חומש דברים

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

ב"ה

לזכרון מורי וחמי הרה"ח ר' אהרן יצחק ב"ר חיים חנוך העניך ז"ל לייכטר, משלוחי הרבי לחידוש היישוב החב"די בצפת עיה"ק. נלב"ע י"ט מנחם אב ה'תשנ"ד. ת.נ.צ.ב.ה.

 

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

 

בין פרשה ראשונה לשניה

בפרשתנו מופיעה פרשת שמע ישראל. אחד החילוקים בין הפרשה הראשונה "שמע" לבין הפרשה השניה "והיה אם שמוע" הוא, שבפרשת שמע נאמר קודם ענין התורה: ושננתם לבניך וגו' ואח"כ ענין המצוות: וקשרתם לאות גו'. לאידך בפרשה שניה נאמר קודם "וקשרתם אותם גו'" ורק לאחר מכן "ולמדתם אותם את בניכם גו'".

מבאר אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה פרשתנו), שזה כמו החילוק בין שתי הדעות בגמרא (קידושין מ, ב) אם "תלמוד גדול"– שזה מודגש בפרשת שמע, שהתורה קודמת בו, או "מעשה גדול" – שזה מודגש בפרשת והיה אם שמוע.

אבל מהו אכן הקשר בין פרשת שמע לתורה דוקא, ובין והיה אם שמוע למצוות? אלא, זה יובן ע"פ מה שכתוב בספרי על הפסוק (בפרשה שניה) "ושמתם את דברי אלה גו' – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות", שמכך ניתן ללמוד שהפרשה הראשונה מכוונת לזמן שישראל על אדמתם והשכינה שורה בישראל, ופרשה שניה – כאשר יגלו מארצם שגם אז צריך להיות "שמוע תשמעו".

עפ"ז מובן גם מדוע דווקא בפרשה שניה מדובר על שכר ועונש – ונתתי מטר ארצכם גו' ועצר את השמים וגו' – כי בזמן שהשכינה שורה אין צורך לזרז את ישראל לעשות את רצון ה'. משא"כ בזמן הגלות כשאין גילוי שכינה אז צריך אזהרה בעניין שכר ועונש.

ומעתה יובן גם, אומר הרבי, מדוע בפרשה הראשונה מודגשת מעלת התורה: כי התורה עניינהרוחניות ואור; שמוחו של אדם עוסק בחכמתו של הקב"ה, וזה היה מודגש בזמן הבית כשהכל היה חדור באור וחכמה אלוקית.

משא"כ המצוות עיקר עניינם היא הפעולה בגשמיות; שהחפץ הגשמי יהפך לחפצא דקדושה, וזה נצרך במיוחד בזמן הגלות, שהעבודה העיקרית בה היא לברר ולזכך את חושך העולם כמאמר "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה" )שהיא נקראת סתם 'מצוה' בחז"ל) ולכן בפרשה שניה מקדים מעשה לתלמוד.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ט עקב שיחה ב (עמ' 79 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 81 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קמה-ו.