיר את מחשבות עוה"ז ותאוות התענוגים.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: מכתב כללי ימי הסליחות ה'תשל"א (נדפס בלקוטי שיחות חלק ט עמ' 462-6 ובתרגום ללה"ק ב"אגרות מלך" ח"א עמ' עה ואילך). הקטע השני ע"פ "היום יום" י"ט אלול, לקוטי שיחות חלק יד נצבים שיחה ב סעיף ג (עמ' 117. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' שעב-ה.
______________
*) שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה – טושו"ע או"ח סי' תכח. וכידוע ש"היום" בפסוק זה רומז על ר"ה וכמ"ש (איוב א, ז) "ויהי היום" ותרגומו "והוה יום דינא רבא", ו"אתם נצבים" קיימים ועומדים – היינו שזוכים בדין ("היום יום" כה אלול. וראה בכ"ז לקו"ת ר"פ נצבים).
**) פרש"י וישב לח, ב. ישעי' כג, ח: "כנעניה נכבדי ארץ". הושע יב, ח: "כנען בידו מאזני מרמה". זכריה יד, כא: "ולא יהיה עוד כנעני בבית ה' צבאות". וראה תורה אור ר"פ וישב.
[לחביבותא דמילתא מצורפים איזה תמונות מכ"ק אדמו"ר בעמדו "לפני ה' אלקיכם" ובעת קריאת פ"נים על הציון הק'.]