מה חפצנו בכל עמלנו?

שהסלון יהיה טיפ טופ?

שהילדים יהיו מטופחים ומצוחצחים?

שאנחנו נראה כאילו יצאנו מירחון אופנה?

האם בזה נגיע לאושר הנכסף?

 

ודאי שלא.

 

אם כן, מה הדרך לאושר האמיתי?

כולנו שואפות ומיחלות שהבעל יהיה בדיוק לפי התסריט שבמוחנו, אך כולנו מגלות במוקדם או בהמשך הדרך, שיש הבדלים מרובים והאושר המיוחל לא נמצא.

בקיצור, היכן הוא?

יש דרך להגיע אליו, אלא שיש לעמול על כך.

ושנית – עלינו לשנות כיוון.

מה הוא העמל? השער העיקרי והחשוב לגבי כל אישה הוא שער הצניעות.

דבר נוסף, ההבנה העמוקה מה הוא תפקידנו בעולמנו.

 

הדרך לאושר

 

מבוא

 

תקופה מיוחדת במינה שורה עלינו, מצב ממושך של תמיהות ותהיות לב, עוברות על כל אחד ואחד בפרט ועל הכלל כולו, המחלות האיומות, האסונות והחששות, הפכו לחלק מהנוף. מנוחת הנפש היתה ממנו והאלה. לא יאומן כי יסופר כמה הפליגה ונתרחקה ספינת תקופתנו מהאתמול הלא רחוק. שמחת וטעם החיים שהיתה נחלת חלקנו נמוגה והלכה.

 

הכל משווע ומיחל להשגה וגילוי הארת פנים מלמעלה, כולם חשים להיתפס כקרש הצלה, ביד תומכת, עמידה ובלתי שבירה, להרגיש בטוח ובלתי מעורער, זה לזה שואלים איך לרצות ולפיס את מידת הדין המתוחה באופק, היש איזה ערך להיאחז בו כדי להימלט ולמצוא מחסה במצב מתמשך זה, משהו בתוך הלב דופק ודוחק לפעול דמשהו שיש בו ממש כדי לשרוד וכדי לעלות על דרך המלך.

 

גאון הדורות האחרונים ורבן של ישראל מרן החפס חיים אמר בשעתו בכנסיה הגדולה – כששאלו אותו בענין הוספה בצניעות במחיצת הנשים שם, ענה בהחלטיות כי צריך להוסיף כל צניעות, כי נידון הצניעות הוא נידון השראת השכינה בישראל ועל כל הוספה בצניעות תבוא יותר השראת השכינה, וכמו שאמר הכתוב (דברים כג טו) – "כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דברה ושב מאחריך" ללמדנו – אמר החפץ חיים – כי סוד השמירה, ההצלה וההצלחה היא הצניעות, כל המרבה בצניעות מרבה בישועות – וכדלהלן.

 

החפץ חיים בליל "כל נדרי" של שנתו האחרונה השתפך מאוד באמירת "כל נדרי", הוא היה חלש מאוד אבל אעפ"כ הוא דפק על הבימה לאחר "כל נדרי" ובדמעות שליש ממש החל לומר דברי התעוררות.

 

ואלו היו דבריו: "מי שרוצה קרבת אלקים, מי שרוצה השראת השכינה בביתו, מי שרוצה כפרות עוונות, צריך דבר אחד: צניעות בבית!"

 

כך זכורני שדיבר שעה שלימה בבכיות נוראות על דבר אחד ויחיד – "צניעות"! ושגם בבית צריך ללכת בצניעות, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בחוץ לעיני אחרים. בתוך דבריו הזכיר את דברי רבי יהונתן איבשיץ בעל "יערות דבש" (כ"א לט-מ) שתהיה האישה צנועה אף בביתה ובזה תינצל ממלאך המוות המלא עיניים.

 

לאחר שהרגיש החפץ חיים כי דבריו עשו פרי בלב השומעים נחה דעתו והורה לחזן להתחיל בתפילת ערבית של יום הקדוש יום הכיפורים (עולמות של טוהר ח"א עמוד 139 מפי רבי מרדכי ווינשטיין שהיה נוכח שם).

 

הגר"א היה משנן שכמו שבאנשים הדבר הגדול ביותר הוא לימוד התורה, כך בנשים המדרגה הגדולה ביותר היא צניעות, ובזה נמדדת צדקותן. ובימיו כל הנשים נהגו בהתאם לדבריו הקדושים.

 

הרבנים החשובים הרב אברהם וולף והרב דוד קליינפלאץ זצ"ל חברו יחד ונכנסו לביתו של מרן החזון איש, ובפיהם שאלה:

 

"הלא כל ישראל כולו מחויב בשמירת מצוות התורה, הן הגברים והן הנשים, והנה לגברים נתן הקב"ה את מצות לימוד התורה, שעליה אמור חז"ל, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל), אבל מה תעשינה הנשים והבנות שאין עליהן חיוב תלמוד תורה, במה הן תתגברנה על נסיונות היצר הרע?"

 

שמע החזון איש והשיב: "בבגדי צניעות! כך מוסרים בשם הגר"א מוילנה זצוק"ל, מה שהגברים משיגים בתורתם משיגות הנשים בלבושן הצנוע".

 

בספר "פאר הדור", ממסכת חייו של החזון איש, ח"ג עמ' י"ח: "מרגלה בפומיה, יראת שמים עוד מצויה בימינו, אולם יראי חטא הם מועטים ביותר." כן היה אומר "שגודל יראת שמים של אישה ניכר בכיסוי שערה – כמידת דקדוקה בכסוי הראש כך יראתה".

 

וכך רואים בתורה הקדושה כשהמלאכים ביקשו לשבח את שרה אמנו כדי לחבבה על בעלה (ב"מ פ"ז, מובא ברש"י באשית י"ח, ט, עש) שיבחוה בצניעות "הנה באהל" (שם) ולא בדברים אחרים כגוןש היתה גדולה בנביאות כמאחז"ל (מובא ברש"י שם כא, יב) "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" או כמאחז"ל (מובא ברש"י שם יב ה) שהיתה מגיירת נשים.

 

גם רואים מכאן שחביבות האישה על בעלה היא על ידי צניעותה היתירה, ולא חס ושלום להיפך.

 

וכך בתמר זכתה למלכים ונביאים רק בזכות הצניעות, שכיסתה פניה בבית חמיה (מגילה י: מובא ברש"י שם ל"ח כ"ו) ולא בזכות ייחוסה שהיתה בתו של שם (רש"י שם לח, כד) או בזכות שהיתה בעלת מידות כזאת עד כדי מסירות נפש שאמרה ישרפוני ואל אלבין פניו" (שם לח, כה). כמאמר חז"ל (ברכות מג): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנלן מתמר שאמר היא מוצאת וגו'". הרי שכשמשבחים בתורה הקדושה ובחז"ל את האישה, משבחים אותה בצניעותה, שעיקר שבח האישה הוא הצניעות, וכן מצינו ברות (שבת קיג) ובקמחית )יומא מז).

 

ועי' סוטה ב' על מאמר ריש ליקש "אין מזווגין לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו" פרש"י "צנועה לצדיק ופרוצה לרשע", ולכאורה היה צריך רש"י לפרש "צדקנית לצדיק ורשעית לרשע", רואים מזה שצדקנית היא צנועה – צנועה היא צדקנית, ולא שום מעלה אחרת.

 

וז"ל בעל הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים על שו"ע או"ח סי' ג' ס"ד: "כמעט כל עונש האישה בעולם הבא וזכייתה בעולם הבא תלוי בצניעות! ולכן כל אישה המרבה להיזהר בדרכי הצניעות הרי זו משובחת".

 

באמת מפליא לראות בתקופה חמורה זו שהסתר הפנים בה כפול ומכופל כל כך, צועקים ואינם נענים והצרות פוקדות ובאות רחמנא ליצלן, בתוך הסתלקות השכינה שבאה כתוצאה מהפריצות האיומה בה נחלה דורינו ה' ירחם, בתוך חושך ואפלה זו בוקעים ומזהירים המון סיפורי וגילויי השגחה והארת פנים עליונה מיוחדת לנשים צדקניות שקמו ועשו מעשה להתחזק בצניעות, הבקיעו המה עבי ענן ערפל ההסתר פנים ונתפקדו לטובה בצרור ישועה ורחמים, מרדו המה במוסכמות אוויליות וקיבלו על עצמן עול אמיתה של תורה, ובכן גם מערכות הטבע כרעו לעומתן ולכבוד התורה המטערתן, רואים בחוש שבשמים רוצים מעשים ולא רק דיבורים תפילות ותחנונים.

 

גדולי הדורות לכל מחנות בית ישראל ולכל שבטיהם קבעו כולם פה אחד כי אישה הצריכה ישועה בכל ענין שהוא – המפתח הבלעדי הינו כפית ההרגל והנוחיות בענין צניעות. מרן החתם סופר זי"ע אמר "זה שגלות האחרונה גרוע משאר גלויות בצרות גדולות ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, מפני שבשאר הגלויות לא היה פריצות אצל הנשים. לא כן עתה בעוה"ר ששכיח הפריצות אצל הנשים אשר הוא גרוע מכל העבירות שבתורה".

 

"איתא בזוהר (ס"פ וישב) ששינוי מלבושים הוא התחלת פירצת הערוה, והנני חוזר ומזהיר, מי לה' אלי, יראה ויזהיר נשי ביתו ובנותיו לבתי תהלכנה נטויות גרון – הן מכשילות את רואיהן בעוה"ר, וחטא הרבים ישאו, ועל צוואריהן ישתרגו".

 

וז"ל קדשו של היערות דבש (ח"א דרוש י"ב) "הנני מתרה בכם הסירו הדבר הרע הזה כי אשה אשר צווארה ערום לבסוף לטבח תובל על ידי מלאך המוות במיתה קשה וחמורה ולא תנקה מדינה של גיהנם ועונשה קשה מאד כי היא חוטאת ומחטיאה אחרים. לא כן דרך בנות ישראל הכשרות לבל יראה בשרן לחוץ". ועוד שם (ח"ב דרוש ט') וז"ל "אמנם בעוה"ר נפרש הענין – אף גם בשוק נראה צווארם וכדומה בגילוי בשר ומגרות לפרחי ובחורי ישראל לעבירה והרהור עבירה – אוי לנו על שברנו – הלא המוות הוא יצר הרע שהוא המות המוחלט עלה בנו – ולכן נא ונא עשו גדרים קודשים תהיו וכו', לכן התקדו והטהרו ושמרו נפשכם" עכ"ל.

 

וז"ל שולחן העזר (ח"ב סי' ט' סוף ס"ק י"ג) ועיין במכתב הקדוש מהגה"ק מהר"ם מרימינוב זצוק"ל – וכן מובא בכמה דוכתא בספרי קודש כי מקובל מפי צדיקים וקדושים כי כל הגזירות והתגברות הגלות וצרות שונות וחלאים ופגעים רבים באים מזה וכל מאדע חדשה מביא מחלה חדשה בעולם רח"ל, ועיין בסידור יעב"ץ (אחר דיני תשעה באב) והיא היא אשר גרמה גירוש וגלות ספרד ושפאניא".

 

בימי הגאון הצדיק רבה של ירושלים רבי שמואל סלאנט זצוק"ל פרצה מגפה בקרב נשות הקהילה, נשים צעירות רבות נפטרו בעת לדתן בזו אחר זו, מגיפה משונה זו הטילה מורא ופחד על א שי היישוב הישן בירושלים, כולם נזעקו לביתו של המרא דאתרא רבי שמואל סלאנט בדמעות ושחו לפניו את קורות היום האחרון ואת מספר הנשים המוטלות בין החיים למות. הם הציעו לאסוף בדחיפות כנס תפילה לאמירת כל ספר תהילים לבטל את רוע הגזירה. הרב הישיש הגשיב לדבריהם בכובד ראש והרהר דקות מספר. לבסוף דחה את דבריהם: "זה לא יועיל" הכריז "עיקר התשובה היא שינוי המעשה!!" תחילה עלינו לברר בשל מה באה עלינו הרע הזאת, ורק כאשר נבער את הרעה מקרבנו ונשפר מעשינו יש תועלת בתפילות לכפר ולמרק מה שקלקלנו בעבר. בלא זה הרינו כטובלים ושרץ בידינו. הרב כינס את בית דינו והוחלט לערוך "שאלת חלום" כדי לברר בשל מה באה עליהם הרע הזאת.

 

וכך עשה. התאספו אנשי ירושלים ויקירה, הרב, חברי בית הדין, מקובלים קדושים ואנשי מעשה וכינסו שלושה ימי צום ותפילות שבסופם נערך כנס מיוחד ל"שאלת חלום". בחסדי הש"ית נענו הרבים בתפילתם, והתשובה לא איחרה לבוא: "נסתלקה שכינה מישראל בגלל ה"שלייף" [החגורה של הנשים".

 

באותם ימים החל מאן דהוא למכור לנשות הקהילה חגורה שהידקה את בגדיהן וגרמה להבליט את צורתן ולמשוך עין להתבונן. מיד יצאה הוראה מבית דינו של רבי שמואל סלאנט להסיר את החגורות.

 

ואכן בנות ישראל הכשרות אשר לא ידעו עד כמה דבר זה מהווה מכשול להרהור וקטרוג הסירו מעליהן את ה"שלייף" הזה, המגיפה נעצרה באחת ויהי הדבר לפלא גדול (עוש"ט שם ח"א עמוד 177).

 

בספר ."מרא דארעא דישראל" ממסכת חייו של הגאון מרן רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל מובא (בעמוד רעט) בתוך דברי מכתב קדשו: "המצוה הכי גדולה היא להסביר לבנות ישראל לילך בצניעות... חז"ל אמרו בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ובזכותם ניגאל, לכן היצר הרע שם כל כוחו ומאמציו בענין הצניעות... וכל הצרות זהו הגורם לזה".

 

המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א דרש ברבים בכנס התעוררות לאחר כמה אסונות רח"ל, וכה זעק בבכיות נוראות: "ואנחנו לא נדע! לא נביאים אנחנו לידע בשל מי הרעה הזאת, אבל דברי התורה עצמה יש לנו, והיא אשר גילתה "ושב מאחריך". בעוון ערות דבר – חוסר צניעות. שמעתי מהרב קלמנוביץ בחו"ל שהיה נוכח בכנסיה הגדולה בוינה והיו שם כל גדולי ישראל וגם החפץ חיים, והיה שם עזרת נשים ונתעוררה השאלה אם לעשות וילון גבוה יותר, וניגשו לשאול את החפץ חיים שישב שם, וכך ענה להם: "מהי הצרה הגדולה ביותר שיכולה להיות לכלל ישראל?" וענה החפץ חיים בעצמו: "אם הקב"ה עוזב אותנו! ומדוע? כי כל זמן שהקב"ה איתנו אז 'גם כי אלך בגיא צלות לא אירא רע כי אתה עימדי', אבל אם הקב"ה הולך, אז 'הסתרת פניך הייתי נבהל', וכיוון שכתבו בתורה שבגלל 'ערות דבר' הקב"ה עוזב אותנו, ממילא כל הידור וכל חומרא שאפשר להוסיף ב'ולא יראה בך ערות דבר/ מצוה לעשותה. הכל כדאי.

 

למדנו החפץ חיים שהשגחת ה' עלינו היא דרגות דרגות. עוד הידור – ה' יותר איתנו. פחות הידור – הוא מתרחק יותר. בבחינת 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה – אתה מוצא קדושה'. כמה דרוש היום לכל אחד קירבת אלקים, יותר רחמים, אם כן ודאי יש להחמיר, ובפרט רואים היום שצניעות זה הנסיון של הדור. אני לא מדבר מסברא אלא בידיעה. באים אלי רבים ואומרים שהנסיונות שלהם מנשים חרדיות הוא יותר מאחרות. אוי. זה נורא. אשת איש רח"ל. ברור לי שאם הן היו יודעות מה הן גורמות – איזה מחשבה ח"ו. איזה הרהור חולף שם בגללן. הן היו מתבישות מעצמן ומצטנעות צניעות אחר צניעות כדברי חובת הלבבות 'שיש לגדור עצמנו במאה שערים של היתר כדי שלא להיכשל ח"ו בספק ספיקא אחד של איסור'.

 

המצב מה שהולך היום זה נורא נוראות. איזה כיסויי ראש עושים? איזה לבוש רעשני? והנה יש צרות והולכים סחור סחור לחפש את הבעיה מה לתקן, אבל שוכחים לגשת למהות האדם, לעיקר הנקודה – צניעות!

 

מי נשאר להקב"ה? רוב חלקי האומה רחוקים, נשארו כמה בנים יחידים, ואז כשהאבא רואה שכל בניו בגדו בו ונשאר רק אחד בו הוא מנסה להתנחם. ואם גם הוא לא כמו שצריך, כמה כאב וצער יש לאבא בורא עולם?! בואו נחשוב רגע, מי היום המעמיד של כבוד ה' בבריאה, מי מכריז עליו. רק מעט חרדיים, ואם גם פה מזלזלים בצניעות, מי נשאר???

 

הגר"א אומר באגרת לאמו: "ידעתי כי צנועה את ואין את צריכה למוסר שלי", וקשה, אם היא צנועה האם היא כבר לא צריכה חיזוק בשמירת הלשון ושאר ענינים שמאריך בהם הגר"א באגרת? אלא למרדנו שצניעות מוכיחה על שלמות, שאם יש צניעות זה סימן שיש הכל ואין את צריכה למוסר שלי". ע"כ מדברי הגה"צ ר' דן שליט"א. קבוצת אברכים יראים באה לפני הגרון האדיר רבן של ישראל מרן ר' שלמה זלמן אויערבאך זצווקללה"ה, ושאלה בפיהם: ורצונם עז להתעלות בעבודת הבורא, להתקרב אל ה' ולהדר במצוותיו, ואין יודעים במה להתחיל להחמיר ולדקדק?

 

השיב להם הרב לאלתר: "למה לכם חומרות וחששות, אין בהם כל צורך. העיקר הוא שתקבלו עליכם לקיים כראוי את עיקר ההלכה באופן ראוי לכתחילה ולא בדיעבד". האברכים לא הרפו והתעקשו לבקש דרך לדקדק יותר בהלכה ולהתעלות בקרבת אלקים. שמע הרב, התרצה לבקשתם, וכך היו דבריו: "כל החומרות וההידורים לא ישוו להידור אחד קטן בצניעות. בעייני קדושה וצניעות יש לכל הידור קטן משמעות לאין שיעור, המרוממת ומקדשת את האדם לבוראו, כמאמרם ז"ל: כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה. מי שנפשו צמאה לרוחניות עיקר ותחילה הן הצניעות והקדושה". (שם ח"ב עמוד 351).

 

בכנס גדולי הדור שארגן הגאון רבי שמחה וולדנברג ז"ל באולם "טירת חן" בירושלים, על נושא חוסר הצניעות בנשות האברכים, מרן הרב שך היה ראשון המדברים. בחום לבו פתח דבריו בזעקה: "הדבר בוער בקרבי. כל קיום התורה והכוללים תלוי בזה. אם נשות האברכים לבושות כך, יש לסגור את כל הכוללים. אין שום קדושה ושום סיעתא דשמיא לתורה הזאת".

 

כשנכנסו וסיפרו להגאון בעל "אבי עזרי" מהאסון בקטיפת ארבעה נפשות אברכים קדושים וטהורים בחזרתם מהלווית הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" זצ"ל והשאלה בפיהם: "מה הקב"ה דורש מאתנו? מה עלינו לתקן? אין אנמו יודעים מה?" נענה: "התשובה לשאלתכם כתובה במפורש בדברי חז"ל במסכת שבת (דף לג): בעוון גלוי עריות צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות וכו', והוסיף ואמר: בדורות עברו, היו הדברים הללו ידועים ופשוטים, כאשר באה צרה, מיד בדקו את הצניעות!! בדקו אם אין ערות דבר, שמסלקת השכינה".

 

סיפורים רבים שמענו על נשים שנפקדו בזרע של קיימא בזכות קבלה שקיבלו עליהן בצניעות. רבים נושעו בכמה ישועות פרטיות וכלליות בזכות נשים צדקניות. בקונטרס זה אמרנו ללקט כמה סיפורים קטנים – מעט מזעיר – ששמענו וביררנו אמיתותם. התבוננו בסיפורים קטנים מזהירים ככוכבים במחשכי שמי דורנו, והצטרפו גם אתן לחלוצי הגאולה המחזירים את אבינו שבשמים לתוך המחנה ומצמיחים שוב זריחות אור פניו אל תוך חשכת לבותינו ולפעול ישועות בקרב הארץ.

 

בנות ישראל היקרות והצדקניות! מפתח ישועתן של ישראל בידכן,

 

בזכותכן נגאלו ובזכותכן עתידין להגאל,

 

אשריכן שבזכותכן יחזיר וישרה הקב"ה שכינתו על ישראל.