חומש שמות

דבר החסידות – וארא

דבר החסידות – וארא

 

להפוך את הקור לחום

בפרשתנו מסופר על המכות שהביא הקב"ה על מצרים ע"מ להכניעם ולשבור אותם.

ידועה המשנה (פסחים פ"י מ"ה) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ולכן מזכירים יציאת מצרים בכל יום. ומבואר בתניא (פרק מ"ז) שהפירוש "מצרים" הוא היצר הרע שמצר עלינו וכובל אותנו מלקיים את רצון ה', ומזה גם מובן שכשם שהביא ה' מכות על מצרים – צריכים אנו להביא דוגמתן על היצה"ר.

המכות הראשונות במצרים היו דם וצפרדע.

במכת דם – נהפכו כל המים לדם, מה ההבדל בין מים לדם? מים מסמלים קרירות, לעומת זאת דם מסמל חום וחיות, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לבטל את ה"קרירות" והאדישות לעניני תורה ומצוות ולהפוך אותם לחמימות והתלהבות.

במכת צפרדע – יצאו צפרדעים לכל מצרים עד לתוך התנורים שלהם. מה הרעיון בזה? אלא, הצפרדעים גדלות בקרבת מים והן מסמלות קרירות, כמו המים. והתפקיד של מכת צפרדע הוא לצנן את החמימות וההתלהבות של היצר הרע, וכאשר אדם עובד על עצמו לא להתלהב מפיתויי העולם – הוא מצליח להתעלות ולגאול את הנשמה מכבליו.

וכאן רואים נקודה מעניינת, שלמרות שבד"כ הסדר הנכון הוא קודם "סור מרע" ואח"כ "ועשה טוב" (תהילים לד), אבל כאשר אדם שקוע בתוך "מצרים" – אז הסדר הוא הפוך: קודם כל מכת דם ואח"כ צפרדע, דהיינו, ראשית יתלהב באש של קדושה ואח"כ יקלף מעליו את ה'קליפות' שמסתירים מעליו את האור האלוקי.

 

מבוסס על:  לקו"ש ח"א עמ' 119 ואילך. מעיין חי ח"ב עמ' 21 ואילך - בלי אחריות כלל וכלל.

 

  1. דבר החסידות – כ"ד טבת

'התנשאות' של רבי

בערב שבת קודש, כ"ד בטבת, חל יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, מייסד חסידות חב"ד.

הרב שלמה י. זוין סיפר, שפעם הגיע 'מתנגד' לאדמו"ר הזקן והוכיח אותו על שנוהג ברוממות והתנשאות; הוא לבוש בבגדים מיוחדים, משרת עומד אצל פתחו וכיוצא באלו.

הרבי כופף את ראשו על זרועו, כמו שעושים בנפילת אפים, אחרי זמן מה הגביה ראשו והשיב לאיש: כתוב (במדבר א, טז) "ראשי אלפי ישראל" שאלופי וגדולי ישראל נקראים ראשים. והנה, הראש והגוף, אף שהם מחוברים, בכל זאת הראש שמים בגד אחד מאשר על הגוף, כיון שהראש צריך להיות מובדל מהגוף. וכן ראשי הדור צריכים להיות מובדלים מהעם.

השואל קיבל את התשובה בסיפוק והלך לו. אולם בנו של הרבי, אדמו"ר האמצעי, ניגש אל אביו ושאל: בשביל להשיב תשובה זו הרי לא היית צריך להניח הראש על הזרוע, ומדוע לא ענית מיד?

השיב לו הרבי: כשטען קרח "כי כל העדה כולם קדושים . . ומדוע תתנשאו?" כתוב "וישמע משה ויפול על פניו" ואח"כ המשיך "בוקר ויודע ה' וגו'", ולכאורה היה יכול להשיב זאת מיד ולמה נפל על פניו? אלא שמשה רבינו חשש שמא שואלים לו זאת מלמעלה וקרח הוא רק שליח, לכן נפל על פניו תחילה, להתבונן אם באמת אין בו שום התנשאות על העם. ורק כשראה שאכן אין – השיב מה שהשיב.

וכן היה – סיים אדמו"ר הזקן – בנדון דידן.


שבת שלום!

 

על פי: סיפורי חסידים – תורה, פ' קרח מס' 354