חומש שמות
דבר החסידות – פרשת בא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 371
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בא
להאמין בכל יהודי
סיפר הרב בערל בוימגרטן ע"ה, שליחו של הרבי לארגנטינה:
בתקופת מגוריי בניו-יורק עבדתי כמחנך ואיש-צוות בישיבה מסויימת. היה שם בחור אחד שהדרדר רוחנית, עד ששבת אחת זיהיתי ריח של סיגריות הנודף ממנו. מיד גמלה בי ההחלטה לסלקו מהישיבה מיידית, שלא ישפיע על אחרים לרעה.
אולם, כמו לפני כל החלטה חשובה, כתבתי מכתב לרבי בו פירטתי גם את המקרה החמור של חילול שבת, ואת החלטת ההנהלה לסלקו.
תשובתו הקצרה של הרבי לא אחרה לבוא: "עיין אדר"נ פי"ב מ"ג"!
מיד הלכתי לחפש "אבות דרבי נתן" ושם מצאתי מסופר על אהרן הכהן: שכאשר היה מזהה אדם חוטא – היה מחבק אותו ומשבח אותו כמה שהוא אדם טוב וצדיק. לאחר מכן, כאשר אדם זה רצה לחטוא מיד נזכר בחיבוק של אהרן הכהן ואומר לעצמו "איך אני יכול לעשות רע ולעבור עבירה ומחר אהרן פוגע בי ומחבק אותי ואומר לי שאני צדיק" ונמנע מלחטוא.
כמובן, שהבחור נשאר בישיבה, וזכה ממני לקירובים ומחמאות מיוחדות, שכמובן מימשו את עצמם והוא עלה על דרך המלך...
~~~
בפרשתנו (יא, ד-ה) מודיע משה לפרעה "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ומת כל בכור וגו'". וצריך להבין מהו הלשון "אני יוצא", דלכאורה, פעולותיו של הקב"ה אינן מצריכות 'יציאה', וכפי שמוצאים בשאר המכות: "הנה יד ה' הויהבמקנך גו'", "הנני ממטיר כעת מחר" וכיו"ב, ומדוע במכה זו הוצרך להיות "אני יוצא בתוך מצרים"?
אלא, צריך לומר, שמטרת 'יציאה' זו היתה לא עבור הכאת הבכורים, כי אם – להצלת ישראל, כפי שמוצאים סגנון דומה בפ' שמות (ג, ח) "וארד להצילו מיד מצרים" וגם כאן שנאמר "אני יוצא" הכוונה להציל את ישראל השרויים בין המצרים.
[ומה שנאמר אח"כ (יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור גו'" (משמע שיצא להכות את מצרים) – הרי כותב שם רש"י "כמלך העובר ממקום למקום ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין", שכוונת רש"י להדגיש בזה: שהכאת מצרים לא היתה פעולה מיוחדת ("אני יוצא") אלא 'ועברתי'בהעברה בעלמא]
וכאן אנו מוצאים חידוש גדול:
בהמשך הפרשה (יב, יג) מביא רש"י: שאם "היה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו? תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף". שלכאורה צריך-עיון, מהי הסברא שיהודי רק בגלל שהואנמצא כרגע בביתו של מצרי ילקה כמותו?
אלא העניין הוא, שמזה עצמו שהיהודי הזה נמצא בבית של המצרי אנו מבינים את פחיתות מצבו, שאחרי כל הניסים והמכות שעשה ה' במצרים – איפה נמצא איש זה? – בביתו של מצרי! ומתי? – באותו הלילה שה' ציווה עליו להקריב קרבן פסח ואחרי שהוזהר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר"!
הרי הייתי חושב, ש"ילקה כמותו", כיון שלא ניכר ההבדל בינו לבין המצרי.
וכאן בא החידוש של "אני יוצא בתוך מצרים" – שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד ממקום כבודו לתוך ערוות הארץ להוציא את ישראל עם קרובו, ועד לתוך ביתו של מצרי כדי "להצילו" – לשלוף אפילו יהודים כאלה.
ומכאן באה ההוראה לכל אחד ואחת:
כאשר עוסקים בקירוב בנ"י לתורה ומצוות יכול יהודי לטעון, שאמנם הוא מוכן לעסוק עם יהודי הרחוק מתורת השם, אבל במה דברים אמורים, כאשר היהודי מוכן לבוא אל בית ה', לבית המדרש וכדו', אבל לרדת אליו למקומו – עבודה כזו, טוען הוא, אינה שייכת אליו.
על זה היא ההוראה – "דיו לעבד שיהיה כרבו" (ברכות נח, ב), שכמו שהקב"ה ירד ל"ביתו של מצרי" להציל משם יהודי בשפל המדרגה – מתאים גם לך לרדת ולהציל, ברוחניות, תינוקות שנשבו, גם במחיר של ירידה למקום שפל (באופן המותר ע"פ הלכה, כמובן ופשוט).
ובזכות התעסקות עם כל נשמות ישראל – זוכים ל"ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לו, בא שיחה ג (עמ' 45 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד ע"פ "דבר-מלכות" השבועי עמ' צז.