חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת מסעי
- פרטים
- קטגוריה: פרשת מסעי
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:10
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 446
ב"ה
דבר החסידות – פרשת מסעי
הציפיה ל'לעתיד לבוא'
בימי מלחמת המפרץ (שנת תנש"א), כאשר סאדאם חוסיין פלש לכווית, הגיע יהודי נרעש והתבטא לפני הרבי "המצב קטסטרופלי".
ענה לו הרבי:
- הקטסטרופה היא שהבוקר עדיין לא הקריבו הכהנים קרבנות בבית המקדש...
("רבי אומר" סיפורים על הרבי מליובאוויטש – פרקי אבות, הר' אהרן דב הלפרין, עמ' 187)
~~~
בפרשתנו מצווה התורה לתת ללויים ערים לשֶׁבת, ומתוכם שש ערי מקלט. והתורה מפרטת (לה, יד): "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען".
ותמוה:
בפרשה הקודמת, כשביקשו בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן – הוכיח אותם משה בחריפות, ולבסוף הסכים רק בתנאי שיעברו חלוצים וכו'. ואם כן מדוע מצווה הקב"ה לתת ללויים מלכתחילה ערים בעבר הירדן?
[ובוודאי לא היה זה משום שחיפשו מקום מקנה, שהרי על שבט לוי נאמר (קרח יח, ב) "וילוו עליך וישרתוך" – עבודה ושרותבמקדש, ולא עיסוק במקנה].
– אמנם, צריכות להיות ערי מקלט גם בעבר הירדן, ואדרבה, הן נצרכות שם יותר מבארץ כנען (ספרי ורש"י על הפסוק. מכות ט, סע"ב), אך לא מובן מדוע צריכים הלויים לדור שם?
בפשטות אפשר לתרץ:
בציווי לתת ערים ללויים, פותחת התורה (פסוק ב) "צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת", כלומר: אין הכוונה שהערים ניתנו להם כנחלה מאת הקב"ה, כי אם זו חובה על בני ישראל לתת חלק מנחלתם ללויים, כשם שמצווים להפריש מעשר מתבואתם ופירותיהם וכיו"ב.
ומכיוון שבפועל קיבלו יהודים נחלה בעבר הירדן – הרי חל על יהודים אלה חיוב לתת חלק מנחלתם ללויים.
[כלומר, אין זה שהתורה קבעה מלכתחילה את מקום נחלתם של לויים מסויימים בעבר הירדן, אלא שהתורה חייבה את בנ"י, בכל מקום שהם, לתת חלק מנחלתם ללויים]
ואין להקשות – איך ייתכן שלויים שעניינם עבודה במקדש יקבלו ערים בעבר הירדן? – כיון שלא כל הלויים התעסקו (בבת אחת) בעבודה במקדש, כפי שרואים מכך שקיבלו ארבעים ושמונה ערים לשבת, ויתרה מזו: מפורש בכתוב (פסוק ג) שהמגרשים מיועדים "לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם", הרי יכול להיות שחלק מהלויים היו אנשי מקנה*, שלהם מתאימים המגורים בעבר הירדן, "ארץ מקנה".
אולם סוף סוף, אין הדבר 'חלק' לגמרי, שכן מדוע ירצה בן לוי להתיישב בעבר הירדן? ובפרט שאנו מוצאים ששבט לוי לא הצטרף לחטא המרגלים**, הרי בוודאי היה לו רצון עז להיכנס לארץ ישראל?
אלא הדבר יובן ע"פ מה שנתבאר לעיל*** בעניין שבט מנשה – שמפני שחיבבו את הארץ נתן להם משה נחלה (גם) בעבר הירדן, שהיא מעין הירושה דלעתיד לבוא, כשנירש גם את ארץ קיני קניזי וקדמוני (שארץ סיחון ועוג בתוכם). כך גם שבט לוי, מפני שחיבבו את הארץ, כנ"ל שלא חטאו במרגלים, קיבלו ערים גם בעבר הירדן.
ואכן אנו מוצאים, שלעתיד לבוא יקבלו שבט לוי שלש ערים נוספות (ג' ערי מקלט שיתוספו בימות המשיח) בארץ קיני קניזי וקדמוני (רמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"ד), כך שנמצא שכבר בימי משה קיבלו בדומה לירושה דלעתיד לבוא.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כח, מטות-מסעי סעיף ח ואילך (עמ' 216 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 249 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תקנד-ה.
______________
*) ראה בכורות ד, ב.
**) ראה רש"י במדבר א, מט (וראה דברי דוד ועוד שם). רש"י שלח יד, כט. וראה באר מים חיים ודברי דוד ועוד לפרש"י דברים א, כג. ואכ"מ.
***) בתחילת שיחה זו בלקו"ש חלק כח [תומצת ב"דבר החסידות" 104 – מטות תשע"ד].